כנגד הנאשם נרשמה ביום 28.1.11,הזמנה לדין וכתב אישום בגין אי ציות לאות של שוטר במדים (להלן - הדו"ח), עבירה על תקנה 23(א) (1) לתקנות התעבורה הנאשם כפר באישום המיוחס לו וביום 10.10.11, נשמעו הראיות בתיק שבנדון. מטעם המאשימה, העידה רס"ר בתיה דדון (רוקח), עורכת הדו"ח והוגש הדו"ח, שסומן ת/1. ע"פ גרסת המאשימה, ביום 28.1.11, בסמוך לשעה 10:35, נהג הנאשם ברכב בתל אביב, ברחוב קרליבך ובהגיעו לצומת עם רחוב יהודה הלוי, נצפה על ידי העדה כאשר הוא מבצע עבירת תנועה. העדה, שהייתה לבושה במדי משטרה, סימנה לנאשם לעצור את רכבו וקראה לעברו :" עצור בצד משטרה", אך הנאשם, אף שהסתכל לכיוונה, הגביר את מהירות נסיעתו ונמלט מהמקום. העדה דלקה אחריו בניידת משטרה ורכב הנאשם נעצר בצומת הבא, בשל אור אדום שדלק ברמזור בכיוון נסיעתו. מפי הנאשם נרשם: " אני לא מכיר פה, אז מה קרה? לא הייתי בטוח שסימנת לי לעצור אז נסעתי, לא ניסית לברוח..". כמו כן, נרשמו דברים נוספים מפיו של הנאשם, כנגד העדה, אשר אין זה ראוי להעלותם על הכתב, בוודאי שלא בפעם השנייה. על פי גרסת הנאשם, הוא אכן נסע במקום ושגה בפניה שמאלה מנתיב שסומן לנסיעה ישר בלבד, אך לא הבחין באות של העדה לעצור, שכן רכב פנה במקביל אליו והסתיר לו את העדה. לדבריו, לא ניסה להימלט מהמקום ועצר לאחר שהנהג שנסע במקביל אליו אמר לו כי העדה סימנה לו לעצור. הנאשם אישר כי אכן פנה אל העדה באופן שאינו הולם, אך טען כי הדבר היה בשל סערת רגשות בה היה מצוי אותה עת וכי הוא מתקשה לשלוט ברגשותיו. בהמלצת בית המשפט, התנצל הנאשם בפני העדה באולם בית המשפט. מטעם הנאשם, העיד נוסע שהיה עמו ברכב כי הבחין בעדה עומדת, אך תמך בגרסת הנאשם לפיה לא הבחין בה מסמנת לנאשם לעצור את הרכב. לאחר שבחנתי גרסאות הצדדים, הראיות שהוגשו מטעמם ושמעתי עדויותיהם, השתכנעתי במידה הנדרשת במשפט פלילי כי הנאשם עבר את העבירה המיוחסת לו בכתב האישום וזאת מהנימוקים הבאים: עדת התביעה תיעדה באופן מפורט את נסיבות ביצוע העבירה, תוך התייחסות לכל רכיביה ולעובדות הרלוונטיות לאישום. העדה ציינה מקום עמידתה, העובדה כי לבשה מדי משטרה, האופן בו סימנה וקראה לרכב הנאשם לעצור והעובדה כי הנאשם הסתכל לעברה ונמלט מהמקום. עדותה של עדת התביעה הייתה עניינית, בהירה, עקבית ולא נסתרה בחקירה נגדית. 3. כבר בע"פ 77/61 צורבל נ' היועמ"ש, פ"ד ט"ו 1442, 1444 קבע כבוד השופט אגרנט, בהתייחס לעבירה של אי ציות לאות של שוטר במדים: "לפי דעתי, משמעותה של התקנה היא, שכל אדם המשתמש בדרך, ואשר איננו מציית לאור שקיבל מאת השוטר העומד בה עובר על התקנה, בין אם הוא ראה את האות בפועל, ובין אם הוא לא ראה אותה, ובלבד שהסיבה לאי ראיית האות על ידיו נעוצה ברשלנותו ובאי תשומת לבו למה שמתרחש במסלול נסיעתו. סבור אני, שכל פירוש אחר יסכל את מטרתו של המחוקק, שאם לא תאמר כן, יוכל גם נהג שלא ראה את האות של השוטר מפני שנהג בעיניים עצומות להשתחרר מהחובה לציית לאות". וכבוד השופט ויתקון הוסיף: "היינו מרוקנים את הוראתו של המחוקק מכל תוכן, אילו היינו גורסים שאין הוראה זו מטילה כל חובה על הנהג להיות ער להימצאותו של שוטר, הנמצא בשדה ראייתו, ולסימני האות הניתנים על ידו. לכן התעלמות רשלנית מן השוטר, וממתן סימני אות על ידו, כמוה כהתעלמות זדונית או מכוונת לעניין חוק זה... נהג אשר אינו מבחין בעצמים, בתמרורים או בשוטרים הנמצאים בשדה ראייתו הוא רשלן. התעלמות מנוכחותו של שוטר מתוך רשלנות, כמוה כהתעלמות זדונית ומכוונת". לפיכך, משקיבלתי גרסת המאשימה לפיה העדה עמדה במקום גלוי, לבושה במדי משטרה וסימנה באופן ברור לנאשם לעצור את הרכב, היה עליו להבחין באות ולמלא אחר הוראת העדה ומשלא עשה כן, הרי שנהג באופן רשלני. תימוכין לגרסת המאשימה, אני מוצאת בעדותו של עד ההגנה, בעמוד 4 לפרוטוקול, שורות 10-11, אשר העיד כי שם לב לשוטרת העומדת במקום וזאת בניגוד לטענת הנאשם, כי לא היה ניתן כלל להבחין בעדה. לאור כל האמור לעיל, ולאחר ששבתי והזהרתי עצמי, שכן עדות יחידה הוצגה בפני במסגרת פרשת התביעה, הנני קובעת כאמור, כי הנאשם עבר עבירה כמיוחס לו בכתב האישום שבנדון. בסוף דבריי, חשה אני חובה לציין כי טוב תעשה המאשימה אם תקפיד יותר על כבודם של שוטריה ותדאג למצות את הדין עם מי שמשתלחים בלשון בוטה ומקוממת כנגד עובדי ציבור וזאת על מנת שלא יישנו מקרים בהם ירשה לעצמו אזרח להטיח דברים גסים ומעוררי שאט נפש בשוטר או כל עובד ציבור, כפי שנעשה במקרה שלפנינו. זכות ערעור כחוק. משטרהשוטר