לפניי בקשה למתן ארכה להשפט בגין דוח מושא תיק זה, שעניינו אי עצירה לפני רמזור אדום עת הסיע המבקש תיירים בכביש 77 - צומת מחנה שמשון ביום 14.10.09 (להלן "הדוח"). טיעוני הצדדים בהתאם לבקשה שהוגשה ביום 30.1.13, המבקש לא קיבל לידיו את הדוח ואף נאמר לו על ידי השוטר, לאחר שהאחרון שמע את הסבריו, כי לא ירשם לו דוח משום שלא בוצעה עבירה. לטענת המבקש, הדוח אף לא נשלח לכתובתו הרשומה והוא גילה את דבר קיומו לאחר שהוטל צו עיקול על חשבון הבנק שלו בגין אי תשלום הקנס. בא כוחו דאז, עו"ד סייף כנעאן, פנה ביום 16.3.11 למרכז פניות נהגים ארצי (להלן "המרכז הארצי") בבקשה לביטול הדוח ולטענת המבקש בקשתו לא נענתה בתגובה כלשהי. המבקש שלם את הדוח לשם הסרת העיקול מחשבונו ובמסגרת תשלום חובו הכולל למרכז לגביית קנסות. לאחר תשלום זה ביום 5.4.11 הוסר העיקול מחשבונו. על כן ולאחר פניותיו של עו"ד כנעאן למרכז הארצי, סבר המבקש כי הדוח בוטל. ביום 10.10.12 עת קיבל ידיו הודעה על פסילת רישיונו בשל צבירת נקודות לחיובו התגלה למבקש שהדוח לא בוטל ועל כן הוא עומד לפני פסילה מנהלית של רישיונו. עוד הוסיף המבקש כי בחמש השנים האחרונות מקצועו הינו נהג אוטובוס והוא תומך כלכלית בהוריו, בעוד שאמו סובלת ממחלות רבות ומוכרת כנכה במוסד לביטוח לאומי. המבקש תמך את טיעוניו בתצהיר חתום כדין והוסיף לבקשתו אסמכתאות המעידות על רישום הדוח שלא בפניו, כמו גם אסמכתאות המעידות על פנייתו למרכז הארצי, הטלת העיקול והסרתו והעתק תדפיס הניקוד מאת משרד הרישוי. לבקשה צורפו אף מסמכים רפואיים הנוגעים למצבה של אמו של המבקש. התביעה התנגדה לבקשה מאחר שהוגשה בשיהוי ניכר. כמו כן, לטענת התביעה, נשלחה לעו"ד כנעאן ביום 11.10.11 תגובה מאת המרכז הארצי למכתבו, לפיה הודעת תשלום הקנס נשלחה ביום 9.11.09 בדואר רשום לכתובתו הרשומה של המבקש וזו לא נדרשה על ידו. עוד צויין במכתב התגובה כי משלוח הודעת הקנס מהווה, עפ"י החוק, אישור מסירה. על כן, משלא פנה המבקש תוך תשעים יום מעת הגעת הודעת הקנס ליעדה, בבקשה להשפט בגין הדוח והגיש בקשה זו באיחור נבצר מהתביעה לדון בבקשה לביטול הודעת הקנס. כמו כן הוסבר בתגובת המרכז הארצי כי מאחר שהדוח שולם, הודעת הקנס נסגרה. התביעה צרפה אסמכתה המעידה על מכתב התגובה, העתק הדוח שנשלח והעתק מההודעה בדבר אי דרישה של הודעת הקנס בכתובתו הרשומה של המבקש ביום 2.12.09. בנוסף, צרפה התביעה אסמכתה המעידה על תשלום הדוח ביום 16.5.11 ועל כן לטענתה, המבקש מוחזק כמי שהודה בביצועה של העבירה, הורשע בה ונגזר דינו, בהתאם להוראות החוק. דיון והכרעה למרות שהמבקש לא קיבל את הדוח לידיו, הרי שהתביעה הניחה תשתית עובדתית לכך שהודעת הקנס נשלחה לכתובתו הרשומה, אך לא נדרשה על ידו. על כן ובהתאם לחוק, מתקיימת חזקת המסירה של הודעת הקנס. משכך הנטל להוכחת אי קבלתה של ההודעה מונח על המבקש. ואולם, בבקשתו, לא רק שהמבקש לא סתר את חזקת המסירה, אלא שחזק אותה, כשצרף העתק של תעודת הזהות של אמו, המעידה כי כתובתו הרשומה הינה הכתובת אליה נשלחה הודעת הקנס. לא זו אף זו, גם אם לטובתו של המבקש אניח כי שלם את הדוח ביום 16.5.11 כדי להסיר את העיקול על חשבון הבנק שלו, הסברו כי לא פעל עד להגשת בקשה זו ובמשך כשנה וחצי מאחר שסבר כי הדוח בוטל, אינו מהווה הסבר לשיהוי הרב שבהגשת הבקשה. מה עוד שלא ברור על סמך מה הניח המבקש שהדוח בוטל. מהבקשה עולה כי המבקש שלם את הקנס בגין הדוח, כך שהוא מוחזק כמי שאכן הודה בביצועה של העבירה שיוחסה לו בדוח, הורשע בגינה ונגזר דינו. נדמה כי הסיבה להגשת הבקשה להשפט בשיהוי כה רב נעוצה בצבירת נקודות לחובתו במשרד הרישוי אף בגין עבירות שבוצעו לאחר הדוח וסיבה זו אינה מהווה, עפ"י הפסיקה המחייבת, עילה למתן ארכה להשפט. נסיבותיו האישיות של המבקש, כפי שאלה תוארו בבקשה, אינן חריגות ואינן מצדיקות העתרות לבקשה. נוכח האמור לעיל, לא מצאתי בנימוקי הבקשה עילה למתן ארכה להשפט בגין הדוח ולא שוכנעתי כי הותרת פסק הדין בעינו (תשלום הדוח) תגרום למבקש עיוות דין. אשר על כן, הבקשה נדחית. משפט תעבורהרמזוראי עצירה