1. בפניי בקשה לבטל צו פסילה מנהלית מהחזקת רשיון נהיגה לתקופה של 30 יום שניתן כנגד המבקש עובדות המקרה הן, שביום 30.7.13 שעה 08:19 או בסמוך לכך נהג ברכבו בצומת לקיה - צומת שוקת ועקף רכב אחר כשהדרך לא הייתה פנויה במרחק מספיק כדי לאפשר ביצוע עקיפה בבטחה, ובכך גרם לסיכון נסיעתו של רכב אחר בניגוד לתקנה 47 (ד) לתקנות תעבורה, כמו כן יוחס לו עבירה של נהיגה ברכב, כשרשיון הרכב פקע בתקופה שאינה עולה על ארבעה חודשים, כשרשיון הרכב פקע ב- 6.6.13 בניגוד לסעיף 2 לפקודת ביטוח רכב מנועי. קצין המשטרה הפעיל סמכותו בהתאם לסעיף 47 לפקודת התעבורה, התשכ"א-1961 (להלן: "פקודת התעבורה" או "הפקודה") ופסל, כאמור, את המבקש מלהחזיק ברשיון נהיגה לתקופה של 30 יום (להלן: "הפסילה המנהלית"). 2. טיעוני הצדדים המבקש טוען כי השימוע נערך שלא כדין, לא הפעיל שיקול דעת, לא ידע את עובדות האירוע, המבקש העיד בדוכן העדים, וכשהוצג לו טופס השימוע מסר כי " אף אחד לא הגיש לו את הטופס הזה " וכי מסר כי מעולם לא סירב לחתום לשוטר, עוד ציין ב"כ המבקש כי המבקש לא זוכר אם מי שערך את השימוע היה קצין, וכי ההליך השימוע לא היה חוקי וכי הוא בטל מעיקרו וצריך לבטל את תוצאותיו. מנגד, ב"כ המשיבה מתנגדת לבקשה, וטוען כי טענות ב"כ המבקש אין להן על מה לסמוך, שכן דו"ח השימוע נחתם על ידי קצין ברגת רב פקד אורי מוניטין, המחוקק קבע בסיף 47 (ה) כי באם היה לקצין יסוד סביר להניח כי יוגש כתב אישום מצטט את הסעיף, טופס השימוע שערך הקצין מדבר בעד עצמו, שכן מצויין כי השימוע נערך בהתאם לסעיף 47 לפקודת התעבורה, הקצין אפשר למבקש לטעון את טענותיו, וכן המבקש טען את טענתו, כך שאין כל פגם בהליך, לא זו אף זו, חומר הראיות קיים בידי הקצין שכן מדובר בקצין שעצר את המבקש, ורואה אותו על פי הנחיות המסוק, שאתו הוא בקשר, הבקשה לחקור את הקצין אינה במקומה , מדובר בהליך מנהלי ולא בהליך עיקרי, מגיש פסיקה של בית משפט העליון רע"פ - 4398/99 בו דן בית משפט בהליך השימוע והבטלות היחסית, מחומר הראיות עולה כי ישנן ראיות לכאורה, וכי מדובר בעבירה מסכנת ומסכנת, וכי טענת המבקש כי לא קיבל את טופס השימוע והחלטה על פסילה מנהלית, כיצד יכול היה להגיש את הבקשה בפני בית משפט? איך? בנסיבות האמורות מבקש לדחות את הבקשה. 3. דיון והכרעה. לאחר ששמעתי את טענות הצדדים ועיינתי בחומר החקירה נחה דעתי כי בשלב זה, די שיהיו בידי הרשות המוסמכת (קצין המשטרה) ראיות לכאורה לביסוס האשמה ואין היא נדרשת להשתכנע מעל לכל ספק סביר כי הנהג ביצע את העבירה. עוד עולה כי מחומר החקירה שהוגש לעיוני עולה, כי בנסיבות המקרה אשר נכתב על ידי עורך הדו"ח:- כי שביום 30.7.13 שעה 08:19 או בסמוך לכך נהג ברכבו בצומת לקיה - צומת שוקת ועקף רכב אחר כשהדרך לא הייתה פנויה במרחק מספיק כדי לאפשר ביצוע עקיפה בבטחה, ובכך גרם לסיכון נסיעתו של רכב אחר בניגוד לתקנה 47 (ד) לתקנות תעבורה, כמו כן יוחס לו עבירה של נהיגה ברכב, כשרשיון הרכב פקע בתקופה שאינה עולה על ארבעה חודשים, כשרשיון הרכב פקע ב- 6.6.13 בניגוד לסעיף 2 לפקודת ביטוח רכב מנועי. השוטר מוסר כי היה בניידת כחול- לבן בסמוך לצומת שוקת בעת פעילות מסוק בכביש 31, רפ"ק אורן מוניטין קיבל דיווח מסייר אויר, על עקיפה בדרך שאינה פנויה שביצע המבקש ושיירה ממול נאלצה לרדת לשוליים, בהמשך נעצר כאמור על ידי הקצין , הוסברה לו מהות העבירה, עוד הוסיף השוטר כי המבקש ביצע עבירה בצומת נקופה והוזהר בע"פ. המבקש בדברי הנהג מסר: כי עקף משאית ולא הפריע לאף אחד. במהלך השימוע המבקש מסר כפי שמסר בדו"ח הזמנה לדין, הקצין הסביר למבקש את חומרת העבירה, והחליט לפסול את המבקש בגין חומרת העבירה ולאור עברו התעבורתי 49 הרשעות קודמות. בטופס השימוע הקצין רשם כי המבקש סירב לחתום ונמסר לו ביד טופס השימוע. אם כן, עינינו הרואות הלכה למעשה כי נערך שימוע כדין למבקש, המבקש טען את טענותיו כפי שנרשם בדברי הנהג בדו"ח הזמנה לדין, וכפי שמסר לקצין במהלך השימוע. המבקש טען טענות ובכלל זה כי לא קיבל את טופס השימוע, וכי מעולם לא סירב לחתום, אני לא מקבל את דברי המבקש מכל וכל, שכן איך הוא מסביר כי הבקשה לביטול פסילה מנהלית בצירוף טופס השימוע התקבל מידי המבקש? המדובר בטענות מופרכות שאין להם כל בסיס, וכל הרצון להרחיק את עצמו בטענות שאין להם כל אחיזה במציאות. בשלב של דיון זה, בית משפט בוחן באם ישנן ראיות לכאורה שהן בבחינת אפשרות להרשעה. 4. התחולה הנורמטיבית. ההוראות הרלוונטיות למתן צו לפסילה מנהלית כאמור בסעיף 47 לפקודת התעבורה "(ב) היה לשוטר יסוד סביר להניח כי נהג עבר לעיניו עבירה מן העבירות המפורטות בתוספת הרביעית, או כי בשל עבירה שעבר הנהג אירעה תאונת דרכים שבה נהרג אדם או נחבל, או ניזוק רכוש, רשאי השוטר לדרוש מהנהג להילוות אליו אל קצין משטרה או ליטול ממנו את רשיון הנהיגה שלו. ... (ה) היה לקצין משטרה יסוד להניח כי יוגש כתב אישום נגד הנהג שביצע את העבירה לפי סעיף קטן (ב) ינהג כלהלן, לפי העניין: ... (3) בעבירה מן המפורטות בתוספת הרביעית - רשאי הוא לפסול את הנהג מהחזיק ברשיון נהיגה לתקופה של 30 ימים" . סעיף 48 לפקודת התעבורה קובע כי: "מי שנפסל בצו של קצין משטרה כאמור בסעיף 47, רשאי לבקש מבית המשפט המוסמך לדון בעבירה לבטל את הפסילה; ובית המשפט, לאחר ששמע את היועץ המשפטי לממשלה או את בא כוחו או שוטר, רשאי לבטל את הפסילה, בתנאים או ללא תנאי, אם שוכנע שביטול הפסילה לא יפגע בבטחון הציבור" (ההדגשה אינה במקור). בבש"פ 8450/02 זינגר יהודה, עו"ד נ' מדינת ישראל תק-על 2002(3), 2683 (להלן: "בש"פ זינגר") נקבע ע"י כב' השופטת א' פרוקצ'יה כי: "שיקול הדעת הנתון לאיש משטרה לענין זה בנוי משני רבדים: האחד - רובד ראייתי שעניינו בשאלה האם קיים חומר ראיות לכאורה המבסס את אשמת הנהג בעבירה המיוחסת לו. השני - עיקרו בשאלה האם קיימת מסוכנות לציבור מהמשך נהיגתו. ... סמכות הפסילה מכח סעיף 47 לפקודה הינה סמכות בעלת אופי מינהלי שחלים עליה כללי המשפט המינהלי". עינינו הרואות, כי עוצמת הראיות הנדרשת בשלב זה, אינה אלא של ראיות לכאורה ושאלה היא, האם עקיפת רכב אחר כשהדרך לא פנויה במרחק מספיק כדי לאפשר ביצוע עקיפה בבטחה ובכך גרם המבקש לסיכון נסיעתו של רכב אחר בניגוד לתקנה 47 (ד) לתקנת התעבורה, מספיקה כדי להקים תשתית ראייתית לכאורית. יצויין עוד, כי ביהמ"ש יתערב בהחלטת הרשות המנהלית רק כאשר זו חרגה ממתחם הסבירות. נהיגה ברכב וביצוע עקיפה הגורמת לסיכון נסיעתו של רכב אחר יש בה בכדי לסכן את המבקש עצמו, וכן את הציבור, אי ציות להוראות תקנה 47 (ד) , מעידה על מסוכנתו של המבקש, עיון בגיליונו התעבורתי של המבקש מלמד כי הוא נוהג משנת 84 ולחובתו 46 הרשעות קודמות ובכלל זה עבירות בטיחותיות , אי ציות לתמרור 402 כאמור בהרשעה מס' 1 , אי ציות לתמרור ב- 37 כאמור בהרשעה מס' 4, אי ציות לתמרור 429 כאמור בהרשעה מס' 5 , אי ציות לתמרור 206 כאמור בהרשעה מס' 6, עבירהשל תאונת דרכים כאמור בהרשעה מס' 17, נהיגה במהירות מופרזת כאמור בהרשעה מס' 30, עבירת מהירות כאמור בהרשעה מס' 43, נהיגה בלא זהירות כאמור בהרשעה מס' 46 עבירה מיום 3.5.11. מין המקובץ לעיל, עולה כי העבירה המיוחסת למבקש ולנוכח עברו התעבורתי קמה עילת מסוכנות ואת הצורך לצנן את המבקש לתקופת הפסילה כפי שנקבעה. בכל הכבוד , אני לא מקבל את טענות ב"כ המבקש כי הליך השימוע בוצע שלא כדין, וכי לא מצאתי בטענות ב"כ המבקש טענות של ממש, שכן השימוע בוצע על פי הוראות החוק כפי שפירטתי לעיל, וההליך בוצע כדין, החלטת הקצין שערך את השימוע בדין יסודה. סוף דבר לאחר שעיינתי בחומר הראיות הנמצא בתיק החקירה, ושמעתי את טענות הצדדים, נחה דעתי כי ישנן ראיות לכאורה בתיק, וכי נשקפת סכנה מהמשך נהיגת המבקש, ולפיכך הבקשה נדחית. משפט תעבורהאי ציות לתמרורתמרורים