אי ציות לתמרור 501

הנאשם זכאי מחמת הספק כנגד הנאשם נרשמה, ביום 19.7.11, הודעת תשלום קנס בגין אי ציות לתמרור 501 (להלן - הדו"ח), עבירה על תקנה 22(א) לתקנות התעבורה תשכ"א - 1961. הנאשם כפר באישום המיוחס לו וביום5.2.12, נשמעו הראיות בתיק. מטעם המאשימה, העידה סמ"ר אלמוג עינב, עורכת הדו"ח והוגש הדו"ח שסומן ת/1. על פי גרסת המאשימה, ביום 19.7.11, בסמוך לשעה11:52, נהג הנאשם ברכב בתל אביב, ברחוב המסגר, מכיוון דרום לכיוון צפון ובהגיעו לצומת עם רחוב יד חרוצים, נצפה על ידי העדה כאשר אינו מציית לתמרור 501 המוצב בכיוון נסיעתו ונוסע בנתיב תחבורה ציבורית. העדה הורתה לנאשם לעצור את הרכב ורשמה מפיו את הדברים הבאים:" ההיתי צריך ימינה ואני לא יודע בדיקו איפה. לא באתי לך בטוב. הכביש היה פנוי, ריק לגמרי אני באתי לפנות ימינה ברחוב הרכב ולכן השתלבתי בנתיב הציבורי. לא רציתי להשתלב על הצומת כדי לא לעשות עבירה". הנאשם העיד להגנתו ועל פי גרסתו נהג במקום האמור, אך עבר לנתיב הימני רק טרם פנייתו ימינה בצומת. לאחר ששמעתי את הצדדים, בחנתי את הראיות, לא אוכל לקבוע במידה הנדרשת בהליך פלילי, כי הנאשם עבר את העבירה המיוחסת לו בכתב האישום. בתיעוד נסיבות ביצוע העבירה, ציינה העדה כי הנאשם נסע בנתיב השמאלי, אשר לגביו אין מחלוקת בין הצדדים כי הוא אינו נתיב תחבורה ציבורית. לשאלת בית המשפט, השיבה העדה כי כנראה התבלבלה. הנאשם עמד על גרסתו, ועדותו בבית המשפט עשתה עלי רושם אמין. לאור כל האמור לעיל, החלטתי לזכות את הנאשם מחמת הספק. משפט תעבורהאי ציות לתמרורתמרורים