תמצית האישום בכתב האישום נטען כי ביום 16.12.07 בשעה 11:05 המתין מר יהודה הוניגספלד (להלן - המתלונן) בתחנת קו מספר 48 ברחוב אלנבי 13 בתל אביב, אולם אוטובוס הנאשמת 1 בו נהג הנאשם 2, חלף מבלי שעצר בתחנה ובניגוד לתנאי הרשיון שניתן לקו האוטובוס. בגין האירוע שתואר לעיל מואשמים הנאשמים בעבירות של אי עמידה בתנאי הרשיון, אי הפעלת שירות סדיר ואי עצירה בתחנה לאיסוף נוסע. עוד נטען כי נאשם 2 זומן כדין למסירת עדות במשרדה של החוקרת המוסמכת, אולם לא התייצב לחקירה. בגין האירוע שתואר לעיל מואשמים הנאשמים בעבירה של סירוב להתייצב לחקירה. תשובת הנאשמים לכתב האישום בתשובתם לכתב האישום, כפי שנמסרה בישיבת יום 5.7.09, הודו הנאשמים בקיומו של רשיון להפעלת קו האוטובוס וכן בקיומה של תחנה ליד רחוב אלנבי 13 בתל אביב. הנאשמים כפרו בטענה כי האוטובוס לא עצר בתחנה, וכן כפרו בטענה לאי התייצבותו של נאשם 2 לחקירה. תמצית עדויות העדים במסגרת שלב ההוכחות, העידו מטעם המאשימה המתלונן וכן החוקרת מרב פלור (להלן - החוקרת פלור). נאשם 2 העיד מטעם ההגנה. המתלונן תיאר בעדותו כי ביום 16.12.07 בשעה 11:05, "אולי חצי דקה לכאן או לכאן" כלשונו, עמד בתחנה ברחוב אלנבי 13 כאשר אוטובוס הנאשמת התקדם לכיוון התחנה אולם לא עצר והמשיך בנסיעה לכיוון הים. המתלונן תיאר כי כאשר ראה את האוטובוס מתקרב החזיק בידו האחת את עמוד התחנה ונופף לנהג בידו השניה, אולם זה סימן לו באגודלו סימון ממנו הבין כי אוטובוס נוסף אמור להגיע (למרות שלא היה כזה). המתלונן רשם במקום את מספרו הפנימי של הקו והגיש תלונה למשרד התחבורה. מעדותה של החוקרת פלור, ומהמסמכים שהוגשו באמצעותה (ת/1 - ת/5) נלמדת השתלשלות העניינים הבאה: ביום 3.11.08 שלחה החוקרת פלור לנאשם 2 זימון לחקירה שנקבעה ליום 2.12.08 (ת/4, להלן - החקירה הראשונה). ביום 1.12.08 התקשר נאשם 2 וביקש בשל נסיבות רפואיות לדחות את מועד החקירה והחוקרת פלור נעתרה לבקשתו לבקשתו והסבירה לו כי תשלח לביתו זימון למועד חדש. ביום 21.12.08 שלחה החוקרת פלור, בדואר רגיל, זימון חדש לנאשם 2 לחקירה שנקבעה ליום 18.1.09 (ת/5 - להלן - החקירה השניה). משלא התייצב נאשם 2 לחקירה השניה, שלחה החוקרת פלור ביום 29.1.09 זימון נוסף לנאשם לחקירה שנקבעה ליום 22.2.09, הפעם בדואר רשום (עמ' 2 לת/2, להלן - החקירה השלישית). מחותמת הדואר שהוטבעה על המעטפה (שחזרה) עולה כי הזימון לחקירה השלישית "לא נדרש" ועל כן חזר לשולח. נאשם 2 הודה כי ביצע נסיעה בקו 48 בסמוך לשעה 11:05, אולם, בהתבסס על ניתוח הטכוגרף, ציין כי בשעה 11:02 כבר הגיע לתחנתו הסופית במסוף הכרמלית, ומכאן שבשעה 11:05, לא יכול היה לחלוף על פני התחנה בה עמד המתלונן מבלי לעצור. נאשם 2 לא זכר את פרטי המקרה, והסביר כי מדובר בנסיעה שגרתית, אחת מני רבות. נאשם 2 הודה כי קיבל את הזימון לחקירה הראשונה, הסביר כי נאלץ לדחותה (בתיאום עם החוקרת פלור) בשל נסיבות רפואיות, אולם הכחיש כי קיבל זימון לחקירה השניה (שנשלח בדואר רגיל) או לחקירה השלישית (שנשלח בדואר רשום). טענות המאשימה המאשימה בסיכומיה עתרה לאימוץ עדות המתלונן. נטען כי הפערים בזמנים בין השעה בה חלף האוטובוס בתחנה על פי עדות המתלונן (11:05) לבין עדות נאשם 2 לפיה בשעה 11:02 כבר הגיע לתחנת הסופית, הינם פערים זניחים, וניתנים להסבר הן נוכח המרחק הקצר בין התחנה בה עמד המתלונן לתחנה הסופית (מרחק אשר הוערך בכמה מאות מטרים) והן נוכח שינויים אפשריים בין שעונו של המתלונן לבין שעון האוטובוס ודיסקת הטכוגרף. ביחס לאי התייצבותו של נאשם 2 לחקירה, סבורה המאשימה כי מקום שהוכח שהנאשם לא שינה את כתובתו, ואין חולק שנשלחו שני זימונים לכתובתו (רגיל ורשום), יש מקום להרשיעו. טענות הנאשמים ב"כ הנאשמים הצביע בסיכומיו על אפשרות לפיה המתלונן עמד בתחנה שאינה תחנת קו 48 ועל כן האוטובוס לא עצר בתחנה. ב"כ הנאשמים התייחס הן למוצג ת/6 - רשימת תחנות הקו בו צוין כי התחנה ממקומת ברחוב אלנבי 9, והן לעדות המתלונן בגדרה ציין כי עמד בתחנת הקו הנמצאת ברחוב אלנבי 13. ביחס לאי התייצבותו של נאשם 2 לחקירה, הנאשמים סבורים כי מקום שלא הוכח ביצועה של מסירה אישית לנאשם 2, מתעורר ספק בדבר ידיעתו על החקירה הצפויה ועל כן - אין מקום להרשיעו וממילא אף אין מקום להרשיע את נאשמת 1. דיון והכרעה אי עצירת אוטובוס בתחנה מצאתי את עדות המתלונן כאמינה, וככזו אשר ניתן, על יסודה, לבסס ממצאים שבעובדה. עדותו של המתלונן הייתה סדורה, מדוייקת ומשכנעת. המתלונן הצליח לרשום, בזמן אמת, את המספר הפנימי של אוטובוס הנאשמת שלא עצר בתחנה (7108), ואין חולק, גם לשיטת הנאשמים, כי אוטובוס זה עבר במקום באותן דקות (ולא, לדוגמא, ביצע נסיעה אחרת במקום אחר). ביחס ל"פער" בלוחות הזמנים, אציין כי התחנה בה עמד המתלונן נמצאת במרחק קצר מהתחנה הסופית, כאשר רק תחנה אחת נוספת מפרידה ביניהם. המתלונן תיאר כי האוטובוס חלף על פניו בשעה 11:05, "אולי חצי דקה לכאן או לכאן". טענות הנאשמים לפיהן בשעה 11:02 כבר עמד האוטובוס בתחנתו הסופית מבוססות אך ורק על קריאת דיסקת הטכוגרף (ת/5א'). דווקא משום שמדובר בפער בין דקות ספורות בלבד, ניתן היה לצפות כי הנאשמים יתמכו טענותיהם בחוות דעת מקצועית באשר לפענוח דיסקת הטכוגרף, ולא יסתפקו בקריאה "רגילה" של דיסקת הטכוגרף על ידי הצדדים שאינה מלמדת דבר וחצי דבר על אפשרות לסטיה של דקות ספורות בתוצאות הנרשמות בדיסקת הטכוגרף. אוסיף כי טענות ב"כ המאשימה בהקשר זה, באשר לפער אפשרי בין שעון המתלונן לשעון האוטובוס, מקובלות עלי. אי עצירת האוטובוס בתחנה בהחלט מתיישבת עם הסיטואציה העובדתית שהוכחה - לפיה האוטובוס איחר בהשלמת הנסיעה בקו (נסיעה שהייתה אמורה להסתיים בתחנה הסופית כבר בשעה 10:51), ויש בכך כדי לחזק את עדות המתלונן. באשר לטענה כי התחנה ממוקמת באלנבי 9 (המבוססת על רישום התחנות- ת/6)- אציין כי טענה זו עלתה לראשונה בסיכומים, כאשר במסגרת תשובתם לכתב האישום הודו הנאשמים כי התחנה נמצאת בסמוך לרחוב אלנבי 13. אף אם אדרש לטענת הנאשמים, הרי שמדובר בשתי כתובות צמודות, ובמתלונן אשר מכיר את המקום ועושה שימוש תדיר בשירותי קו זה (ראה עדותו בפרו' עמ' 1 ש' 19). עדותו לפיה נוצר קשר עין בינו לבין נהג האוטובוס אשר התקרב לתחנה, וכי כאשר ראה את האוטובוס מתקרב החזיק בידו האחת את עמוד התחנה ונופף לנהג בידו השניה, אולם זה סימן לו באגודלו סימון ממנו הבין כי אוטובוס נוסף אמור להגיע (למרות שלא היה כזה), מוכיחה כי עמד בתחנה הנכונה של קו 48 ולא במקום אחר, שאז ממילא לא היה טורח נהג האוטובוס לסמן לו סימון כלשהו. יתרה מכך, הנאשמים לא ביקשו, בשום שלב, לחזור בהם מהודאתם בסעיף 2 לכתב האישום, ואף נמנעו מהצגת ראיות מטעמם באשר למיקום המדויק של התחנה (וניתן היה, בקלות יחסית, לצלם את מיקום התחנה). לאור האמור לעיל, על יסוד כלל הראיות שהוצגו בפני, ותוך שאני נותן דעתי לעובדה כי עדות המתלונן הינה עדות יחידה, אני קובע כי נאשם 2 המשיך בנסיעתו, ולא עצר בתחנת הקו בה המתין המתלונן, וזאת בניגוד לתנאי הרשיון. אי התייצבות נאשם 2 לחקירה אין חולק כי המועד הראשון שנקבע לחקירת נאשם 2 נדחה בהסכמת החוקרת פלור, ואין חולק כי נאשם 2 לא התייצב לחקירה השניה ולחקירה השלישית. המחלוקת מתמקדת בשאלה האם ידע נאשם 2 על זימונו לחקירות אלה. בסוגיה זו, סבורני כי קיים ספק, וזה פועל לטובת הנאשמים, ואלה נימוקיי: א. יש בדרך בה פעל נאשם 2 לאחר קבלת הזימון לחקירה הראשונה, דהיינו ביצירת הקשר הטלפוני עם החוקרת פלור וקבלת הסכמתה לדחיית מועד החקירה, כדי ללמד כי הנאשם לא התכוון להתחמק מחקירה באופן של התעלמות מהזימון. ב. הזימון לחקירה השניה לא נשלח בדואר רשום, וברור שאין בעצם שליחתו לכתובתו של נאשם 2 כדי להוכיח, ברמת ההוכחה הנדרשת במשפט פלילי, כי נאשם 2 ידע על החקירה. ג. הזימון לחקירה השלישית אמנם נשלח בדואר רשום, אך חזר לאחר שצוין על גבי האישור כי דבר הדואר "לא נדרש". חזקת המסירה הקבועה בתקנה 44א לתקנות סדר הדין הפלילי, התשל"ד-1974, אינה חלה בענייננו הן נוכח הקביעה המפורשת בתקנה כי החזקה חלה ב"עבירות תעבורה שעליהן חל סעיף 239א לחוק ובעבירות קנס" (ועבירות לפי חוק הפיקוח על מצרכים ושירותים, תשי"ח - 1957 אינן כאלה), והן משום תחולתה על מקרים של זימון למשפט ולא על מקרים של זימון לחקירה כפי שהיה בענייננו. לאור האמור לעיל, ובהיעדר אישור מסירה כדין, אין לומר כי המאשימה הוכיחה, ברמת ההוכחה הנדרשת במשפט פלילי, כי נאשם 2 ידע על מועד החקירה ונמנע מהתייצבות. אעיר כי ניתן היה לצפות שהמאשימה תפנה למחלקת האיתור אצל נאשמת 1 על מנת לאתר את נאשם 2, אולם המאשימה בחרה שלא לעשות כן. לאור האמור לעיל, אני מזכה את הנאשמים, מחמת הספק, מעבירה של סירוב להתייצב לחקירה. סיכום אני מרשיע את הנאשמים בביצוע העבירות הבאות: אי עמידה בתנאי הרשיון - עבירה לפי סעיפים 2 ו-7(א) לצו הפיקוח על מצרכים ושירותים (הסעה באוטובוסים ובמוניות), תשל"ד - 1974 (להלן - צו הפיקוח), בזיקה לתקנה 385 לתקנות התעבורה, תשכ"א - 1961 (להלן - תקנות התעבורה), ולפי סעיפים 39(ב), 39א ו-39ב לחוק הפיקוח על מצרכים ושירותים, תשי"ח - 1957 (להלן -חוק הפיקוח). אי הפעלת שירות סדיר - עבירה לפי סעיפים 2 ו-7(א) לצו הפיקוח, בזיקה לתקנה 399(א) לתקנות התעבורה, ולפי סעיפים 39(ב)(2), 39א ו-39ב לחוק הפיקוח. אי עצירה בתחנה לאיסוף נוסע - עבירה לפי סעיף 4 לצו הפיקוח, בזיקה לתקנה 428(ג) לתקנות התעבורה, ולפי סעיפים 39(ב)(2), 39א ו-39ב לחוק הפיקוח. אני מזכה את הנאשמים מעבירה של סירוב להתייצב לחקירה - עבירה לפי סעיף 31(א) ולסעיפים 39(ג)(1) ו-39ב לחוק הפיקוח. אוטובוס