זו עתירה לביטול תוצאות מכרז לאספקת שרותי איסוף ופינוי אשפה במועצה האזורית חבל מודיעין. העותרת מבקשת צו הקובע שהיא הזוכה במכרז או לחילופין צו הקובע שיש להחזיר את הדיון אל וועדת המכרזים לעיון מחדש בדבר הזוכה במכרז ולחילופי חילופין לצוות על ביטול המכרז ופרסום מכרז חדש תחתיו. הנסיבות בשנת 2001 פרסמה המועצה האזורית חבל מודיעין (להלן: "המועצה האזורית") מכרז לפינוי אשפה ביתית וגזם בתחומי המועצה. במכרז זכתה חברת חן המקום בע"מ היא העותרת דנן (להלן: "העותרת" או "חן המקום"). המכרז היה לתקופה של 3 שנים ואפשרות להארכה לשלוש תקופות של שנה כל אחת. עם סיום תקופת המכרז האריכה המועצה האזורית את ההתקשרות עם העותרת במשך שנתיים נוספות שסיומן היה ביום 30.4.06. המועצה האזורית בחרה שלא להאריך את ההתקשרות לשנה שלישית ובמקום זה פרסמה מכרז חדש. ביום 23.4.06 בחנה ועדת המכרזים של המועצה האזורית את ההצעות השונות למכרז. מפרוטוקול ישיבת הוועדה עולה כי רק שתי מציעות עמדו בכל דרישות המכרז; האחת היא חן המקום והשנייה ד.א.ש.ק. (2003) בע"מ היא המשיבה 2 (להלן: "ד.א.ש.ק"). כיוון שההצעה של ד.א.ש.ק הייתה זולה יותר ולנוכח אי שביעות רצון משרותיה הקודמים של חן המקום המליצה וועדת המכרזים להתקשר עם ד.א.ש.ק למשך שנה אחת ולאחריה לבחון את סוגיית ההמשך. העותרת ביקשה לעיין במסמכי המכרז השונים. לדבריה נתקלה בהתנגדות מסוימת אך בסופו של דבר צילמה את החומר הנחוץ לה ולאחר שעיינה בו הגישה את העתירה דנן. טענות ומענות העותרת טוענת שד.א.ש.ק לא עמדה בשלושה מתנאי הסף שנקבעו במכרז ואלה הם: 1) דרישת בעלות והחזקה בכלי רכב מסוימים; 2) ניסיון מוכח; 3) התקשרות עם מפעיל אתר לסילוק פסולת. עד שהעותרת מפרטת את טענותיה היא מציינת שהפסיקה קובעת בפירוש שמציע שלא עמד בתנאי סף להשתתפות במכרז, יפסל ואין לדון בהצעתו. עוד היא מציינת בהקשר להסתמכות על ניסיון קודם שהפסיקה קבעה כי הניסיון צריך להיות ניסיונו של המציע, היינו האישיות המשפטית המסוימת שהגישה את ההצעה למכרז ולא כל אישיות משפטית אחרת גם אם למציע היה קשר לאותה אישיות משפטית. המשיבות הגיבו לטענות הללו והוסיפו מצידן טענה שאפילו הייתה חן המקום המציעה היחידה במכרז לא היה בכך כדי לגרום לזכייתה והוא מפני הנזקים הרבים ששרותיה הקודמים גרמו למועצה האזורית. אציג בראשונה את טענות חן המקום ותשובות המשיבות להן ולאחר מכן את טענות המשיבות כלפי חן המקום ותגובת העותרת לכך. טענות העותרת כלפי הזוכה בעלות והחזקה בכלי רכב תנאי להשתתפות במכרז הוא ש"בבעלותו וברשותו" של מציע 6 כלי רכב מסוגים מסוימים (3 רכבי דחס ו-3 משאיות לפינוי פסולת גושית. כל כלי רכב הוא משנת ייצור 2000 ואילך). הוראת המכרז מאפשרת, במקום בעלות, הסכם שכירות לטווח ארוך. אולם, הדרישה היא שבעת הגשת ההצעה יהיו כלי הרכב "ברשות" המציע כדי לעמוד בדרישה של זמינות מיידית לביצוע העבודה נושא המכרז. העותרת טוענת שד.א.ש.ק לא עמדה בדרישת סף זו שכן להצעתה למכרז צורפו רק שני רישיונות של רכבי דחס ולא צורפו כלל רישיונות של כלי רכב לפינוי פסולת גושית. אמנם ד.א.ש.ק צרפה להצעתה הסכם שכירות רכב (ליסינג) המתייחס לכאורה ל-6 כלי רכב לפי דרישת המכרז, אך לפי טענת העותרת לא נמצאו כלי הרכב הללו ברשות ד.א.ש.ק בעת שהוגשה ההצעה ולמיטב ידיעתה של העותרת לא החזיקה ד.א.ש.ק בכלי רכב אלה גם בעת הגשת העתירה. טענה זו נסמכת על "בירור" שערכה העותרת עם מנכ"ל חברת ההשכרה ועם נציגת יבואנית כלי הרכב. הבירור העלה שבעת הגשת העתירה נמצאו כלי רכב אלה בשלב ההרכבה וכלל לא ברור אם כלי הרכב המורכבים מיועדים לחברת ד.א.ש.ק. בידי העותרת הקלטות של שיחות עם מנכ"ל חברת ההשכרה ועם נציגת היבואנית. מכאן מסיקה העותרת שהסכם השכירות של כלי הרכב לא היה אלא הסכם למראית עין בלבד (הסכם פיקטיבי). הא-ראיה שביום 1.5.06, הוא יום ההתייצבות של ד.א.ש.ק לתחילת ביצוע העבודה, בדקה חן המקום את כלי הרכב שהובאו לשם ביצוע העבודה והתברר כי ד.א.ש.ק עושה שימוש בכלי רכב שונים מכלי הרכב שפורטו במסמכי המכרז שלה. חן המקום חזרה על הבדיקה במשך 6 ימים רצופים ותעדה את בדיקתה בצילומים. התברר לה שד.א.ש.ק משתמשת בשתי משאיות דחס ששנת הייצור שלהם היא 1997 ולא 2000 כנדרש. במשאית מנוף ששנת הייצור 1994, משאית מנוף משנת 1995 וכי חלק מכלי הרכב כלל אינם בבעלותה. המועצה האזורית טוענת בתגובה כי שאלת העמידה בתנאי הסף של כלי הרכב נבדקה בידי מומחה שנשכר בידי וועדת המכרזים. מומחה זה בדק את ההתאמה של חוזה הליסינג שד.א.ש.ק הסתמכה עליו לדרישות המכרז. הוא מצא כי החוזה עולה בקנה אחד עם הנדרש. היא גם טוענת שדי בהסכם השכירות של כלי הרכב כדי לספק את דרישת תנאי הסף ואין שמץ של ראיה לכך שהסכם השכירות נחתם למראית עין בלבד. ד.א.ש.ק מצטרפת לתגובת המועצה ואומרת כי לפי תנאי המכרז די היה בקיומו של הסכם ליסינג (שהעותרת אינה חולקת עליו) ואין צורך להוכיח דבר מעבר להסכם. בפועל ההסכם העמיד את כלי הרכב הנקובים בו "לרשות" ד.א.ש.ק. שכן ההסכם העניק לד.א.ש.ק רשות להשתמש בכלי הרכב האלה והפך אותם לזמינים בידה בכל תקופת ההסכם. אין צורך לפי תנאי המכרז להראות כי במועד מסוים נמצאו כלי הרכב "בחזקת" המציעה. לעניין כלי הרכב שד.א.ש.ק השתמשה בהם לביצוע העבודה טוענת ד.א.ש.ק ששאלת ההתאמה של כלי הרכב שברשות מציע במכרז לתנאי הסף של המכרז נבחנת בשעת פתיחת תיבת המכרזים ואין היא נבחנת לפי המצב בפועל ביום תחילת העבודה. יתר על כן המכרז מבחין בין דרישות סף הכוללות בין היתר תנאי להימצאות כלי רכב משנת ייצור מסוימת ברשות המציע, לבין הסכם הביצוע של העבודה הכולל מפרט שונה לגמרי בהקשר לשנת הייצור של כלי הרכב המשמשים לביצוע העבודה. שתי המשיבות חולקות על ההסתמכות על שיחות עם גורמים כלשהם שנערכו בידי העותרת ולא עמדו לנגד עיני וועדת המכרזים. לנגד עיני וועדת המכרזים הייתה הבדיקה המדוקדקת שערך המומחה מטעם הוועדה שהעיר את הערותיו לגבי כל מציעה ומציעה מבחינת דרישות הסף וכיוון שבעניין כלי הרכב שנקובים בהסכם השכירות שד.א.ש.ק הציגה לא היו לו הערות, מותרת הייתה וועדת המכרזים לקבל את ההצעה של ד.א.ש.ק ולקבוע שעמדה בתנאי הסף. ההקלטות והשיחות של העותרת הן בגדר עדות שמועה ואין הן רלוונטיות להחלטת וועדת המכרזים. ניסיון מוכח תנאי סף להשתתפות במכרז הוא הוכחת ניסיון של המציע בפרק זמן של שנתיים רצופות לכל הפחות (מראשית שנת 2000 ואילך) בפעילות ברשות מקומית אחת לפחות שאוכלוסייתה אינה נופלת מ-5,000 תושבים, בתחום שרותי פינוי פסולת עירונית ופסולת גושית. ד.א.ש.ק הצביעה על 4 רשויות מקומיות שעימן התקשרה ושהתקשרות זו עונה לכאורה על דרישת הסף שבמכרז. אלא, שהעותרת טוענת שכל אחת מארבעת הרשויות הללו אינה מקיימת את דרישת הסף האמורה. הרשות המקומית "נחל שורק" הייתה בתקופה הרלוונטית בת פחות מ-5,000 תושבים (הטיעון מבוסס על תדפיס של הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה המציין 2800 תושבים בשנת 2005 ו-2,600 תושבים בסוף שנת 2004 וכך גם נאמר באתר האינטרנט של הרשות ובאישורי משרד הפנים ואיגוד הערים). נוסף לכך, ד.א.ש.ק לא ביצעה בה את העבודה הרלוונטית במשך שנתיים רצופות. הרשות המקומית "חבל יבנה" הייתה בעת הרלוונטית בת פחות מ-5,000 תושבים (הטיעון מבוסס על תדפיס של הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה המציין 4,500 תושבים בשנת 2005 ו-4,300 תושבים בסוף שנת 2004 וכך גם נאמר באתר האינטרנט של הרשות). העבודה הרלוונטית לא בוצעה בידי ד.א.ש.ק אלא בידי חברה אחרת (ד.א.ש.ק ניהול ונכסים בע"מ ו/או רום שירותים ימיים בע"מ). הרשות המקומית "אלקנה" היא בת פחות מ-5,000 תושבים (תדפיס הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה המציין 3000 תושבים בסוף שנת 2005 ובסוף 2004 וכן מצוין באתר האינטרנט של הרשות). ד.א.ש.ק פעלה עם רשות זו משך 3 חודשים בלבד. הרשות המקומית "נס ציונה" לא הייתה קשורה עם ד.א.ש.ק בהסכם לאספקת השרות הנדון. ד.א.ש.ק השכירה כלי רכב לחברה בשם "י.ר.א.ב" שפעלה ברשות המקומית נס ציונה. המשיבות טוענת לעניין זה כי לכל הפחות שתיים מתוך קבוצת הרשויות המקומיות שד.א.ש.ק הציגה עונות לדרישות תנאי הסף הרלוונטי. כך המועצה האזורית נחל שורק ומועצה אזורית חבל יבנה. מנהל מחלקת התברואה של נחל שורק חתם על מסמך האומר כי תחת שיפוטה של מועצה אזורית זו מנויים יותר מ-5,000 תושבים שמקבלים פינוי פסולת ואשפה מד.א.ש.ק. המועצה האזורית חבל יבנה אישרה במכתב מאת מזכיר וגזבר המועצה שמתגוררים בתחומה כ-4,100 איש וכן 1,500 תלמידים השוהים במהלך השבוע בפנימיות המצויות בתחום המועצה. המשיבות אינן מתכחשות לנתונים הסטטיסטיים שהציגה העותרת ש"לוקטו" מפרסומי האינטרנט של הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה ושל הרשויות המקומיות הרלוונטיות. אלא שהן טוענות בעניין זה שלוש טענות. הטענה הראשונה היא שהנתונים הסטטיסטיים שבאינטרנט אינם משקפים תוצאות של מפקד אוכלוסין מן הזמן הרלוונטי. הן משקפות מפקדי אוכלוסין ישנים בצרוף עדכונים שנעשים בדרכים שונות בידי הרשויות ונרשמים ברישומי משרד הפנים. רישומי משרד הפנים אינם בהכרח משקפים את האוכלוסייה המתגוררת בפועל במקום יישוב מסוים. שנית, וועדת המכרזים אינה מחויבת בעריכת חקירה ודרישה בהקשר לנתונים שהיא מבקשת לצרף להצעה במכרז. לכן, די בכך שגורם רשמי מתוך רשות מקומית מסוימת מצהיר לשם צורכי המכרז על מספר התושבים המתגוררים בתחומיה של הרשות. אין צורך ואין טעם לבלוש ולחקור אחר הפרטים הכלולים בהודעת אותו גורם. כדי שהישענות הוועדה על הנתונים שסיפקה רשות מקומית מסוימת באמצעות פקיד מפקידיה תבוטל, יש להראות שאותו גורם ברשות הצהיר הצהרה כוזבת במסמך שהוגש בשמו וכי עשה כן כדי להטות את תוצאות המכרז. שלישית, גם אם הרשימה הפורמאלית של התושבים בתחומי רשות מקומית מסוימת, אינה מגיעה לכלל דרישת הסף כשהיא לעצמה, אין כל פגם בחוות דעת היועצת המשפטית של ועדת המכרזים שהמליצה לוועדה לקבל את 1,500 תלמידי הפנימיות המתגוררים הלכה למעשה בתחומי הרשות ב-5 מתוך 7 ימי השבוע כאילו הם נמנים עם תושבי המקום. שהרי המכרז הוא לפינוי אשפה ואת האשפה "מייצרים" דיירי המקום, בין שהם נמנים עם הרשימה הפורמאלית של התושבים ובין שאינם נמנים עמה. בתגובה לתגובה הוסיפה העותרת שהמסמכים שד.א.ש.ק צרפה מעם גורמי הרשויות המקומיות הנ"ל אינם מתייחסים דווקא לשנים שבהם ביצעה ד.א.ש.ק את פעולת פינוי האשפה ברשויות הללו. המסמכים משקפים את המציאות השוררת ברשויות בעת שהוגשה ההצעה למכרז. לכך בא מענה מפי ד.א.ש.ק שתנאי הסף במכרז מציין ניסיון בפעילות עם רשות מקומית בת 5,000 תושבים לפחות ואין דרישה להשתרעות התנאי על פני כל תקופת השרות ברשות המקומית. התקשרות עם מפעיל אתר לסילוק פסולת דרישת סף נוספת במכרז היא הוכחת התקשרות עם מפעיל אתר לסילוק פסולת. ד.א.ש.ק צרפה להצעתה שני הסכמים האחד מתייחס לאשפה רגילה והשנייה לפסולת גזם. העותרת טוענת כי הסכם פינוי האשפה הוא עם המועצה האזורית בני שמעון, המנהלת אתר מורשה לפינוי אשפה המכונה אתר "דודאים". אולם הסכם זה חתום מצד המועצה בידי "מנכ"ל 'דודאים'". מנכ"ל האתר, איננו גורם מורשה של המועצה להתקשרות בחוזים המחייבים את המועצה. לפי החוק הסכם המחייב מועצה מקומית הוא הסכם החתום בידי ראש המועצה (סעיף 85 לצו המועצות המקומיות (מועצות אזוריות) תשי"ח - 1958). מכאן שאין זה הסכם מחייב. ההסכם בעניין פסולת גזם מעיד על עצמו שנחתם לצורך מכרז אחר (מכרז מטעם עיריית נס ציונה). על כן, הסכם זה אינו רלוונטי למכרז דנן. המשיבות גורסות כי הסכם "דודאים" הוא הסכם מחייב וכי הוא מקיף גם את עניין פינוי האשפה וגם את עניין פינוי הגזם. תוקפו של ההסכם נלמד מכך שבפועל הוא מוגשם הלכה למעשה. המשיבות הציגו מסמכי הנהלת חשבונות המראים את ביצוע ההסכם הלכה למעשה. הם גם אומרות שחוק הרשויות המקומיות מרשה לראש מועצה מקומית להתחייב בחוזים אך אין הדין הזה מחייב את חתימת ראש המועצה כתנאי לתוקפם של חוזים שהמועצה מתחייבת בהם. לעניין היקפו של הסכם דודאים צורף לתגובות השיבות לעתירה נספח להסכם "דודאים" המראה כי ההסכם חל על פינוי אשפה וגזם גם יחד. העותרת טוענת כי נספח זה לא נכלל בין המסמכים שהגישה ד.א.ש.ק במכרז ועל כן לא ניצב לנגד עיני ועדת המכרזים וזו לא יכלה לקבל החלטה על בסיס נספח שאינו קיים. טענות המשיבות כלפי הזוכה המועצה האזורית טוענת עובר לפרסום המכרז, שעה שנשקלה שאלת הערכת ההתקשרות עם העותרת לשנה נוספת התברר שהעותרת מתפקדת באורח לקוי ורשלני עד כדי גרימת נזקים של ממש למועצה. לכן הוחלט שלא להאריך את ההתקשרות ולפרסם את המכרז. למועצה האזורית הגיעו עשרות רבות של תלונות של תושבים על אי פינוי ואשפה וגזם או פינוי לקוי. בחודש מרס 2006 הטילה העותרת "סנקציות" על המועצה ובמשך יומיים נמנעה מלספק שירותי פינוי אשפה ל-24 מושבים בתחום המועצה אזורית. המועצה האזורית נאצלה לזכור קבלן אחר לביצוע הפינוי ובכך נגרמו למועצה הוצאות נכבדות. נוכח הניסיון הבלתי מוצלח עם שרותי העותרת גורסת המועצה האזורית שגם אילו הצעת העותרת הייתה נמוכה יותר מזו של הזוכה לא הייתה וועדת המכרזים מקבלת את ההצעה. ד.א.ש.ק טוענת שהעובדה שהערבות הבנקאית הוחזרה לחן המקום שוללת את האפשרות להעניק לה את סעד הזכייה במכרז. לכך השיבה חן המקום שבפועל הערבות הבנקאית לא הוחזרה לה. עוד טענת "התקפה" שבפי ד.א.ש.ק היא שהצעת העותרת פסולה כשלעצמה מפני שלא הוכיחה הסכם חתום כדין עם מפעיל מורשה של אתר לסילוק פסולת. העותרת צרפה הסכם עם חברה המפעילה את מטמנת "דודאים ב'", ולאותה מטמנת רשאית העותרת להעביר "פסולת ביתית בלבד". זה בשעה שדרישת המכרז כוללת גם פסולת עירונית מורחבת, פסולת גושית ופסולת גזם. ד.א.ש.ק מוסיפה כי ככל הנראה העותרת הבינה שההסתמכות על הסכם דודאים ב' לא תועיל לה ולכן לתשובתה לתגובות המשיבות לעתירה צרפה תצהיר חדש שלא נכלל בהצעתה למכרז, תצהיר מאת חשב העותרת האומר שהפסולת תפונה לאתר שונה, ככל הנראה אתר ברקת. דע עקא שהעותרת לא צרפה הסכם חתום עם גורם המפעיל את אתר ברקת וכן אתר ברקת הוא אתר למחזור פסולת ואינו אתר לסילוק פסולת. בתצהיר החדש מוזכר גם אתר בשם "גני הדס" שלא נכלל בהצעה למכרז אך לא צורף הסכם עם מפעיל האתר. לטענות אלה השיבה העותרת בעיקר בכך שהצעתה למכרז לא נפסלה, לא בנימוק של חוסר שביעות רצון מן השרות שניתן בעבר ולא מטעמים טכניים כגון הסכם עם מפעיל אתר לסילוק פסולת. הא-ראיה שהמומחה מטעם מועדת המכרזים בדק את ההסכמים והמסמכים שצרפה חן המקום להצעתה ומצאם להיות תקינים ועונים על דרישות המכרז. דיון ההצעה הזוכה - התאמה לדרישות הסף בעלות והחזקה בכלי רכב סעיף 4.2 של המכרז קובע דרישת סף לאמור: מי שבבעלותו וברשותו: [פירוט כלי רכב] ... בסעיף זה "בעלות" - לרבות שכירות לטווח ארוך (ליסינג). כלי הרכב המפורטים יהיו משנת ייצור 2000 ואילך. על המציע לצרף להצעתו את המסמכים המוכיחים כי המשאיות הדרושות בבעלותם כאמור (רישיון רכב או הסכם ליסינג). התנאי המתייחס לכלי רכב במכרז הוא כפול; נדרשת "בעלות" (הסכם שכירות לטווח ארוך הוא שווה ערך מבחינת המכרז ל"בעלות") ונדרש גם שכלי הרכב יהיו "ברשות" המציע. ד.א.ש.ק צרפה להצעתה הסכם ליסינג. ההסכם נבדק בידי מומחה שהוועדה שכרה את שירותי הייעוץ שלו והוא מצא שההסכם מתייחס לכלי רכב המתאימים לדרישות המכרז. הנה כי כן ברור שד.א.ש.ק עמדה בדרישת ה"בעלות". אשר לדרישה שכלי הרכב יעמדו "לרשות" המציע, לא נראה כי המכרז דורש הוכחות כלשהן לכך. מכל מקום ברור שבדיקת היועץ לא כללה התבוננות מעשית בכלי הרכב כדי לוודא את קיומם ברשות המציע. זה בעיני ניסוח קלוקל של המכרז. המכרז היה צריך להבהיר כראוי האם המציע צריך להציג את כלי הרכב ולהוכיח שהם מצויים בחזקתו או לכל הפחות שהם זמינים בידי המציע כך שהוא יכול להשתמש בכלי הרכב לשם ביצוע העבודות נושא המכרז. כיוון שננקטה אמת מידה שווה כלפי כל המציעים במכרז, נראה לי שכדי להקנות למכרז משמעות מעשית אין דרך אלא לפרש את דרישת ה"בעלות" ו"ברשות" כאילו שניהם חד הם; היינו שהבעלות או הסכם השכירות מקנים זכות, רשות, לבעלים או השוכר להשתמש בכלי הרכב בכל עת שיידרש לכך. העותרת ערכה ברורים אצל גורמים שונים שאת שיחותיה עמם הקליטה ולפי הטענה מן השיחות הללו עולה שכלי הרכב הנקובים בהסכם הליסינג כלל לא היו בידי הגורם שהתחייב לספק אותם ומכאן שלא היו זמינים ביד המציעה ד.א.ש.ק. אינני יכול לבחון את תוקפם של הבירורים הללו וגם אינני חושב שראוי לעשות כן. נקודת הזמן לבדיקת תקינות החלטת ועדת המכרזים היא מועד העיון של הוועדה בהצעות למכרז. שופט הבוחן את החלטת וועדת המכרזים צריך להתבונן בהחלטה על בסיס הנתונים שעמדו לפני הוועדה. בסיס הנתונים שהיה לפני הוועדה בהקשר לכלי הרכב הוא בדיוק זה הנדרש במסמכי המכרז. כבר אמרתי שניסוח התנאי במכרז הוא בעיני קלוקל. דעתי מתחזקת גם לנוכח הוראת סעיף 32 למפרט הביצוע שהוא נספח לחוזה הביצוע של המכרז. הוראה זו אומרת שכלי הרכב שהזוכה במכרז נדרש להעמיד לשם ביצוע העבודות נושא המכרז יהיו משנת ייצור 2004 ומעלה וכי במהלך תקופת החוזה לא תותר הפעלת רכב פינוי פסולת שגילו מעל 5 שנים, להוציא בתקופה של 4 חודשים ראשונים שאחרי חתימת החוזה. כאמור למעלה מכאן, המציע צריך היה להצביע על בעלות או הסכם שכירות בכלי רכב ששנת הייצור שלהם היא 2000 ואילך. מתקיים אם כן, פער בין הדרישה לכלי רכב הנקובה בהצעה לבין כלי הרכב שישמשו בפועל לצורך הביצוע. אין בהכרח זהות בין כלי הרכב הנקובים בהצעה לבין כלי הרכב המשמשים לביצוע. בהצעה אפשר לנקוב בכלי רכב ששנת הייצור שלהם 2000 ואילו הביצוע צריך להיות באמצעות כלי רכב ששנת הייצור שלהם 2004 ואילך. יתר על כן, מתחילת הביצוע, משך 4 חודשים, אפשר שהמבצע ישתמש בכלי רכב ישנים ששנת הייצור שלהם כלל אינה נקובה במפרט. המשמעות של הפערים שבין כלי הרכב הכלולים בהצעה לכלי הרכב המשמשים לביצוע וכלי הרכב שבתקופת הביניים של ראשית הביצוע היא שהמכרז פותח פתח להצגת הסכמי שכירות (הסכמי ליסינג) חסרי כל משמעות מעשית ורחמנא ליצלן אפילו הסכמים למראית עין בלבד. שהרי די לו למציע שיציג הסכם ליסינג; אין בודקים את ההימצאות הפיסית של כלי הרכב הנקובים בהסכם בחזקת המציע ואילו בתחילת הביצוע רשאי המבצע להשתמש בכלי רכב אחרים שאת שנת הייצור שלהם הוא חופשי לבחור ורק אחרי 4 חודשים הוא מחויב בשימוש בכלי רכב משנת ייצור מסוימת שאינם בהכרח כלי הרכב הנקובים בהסכם הליסינג. אני סבור שעל המועצה האזורית לעיין מחדש בנוסחו של המכרז ולקבוע מכאן ואילך תנאים או דרישות בהקשר לכלי רכב שיהיו ברורות ומבוררות ויימנעו כל אפשרות של הצגת חוזים והסכמי שכירות חסרי כל משמעות. למרות אי הבהירות של דרישת המכרז האמורה, אינני חושב שיש מקום להתערב במסקנות וועדת המכרזים מפני שכאמור הוועדה נקטה אמת מידה שווה לכל המציעים ולא פגעה בעיקר מעיקרי דיני המכרזים. ניסיון מוכח תנאי במכרז הוא שלמציע ניסיון קודם של שנתיים רצופות לפחות בעבודה עם רשות מקומית "בעלת אוכלוסיה של 5,000 תושבים לפחות". נדרש מן המציע להוכיח את תנאי הסף הזה באמצעות אישור של מזכיר או גזבר או מנהל אגף התברואה או שיפור פני העיר של הרשות המקומית שעמה פעל (סעיף 4.1 למכרז). ד.א.ש.ק הסתמכה על עבודתה עם מספר רשויות. אולם, כיוון שהמכרז דורש כמינימום ניסיון עם רשות מקומית אחת, די שאתבונן באחת או בשתיים מתוך הרשויות שד.א.ש.ק בקשה לסמוך עליהם. מנהל מחלקת התברואה של המועצה האזורית נחל שורק אישר בכתב כי תחת שיפוט המועצה מנויים יותר מ-5,000 תושבים שמקבלים את שירותי פינוי פסולת ואשפה. העותרת אמנם הראתה באמצעות נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה ונתונים אחרים שלוקטו מפרסומים באינטרנט שנתוני משרד הפנים על מספר התושבים במועצה האזורית נחל שורק אינם עולים על 2,800 תושבים. אולם, כאמור, המכרז דורש, לעניין מספר התושבים ברשות, אישור של גורמים מסוימים. המכרז אינו מבקש להסתמך על נתוני משרד הפנים או נתונים של גורמים אחרים. יש טעם בדבר. אפשר שבתחומי רשות מקומית מתגוררים, אם דרך קבע ואם לתקופות קצובות, אנשים שונים שאין לשהותם בתחומי הרשות ביטוי ברישומי משרד הפנים. עם זה, הימצאותם הפיזית של "תושבים נוספים" אלה בתחומי הרשות מצריכה מתן שירותי פינוי אשפה ופסולת גם להם. לכן הגיוני בעיני שגורם מוסמך מתוך הרשות ייתן את אישורו למספר התושבים בהתבסס על היקף האוכלוסייה שנדרש לתת לה שירותי פינוי אשפה. אכן הפער בין 2800 שהם כנראה נתוני משרד הפנים לבין 5000 שהם נתוני המועצה האזורית נראה גדול מידי. אולם לא מן הנמנע שיש לכך הסבר ומכל מקום, כאמור למעלה, דרישת ההוכחה הקבועה במכרז נשענת על אישורי הרשות המקומית ולא נתוני משרד הפנים. אין שמץ של יסוד לפקפק בכנות האישור שניתן בידי הרשות המקומית ואין יסוד לחשוד שהרשות הזו ביקשה להטות את תוצאות המכרז לטובת ד.א.ש.ק. לדעתי, גם המועצה האזורית יבנה עמדה באמת המידה הנדרשת. מזכיר וגזבר המועצה אישרו בכתב שבתחומי הרשות מתגוררים כ-4,100 אנשים ועוד 1,500 תלמידי פנימייה. אפילו אניח שתלמידי הפנימייה יוצאים מן הפנימייה בסוף שבוע לביתם, עדיין מדובר ב-1,500 תלמידים שהם תושבים, הלכה למעשה. התוצאה היא שאין למצוא פגם בהחלטת וועדת המכרזים לעניין ההתאמה שבין ההצעה של ד.א.ש.ק לדרישת הסף הנדונה במכרז. התקשרות עם מפעיל אתר לסילוק פסולת המכרז דורש ממציע להציג "הסכם חתום עם מפעיל אתר פסולת, מורשה על פי כל דין ... " המציע נדרש לצרף הסכם תקף מאושר בידי עו"ד העתק מתאים למקור (סעיף 4.7 למכרז). ד.א.ש.ק צרפה להצעתה הסכם עם המועצה האזורית בני שמעון המפעילה את אתר "דודאים". היא צרפה גם הסכם נוסף אך ככל הנראה ההסכם נחתם לצורך מכרז אחר וד.א.ש.ק איננה מבקשת לסמוך עליו במענה לעתירה זו. הטיעון ביחס להסכם "דודאים" הוא כפול. ראשית, נטען שההסכם, כפי שהיה לנגד עיני וועדת המכרזים, אינו מתייחס לפינוי גזם. נספח ההסכם המראה כי ניתן לפנות לאתר גם פסולת גזם לא נכלל במסמך ההסכם שצורף להצעה. הנספח הועבר לוועדת המכרזים כ-3 שבועות לאחר שהתקבלה החלטת ועדת המכרזים. שנית נטען שההסכם עם בני שמעון אינו חתום בידי ראש המועצה האזורית ובהתאם לצו המועצות המקומיות (מועצות אזוריות) תשי"ח - 1958 אין לך הסכם תקף אם מועצה מקומית שלא נחתם בידי ראש המועצה (סעיף 85 לצו). אין תוקף לחוזה כזה גם אם לא הוטבעה עליו חותמת המועצה (סעיף 232(א) לצו). הסכם "דודאים" נחתם בידי מנכ"ל "דודאים". אין בו חתימת ראש המועצה וגם לא הוטבעה בו חותמת המועצה האזורית בני שמעון. המועצה האזורית לא התייחסה לטיעון זה כל עיקר. תשובה לטיעון זה מצויה בסיכומי ד.א.ש.ק. לעניין השמטת הנספח המראה כי ההסכם חל גם על פינוי גזם העירה ד.א.ש.ק כי הסכם "דודאים" משקף לכאורה פינוי כל סוגי אשפה ובכלל זה גזם (שכן אין סייג בהסכם המוציא פינוי גזם מגדר תחולת ההסכם). לכן לא ראתה וועדת המכרזים כל פסול בהסכם. עם זה, משהועלתה הטענה בכתב העתירה צרפה ד.א.ש.ק את הנספח להסכם "דודאים" המראה בפירוש שהוא כולל גם רשות לפינוי גזם. לסוגיית החתימה על ההסכם, ד.א.ש.ק הפנתה את להבחנה שבין סעיף 203 לפקודת העיריות המורה כי הסכם שנחתם בשם עירייה ואינו מוחתם בחותמת העירייה ובידי ראש העירייה והגזבר איננו מחייב, לבין הוראת סעיף 85 לצו המועצות האזוריות המקנה לראש המועצה רשות לחתום בשם המועצה ואינו אומר דבר לעניין נפקות חוזה של מועצה שאינו חתום בידי ראשה. תשובת ד.א.ש.ק מספקת בעניין נספח הגזם. אמנם לדעתי הדבר מעיד על בדיקה לא מספיק קפדנית מצד וועדת המכרזים ויועציה. אולם, כלל לא ברור לי שאילו הבחינה וועדת המכרזים בחוסר הבהירות בהקשר לפינוי גזם לא הייתה רשאית לבקש הבהרה ולקבל את הנספח החסר מכח ההבהרה. מכל מקום אין בעניין זה יותר מאשר השמטה טכנית שהרי נספח הגזם היה קיים בהסכם מעיקרה. קשה יותר, הרבה יותר, הוא עניין תקפות הסכם "דודאים", והעדר חתימה כדין. עיון בצו המועצות המקומיות (מועצות אזוריות) מראה כי הרשות להתחייב בשם מועצה אזורית מוקנה לראש המועצה. אין הסדר אחר בצו ולא קבועה בו רשות לגורם אחר להתחייב בשם המועצה. אמנם בהבדל מפקודת העיריות, אין בצו הוראה השוללת את תוקפו של הסכם של מועצה שלא נחתם בידי ראש המועצה. אלא, שאני חושש שגם כך התחייבות בשם מועצה אזורית שאינה חתומה בידי גורם מוסמך לחתימה, מאפשרת למועצה "להתנער" מן ההסכם (אם למשל, מכל סיבה שהיא "לא נח" למועצה להמשיך ולקיים את מחויבותה על פי ההסכם). יתר על כן, סעיף 232 לצו המועצות האזוריות אומר במפורש שהסכם של המועצה שלא הוטבעה עליו חותמת המועצה לא יחייב את המועצה. בעניין דידן אין חותמת של המועצה האזורית בני שמעון. האם משמעות הדבר היא שעלי לקבוע שד.א.ש.ק לא עמדה בתנאי הסף הנדון ולפיכך לבטל את תוצאות המכרז? לסוף מחשבה הגעתי לכלל מסקנה שאין לעשות כן והוא משני טעמים. ראשית, לעניין חוזה שנחתם מטעם עירייה על ידי מי שאינו מוסמך לחתום ולחייב את העירייה העיר ד"ר אליהו וינוגרד שהסכם כזה איננו פגום אם לאחר מכן אישרה מועצת העירייה את החוזה (א. וינוגרד דיני רשויות מקומיות כרך שני (1998) 638 וראו את האסמכתאות שמוזכרות בהערת שוליים 32 שם). אם לעניין עירייה כך, לעניין מועצה אזורית, מקל וחומר. גם אם עד הנה לא היה אישור בדיעבד של המועצה האזורית להסכם "דודאים", לא מן הנמנע שאישור כזה ייעשה כעת. שנית, הסכם "דודאים" מתבצע, הלכה למעשה, כבר שנה לערך. המציאות הזו עשויה להקים טענת מניעות כלפי המועצה האזורית בני שמעון אם תבקש לסגת מן ההסכם בטענה שאינו מחייב אותה. המשמעות היא שהסכם "דודאים" על אף הפגם שנפל בו הוא הסכם תקף ומחייב באורח מעשי. כללו של דבר לא נמצא צידוק להתערב בתוצאות המכרז ולפסול את הצעת ד.א.ש.ק. פגמים ופסול בהצעת חן המקום המסקנה שהגעתי אליה בסוף הפרק הקודם מייתרת את הצורך לדקדק בטענות המשיבות כלפי הצעת חן המקום. כאמור, הטענות הן בעיקר שתיים: הטענה האחת, שהצעת חן המקום לא הייתה מתקבלת בשל אי שביעות רצון של בעלת המכרז משירותים קודמים שנתנה חן המקום. שטענה שנייה היא שגם חן המקום לא עמדה בתנאי הסף של קיום הסכם עם מפעיל אתר לפינוי פסולת. כל אחד מן הצדדים היריבים בעתירה זו הצביעה על ראיות לתמוך וראיות לסתור, בהתאמה, את הטענה בדבר חוסר סבירות רצון עד כדי גרימת נזק משרותיה של חן המקום. במצב דברים המשקף מחלוקת עובדתית, היה עלי כמי שבוחן את החלטת וועדת המכרזים מנקודת ההשקפה של פסיקה בעתירה מנהלית, לתת את משפט הבכורה להתרשמות של וועדת המכרזים עצמה. לא זו בלבד שוועדת המכרזים "יושבת בתוך עמה" ומכירה את העובדות הכרות קרובה וטובה אלא אף גם זו שבידי חבריה השוקלים את ההצעות השונות הרשות המלאה להתרשם ממכתבי תלונה ומהערות בגנותו של מציע כשם שהרשות בידה להתרשם ממכתבי המלצה והערות בזכותו של מציע. בידה להקנות משקל עודף לטענות מצד אחד ולהקנות משקל חסר לטענות מצד שני. לא לי להתערב בכך. בעניין ההתקשרות עם מפעיל אתר, נראה שעל פני הדברים יש טעם לא מבוטל בהערת ד.א.ש.ק שההסכם שחן המקום ביקשה להסתמך עליו כהסכם התקשרות עם מפעיל אתר לפינוי פסולת הוא הסכם מצומצם מידי הנוגע לפינוי פסולת ביתית בלבד ואינו מקיף פינוי סוגי פסולת אחרים הנדרשים במכרז. אף על פי כן, כיוון שההסכם נבדק בידי וועדת המכרזים והיא לא מצאה בו פסול, לא הייתי מוציא מתחת ידי פסק הפוסל את הצעת חן המקום ואילו ראיתי צורך בדבר, הייתי מחזיר את הדיון אל וועדת המכרזים לעיון מחודש בהצעה. התוצאה התוצאה היא שהעתירה על כל הסעדים החלופיים הנדרשים בה נדחית. העותרת תשלם לכל אחת משתי המשיבות המועצה האזורית וד.א.ש.ק סך 15,000 ₪ הוצאות משפט. אעיר שבקביעת שיעור ההוצאות, שהוא מוקטן, התחשבתי בפגם המסוים שמצאתי בהקשר לעמידה בתנאי הסף של התקשרות עם מפעיל אתר פינוי פסולת. פינוי