כתב האישום מייחס לנאשם עבירה של אי ציות לתמרורים על כך שביום 15/08/2011 בשעה 15:15 לא קיים הוראות הניתנות בתמרור ב' 37, כלומר לא עצר את הרכב עצירה מלאה כאשר בכיוון נסיעתו מוצב התמרור האמור. וזאת על אף שהאט את הרכב לפני קו העצירה, אך כאמור לא עצר עצירה מוחלטת. מכתב האישום עולה למעשה כי לא מיוחסת לנאשם התעלמות מוחלטת מהתמרור, אלא אי ביצוע מלא של הוראותיו. נוכח כפירת הנאשם בכתב האישום וטענתו כי עצר עצירה מלאה, נקבע התיק להוכחות וזומנו עדים בהתאם. העידו בפני 3 עדות התביעה, שוטרות צבאיות אשר ביצעו משימת מכמונת תמרור עצור באותו מקום ביום האמור. השוטרות רב"ט דגמי וטוראי שלום עמדו באופן סמוי במקביל לקו העצירה הרלוונטי בעוד שהשוטרת רב"ט יוסף מילאה תפקיד של "אתת" בהמשך הדרך, והיא אשר עצרה את רכבו של הנאשם. אין מחלוקת כי השוטרת האחרונה לא זיהתה את ביצוע העבירה. יחד עם זאת, מהראיות שבפני, עולה באופן ברור כי נשמר על קשר עין רציף מרגע ביצוע העבירה ועד רגע מתן הדו"ח לנאשם, כך שאני קובעת כי לא הייתה טעות בזיהוי הרכב במקרה זה. אשר לעצם ביצוע העבירה, העידו השוטרות ולא נמצאו סתירות בין דבריהן כי הנאשם האט את רכבו בטרם הגיע לדרך החוצה אך לא עצר עצירה מוחלטת וכי נוכח עמידתן במקביל לקו העצירה, יכלו לזהות את ביצוע העבירה באופן מלא. מטבע הדברים, הסתמכו השוטרות הצבאיות של הדו"ח המפורט שמילאו בסמוך לביצוע מועד העבירה, ובעניין זה הנני סבורה כי אין לשוטרות יכולת ואף לא מחוייבות לזכור כל מקרה ומקרה לגופו, ולשם כך נועדו הדו"חות אותן הן ממלאות על אתר. הנאשם מסר בפני את גרסאתו, תוך שציין כי עוד טרם הגעתו לדרך החוצה, נסע לפניו רכב אשר עצר עצירה מלאה הן בקו העצירה והן בסמוך לאחר כניסתו לדרך החוצה כך שלא הייתה גם לנאשם ברירה אלא לעצור את הרכב. הנאשם, בהגינותו, ציין כי לא הסתכל על מד המהירות ולא הבחין בכך שהמהירות הינה "0", אלא לדבריו עצר את הרכב משום שכך הוא נוהג תמיד והן משום תנאי הדרך דהינו קיומו של אותו רכב לפניו. עוד העיד מטעם ההגנה סרן ברואון, אשר שימש באותה עת כמפקדו של הנאשם. עד זה תיאר אף הוא את השתלשלות העניינים. לעניין ביצוע העבירה מסר "אני כמעט בטוח שהוא עצר גם ואז המשיך בנסיעה". אציין כבר עתה, כי חרף כנותה של עדות זו, אין היא יכולה לסייע בהגנתו, שכן נוכח הפער המצומצם שבמחלוקת בין האטת הרכב עד מאוד לבין עצירה מוחלטת לא יכול היה עד ההגנה למסור גרסה מוחלטת. לעניין זה אציין עוד כי עד ההגנה ישב ברכב מאחור, במושב הימני, דהינו במקום אשר מונע ממנו שדה ראייה רחב ופתוח, ואף מטעם זה ייתכן שאין הוא יכול לומר בוודאות אם הרכב עצר עצירה מוחלטת. לאחר ששמעתי את העדים שבפני והתרשמתי מעדותם, מצאתי לבכר את עדויות השוטרות הצבאיות אשר כאמור לא נמצאה כל סתירה בגרסתן ולמעשה לא הוצגו להן נתונים ואף לא הוצגו בפני נתונים אשר היה בהם כדי ללמד על כך שלא זיהו את העבירה. מדובר בחיילות אשר מבצעות את תפקידן הצבאי, ואין לחשוד כי ביום הנתון לא עשו כן במיומנות ובמקצועיות הנדרשת מהן. נהפוך הוא, דווקא ההקפדה על הוראות מקמצ"ר ועמידה במקביל לקו העצירה, מלמדת כי הן פעלו בהתאם להנחיות. לא מן הנמנע איפוא, כי הנאשם אכן האט את הרכב האטה משמעותית, אך בזו הפעם לא הקפיד על עצירה מוחלטת. לפיכך מורשע הנאשם בעבירה המיוחסת לו בכתב האישום. גזר דין הנאשם הורשע בעברה שעניינה אי ציות לתמרורים, לפי תקנה 22(א) לתקנות התעבורה, תשכ"א - 1961 והכל כמפורט בהכרעת הדין. מדובר בעבירה הראשונה הנזקפת לחובתו של הנאשם. ככלל עסקינן בקצין תורם, מסור, אחראי וממושמע. התחשבתי עוד בכך שהנאשם הציע עצמו לנהוג ברכב על מנת להחליף את הנהג שהיה עייף. כך שבמעשיו ביקש לסייע באותה עת. בשים לב לכל האמור לעיל, אני דנה את הנאשם לעונשים הבאים: א. חודש פסילת רנצ"א אותם לא ירצה, אלא אם בתוך שנתיים מהיום ישוב ויעבור על העבירה בה הורשע בתיק זה. ב. קנס בסך 400 ש"ח שינוכה משכרו בשני (2) תשלומים שווים חודשיים ורצופים. זכות ערעור תוך 15 יום.משפט תעבורהקו עצירהאי עצירה