1. הנאשמת הואשמה בעבירה של אי ציות לתמרור ב-35 - נסיעה בדרך בה מותרת הנסיעה לאוטובוס ציבורי בלבד, עבירה לתקנה 22 (א) לתקנות התעבורה. 2. האירוע התרחש בתאריך, 9.6.03 יום ב' בשבוע, בשעה, 0836 ברחוב ז'בוטינסקי ברמת גן. הנאשמת נהגה במכונית דייטסו ברחוב ז'בוטינסקי ולטענתה היא נסעה בנתיב התנועה הציבורית (להלן: נת"צ) לקראת הפניה לתחנת הדלק הנמצאת בצד ימין הדרך, כי לא היתה לה דרך אחרת להכנס לתחנת הדלק אלא דרך הנת"צ. 3. השוטר כתב בתרשומת שעשה בדו"ח (ת/1) שהוא עמד במפרץ תחנת אוטובוס הנמצא ברחוב ז'בוטיסנקי, אחרי הצומת עם רחוב התקווה, ליד בית מספר 83 וראה את הנאשמת נוסעת בנת"צ עוד לפני הצומת עם רחוב התקווה. היא לא פנתה ימינה בצומת לרחוב התקווה, אלא חצתה את הצומת בנת"צ והוא הורה לה לעצור. לאחר שעצרה, הראתה לו הנאשמת את מחוג הדלק ברכבה שהוא באיזור הצבע האדום ואמרה לו שהיא צריכה למלא דלק בתחנת הדלק הנמצאת שם. בעדותו בבימ"ש הוסיף השוטר ואמר שתחנת הדלק אליה התכוונה הנאשמת, נמצאת כ-100-150 מטר מהצומת עם רחוב התקווה וכדי להכנס לתחנה היה על הנאשמת לנסוע בנתיב האמצעי ומשם לפנות ימינה לנת"צ ומשם לתחנת הדלק. השוטר הוסיף ואמר שלפונים שמאלה מרחוב הרצל לז'בוטינקי כתוב בתמרור ב-35 שמותר לנסוע בנת"צ אך ורק לאלה המתכוונים לפנות ימינה לרח' התקווה. היינו, גם אם היה כטענת הנאשמת שהיא נכנסה לרחוב ז'בוטינסקי מרחוב הרצל ולא נסעה ברח' ז'בוטינסקי לפני כן, גם אז היתה אמורה לראות את התמרור האוסר נסיעה בנת"צ, אלא לצורך הפנייה לרחוב התקווה. 4. לאחר ששמעתי את העדים, שקלתי דבריהם והתרשמתי מהופעתם בבית המשפט, מצאתי שעובדות כתב האישום הוכחו בפני מעל לכל ספק סביר. זאת עשיתי לאחר שהזהרתי את עצמי שמדובר בעדות יחידה במשפט פלילי. 5. השוטר עשה עלי רושם אמין ביותר. הוא עמד שם בתפקיד לצורך אכיפת הציות לחוקי התנועה בכלל ולתמרור ב-35 בפרט. מיד לאחר שראה את בצוע העבירה הוא תאר את נסיבות המקרה בדו"ח והעיד בבימ"ש, שהוא ראה את הרכב בו נהגה הנאשמת נוסע בנת"צ ברחוב ז'בוטינסקי עוד מלפני הצומת עם רחוב התקווה. הנאשמת הודתה בכך שנסעה בנת"צ כי רצתה, לדבריה, לפנות ימינה לתחנת הדלק. הנאשמת הוסיפה ואמרה שהיא התכוונה לפנות לרחוב התקווה, אלא שמשראתה שאין לה דלק, המשיכה ונסעה כי ידעה שישנה תחנת דלק בהמשך הדרך. לכן אני מאמינה שאם הנאשמת התכוונה לפנות ימינה לרחוב התקווה, היא וודאי נסעה לפני כן בנתיב הימני שהוא הנת"צ ומשראתה שהיא צריכה למלא דלק ברכבה, המשיכה ונסעה בנת"צ כדי להגיע לתחנת הדלק. לעומת עדותו המפורטת של השוטר, ע"פ התרשומת שעשה בדו"ח, לא זכרה הנאשמת את פרטי המקרה, כפי שהעידה בהגינותה: "אני כמעט בטוחה שבאתי מרחוב הרצל. זה היה לפני הרבה זמן". אני מאמינה כי לא היתה לשוטר כל סיבה לטפול על הנאשמת אשם שווא וכי הוא העיד את אשר ראה במו עיניו. 6. לאור האמור לעיל, אני מעדיפה את גרסת השוטר על פני גרסת הנאשמת ומרשיעה את הנאשמת בעבירה אשר יוחסה לה בכתב האישום: אי ציות לתמרור ב-35, בניגוד לתקנה 22א לתקנות התעבורה, התשכ"א-1961. משפט תעבורהאי ציות לתמרורתמרורים