1. האישום: כתב האישום המתוקן מייחס לנאשם ביצוע עבירות (7 מקרים) של זיוף בנסיבות מחמירות, שימוש במסמך מזוייף, בידוי ראיות ושיבוש מהלכי משפט; עבירות, בהתאמה, על סעיפים 418 (סייפא), 420, 238 ו- 244 לחוק העונשין התשל"ז - 1977. תמצית העובדות המהוות את העבירות הנ"ל, עפ"י כתב האישום, הן שהנאשם, שהינו בעלים של צימרים בכפר ג'ת הגליל, שבו מתארחים אורחים תמורת שכר, זייף שבעה מכתבי אורחים בצימרים, בכך שהוסיף: "... לכל אחד מהם, בכתב ידו, מספר משפטים המייחסים לכלוך הנמצא בסביבה (להלן: "המכתבים המזוייפים") וזאת ללא סמכות כדין בכוונה לרמות ובאופן הנחזה להיות כאילו רשמו המבקרים עצמם משפטים אלו". כן נטען בכתב האישום שהנאשם השתמש באותם מכתבים מזוייפים וצרפם לתביעה אזרחית, שהגיש נגד הרשות המקומית ע"ס 60,000 ₪ תוך טענה כי נגרמו לו הפסדים כספיים כבדים עקב הלכלוך אשר בסביבת הצימרים. כן נטען כי הנסיבות המחמירות לעניין זיוף המכתבים נובע מהעובדה שהם צורפו לכתב תביעה שהוגש לביהמ"ש וכן לאור ריבוי מקרי הזיוף. 2. תשובת הנאשם לכתב האישום: הנאשם כפר באופן כללי בעובדות הנטענות בכתב האישום, כפר במיוחד שהוא ביצע עבירה כלשהי והוסיף מפי הסניגור כי: "כל מה שנכתב בכתב ידו על אותם מכתבים נזכרים בכתב האישום נעשה בהסכמתם ובידיעתם המלאה של נותני המכתבים...". 3. ראיות התביעה: א) בהסכמת הסניגור הגישה המאשימה, בין היתר, המוצגים הבאים: (1) הודעותיו של הנאשם במשטרה - ת/1 ות/2. (2) מחברות בהם רשמו האורחים של הצימרים את הערותיהם - ת/4, ת/5 ות/6. (3) התיק האזרחי בו הגיש התובע את תביעתו נגד הרשות המקומית - ת/8. ב) כן העידו מטעם המאשימה 5 עדים: (1) עדת תביעה מס' 1 גב' ורדית יוניג. עדה זו הינה כותבת אחד המכתבים הנזכרים באישום (ת/9). עפ"י עדותה היא כתבה את המכתב מלבד הכיתוב: "נחזור בתנאי שהעירייה תבטיח סדר וניקיון ליד הבית" וכן החתימה או השם "יונג אבי" אשר הופיע מתחת לכיתוב הנ"ל. עדה זו מסרה כי לא ידוע לה מי כתב התוספת הנ"ל וכי לא נתבקשה רשותה לכך. המכתב ת/9 נושא תאריך 7/6/96 - 8. (2) עדת תביעה מס' 2 גב' אהובה חרותי: גם עדה זו התארחה בצימרים של הנאשם ואישרה כי כתבה את המכתב הנושא תאריך 27/7/96 - ת/10 מלבד הכיתוב: "פרט למספר הערות על ניקיון הזבל מסביב". עדה זו לא זכרה שהיתה בעיה עם ה"זבל" במקום ושללה הטענה כי הנאשם כתב את התוספת בנוכחותה וברשותה. (3) עדת תביעה מס' 3 - גב' אילנה שמשי. גם עדה זו זיהתה מכתב שלה מיום 24/8/97 (ת/11) אישרה את כתיבתו, מלבד תוספת שבו שהיא : "שהסביבה תהיה נקייה". עדה זו, להבדיל מקודמותיה, אישרה כי היה במקום לכלוך וזוהמה וכי הדבר הפריע לה ולמשפחה וכי ייתכן שאישרו לנאשם להוסיף התוספת הנ"ל. (4) עד תביעה מס' 4 - בני יהושפט. גם עד זה התארח בצימרים ואישר כתיבת מכתב בספר האורחים - ת/12, מלבד תוספת שבו שהיא: "רק תדאגו כי מסביב לבית יהיה נקי יותר". גם עד זה שלל את האפשרות שהוא הירשה למאן דהוא להוסיף אותה תוספת למכתב. 4. עדויות ההגנה: מטעם ההגנה העיד הנאשם עצמו, תחת אזהרה, והעד סאלח פלאח. כן הוגשו בהסכמה שני מוצגים: נ/21: מכתב אינג' חנה סלע - מהנדסת מחוז הצפון במשרד הבריאות מתאריך 23/12/99 בעניין אי פינוי זבל בסביבת הצימרים. נ/22: מכתב מנהל מחלקת התברואה ברשות המקומית, מר לוטפי ביסאן, מתאריך 17/2/2000 המאשר כי קיימות גרוטאות וזבל בסביבת הצימרים. עד ההגנה סאלח פלאח הינו מנהל יחידת איכות הסביבה באיגוד של מספר רשויות מקומית. עד זה אישר חוות דעתו (נ/7) מיום 30/6/98, אשר בה צויין: "בסמוך לצימרים של מר מזיד עבאס (הנאשם - ז.ס.) במדרון הצפוני הושלכה הרבה פסולת ע"י שכנים, אשר הפכו את המקום למזבלה". הנאשם כאמור העיד תחת אזהרה, כאשר תמצית עדותו היא כי בסביבת הצימרים שלו, שהקים בסוף שנת 1995, הרשות המקומית לא מילאה את תפקידה בסילוק הפסולת והאשפה מהסביבה או במניעת התושבים מהשלכת האשפה, כך שנערמו בסביבת הצימרים ערימות אשפה וגרוטאות, דבר שפגע באיכות ובכדאיות הפעלת הצימרים. בעיקרון מאשר הנאשם כי אכן הוסיף בכתב ידו את התוספות שנזכרו ע"י עדי התביעה, אך העיד כי הדבר נעשה בידיעת ובהסכמת כותבי המכתבים. כן הציג מספר תמונות (נ/15 - נ/20) שבאו להראות את הזבל שהתערם במקום. כן הציג העד מספר מכתבים שלו, שנכתבו לרשות המקומית ולמשרד הבריאות, החל משנת 1996 ובהם תלונות על זבל שנצבר ליד הצימרים שלו. 5. דיון: המחלוקת: הנה כי כן, המחלוקת הדרושה הכרעה היא: באם הנאשם הוסיף למכתבי האורחים (עדי התביעה מס' 4 +1) את ההערות, בעניין הלכלוך והאשפה במקום, ללא הסכמת האורחים ומתוך כוונה לזייפם על מנת להשתמש בהם במסגרת הליך אזרחי, שהוא תכנן והגיש או שמא הדבר נעשה בהסכמת האורחים ובהרשאתם? סעיף 414 לחוק העונשין מגדיר זיוף, בין היתר, כ "שינוי מסמך - לרבות הוספת פרט או השמטת פרט - בכוונה לרמות או ללא סמכות כדין ובאופן הנחזה כאילו נעשה השינוי בסמכות כדין". עבירת הזיוף הינה עבירת "כוונה", כך שעל המאשימה להוכיח כי הנאשם זייף את המסמך - הוסיף את התוספת במכתב ביודיעין ומתוך כוונה לרמות. לפיכך, יש לבחון ולבדוק באם לנאשם היתה כוונה פלילית לזייף את המכתבים וכן בנוסף כוונה לרמות באמצעות זיוף או שהזיוף - השינוי במכתבים נעשו שלא כדין, היינו שלא בהסכמת כותביהם, כל זאת עפ"י הראיות, המוצגים ושאר נסיבות העניין כפי שהונחו בפני ביהמ"ש. המכתבים: סבורני כי לא יכולה להיות מחלוקת כי המכתבים (ת/9, ת/10, ת/11, ת/12) (להלן: "המכתבים") מהווים מסמך עפ"י הגדרתו בסעיף 414 הנ"ל. כאמור הנאשם מנהל צימרים, כאשר בכל חדר הוא הניח מחברת אשר בה האורחים נתבקשו לרשום את רשומיהם והערותיהם. ראה בנדון דוגמאות - מחברות: ת/4, ת/5 ות/6. המכתבים הינם דפים של אותן מחברות בהם רשמו האורחים את הערותיהם. המקור של המכתבים לא הוצג כי אם רק העתקים שלהם, בהסכמה. נמסר כי מקור המכתבים והמחברות אף לא נתפסו בזמנו ע"י המשטרה, הואיל והם הלכו לאיבוד עוד לפני כן. ככלל אין למכתבים כל שימוש מלבד למזכרת וכן לשימוש המארח - הנאשם על מנת שילמד מאוויהם ורצונותיהם של האורחים. עיון במכתבים מראה כי התוספות שנעשו ע"י הנאשם שולבו במכתבים כאילו היו חלק בלתי נפרד מהם, כטענת ב"כ המדינה. מאידך אינני מקבל את הטענה כי לא היה ניתן להבחין בתוספות. כאמור הוגש רק העתק המכתבים ולא המקור שלהם, אך גם עיון בהעתקים מראה כי ניתן להבחין כי מדובר בתוספת וכי נעשתה בעט אחר, אולי גם ע"י כותב אחר. עניינן של כל התוספות הוא כולו עניין הניקיון והזבל אשר בסביבת הצימרים. הזבל: התמונה המתקבלת מכלל הראיות והמוצגים אשר בתיק היא שאכן גרוטאות, פסולת ואשפה הצטברו בסביבת הצימרים כבר החל מיום הקמתם וכן בהמשך. ראה בנדון מוצגים נ/9, נ/10, נ/11, נ/12, נ/13 ונ/14, שהם מכתבים שכתב הנאשם הן לראש הרשות המקומית והן למשרד הבריאות, המשתרעים על תקופה החל משנת 1996 ועד שנת 2000. יצויין כי כל המכתבים הנ"ל נושאים תאריכים עוד לפני פתיחת החקירה בנדון. קשה מאוד להעלות על הדעת כי הנאשם הכין את המכתבים מבעוד מועד על מנת להשתמש בהם במסגרת תביעה אזרחית או במסגרת הליך פלילי נגדו שטרם נולד. כן ראה בנדון נ/7, שהינו "סיכום סיור" מיום 30/6/98, של מנהל היחידה האיזורית לאיכות הסביבה - העד סאלח פלאח - אשר בו צויין: "בסמוך לצימרים של מר מזיד עבאס במדרון הצפוני הושלכה הרבה פסולת ע"י שכנים, אשר הפכו את המקום למזבלה קטנה...". כן בהמשך ראה גם מוצגים נ/21, נ/22 שעניינם גם "זבל" שנכתבו ע"י בעל תפקיד ברשות המקומית וכן מהנדס מחוז הצפון במשרד הבריאות. לפיכך, מסקנתי היא כי היתה "בעיה" עם פסולת, גרוטאות ואשפה שהיו בסביבת הצימרים וכי הנאשם סבר בתמים כי הרשות המקומית אינה מקיימת את חובותיה בנדון. גילוי המכתבים והשימוש שנעשה בהם: כאמור, מדובר במכתבים שנכתבו במחברת אורחים וכמעט שאין להם כל תכלית. המאשימה לא הביאה ראיות לעניין מועד ביצוע השינויים בהם ולגירסת הנאשם הם נעשו על ידו במעמד כתיבתם ובהסכמת כותביהם. אותם מכתבים יכלו להשאר ללא כל תכלית או שימוש כפי שקרה לגבי יתר המחברות. אותם מכתבים, לאחר שנעשו בהם השינוים, צורפו כנספחים לתביעה כספית שהנאשם הגיש נגד הרשות המקומית. התביעה הוגשה ביום 22/12/98 והיא נמחקה, מבלי שהתקיים כל דיון בה, ביום 25/10/00 - ראה בנדון ת/8 ותכולתו. יצויין כי מחיקת התובענה, גם היא ארעה עוד לפני פתיחת החקירה נשוא כתב האישום, זאת אני למד הואיל ומספר תיק פ.א. (פרטי אירוע) שנפתח על ידי המשטרה הינו משנת 2002. ידוע וברי לכל, כי עצם צירוף המכתבים כנספחים לתביעה אין הדבר מכשירם כראייה וכי לשם הגשתם כראייה יש צורך בהעדת כותביהם או הסכמת הצד השני, דבר שלא נעשה בעניינו והם נשארו כנספחים ותו לא. האם היתה כוונה לנאשם לרמות בעצם הוספת התוספת למכתבים: למדנו כי בחלופה הראשונה אשר בסעיף 414 לחוק העונשין צריכה להתקיים, גם כוונה לרמות, על מנת לשכלל עבירת זיוף. לפיכך, השאלה הנשאלת האם לנאשם היתה כוונה לרמות, בשעה שאנחנו יודעים כי: מדובר במכתבים שנכתבו במחברת האורחים שבד"כ אין להם כל שימוש, היה קיים בשטח "זבל", קיימים מסמכים יותר אותנטיים בעניין הזבל והם צורפו לתביעה אזרחית שהנאשם הגיש נגד רשות המקומית, בסופם של דברים אותה תביעה נמחקה מבלי שנעשה בה כל שימוש, והכל עוד לפני שנפתחה כל חקירה בנדון? הנטל להוכיח את האשמה, לרבות הכוונה לרמות, מוטל על שכמה של המאשימה. המאשימה לא הביאה כל ראייה פוזיטיבית בדבר כוונה לרמות מלבד עצם צירוף אותם מכתבים לתביעה האזרחית שהוגשה. גירסתו של הנאשם היא שהוא הוסיף את התוספת בידיעת ובהסכמת כותבי המכתבים. כמובן הוא שולל כל כוונת רמאות. סבורני, עפ"י הנתונים שנזכרו לעיל, כי לא הוכחה כל כוונת רמייה מצד הנאשם בעצם הוספת התוספות. הינני מגיע למסקנה הנ"ל, בין היתר, הואיל והוכח כי פסולת וזבל היו קיימים בסביבה, היו קיימים מסמכים אחרים, בחלקם רשמיים או מעין רשמים (ראה נ/7, מכתב מנהל היחידה האיזורית לאיכות הסביבה מיום 30/6/98) שדיברו על זבל ופסולת שנערמו בסביבה ובעיקר לאור כך כי לאותם "מכתבים" אין כל ערך ראייתי, הרי כל משפטן מתחיל יודע כי עצם צירופם לכתב התביעה אין בו כדי להכשירם כראייה כי אם עדיין היה צורך להגישם באמצעות עורכם. לפיכך, מסקנתי היא כי לא הוכח יסוד המרמה בעצם הוספת התוספות למכתבים. למותר גם לציין כי אם אגיע למסקנה שהתוספות בוצעו בהרשאת כותבי המכתבים, אזי לוודאי הדבר שולל לחלוטין כל כוונת מרמה. האם התוספות נעשו כדין: עפ"י סעיף 414 לחוק העונשין צריכים להתקיים בעבירות זיוף כוונה לרמות או ששינוי המסמך נעשה ללא סמכות כדין . סמכות כדין יכולה להיות כמובן הסכמת עורך המסמך לכך. בעניינו העידו ארבעה עדי תביעה ועמדתם העקרונית היא שהם לא נתנו את הסכמתם לתוספות במכתבים שנעשו על ידי הנאשם. העדים הנ"ל עמדו על גירסתם זו גם בחקירה הנגדית מלבד עדת תביעה מס' 3 - גב' אילנה שמשי שאמרה (בעמ' 6 לפרו'): "... ייתכן שאישרנו לנאשם להוסיף את המשפט: "שעד אז הסביבה תהיה נקייה". מהצד השני גירסת הנאשם (דבריו בעמ' 14 לפרו') היא כדלקמן: "... אם הוספה מילה כלשהי ליד הערות האורח זה היה מוסף בידיעתו ובהסכמתו. הייתי מוסיף את הערות הלקוח מעל חתימתו, הדבר היה כאשר אותו לקוח עמד ליד דוכן החתימה, בעת עריכת החשבון... לא קרה אף פעם שהוספתי דברים על דעת עצמי". כבר אומר כי עדויותיהם של עדי התביעה נשמעו כאמינות, מדובר בעדים ניטרליים שאין כל סיבה להטיל דופי באמיתות עדותם, הינני קובע כי הם העידו אמת ככל שהם הבינו וזכרו זאת. יחד עם זאת, יש לקחת בחשבון כי מדובר במכתבים טרוויאליים (לא חשובים) שהם כתבו לאחר אירוח של יום יומיים, כאשר בין מועד כתיבת המכתבים לבין מועד מסירת עדותם בביהמ"ש עברו כשמונה שנים. אף בין מועד כתיבת המכתבים לבין מועד מסירת עדותם במשטרה, חלפו כשש שנים. בנסיבות דלעיל אין להוציא מכלל אפשרות, אף שהם מסרו את "האמת" שלהם בביהמ"ש אירעה השמטה או חל אי דיוק לגבי אירועים שהיו לפני מספר שנים וזאת לאור מגבלות הזיכרון האנושי. נזכור כי עדת התביעה גב' שמשי לא שללה את האפשרות שאישרה לנאשם להוסיף אותה תוספת שנזכרה במכתבה. אף בעלה מסר כי התיר לנאשם להוסיף את התוספת באופן מפורש (ראה בנדון ב/2). הנאשם הינו בן כ- 68. מעדותו בפני ביהמ"ש עולה שהוא רואה את עצמו כחלוץ פיתוח תיירות הצימרים במגזר הדרוזי. כן (מידיעתו האישית של ביהמ"ש כפי שנמסרה לצדדים בישיבת יום 4/4/04) הינו אחד מהדמויות הבולטות בעדה הדרוזית בהיות אחד הקצינים הראשונים שהגיע לדרגה בכירה של אלוף משנה, בזמנו בשנות השבעים, בעת שירותו בצה"ל. אין מקום לדחות את גירסתו כפי שנמסרה לביהמ"ש כלא נכונה, הוא הקים הצימרים בכפרו (מעל 10) בתחילת שנת 1996 כאשר עולה בברור שהתאספו בסביבתם פסולת וזבל והוא, שראה את עצמו כאחד המייצגים של עדתו, פנה פעמים רבות, גם בכתב, לגורמים המוסמכים (רשות מקומית ומשרד הבריאות) על מנת שיטפלו בבעיית הזבל. אין ספק, מהתיעוד הרב שהונח בפני ביהמ"ש (מכתבים, מסמכים ותמונות) שעניין הזבל בער בעצמותיו וראה בו כפגיעה בצימרים שלו, כמו גם בעדתו. אין להוציא מכלל אפשרות שאכן בעיית הזבל, גם הועלתה בינו לבין חלק מהאורחים וכי, כגירסתו, הוא הבין שקיבל את אישורם לתוספות שהוא הוסיף למכתבי אורחיו. לפיכך, מסקנתי היא שלא הוכח מעל כל ספק סביר כי אכן הנאשם הוסיף את התוספות שלא כדין וללא קבלת אישור כותבי המכתבים - האורחים. באין מעשה זיוף אין גם עבירת שימוש במסמך מזוייף וכן עבירות של בדוי ראייה או שיבוש מהלכי חקירה כפי שיוחסו לנאשם בכתב האישום. לגבי שתי העבירות האחרונות דעתי היא שלא היה מקום להאשים בהן את הנאשם, הואיל והמכתבים לא הגיעו לכלל ראייה, כך שאין ביצוע עבירת בידוי ראייה. כן מעשיו של הנאשם, כפי שנטענו בכתב האישום, אין בהם משום עיוות הליך שיפוטי או הכשלתו. 6. התוצאה: אשמתו של הנאשם לא הוכחה מעל כל ספק סביר, כך שהינני מזכה אותו מביצע העבירות שיוחסו לו בכתב האישום. זבלפסולתפינויפינוי אשפה