מבוא 1. המבקש הגיש תובענה על דרך של המרצת פתיחה ובה ביקש להצהיר על קיומו של הסכם שנכרת בינו לבין המשיבה 1 ולפיו, התחייבה המשיבה 1 לבטח את המבקש. 2. המבקש הינו עובד במפעלה של המשיבה 2 ובמקביל משמש הוא כמורה בבית ספר (להלן: "בית הספר") המצוי בבעלותה של המשיבה 1. 3. לטענת המבקש, כך בהמרצת הפתיחה, משמש הוא כמורה במגמת חשמל בבית הספר. במסגרת עבודתו, היה צורך במעבדת חשמל. לטענת המבקש, המשיבה 1, לא הייתה יכולה להכשיר מעבדת חשמל בבית הספר. משכך, הייתה פניה למשיבה 2, על מנת שזו תאפשר פתיחת כיתת לימוד ומעבדה אצלה במפעל. 4. המשיבה 2 נעתרה לכך ובתנאי, כי המועצה תפעל להוצאת פוליסת ביטוח חיים למבקש ולתלמידי הכיתה. 5. לטענת המבקש, המשיבה 1 לא עשתה כן, ולא מילאה חובתה זו ועל כך נשלחה ביום 10.6.04 התראה למשיבה 1. 6. ביום 14.8.04 נפגע המבקש בשתי ידיו, עת עבד במפעלה של המשיבה 2, שלא במסגרת לימודים במגמת החשמל. 7. טענתו המקורית של המבקש, כך בהמרצת הפתיחה, הייתה כי היה קיים הסכם בר-תוקף בינו לבין המשיבה 1, או למצער, לקיומו של הסכם בר-תוקף בין המשיבות לבין עצמן, הסכם שהינו לטובתו כצד שלישי. 8. במהלך הדיון בישיבת קדם המשפט הראשונה בתיק, ולאחר שב"כ המבקש שמע את דברי בית המשפט, הודיע בא כוח המבקש, כי בכוונתו לתקן את התובענה, כך שחלף המרצת הפתיחה למתן סעד הצהרתי, תתוקן התובענה לתביעה כספית בגין הנזקים שנגרמו לו, עקב אי עריכת פוליסת ביטוח. 9. במועד הדיון התנגד ב"כ המשיבה 1, לתיקון כתב התביעה. 10. לפיכך, הוריתי לצדדים להגיש בקשה ותשובה בכתב. 11. עתה מונחות בפניי הבקשה והתגובה. הבקשה 12. המבקש טוען, כי התיקון נועד למנוע סרבול הדיון שכן, ברור, כך לטענתו, כי לאחר שהיה ניתן הסעד ההצהרתי, היה מגיש תובענה כספית על הנזק שנגרם לו. טענתו זו נתמכה בתצהיר של המבקש עצמו, אשר הצהיר, כי אכן, זו הייתה כוונתו המקורית. 13. לטענתו, בפסיקה נקבע לא אחת, כי בתי המשפט נוהגים באופן ליברלי בתיקון כתבי בי דין ובמיוחד שעה שהדבר התבקש בתחילתו של הליך. ב"כ המבקש מודע לכך, כי הדבר מותנה באי קיפוח זכויות הצד שכנגד. אולם, לטעמו, לא כך הוא הדבר בנדון שבפנינו. תשובת המשיבה 1 14. המשיבה מתנגדת לתיקון כתב התביעה וזאת ממספר טעמים שיפורטו להלן בקצרה. 15. הטעם הראשון הוא אי צירוף תצהיר כראוי. אמנם צורף תצהיר, אלא שזהו תצהיר טכני, שאינו מסביר את השינויים העובדתיים הרבים שבין הנטען בהמרצת הפתיחה לבין הנטען בכתב התביעה המתוקן. לטענתה, תיקון של טענה עובדתית או הוספת טענה עובדתית טעון הגשת תצהיר, המאמת את העובדות, כך כהוראת תקנה 92 לתקנות סדר הדין האזרחי. 16. הטעם השני - התיישנות. לטענת המשיבה, התאונה נשוא כתב התביעה הייתה ביום 14.8.04 ועילת התביעה נוצרה בתאריך זה, כך לטענת המשיבה. משכך אפוא, וגם אם מדובר במירוץ התיישנות רגיל של 7 שנים, הרי שמועד זה חלף. עוד טוענת המשיבה, בעניין ההתיישנות, כי בתביעה לתגמולי ביטוח, מתיישנת התביעה לאחר 3 שנים. מכל מקום, לטענתה, הלכה פסוקה היא, שבית המשפט לא יתיר תיקון כתב תביעה בעילה שהתיישנה. 17. הטעם השלישי - שיהוי. לטענת המשיבה, בגין השיהוי הרב שבהגשת התובענה, וגם אם זו לא התיישנה, מן הראוי לדחותה על הסף, ומהטעם הזה, כך לטענתה, אין להתיר תיקונה עתה. 18. הטעם הרביעי - ממשיכה המשיבה וטוענת, כי גם לו הייתה ממלאת חובתה על פי ההסכם (המוכחש לטענתה) הרי לא היה בכך לזכות את המשיב בתגמולי הביטוח. לטענתה, הפוליסה המוכחשת כאמור, אמורה הייתה להיות בתוקף רק בתקופת הלימודים ואילו התאונה ארעה בתקופת החופש. זאת ועוד, התאונה ארעה לכל הדעות שלא במהלך לימודים, כך גם לטענת המבקש עצמו. ב"כ המשיבה ער לכך, כי בסעיף 16 לכתב תביעתו המתוקן, טען המבקש, כי במועד התאונה היו אכן לימודים, אולם לטענתו, מדובר בטענה עובדתית שלא נתמכה בתצהיר. 19. בין כך ובין כך, טוענת המשיבה, כי מדובר דיון תיאורטי בלבד בכתב התביעה, גם אם זה יתוקן, ובית המשפט לא ידון בטענות תיאורטיות. דיון 20. הכלל הוא אכן שבית המשפט נוהג, באופן ליברלי, בעת דן הוא בתיקון כתבי תביעה במיוחד מקום בו הדבר נעשה בהזדמנות הראשונה, לשם מניעת סרבול. וכך נאמר בספרו של א. גורן, סוגיות בסדר דין אזרחי, מהדורה תשיעית, בעמ' 148: "מלשון תקנה 92 ומפרשנותה עולה, כי כאשר בעל-דין מבקש לתקן את כתב תביעתו, כך שבית המשפט יוכל להכריע בשאלות השנויות במחלוקת בין בעלי הדין - נעתרים לו ברוחב לב, למעט במקרים חריגים. אולם, כאשר אין בתיקון תועלת לבירור הפלוגתאות - לא יהיה בו צורך". 21. נכון הוא שתצהירו של המבקש, הינו לקוני, ואינו מסביר במדויק את כל השינויים בכתב התביעה. אולם, סופו של דבר, העיקר הובהר בתצהיר, והעיקר לטעמי הוא, שלו אכן היה מתקבל הסעד ההצהרתי לו עותר המבקש, לקבוע כי אכן היה הסכם בר-תוקף, המחייב את המשיבה לערוך פוליסת ביטוח מתאימה, היה מגיש המבקש תובענה לסעד כספי. נימוק זה ובכל הכבוד, מקובל עלי, שהרי אין טעם לכפל התדיינויות באותו נושא. שאלת ההתיישנות 22. בטרם אעבור לשאלת ההתיישנות אותה העלתה המשיבה, אקדים ואומר, כי בענייננו מדובר באותה תובענה ובסעדים שונים. לאמור, סעד הצהרתי בתובענה המקורית וסעד כספי בתביעה המתוקנת. לעניין זה אבקש שוב להפנות לספרו הנ"ל של א. גורן שם עמ' 150 - 151 וכדלהלן; "מאחר שאין מתירים, בדרך כלל, תיקון שיש בו הוספת עילה חדשה או החלפת העילה בעילה אחרת, יש חשיבות להכריע בכל מקרה בשאלה, אם מדובר בתיקון המתייחס לעילה הקיימת, אם לאו. בעקבות כך מתעוררת שאלה בדבר פרשנות המושג "עילת תביעה" לעניין הבקשה לתיקון כתב תביעה. המושג "עילת תביעה" מקבל משמעויות שונות בהקשרים שונים. המונח "עילה" לעניין תיקון מקבל את המשמעות הרחבה: "מגדירים את 'עילת התובענה' הגדרה רחבה, הכוללת את העסקה או המעשה המבוא לדיון". וכן "אין מניעה להיעתר לבקשת התיקון והוא - כשהתיקון אינו חורג מגדר עילת התובענה כהגדרתה הרחבה". כאשר הבקשה לתיקון אינה חורגת מהעילה המקורית, היסודית, גישת בית המשפט לבקשת התיקון היא ליברלית. חובתו של בית המשפט היא לאפשר ואף ליזום תיקון כתב-תביעה כדי לברר מהן באמת השאלות השנויות במחלוקת (תקנות 92 ו - 524). לנוכח ידיעתו של בית המשפט, מהי השאלה השנויה במחלוקת, וכאשר כתב התביעה אינו מאפשר לברר את אחריות הנתבע על-פי עיסקת היסוד, עליו לתת לכך ביטוי בהחלטתו כדי לאפשר את תיקון כתב התביעה". 23. בנדון שבפנינו, אין המדובר בהוספת עילה חדשה. העילה בענייננו, היא פציעתו של המבקש ואי עריכת פוליסת ביטוח. שאלה היא מתי "נולדה" עילת התביעה, בפציעתו של המבקש או שמא במועד בו הפרה המשיבה 1 אתחבותה לעריכת פוליסה, וככל שאכן הייתה לה חובה כזו. שאלה זו תוכרע בבוא העת. ארמוז רק, שגם המשיבה מסכימה שעילת התביעה הינו מועד פציעתו של המבקש, וזו הייתה ביום 14.8.04. 24. התובענה המקורית הוגשה ביום 14.6.11, דהיינו לפני סיומה של תקופת ההתיישנות. ברור שהתיקון הינו לאחר תקופת ההתיישנות אולם, לא מועד התיקון הוא הקובע, מה שקובע זה, האם מדובר בתביעה בגין עילה שהתיישנה. לא כך הוא בנדון שבפנינו, כאמור העילה, עילה אחת היא, ורק הסעד הוא שהשתנה. ראה לעניין זה דברים שנאמרו ברע"א 2343/98 ס' דנגור ואח' נ' ליבנה ואח' וכדלהלן; "מלשון תקנה 92 לתקנות ומהפרשנות לה, כפי שעוגנה בפסיקה, עולה כי כאשר בעל דין מבקש לתקן את כתב תביעתו, כך שבית המשפט יוכל להכריע בשאלות השנויות במחלוקת בין בעלי הדין - נעתרים לו ברוחב לב (ע"א 3092/90 אגמון נ' פלדבוי ואח', ר"ע 330/85 אלבו ואח' נ' רבינטקס תעשיות בע"מ ואח'). ברם, זיקתו האמיצה של התיקון המבוקש לפלוגתא האמיתית בין הצדדים אינה חזות הכול. חריגים לכלל זה הינם מקרים שבהם נהג המבקש בשיהוי רב או בחוסר תום-לב או מקרים שבהם התיקון ישלול מהצד שכנגד הגנה שהייתה קמה לו אם הייתה מוגשת הבקשה מחדש. דוגמה לכך היא טענת התיישנות: "לפיכך אם מבקש בעל דין להעלות, על דרך של תיקון כתב התביעה, עילה שהתישנה, תידחה הבקשה, שהרי לו הגיש תובענה אחרת חדשה, היא היתה נדחית מטעם זה, ולא מן המידה הוא להרשות לתובע קבלת יתרון בלתי נאות על-ידי הוספת עילה שהתישנה, אשר מועד הגשתה יוחס אחורנית למועד הגשת כתב התביעה המקורי" (ע"א 728/79 קירור אגודה שיתופית חקלאית בע"מ נ' זייד, בעמ' 131). מן הכלל אל הפרט. במקרה שלפנינו, מדובר בבקשה הראשונה בבקשה לתיקון כתב-תביעה שעניינה הוספתם של סעד כספי וטענות המתייחסות לאחריותם של המשיבים לנזקי המבקשים בגין הוצאת צווי-המניעה הזמניים. תיקונים אלו נוגעים ללב לבה של הפלוגתא הנטושה בין הצדדים, ויש בהם לסייע לבית-המשפט להכריע בה". 25. למעלה מן הצורך אוסיף, כי טענת המשיבה ולפיה מועד ההתיישנות בתביעת ביטוח הינו רק 3 שנים, אינו רלוונטי ואף פועל כנגד המשיבה. שהרי לו הייתה פוליסה בת-תוקף יכול היה אכן המבקש לתבוע אכן רק עם תום שלוש שנים מיום פציעתו. אולם, בנדון שבפנינו, אין פוליסה ברת תוקף, כך שממילא לא יכול היה המבקש כלל להגיש תביעה כנגד המבטח, משכך אפוא דומה שחזרנו לדיני ההתיישנות הרגילה של 7 שנים. יודגש, כי איני קובע לעניין זה מסמרות, ועניין זה ידון בפני בית המשפט אליו תועבר התובענה. 26. עוד אוסיף, כי גם ללא תיקון כתב התביעה, יכול שהיה זכאי המבקש, להגיש תביעה לסעד כספי לאחר שהיה מתברר הסעד ההצהרתי. שכן, לדעת השופט א. גורן, בספרו הנ"ל, מקום בו מוגשת תובענה לסעד הצהרתי אין צורך בבקשה לפיצול סעדים לצורך הגשת סעד כספי לאחר מכן (ראה שם, בעמ' 130). עוד נקבע שם, כי "מקום בו ניתן היתר לפיצול סעדים - מופסק מירוץ ההתיישנות ממועד הגשת התובענה הראשונה שהרי, ההתיישנות מתייחסת לעילה ולא לסעד ..." (שם עמ' 116 ועמ' 126). 27. מכל האמור הרי שבנסיבות שבפנינו, תיקון כתב התביעה אינו יוצר עילה חדשה באופן שהתיקון שולל מהמשיבה טענת הגנה שהייתה קמה לה, לו הוגשה התביעה מחדש. 28. טענה אחרונה בפי המשיבה, כי בלאו הכי מדובר בתובענה תיאורטית, שכן המבקש נפצע במהלך תקופת החופש, ובמסגרת עבודתו עבור המשיבה 2, ולא בעבודתו כמורה בבית הספר. 29. טענה זו מן הראוי לה שתתברר בעת בירור התובענה לגופה. בשלב זה, אין אנו יודעים מה בדיוק אמורה הייתה לכלול פוליסת הביטוח, והאם אכן ביום בו נפצע המבקש, הייתה זו תקופת לימודים אם לאו. 30. ער אני לכך, כי הטענה העובדתית ולפיה, מדובר היה בתקופת הלימודים, לא בא זכרה בכתב הטענות המקורי, אולם עניין זה יבוא על פתרונו בהוצאות לטובת המשיבה. 31. סוף דבר אפוא, אני מתיר את תיקון כתב התביעה ומורה בהתאמה על העברת הדיון בתביעה לבית משפט השלום בנצרת, לו הסמכות לדון בתובענה הכספית. עם זאת, תיקון כתב התביעה והעברתה לבית משפט השלום, מותנה בתשלום הוצאות למשיבה 1 בסך 10,000 ₪, וזאת הן בגין האמור בסעיף 30 לעיל, והן בגין הטרחה הכפולה שנגרמה למשיבה עקב נקיטת הליך שגוי מלכתחילה על ידי המבקש. הסכום כאמור, ישולם תוך 30 יום. צירוף תצהירהמרצת פתיחהמסמכים