ההליך : 1. בפניי ערעור על החלטת כבוד ראש ההוצאה לפועל בקריות (כבוד הרשם מסבאח קבאני), בתיק הוצאה לפועל מס' 13-07475-08-9 (להלן: "תיק ההוצל"פ"), מיום 22.3.09, לפיה התקבלה טענת "פרעתי", שהגיש החייב וכבוד ראש ההוצאה לפועל הורה על סגירת תיק ההוצל"פ. 2. תיק ההוצל"פ נפתח לביצוע חיוב בהוצאות משפט ושכ"ט עו"ד, בסך 7,058.50 ₪ (כולל מע"מ), אשר הושת על המשיב, בפסק דין שניתן, לזכות המערער, בתיק ה.פ. 308/00 בביהמ"ש המחוזי בנצרת (להלן: "פסה"ד"). 3. המשיב טען שהצדדים הגיעו להסדר פשרה, לפיו יוסדר החוב כנגד תשלום סך של 4,500 ₪, אשר שולם על ידו וכראיה לכך, הציג הסכם פשרה מיום 23.4.03, החתום, לכאורה, על ידי שני הצדדים (להלן: "ההסכם"). 4. המערער טען שהמשיב לא שילם לו דבר ע"ח פסה"ד וכי ההסכם הינו מזוייף וכי הוא אינו אלא צילום המורכב מטלאים, אם כי הודה (לאחר היסוסים), שהחתימה הינה חתימתו. החלטת כבוד ראש ההוצאה לפועל : 5. שני הצדדים נחקרו בפני כבוד ראש ההוצאה לפועל (בישיבה שהתקיימה ביום 11.3.09) ובהחלטתו, שניתנה, כאמור, ביום 22.3.09, קבע כבוד ראש ההוצאה לפועל שהוא מעדיף את גרסת המשיב, לפיה ההסכם הינו אותנטי והטיל ספק רב במהימנות גרסת המערער. 6. את מסקנתו ביסס כבוד ראש ההוצאה לפועל, מעבר להתרשמותו מהצדדים, על כך שהמערער לא נקט בכל צעד להוכחת הזיוף שבמסמך ואף לא ביקש בדיקת גרפולוג, על כך שתחילה הכחיש המערער את חתימתו ורק לאחר "היסוסים והתפתלויות" הודה במפורש בכך שזו חתימתו ואף לא הסביר מדוע השהה פתיחת תיק ההוצל"פ, למרות שפתח תיק אחר, כנגד חייב אחר, על פי אותו פסק דין. בכך מצא כבוד ראש ההוצאה לפועל, תמיכה בגרסת המשיב. 7. לאור הספק שהטיל כבוד ראש ההוצאה לפועל במהימנות המערער, התקבלה על ידו גם גרסת המשיב, לפיה המקור של ההסכם נשאר אצל המערער ואילו אצלו (אצל המשיב), נשאר רק צילום ההסכם, הוא הצילום אשר הוגש על ידו בתמיכה לטענת "פרעתי". טענות המערער : 8. טענת המערער מבוססת, בעיקרה, על ראיה נוספת שלא הוגשה על ידו לכבוד ראש ההוצאה לפועל ושהגשתה נתבקשה, לראשונה, רק לאחר הגשת הערעור, היא "נספח לחוזה הלוואה", שנערך בינו לבין המשיב, ואין חולק שעליו חתומים הוא והמשיב (להלן: "הנספח"). 9. המערער הסביר בבקשתו, שלאור זהות החתימות, על ההסכם, לחתימתו ולחתימת המשיב ומאחר שהוא יודע שהוא לא חתם על ההסכם ושהמשיב מעולם לא שילם לו דבר ע"ח פסה"ד ולאחר "שהוכה בתדהמה" מהחלטת כבוד ראש ההוצאה לפועל, הוא חיפש באוסף המסמכים, שנעשו בין הצדדים (הנמצא ברשותו) וראה שהחתימות על הנספח מתאימות לחלוטין לחתימות שעל ההסכם, דבר שיכול להיות רק אם הן נלקחו מהנספח ו"חוברו" להסכם באמצעות צילום. 10. לטענתו, שגה כבוד ראש ההוצל"פ בקביעותיו העובדתיות ובכך שלא נתן אמון בגרסתו, שגגה אשר לא היתה קמה לוּ הנספח היה בפניו, שכן מהשוואת החתימות אשר בנספח לחתימות אשר בהסכם ברור, לחלוטין, כי נעשה "חיבור", כאמור, באמצעות צילום. 11. עוד טוען המערער, שטענת המשיב לפיה המקור של המסמך נשאר אצל המערער (הוא מקבל התשלום) ולא אצל המשיב (הוא המשלם), איננה סבירה, שכן מקובל שהמקור נשאר אצל המשלם. טענות המשיב : 12. בפי המשיב שתי טענות מקדמיות. האחת - המערער אחר בהגשת הערעור. החלטת כבוד הרשם התקבלה אצל המערער ביום 2.4.09 ואילו הערעור הוגש על ידו ביום 20.4.09, באיחור של 3 ימים. השניה - לערעור לא צורף תצהיר. 13. לגופו של ענין טוען המשיב, כי בדין לא ייחס כבוד ראש ההוצאה לפועל מהימנות לגרסת המערער, אשר סתר עצמו בדבריו בפני כבוד ראש ההוצאה לפועל, בנוגע למועד בו קיבל את האזהרה ואשר פתח את תיק ההוצל"פ - כשש שנים לאחר פסה"ד וסמוך מאד לאחר שכבוד ראש ההוצאה לפועל קיבל טענה אחרת של המשיב כנגד המערער (בתיק אחר) וקבע, בתיק מימוש משכון שנפתח ע"י המערער, שהמשכון חסר תוקף. 14. כן טוען הוא, שהוא לא טען בפעם הראשונה בדיון בטענת "פרעתי" כי מקור ההסכם נשאר אצל המערער, אלא הטענה נטענה על ידו כבר בתצהירו מיום 21.12.08, שהוגש על ידו בתמיכה לתשובתו לטענת ה"פרעתי". 15. כן טוען הוא שהערעור מופנה כנגד קביעות עובדתיות וקביעות מהימנות, בהן אין דרכה של ערכאת הערעור להתערב וכי לא נפל כל פגם בהחלטת כבוד ראש ההוצאה לפועל, אשר שמע את הצדדים והתרשם מהם. 16. לטענתו, הנספח אינו מסמך חדש, אלא עותק מחוזה הלוואה, שהיה בשליטתו של המערער, במהלך כל התקופה וכי המסמך אף הוגש ע"י המערער עצמו בתיק העיקרי, בו ניתן פסה"ד. לפיכך, יש לזקוף לחובת המערער את העובדה שלא הציג את הנספח בפני כבוד ראש ההוצאה לפועל, בעת הדיון בטענת "פרעתי" ולכן אין מקום לקבל את הנספח כראיה הנוספת ואף יש למחוק מהודעת הערעור את הסעיפים המתייחסים אליו. דיון והכרעה : הטענות המקדמיות - 17. אי צירוף תצהיר לערעור - אכן, על פי תקנה 120(ג) לתקנות ההוצאה לפועל, תש"ם-1979 (להלן: "התקנות"), היה על המערער לצרף לערעור תצהיר לאימות העובדות ותצהיר כזה לא צורף. אולם, פגם זה בא על תיקונו בתצהיר שצורף ע"י המערער לבקשתו להוספת ראיה, שכן בתצהיר זה מפורטות כל העובדות עליהן נסמך הערעור. משכך - אינני רואה בכך עילה מספקת לדחית הערעור על הסף. 18. מועד הגשת הערעור - המועד להגשת ערעור כגון זה הינו 15 ימים מהיום בו התקבלה ההחלטה אצל המערער. החלטת כבוד ראש ההוצאה לפועל התקבלה אצל המערער (כפי טענתו שלא נסתרה ואשר גם ב"כ המשיב נסמך עליה), ביום 2.4.09 והערעור הוגש ביום 20.4.09. מאחר שבגדר תקופה זו נמצאת פגרת הפסח (החל מיום 9.4.09 ועד יום 15.4.09), הרי עד הגשת הערעור טרם עברו 15 ימים והערעור הוגש במועדו. 19. מעבר לצריך אומר, כי לאור הראייה הנוספת שהוצגה ומשמעותה, כפי שיובהר להלן, ממילא הייתי רואה לנכון להאריך את המועד בשלושה ימים, לו היה הדבר נדרש. הגשת הראיה הנוספת - 20. דרכי הערעור בהוצאה לפועל מתנהלות על פי הוראות חוק ההוצאה לפועל ותקנותיו, ולא על פי תקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד - 1984 (להלן: "תקנות סדה"ד") והן שונות מאלה אשר על פי תקנות סדה"ד. הדיון לפני בית המשפט שלערעור, בהליכי הוצל"פ, מהווה שמיעה מחדש במובן הרחב ביותר. מכך נגזר, כי מערער, המבקש להביא ראיות נוספות, רשאי להביאן (בכפוף, כמובן, לשיקול דעתו של ביהמ"ש השומע את הערעור), ללא שנדרש ממנו להוכיח שנבצר ממנו להביא את הראיות בערכאה הראשונה (ראו: ד"ר שלמה לוין, "פרוצדורה אזרחית - סדרי דין מיוחדים בבתי המשפט", תשס"ג - 2003, בעמ' 49). בנוסף, ערכאת הערעור בהליכי הוצל"פ רשאית לדון גם בטיעונים עובדתיים, אף כאלה שלא הובאו כלל בפני ראש ההוצאה לפועל, או שלא הוכחו בפניו באורח משביע רצון - רע"א 6983/06 - שמואל אחימן נ' המועצה המקומית פרדס חנה - כרכור (ניתן ביום 28.11.06); רע"א 3738/01 - אדוארד קוויט נ' בנק לאומי לישראל בע"מ (ניתן ביום 1.1.02); המ' 578/70 סעדה נ' עזבון אל חוסייני, פ"ד כ"ד(2) 437; ד' בר אופיר, הוצאה לפועל - הליכים והליכות, מהדורה שישית, עמ' 213-214. 21. לא רק זאת, אלא שגם על פי הליכי סדה"ד, המתנהלים על פי תקנות סדה"ד, רשאי ביהמ"ש להתיר, בערעור, הבאת ראיה נוספת, גם כאשר אי הבאתה נעוץ במחדלו של הצד המבקש להביאה. אמנם, דרך כלל לא תותר הבאת ראייה כזו, אולם ביהמ"ש רשאי להתיר זאת, מקום בו מדובר בראייה מהותית, אשר קיימת חשיבות ניכרת להגשתה לשם הכרעה בערעור (ראו, למשל: ע"א 105/05 שמעון דהאן ואח' נ' מישל קסון, תק-על 2005 (4) 1189; א' גורן סוגיות בסדר דין אזרחי (2005, מהדורה שמינית) 616 - 617. 22. לעולם יש לזכור, שמטרת ההליך הדיוני היא עשיית צדק. משום כך יש, ככל הניתן, לברר את הסכסוך לגופו תוך ריפוי פגמים דיוניים המונעים בירור אמיתי של הסוגיות לגופן. ראו, למשל: רע"א 5281/06 צ'מפיון מוטורס (ישראל) בע"מ נ' עוז (ניתן ביום 17.10.06); רע"א 7151/98 כץ נ' יצחקי (31.11.98). אין משמעות הדבר כי צד רשאי לנהוג כראות עיניו וכי כל בקשה החורגת מסדרי הדין תתקבל ואין בכך כדי לומר שיש להתיר את כל המושכות ואת כל האיסורים והגדרות, אשר מציבים בפנינו סדרי הדין, שכן גם לאלה חשיבות רבה ועזרה רבה הם מושיטים לנו בדרכנו הקשה אל עשיית הצדק. אולם יש לזכור, כי כל אלה אינם אלא כלים, שמטרתם לסייע בעשיית הצדק, אך לעולם לא למנוע עשיית צדק. 23. בנסיבות הענין שבפניי, גם לו היה הליך זה מתנהל על פי תקנות סדה"ד, הייתי רואה את המקרה כנכלל בגדר החריג והייתי מתירה הבאת הראייה הנוספת שכן, כפי העולה מהאמור להלן, מדובר בראייה מהותית ביותר, אשר עצם קיומה ואמיתותה (להבדיל ממשמעותה) אינם שנויים במחלוקת. עוד יש לומר, בענין זה, כי למרות שהראיה היתה בידי המערער עוד קודם להליך דנן שבין הצדדים והוא אף עשה בה שימוש, הרי ברי שהמערער לא היה מודע למשמעות הראיה הזו לענייננו, שכן לא היה מודע לתוצאת ההשוואה בין החתימות אשר בנספח לחתימות אשר בהסכם. 24. לפיכך, אני מתירה הגשת הנספח, כראיה נוספת בערעור. בירור גופו של ענין - 25. כאמור אין חולק שהנספח אותנטי ושהחתימות אשר עליו נחתמו ע"י שני בעלי הדין שבפניי, עובר למועד בו נחתם (על פי הנטען) ההסכם. 26. השוואה פשוטה בין החתימות אשר בשני המסמכים (הנספח, המסומן על ידי, לשם הנוחות, באות "נ" וההסכם (המסומן על ידי, לשם הנוחות, באות "ה"), ע"י הצבת שני המסמכים, זה מעל זה, מול האור, מעלה בבירור ולמעלה מכל ספק, ששתי החתימות, אשר על ההסכם, זהות בדיוק מוחלט לשתי החתימות אשר על הנספח ואף הרווח בין שתי החתימות זהה. הזהות המוחלטת איננה משאירה מקום לספק, כי החתימות אשר בהסכם הינן צילום של החתימות אשר בנספח. 27. אין צורך בחוו"ד מומחה על מנת לקבוע זהות מוחלטת זו, שכן היא ברורה על פניה ואף אין צורך בחוו"ד של מומחה על מנת שיהיה ברור שהאפשרות שתחתמנה שתי חתימות, ע"י שני אנשים שונים ולאחר זמן תחתמנה שתי חתימות ע"י אותם שני אנשים, כאשר שתי החתימות, של כל אחד מהם, על כל מסמך, תהיינה זהות לחלוטין, כולל כל קווי החתימות וכולל זוויות החתימות, ואף המרווחים בין החתימות והצבת חתימה מול רעותה וזוית חתימה אחת מול זוית החתימה האחרת, יהיו זהים לחלוטין, איננה ריאלית, ככל הנראה היא כלל איננה אפשרית ובוודאי שאיננה אפשרית ברמת הסתברות סבירה. 28. יתירה מזו - עיון נוסף בצילום (המכוסה כולו קווים וסימנים נוספים), מראה שקיימים בו קווים אשר תומכים בגרסת המערער, לפיה מדובר ב"חיבור" של החתימות למסמך עליו נכתב "ההסכם", באמצעות הצילום. הדברים כה ברורים, עד שכאמור - אין צורך בעין של מומחה על מנת להיווכח בכך. עוד יש לציין, שלמרות שבדרך כלל ייעזר ביהמ"ש בחוו"ד של מומחה כתב יד לבדיקת חתימות, הרי אין על ביהמ"ש חובה גורפת להיזקק לעדות מומחה - ע"א 5293/90 - בנק הפועלים בע"מ נ' שאול רחמים בע"מ . פ"ד מז(3) 240, עמ' 263-264 וכבר נפסק, כי: "רשאי בית-משפט גם לסמוך על מראה עיניו כדי שיוכל להפעיל את שכלו הישר. כך נפסק אף לצורך השוואת כתבי יד ללא עזרת מומחים (ראה (ע"א 86/58, בעמ' 478)" - ר"ע 530/82 - עטר חברה למסחר בע"מ ואח' נ' מדינת ישראל . פ"ד לח(2) 337, עמ' 344-345 וביהמ"ש רשאי להשוות בין החתימות בעצמו. כן ראו: ע"א 86/58 הנ"ל - פהום נ. רוזפלד, פד"י י"ג 477 478); ע"פ 566/89 601 - מאיר מרציאנו ו-2 אח' נ' מדינת ישראל . פ"ד מו(4) 539, עמ' 550-551. בטוחתני שאילו הנספח היה מונח בפני כבוד ראש ההוצל"פ, מסקנתו היתה זהה למסקנתי והחלטתו היתה שונה. 29. די היה בכך על מנת לסיים הדיון, אולם מוצאת אני מקום להתייחס לעוד שלושה עניינים שמצאו ביטוי בהחלטת כבוד ראש ההוצאה לפועל. 30. ראשית אומר, כי על רקע זהות החתימות, כפי שפורט לעיל, ניתן בהחלט להבין את היסוסו של המערער לומר, תחילה, שהחתימה על "ההסכם" הינה חתימתו. מצד אחד ידע המערער שהוא לא חתם על ההסכם ומצד שני רואה הוא לפניו חתימה הנראית בדיוק כחתימתו. ברי שמדובר במצב מטעה, אשר גרם למבקש לפקפק, תחילה, שמא מדובר החתימה, הנראית כחתימתו, מזוייפת הינה, מה גם שלא הוצג בפניו מקור ההסכם, למרות שביקש זאת. 31. שנית, מוצאת אני ממש בטענת המבקש לפיה סביר יותר שהמקור של ההסכם יישאר בידי מי ששילם - כהוכחה להסכם הפשרה ולתשלום עצמו ולא בידי מי שקיבל את התשלום (אם כי, לו זה בלבד היה מונח בפניי, לא הייתי מתערבת בממצא שנקבע בענין זה ע"י כבוד ראש ההוצאה לפועל). 32. שלישית, משטען המערער, כי ההסכם מזוייף, הנטל להוכיח את אמיתותו מוטל על המבקש להסתמך עליו, "המוציא מחברו", דהיינו - על המשיב, המבקש להוכיח טענת "פרעתי" שבפיו. כדי שנטל ההוכחה יעבור אל המערער, לא די בכך שהוא הודה בכך שהחתימה היא חתימתו, שכן באותה נשימה טוען הוא, שהמסמך מזוייף, באשר הוא "צילום המורכב מטלאים". בהודעה בדבר היות החתימה חתימתו, אין, בנסיבות האמורות לעיל, כדי להעביר את נטל ההוכחה על כתפי המערער ועדיין מוטלת על כתפי המשיב (המבקש להסתמך על המסמך), החובה לסתור את העולה מהאמור לעיל ולהוכיח שאין המסמך מורכב "טלאים טלאים", שחוברו בצילום. לפיכך, מי שצריך היה להביא חוו"ד מומחה, אשר יעיד שהמסמך אינו מזוייף ושהוא עשוי מקשה אחת, הוא המשיב, החפץ להסתמך עליו, להוכחת טענתו כי פרע את החוב. 33. לאור כל האמור לעיל, מחייבות נסיבות הענין התערבות בקביעות עובדות ומהימנות ומחייבות קבלת הערעור. אני מקבלת, איפוא, את הערעור ומורה על פתיחת תיק ההוצל"פ וחידוש ההליכים בו. המשיב ישלם למערער הוצאות הערעור בסך 6,000 ₪ בתוספת מע"מ כחוק. ההוצאות ישולמו בתוך 30 יום, שאם לא כן יישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד התשלום המלא בפועל. 34. הערבון שהופקד ע"י המערער יוחזר למערער באמצעות בא כוחו. צירוף תצהירמסמכיםערעור