1. לפני בקשת הנתבעת לפי סעיף 6ב לחוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה-1975, להתיר לה להביא ראיות לסתור את קביעת הוועדות הרפואיות של המוסד לביטוח לאומי - ועדה רפואית מדרג ראשון וועדה רפואית לעררים - בעניין הנכות שנקבעה לתובע בגין תאונת דרכים שבה היה מעורב ביום 22.9.09. 2. בפרוטוקול הוועדה הרפואית מדרג ראשון, שבדקה את התובע ביום 22.12.11, צוין, כי המסמכים שעמדו בפני הוועדה כללו כרטיס רפואי בקופת החולים וכן מכתבו של ד"ר שקלאר בן ציון, מומחה לטיפול בכאב; וכי הוועדה "עיינה בתיק קופ"ח של התובע מרופא משפחה ואורטופד לפיה אין רישומים על תלונות או טיפול במשך שנה אחרונה." לאחר שהוועדה עיינה גם בתוצאות בדיקת EMG מיום 29.1.12 ובדיקת CT מיום 9.11.09 שנערכו לתובע לאחר התאונה, קבעה ביום 1.3.12, כי נותרה לתובע נכות בשיעור 10% בגין הגבלת תנועות קלה מאד בעמוד השדרה המותני, וכי אין מקום להפעלת תקנה 15 היות שהתובע חזר לעבודתו. 3. התובע ערר על החלטה זו הן לעניין אי קביעת נכות זמנית הן לעניין היות ההגבלה בתנועות בינונית ולא הגבלה קלה הן לעניין קיומה של נכות נוירולוגית נוספת לנכות האורטופדית. לאחר שבדקה את התובע ועיינה בתוצאות הבדיקות, קיבלה ועדה רפואית לעררים את ערר התובע בנוגע לנכות הזמנית, וקבעה נכות זמנית בשיעור 30% מיום 21.2.09 עד יום 31.3.10. כן קיבלה את הערר בעניין הנכות הנוירולוגית ברגל ימין, שנמצאה קלה מאד ומתאימה לנכות בשיעור 5%. עם זאת, מבחינה אורטופדית, הוועדה דחתה את ערר התובע. נקבע כי "מדובר בהגבלה קלה בתנועות אשר מזכה ב-10% כפי שנקבע בועדה מדרג ראשון. הועדה מדגישה כי מדובר במחלה ניוונית כאשר התאונה גרמה כנראה להחמרה במצבו." אף ועדה זו קבעה כי אין מקום להפעלת תקנה 15 בשל חזרת התובע לעבודתו. 4. הנתבעת מבקשת להתיר לה הבאת ראיות לסתור את קביעות אלה, משום שלטענתה, התובע סבל משך שנים ארוכות, למצער 27 שנים, מכאבי גב, הגבלות תנועה בגב ושינויים ניווניים בכל עמוד השדרה - כעולה מן התיעוד הרפואי שצורף - ואילו הוועדה התעלמה לחלוטין מעבר עשיר זה. לטענת הנתבעת, אמנם התיעוד הרפואי מעברו של התובע עמד בפני הוועדה, אלא שעל רקע רפואי זה, קביעת הוועדה מדרג ראשון לפיה הנכות שנקבעה קשורה לתאונה רק משום שבשנה שלפני קביעת הוועדה לא היו תלונות, "אינה סבירה, פשטנית ובכל הכבוד אפילו מוזרה." טענה זו נכונה ביתר שאת, אליבא דנתבעת, נוכח קביעת הועדה הרפואית לעררים לפיה ממצאי הנכות מקורם במחלה ניוונית, כאשר התאונה גרמה כנראה להחמרה במצבו. כך, טענת הנתבעת היא, כי היעדר תיעוד על תלונות משך שנה אחת, לא יכול לאיין לחלוטין את השפעת העבר הרפואי, המתועד בממצאים אובייקטיביים של ממש זמן רב לפני התאונה. לטענתה, יחוס מלוא הנכות ממנה סובל התובע לתאונה, תהא מנוגדת לקביעת הוועדה הרפואית לעררים לפיה התאונה רק החמירה את המצב, וזאת גם רק כנראה. 5. התובע סבור כי יש לדחות את בקשת הנתבעת. זאת, משום שלא הוכח כי התיעוד הרפואי עליו מתבססת הנתבעת בבקשתה לא היו בפני הוועדה; הוועדה שקבעה את נכותו הצמיתה של התובע התייחסה לעברו של התובע, ואף ציינה בחוות דעתה כי מדובר במחלקה ניוונית, אולם, יחד עם זאת, ייחסה את הנכות בשיעור 10% בתחום האורטופדיה אך ורק לתאונה הנדונה, אשר גרמה להחמרה במצבו. כך, ובהתאם להלכה הפסוקה, טוען התובע, כי לא מתקיים בענייננו כל טעם המצדיק מתן היתר להבאת ראיות לסתור, שיינתן רק בנסיבות חריגות. 6. הלכה מושרשת היא, כי היתר להביא ראיות לסתור יינתן רק במקרים חריגים, בהתקיים נסיבות יוצאות דופן המצדיקות זאת. מבלי לקבוע רשימה סגורה מראש, הפסיקה עמדה על שני סוגי טעמים העשויים להצדיק מתן היתר כזה: האחד, טעמים משפטיים, כגון כאשר ההליך בו נקבעה הנכות על-פי דין אחר היה נגוע בפגם מהותי דוגמת תרמית, או בטלות מעיקרא, כגון עקב פגיעה בעקרונות הצדק הטבעי; והשני, טעמים עובדתיים כבדי משקל וחדשים, כגון אם חל שינוי מהותי במצבו של התובע או שנתגלתה נכות נוספת לאחר הקביעה הקודמת (ראו, למשל: ר"ע 634/85 עודה נ' "רותם" - חברה לביטוח בע"מ, פ"ד לט(4) 505, פיסקה 4 (6.12.1985); ע"א 5779/90 הפניקס הישראלי חברה לביטוח בע"מ נ' טיארה, פ"ד מה(4) 77, פיסקה 4 (24.7.1991)). כן נפסק, כי במסגרת ההכרעה בבקשה להביא ראיות לסתור, בית המשפט אינו בוחן את הפן המקצועי-רפואי שבעבודת הוועדה הרפואית של המוסד לביטוח לאומי, ואף לא את פרשנותה, לפי שיקול דעתה המקצועי, את החומר הרפואי הרלבנטי שעמד לפניה (ראו, למשל: רע"א (מחוזי ת"א) 6778-10-12 רודינצקי נ' "איילון" חברה לביטוח בע"מ (7.2.2013). 7. מן הכלל אל הפרט. בענייננו, כאמור, לא נשמעה טענה מפי הנתבעת כי בפני הוועדות הרפואיות לא עמד החומר הרפואי של התובע, וכל טענתה נוגעת אך למסקנות שהסיקו הוועדות הרפואיות מן החומר הרפואי שעמד בפניהן, תוך שנטען לחוסר סבירות קיצוני במסקנותיהן. טענות אלה, המבקשות להתערב בשיקול דעתן המקצועי-רפואי של הוועדות בפרשנותן את החומר הרפואי, אינן מקימות, על-פי ההלכה הפסוקה, עילה למתן היתר להביא ראיות לסתור (וראו: עניין רודינצקי). די בכך כדי לדחות את הבקשה. 8. למעלה מן הדרוש אוסיף, כי דומה שהנתבעת לא דקה פורתא בפרשנותה את החלטת הוועדה הרפואית מדרג ראשון. ציון העובדה, כי הוועדה עיינה בתיקו הרפואי של התובע וכי אין בו רישומים על תלונות או טיפול במשך השנה האחרונה קודם לבדיקתה, נועד להבנתי להעיד על טיב סבלו של התובע בגין גבו, ולהצדיק, אם כן, קביעת נכות בשיעור המתאים להגבלה קלה מאד של עמוד שדרה מותני. פשיטא, כי לא בשל העדר תלונות או טיפול בשנה האחרונה שקדמה לבדיקת התובע על-ידי הוועדה - למעלה משנתיים לאחר קרות התאונה - נקבע הקשר הסיבתי בין הנכות לבין התאונה. הקשר הסיבתי מובהר מפורשות בהחלטת הוועדה הרפואית לעררים, שקבעה, כי "מדובר במחלה ניוונית כאשר התאונה גרמה כנראה להחמרה במצבו." כך גם אין לקבל את טענת הנתבעת לפיה הוועדה התעלמה מעברו הרפואי של התובע. יש לזכור, כי התאונה אירעה בשנת 2009 ואילו התיעוד הרפואי מעברו של התובע אליו מפנה הנתבעת בבקשתה, מתייחס לשנים 1993 - 1996, למעלה מעשר שנים לפני קרות התאונה הנדונה (ישנו רישום נוסף יחיד על כאבי גב תחתון משנת 1985, כמעט כ-25 שנה קודם לתאונה); כאשר עולה מן התיעוד הנ"ל כי התלונות הנזכרות בו קשורות באירועי נפילה של התובע, ולאחריהן, ובמשך למעלה מעשר שנים, לא נזכרות תלונות נוספות. התיעוד האחרון והיחיד סמוך יחסית לפני התאונה הוא הצילום משנת 2004, המאשר קיום שינויים ניווניים, כפי שקבעה הוועדה הרפואית לעררים, שמצאה כי התאונה גרמה להחמרת המחלה הניוונית. 9. לאור כל האמור, אני דוחה את בקשת הנתבעת להתיר לה להביא ראיות לסתור את קביעת המוסד לביטוח הלאומי. שאלת ההוצאות בגין בקשה זו תידון בתום ההליך. ‏נכות זמניתנכות