1. ועדה רפואית לעררים מיום 12.9.05 קבעה למערער 100% נכות זמנית בגין התקופה 20.2.05 עד 19.5.05 ו-86% מ-20.5.05 עד 19.8.05. כנגד החלטה זו הוגש הערעור שבפניי. 2. להלן עיקר טענות ב"כ המערער: א. הועדה טעתה שלא קבעה למערער נכות בגין בעיות בראיה למרות שנערכה לתובע בדיקת ראיה. ב. טעתה הועדה כשקבעה למערער נכות בתחום השמיעה רק מ- 1.4.05. ג. הועדה לא התייחסה להקרנה של בעיות בעמוד השדרה של המערער על הרגליים. 3. להלן עיקר טענות ב"כ המשיב: א. באשר לטענות על אי קביעת נכות בגין בעיות בראיה, אכן צודק המערער הואיל ולכאורה היה על הועדה להפעיל גם את הפריט 52 (1) 7 ז' למבחנים, אך מדובר בנכות זמנית והקביעה הרפואית אינה מזכה כשלעצמה בקצבת נכות. פקיד תביעות קבע למערער דרגת אי כושר בגין אותה תקופה בה דנה הועדה הרפואית לעררים של 75% - החלטה עליה לא הגיש המערער ערר. ב. באשר לתחולת הנכות בגין השמיעה, בדיקת שמיעה מיום 23.5.94 נמצאה תקינה ולא הועלתה תלונה בדבר ליקוי שמיעה בפני רופא מוסמך ביום 26.10.04. לא הוגשה כל בדיקת שמיעה מלפני 11.4.05 ובנסיבות אלה על הועדה היה לקבוע נכות על סמך מסמך מוכח וזה היה קיים רק מחודש 4.05. 4. בהחלטה מיום 27.3.06 קבעתי: "הועדה הרפואית לעררים נשוא הערעור מיום 12.9.05 קבעה למערער נכות רפואית בשיעור 100% מ - 20.2.05 עד 19.5.05 ובשיעור 86% מיום 20.5.05 עד ליום 19.8.05. בעקבות החלטה זו קבע פקיד תביעות אי כושר למערער בשיעור 75% עד ליום 19.8.05. לאחר מכן, בתום הזמניות, קבע רופא מוסמך ביום 21.12.05 כי למערער נכות יציבה של 92% ופקיד התביעות קבע למערער ביום 19.1.06 דרגת אי כושר יציבה של 75% החל מיום 20.8.05. בהתאם לסעיף 200 (א) לחוק הביטוח הלאומי (נוסח משולב) התשנ"ה - 1995, נכה שנקבעה לו דרגת אי כושר להשתכר של 75% לפחות זכאי לקצבת יחיד מלאה, כשהיא מוגדלת ב - 7%. לאור זאת, המערער מקבל קצבת נכות בשיעור מלא בגין כל התקופה לה מתייחס הערעור ואף לאחר מכן. בית הדין לא דן בתובענות תיאורטיות ואין הצדקה להחזיר עניין לועדה אם כתוצאה מכך לא יקבל המערער כל הטבה נוספת. לכן, בטרם יינתן פסק דין, יבהיר ב"כ המערער מהו האינטרס שבהגשת הערעור ובאיזה הטבה יוכל לזכות המערער אם יתקבל ערעורו (שהוא כנגד הועדה הרפואית לעררים אשר קבעה נכות זמנית). זאת, עד ליום 10.4.06." בתגובה להחלטה זו הגיש ב"כ המערער הודעה בעלת 5 עמודים בה הוא טוען כי קיים אינטרס למערער להכרעה בערעור. יש לציין כי על אף ההודעה הארוכה עדיין לא נהיר לי אותו אינטרס לדון בנכות רפואית זמנית של 86% בגין תקופה של שלושה חודשים, תקופה בגינה קיבל המערער קצבת נכות בשיעור מקסימאלי. אולם, אף למען הספק, אכריע בטענות לגופן. 5. החלטת הועדה נשוא הערעור: הועדה הרפואית לעררים התכנסה בתאריך 14.2.05, בדקה את המערער בתחום העיניים, האורטופדי והפנימי והחליטה לעצור את הדיון וביקשה חוות דעת בתחום אף אוזן גרון. לאחר שהתקבלה חוות דעת של ד"ר ברטל (רופא א.א.ג) התכנסה שוב הועדה, בתאריך 12.9.05, החליטה לאמץ את חוות הדעת בתחום א.א.ג. וקבעה נכויות למערער, באופן זמני בלבד. בפירוט הליקויים בפרוטוקול הועדה מיום 12.9.05 אין כל התייחסות לליקוי ראיה של המערער, לגביו נבדק בתאריך 14.2.05, ולכך גם הסכים ב"כ המשיב בסיכומיו. אף שמדובר בקביעת נכות זמנית, על הועדה להתייחס לכל הליקויים של המערער, כפי שהם עלו מבדיקתה הקלינית והמסמכים הרפואיים. העדר קביעת נכות בתחום העיניים מהווה פגם משפטי בהחלטת הועדה. באשר לטענות בתחום האורטופדי, עולה מפרוטוקול הועדה כי היא שמעה את כל תלונות המערער, בדקה אותו וקבעה דרגת נכות בהתאם, על פי שיקול דעתה המקצועי. לעניין תחולה של הנכות בתחום של ליקוי שמיעה וטנטון שנקבעה החל מחודש אפריל 2005, הועדה החליטה לאמץ את חוות דעתו של ד"ר ברטל, אשר מצא עדות על ליקוי שמיעה לראשונה בבדיקה מיום 11.4.05. משיקול דעתה של הועדה לקבוע את תחילת הנכות, בהתאם למסמכים הרפואיים שהיו בפניה. אין בקביעה זו של הועדה כל טעות משפטית בולטת המצדיקה התערבות בית הדין. 6. לאור האמור לעיל, אני מקבלת את הערעור בכל הנוגע לקביעת נכות בגין ליקוי ראיה בלבד. עניינו של המערער יוחזר לועדה רפואית לעררים, באותו הרכב, על מנת שתקבע האם בהתאם לממצאי בדיקה מיום 14.2.05 יש לקבוע למערער נכות בתחום העיניים בגין התקופה עד ל - 19.8.05. על הועדה לנמק את קביעתה. בהתחשב בנסיבות העניין והנקודה שבה התקבל הערעור, על המשיב לשלם למערער הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך 500 ₪ בצירוף מע"מ כחוק. 7. כל צד רשאי להגיש בקשת רשות ערעור לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים תוך 30 יום מקבלת פסק הדין. רפואהנכותועדה רפואית