בקשה לביטול פסק דין יש לתמוך בתצהיר. תקנה 241 לתקנות סדר הדין האזרחי תשמ"ד - 1984 מחייבת צירוף תצהיר לבקשה בכתב, לאימות עובדות המשמשות יסוד לבקשה. לבקשה לביטול פסק דין לא צורף תצהיר ודי בטעם זה בלבד כדי לדחות את הבקשה. תקנה 241 הנ"ל קובעת כי תצהיר שלא צורף לבקשה בעת הגשתה כאמור, לא יצורף אלא ברשות בית המשפט. "המצהיר חייב להביא בתצהירו את כל העובדות שהוא מבקש להוכיח. אין לערוך תצהיר על ידי אזכור מסמך אחר והפניה אליו, כגון: "כל העובדות המפורטות בכתב התביעה הן נכונות" תצהיר כזה הוא פסול ולא יתקבל" (א' גורן, סוגיות בסדר דין אזרחי, תשס"ג - 2003, בעמ' 560). ##להלן החלטה בנושא אי צירוף תצהיר לבקשה בכתב:## 1. בפני בקשה לביטול פסק דין שניתן ביום 09.10.05 בעקבות דחיית בקשה למתן רשות להתגונן בשל העדר התייצבות מטעם המבקש. 2. טענות המבקש בבקשתו הן כי אי התייצבותו לדיון נבעה מרישום מוטעה ביומנו של ב"כ המבקש כאשר במקום המועד 09.10.05 נרשם 19.10.05. כן, נטען כי הבקשה למתן רשות להתגונן וכתב ההגנה נתמכים במסמכים ומבוססים דיים. 3. המשיבה בתגובתה טוענת כדלקמן: 1. לעניין הטענה כי אי התייצבות לדיון נבעה מחמת רישום מוטעה נטען כי ביום 14.06.05 הגיש ב"כ המבקש בקשה להקדמת/דחית שעת תחילת הדיון ובסעיף 1 לבקשה הנ"ל נרשם "הדיון בתיק הנ"ל נקבע ליום 09.10.05 בשעה 11:30". כלומר המבקש ובא כוחו ידעו על תאריך הדיון. 2. לבקשה לביטול פסק דין לא צורף תצהיר. 3. המבקש בבקשתו לא מצביע על סיכויי הצלחה או סיכויי הגנה. בנוסף, בקשת רשות להתגונן הוגשה ללא צירוף תצהיר כמתחייב ועל אף החלטת ביהמ"ש מיום 05.05.05 שעיקרה מופנה למבקש להגשת תצהיר כנדרש, לא הוגש תצהיר כנדרש. המבקש הגיש כתב הגנה במקום בקשת רשות להתגונן בניגוד לתקנות סדר הדין, ממנו עולה כי מודה בכל העובדות והטענות שנטענו בכתב התביעה אולם טוען להפחתת סכום התביעה מכוח נסיבות אישיות ואינו מגלה כל הגנה ו/או ראיה שיש בה להפריך הנטען בכתב התביעה. 4. המבקש בתגובתו לתגובת המשיבה טוען כי אכן הוגשה בקשה להקדמת /דחיית שעת תחילת הדיון אך אין זה אומר שנרשמו המועד והשעה ביומנו. לתגובה צירף ב"כ המבקש תצהיר שלו לעניין זה ותצהיר של המבקש ועתר לצירופם לבקשה. בנוסף הפנה המבקש לבקשה למתן רשות להתגונן, לכתב ההגנה ולתצהיר בבקשה למתן רשות להתגונן. 5. בהחלטה מיום 12.12.05 קבעתי כי : "משצורפו תצהירים לתגובת המבקש תצהירים שלא צורפו לבקשה עצמה, נתנת למשיבה זכות תגובה תוך 7 ימים". 6. המשיבה בתגובתה מתנגדת להגשת תצהירים בשלב זה, בלא שהוגשה בקשה מנומקת ומסודרת. דיון ומסקנות: 7. בקשה לביטול פסק דין יש לתמוך בתצהיר. תקנה 241 לתקנות סדר הדין האזרחי תשמ"ד - 1984 מחייבת צירוף תצהיר לבקשה בכתב, לאימות עובדות המשמשות יסוד לבקשה. לבקשה לביטול פסק דין לא צורף תצהיר ודי בטעם זה בלבד כדי לדחות את הבקשה. 8. בתגובת המבקש עתר המבקש לאפשר לו לצרף תצהיר. תקנה 241 הנ"ל קובעת כי תצהיר שלא צורף לבקשה בעת הגשתה כאמור, לא יצורף אלא ברשות בית המשפט. המבקש לא הגיש בקשה נפרדת לצירוף תצהיר. יתרה מזו, בתגובת המבקש, בה עתר לצירוף התצהירים, לא העלה המבקש כל נימוק לאי צירוף התצהירים במועד ולא נתן כל טעם המצדיק העתרות לבקשה. 9. בנוסף, התצהירים שצורפו לתגובה הינם תצהירים על דרך ההפניה וכל שנאמר בהם (הן בתצהיר המבקש והן בתצהיר ב"כ המבקש) כי כל האמור בסעיפי הבקשה הינו נכון ואמת. ואולם "המצהיר חייב להביא בתצהירו את כל העובדות שהוא מבקש להוכיח. אין לערוך תצהיר על ידי אזכור מסמך אחר והפניה אליו, כגון: "כל העובדות המפורטות בכתב התביעה הן נכונות" תצהיר כזה הוא פסול ולא יתקבל" (א' גורן, סוגיות בסדר דין אזרחי, תשס"ג - 2003, בעמ' 560). על כן הבקשה לביטול פסק דין אינה נתמכת בתצהיר ערוך כדין כנדרש ומשכך יש לדחותה. 10. למעלה מן העניין יצויין כי גם בקשת רשות להתגונן שהוגשה בתיק לקויה ומשכך לא ניתן ללמוד ממנה על סיכויי ההגנה של המבקש. בבקשת רשות להתגונן שהוגשה ביום 04.05.05 הפנה המבקש ל"כתב הגנה" שצורף לבקשה. בתצהיר מיום 03.05.05 שצורף לבקשה נטען כדלקמן: "1. תצהירי זה ניתן לתמיכה בכתב ההגנה שהנני מגיש כנגד כתב תביעה ת.א. 1957/05 (להלן :"כתב התביעה"). 2. עובדות "כתב התביעה" אינן נכונות למיטב ידיעתי ואמונתי. 3. עובדות כתב התביעה סותרות את האמת והעובדות שהיו בהתקשרות בין "התובעת" ל "נתבע". 4.כל הנאמר ונטען בסעיפים 1-9 לתביעה המצורפת אינו אמת ומתואר בצורה מופרזת. 5. כל העולה בסעיפים 1-25 לכתב ההגנה הזה הינו אמת ונכון." בהחלטה מיום 05.05.05 נקבע כי : "בקשת רשות להתגונן אינה נתמכת בתצהיר כנדרש. אני מאפשרת למבקש להגיש תצהיר מלא ומפורט כנדרש וזאת בתוך 10 ימים. לא יעשה כן, תדון הבקשה כפי שהוגשה". המבקש לא הגיש תצהיר כאמור ולכן נקבע דיון בבקשה (החלטה מיום 01.06.05), דיון אליו כאמור, לא התייצבו המבקש ובא כוחו. כאמור, אין לערוך תצהיר על ידי אזכור מסמך אחר והפניה אליו. הדבר נכון שבעתיים, מקום בו מדובר בתצהיר בתמיכה לבקשה למתן רשות להתגונן. "הלכה פסוקה היא שנתבע בסדר דין מקוצר אינו רשאי להשמיע טענה שלא הביא בתצהירו, אפילו הביא אותה בין נימוקי הבקשה" (גורן, לעיל, בעמ' 313). וכן : "אין להשלים עם עריכת תצהירים שאינם כוללים פירוט העובדות, אלא אזכור בלבד של מסמך אחר. המצהיר חייב איפוא לפרט בתצהירו את העובדות שהוא מבקש להוכיחן, ואין הוא יכול להסתפק בהפניה למסמך אחר ולאימות כללי וסתמי של העובדות המצויות שם".(ד' בר אופיר, סדר דין מקוצר בהלכה פסוקה, מהדורה שביעית 2004, בעמ' 130-131). על כן, כאמור, לא ניתן להסתמך על תצהיר המבקש בבקשה למתן רשות להתגונן כדי ללמוד על סיכויי הגנת המבקש כנגד התביעה. 11. בנסיבות בהם מחדלי המבקש כה רבים, הן בבקשה לביטול פסק דין והן בבקשה למתן רשות להתגונן וכאשר אין בפני כל תצהיר ערוך כדין המפרט את נימוקי ההגנה, לא ניתן לקבוע כי יש סיכוי הגנה כנגד התביעה. 12. על כן, מקום בו אין תצהיר ערוך כדין המפרט את סיכויי ההגנה וסיבת המחדל, הבקשה לביטול פסק דין נדחית. המבקש ישלם למשיבה הוצאות ושכ"ט עו"ד בגין הבקשה בסך 1500 ₪ בתוספת מע"מ. צירוף תצהירבקשה בכתבמסמכים