א. הערעור: 1. בפני ערעורו של מר ר.ב ("המערער") על החלטת הועדה הרפואית לעררים ("הוועדה") לפי חוק נפגעי גזזת, התשנ"ד-1994 ("החוק"), אשר בהחלטתה מיום 26.06.13, בהליך החמרה, קבעה כי למערער 77% נכות משוקללים בגין התקרחות צלקתית ובגין ליקויים שונים הנובעים מכריתת מנינגיומה (כאבי ראש, צלקת ניתוחית, חוסר עצם, התקפים כפיוניים ואי התאמה סוציאלית). ב. רקע: 2. תביעת המערער להכיר בו כ"נפגע" לעניין חוק הגזזת התקבלה ונקבעו לו אחוזי נכות. 3. ביום 14.03.12 הגיש המערער בקשה להחמרת מצב. וועדה רפואית להחמרה אשר התקיימה ביום 26.02.13 פסקה למערער 44% נכות משוקללת. כנגד החלטה זו הגיש המערער ערר לוועדה הרפואית לעררים. זו התכנסה ביום 26.06.13 ופסקה למערער 77% נכות משוקללת לפי הפירוט הבא: א. אחוזי הנכות בגין התקרחות צלקתית לפי פריט ליקוי 77 (חלקי) נקבעו על 5% מיום 01.01.95 ועד 13.03.12 ועל 10% החל מיום 14.03.12. ב. בשל "מצב לאחר כריתת מנינגיומה": אחוזי הנכות בגין כאבי ראש לפי פריט ליקוי 29(6)(II) נקבעו על 10% החל מיום 14.03.12. אחוזי הנכות בגין צלקת ניתוחית לפי פריט ליקוי 75(2)(ב) נקבעו על 10% החל מיום 18.07.12. אחוזי הנכות בגין חוסר עצם לפי פריט ליקוי 36(3) נקבעו על 15% החל מיום 18.07.12. אחוזי הנכות בגין התקפים כפיוניים לפי פריט ליקוי 30(5)(II)(ג) נקבעו על 40% החל מיום 18.07.12. אחוזי הנכות בגין אי התאמה סוציאלית לפי פריט ליקוי 34(ג) נקבעו על 20% מיום 01.01.95 ועד ליום 17.07.12 ועל 30% החל מיום 18.07.12. כנגד החלטה זו מופנה הערעור שבפני. ג. השדה המשפטי: 4. לבית-הדין האזורי לעבודה הקנה המחוקק בחוק סמכות לבחון רק אם נפל פגם משפטי בהחלטת הוועדה (ראו סעיפים 14 ו- 15 לחוק). הוועדה רפואית לעררים, היא וועדה שעל-פי אופייה היא וועדה סטטוטורית מעין שיפוטית. וועדה מקצועית אשר על יסוד בדיקתה את המערער, עיון במסמכים הרפואיים ועשיית שימוש בידע הרפואי שלה, קובעת את נכותו על-פי מבחני הנכות (ראו: דב"ע נד/01-14 עוגן חיון - המוסד לביטוח לאומי, פד"ע כז 242, 246). לפי הפסיקה, הנמקתה של הוועדה צריכה להיות "כזאת, שממנה למד לא רק רופא אחר את הלך המחשבה שהביא להחלטה, אלא שגם בית-הדין יוכל לעשות זאת ולעמוד על כך, אם הוועדה נתנה פירוש נכון לחוק" (צוטט בדב"ע נה/01-17 חיים כהן - המוסד לביטוח לאומי, פד"ע כח 535, 538). על-פי כך נבחן את טענות הצדדים בערעור שלפנינו. ד. הכרעה: 5. גידול ממאיר - קביעת דרגת נכות בהתאם לפריט ליקוי 1(3): א. לטענת ב"כ המערער, היה על הועדה לקבוע למערער אחוזי נכות בגין הגידול הממאיר ממנו הוא סובל ולא רק בשל הליקויים המשניים הנובעים ממנו. עוד טוען ב"כ המערער כי בפרקטיקה הנוהגת, כאשר מדובר בגידול סרטני, ניתנים 50% נכות לגידול ברמיסיה ו-100% נכות לגידול פעיל. בעניינו של המערער, כך נטען, הגידול לא הוסר במלואו בניתוח והוא עדיין קיים ולכן היה על הועדה לפסוק לו 50% נכות בגינו. לפיכך, לטענתו, שגתה הוועדה עת לא פסקה לו בכלל אחוזי נכות בהתאם לפריט ליקוי 1(3).לתמיכה בטענתו, הפנה ב"כ המערער לפסק הדין בגז"ז 10225-09-12 (אזורי - ירושלים) בנעים נ' מדינת ישראל (03.02.13). ב. לטענת ב"כ המשיבה, פריט ליקוי 1(3) משמש את הוועדות הרפואיות כאשר "קשה לוועדה בגלל שהגידול עדיין לא הוצא או בגלל שהגידול טרי, ואי אפשר לקבוע בצורה סופית את כל הליקויים שנובעים ממנו..." (עמ' 2 לפרוטוקול מיום 31.12.13, ש: 2-3). מאחר שהוועדה הרפואית לעררים פסקה למערער אחוזי נכות בגין ליקויים שנובעים מהניתוח שעבר להסרת הגידול, אין מקום לפסוק לו "כפל פיצוי". באשר לפסק הדין אליו מפנה ב"כ המערער, טוען ב"כ המשיבה כי פסק הדין כלל אינו קשור לעניינינו, ואינו מבסס את טענת המערער. יתרה מזו, מפנה ב"כ המשיבה לפסק דין הדוחה טענה דומה לזו של המערער (גז"ז (אזורי תל אביב) 14224-04-13 יוסף פדידה נ' מדינת ישראל (23.10.13) ("עניין פדידה")). ג. פריט 3(1) לתוספת לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), תשט"ז-1956 ("התוספת") דן ב: "למפומה ממאירה MALIGNANT LYMPHOMA (כולל הודג'קין, למפוסרקומה וכו')" בעוד שהגידול בו חלה המערער הוא מסוג מנינגיומה. לפיכך, לא ברור מהיכן שואב המערער את טענתו כי היה על הועדה הרפואית לעררים להפעיל פריט ליקוי זה. יודגש, כי הביטוי "וכו'" אינו בא להוסיף סוגי גידולים נוספים על לימפומה, אלא גידולי לימפומה נוספים. ד. ועוד. פריט ליקוי 21 לתוספת קובע: "גידולים ממאירים ושפירים אחוזי הנכות ייקבעו בהתאם לפגימות באברים ובמערכות-הגוף השונים". מכאן שהמחוקק ראה הבדל בין גידול ממאיר מסוג לימפומה לבין גידולים (ממאירים ושפירים) אחרים, לרבות מנינגיומה, ואין מקום לכלול בסעיף 3(1) גידולים אלה. ה. הלכה היא, משיש סעיף המתאר במדויק את פגימתו של הנכה אין לעשות שימוש בסעיף מותאם המתאר פגימה אחרת שהנכה לא סבל ממנה. זהו הכלל אשר בא ליעל את עבודת הועדה, להבטיח שוויון ומניעת שרירות בקבלת החלטות (ע"א 2488/01 בן שימול נ. קצין התגמולים פד נז (2) עמ 825 בעמ' 829 , 833). מטעם זה, אני מסכים, בכל הכבוד, גם לאמור בפסק דינה של כב' השופטת צדיק בעניין פדידה - אליו הפנה ב"כ המשיבה - על נימוקיו. עוד יצוין כי אכן פסק הדין אליו הפנה ב"כ המערער כלל אינו מתייחס לסוגיה זו ואין בו כדי לתמוך בטענתו. ו. זאת וגם אחרת. קביעת סעיף הליקוי המתאים הוא עניין שבמומחיות רפואית, ולכן מצוי בסמכותה הבלעדית של הוועדה. גם מטעם זה היה מקום לדחות הערעור בעניין זה. ז. לסיכום, לא מצאתי כי נפל פגם משפטי,בהחלטת הועדה לעניין זה. 6. אין אונות - א. לטענת ב"כ המערער, הוועדה לא התייחסה לבעיית אין האונות ממנה סובל המערער, על אף שזו הוזכרה בחוות הדעת מטעמו. לטענתו, מדובר בבעיה שהתפתחה בעקבות הניתוח שעבר להסרת הגידול וכי היה על הועדה להפנותו לבדיקה אורולוגית. ב. ב"כ המשיבה טוען מנגד כי לא הוגשו כל מסמכים התומכים בכך וכי אף המומחה מטעמו אינו מקנה לו כל אחוזי נכות בגין ליקוי זה. ג. בסעיף בו פורטו תלונות המערער בפני הועדה הרפואית לעררים לא צוין דבר בדבר בעיית אין האונות ממנה סובל המערער, לטענתו. כאמור לעיל, המערער טוען כי הבעיה התפתחה לאחר ניתוח הסרת הגידול שעבר. בתלונותיו לוועדה סיפר כי: "אחרי הניתוח מצבי החמיר יותר. אני כועס על הכל. זה פגע בי בכל התחומים, קשה לי בבית ואני מאוד עצבני מאז. כועס, פוחד לצאת שאולי אני אפול ברחוב בגלל האפילפסיה. אני רב עם השכנים, אני מרגיש שהם תוקפים אותי, הם דתיים ואני כועס עליהם. הבנים שלי קצינים בכירים בצבא יכול להיות שגם אני הייתי מגיע למשהו אם לא היתה לי גזזת. אני בוכה. בגלל שאני לא עושה כלום, לא יכול. לפעמים אני הולך לקניות, אני מתבייש בעצמי, לפעמים רואה כדורגל בטלויזיה. אני מטפל בגינה ובכלבים שלי. יש לי גם חתול" (פרוטוקול הועדה הרפואית לעררים מיום 26.06.13, סעיף 7). גם בטיעוני בא כוחו, אשר ייצגו בוועדה, לא נאמר דבר על בעיה זו: "לכאורה, מדובר על גידול סרטני. אין ספק שיש פה ממאירות. אני לא מבין למה לא מיושם כאן סעיף 3 - גידול סרטני. הוא אפילו הוכר בביטוח לאומי. אני יודע שהומלץ לו על הקרנות אך קשה לו בקטע הנפשי. אני יודע שמי שיש לו גידול - מקבל לפחות 50%, לפחות על מחלה ברמיסיה. רצ"ב חוות דעת מד"ר איזבלה שמדברת על מצב נפשי מאוד חמור, התקפים דיפרסיביים. יש החמרה בתפקוד שלו, יש לו עבר פסיכיאטרי. מדובר באדם שעבד ותיפקד, היום הוא כבר לא עושה זאת, בגלל מצבו הנפשי. הניתוח השפיע עליו בצורה קשה בגלל מצבו הנפשי. הוא נתון בחרדה קשה ובטראומה. לגבי הנושא הנוירולוגי יש לו התקפים עד היום. על חסר עצם לא נתנו לו, כאבי ראש ואפילפסיה שקיימת אצלו עד היום. הוא מטופל בעניין האפילפסיה" (שם). ד. בחוות הדעת של ד"ר יחיאל היילברון (מומחה לנוירוכירורגיה) מצוין בסעיף "תלונותיו (ביום 23.05.13)", בין היתר: "סובל מאינאונות מאז הניתוח" (עמ' 3 לחוות הדעת). עם זאת, בסעיף "סיכום ומסקנות" אין כל התייחסות לליקוי זה ולא הומלצה על כל קביעת נכות לגביו. כך, גם בחוות דעתה של ד"ר איזבלה גרינברג (מומחית בפסיכיאטריה, פסיכותרפיה, פסיכוגריאטריה ופסיכיאטרית משפטית מוסמכת), בפרק "תלונותיו" צוין הדבר בקצרה: "סיפר שעקב עצבנותו יתר יחסיו עם אשתו מעורערים, קיימות מריבות רבות ומתלונן על ירידה משמעותית בתפקוד המיני, דבר שגורם לרגשי נחיתות וחוסר ערך עצמי" (עמ' 4 לחוות הדעת). ה. לבד מהאמור בחוות דעת אלא, לא המציא המערער כל מסמך רפואי, לרבות בדיקות, חוות דעת אורולוגיות וכו', המתעד בעיה כנטען. מחד, טוען ב"כ המערער כי תחום המומחיות הרלוונטי לעניין זה הינו אורולוגיה ומאידך, חוות הדעת דלעיל הינן חוות דעת מתחום הפסיכיאטריה והנוירולוגיה. ובכל מקרה, בשתי חוות הדעת הדבר נרשם בפרק התלונות ולא כאבחנה. ו. בבר"ע 265/03 פרידה דוידי - המל"ל (22.09.03) פסק בית הדין הארצי כי: "אשר לתלונה לעניין הדיכאון, הרי שמדובר בטענה בעלמא, חסרת תימוכין במסמך רפואי כלשהו, שהועלתה לראשונה במהלך הדיון בוועדה. משכך אין לקבוע שנפלה טעות בהחלטת הוועדה, שלא נזקקה לאותה תלונה כללית". הדברים נכונים אף כאן, שעה שהמערער כלל לא העלה תלונה בעניין אין האונות בפני הועדה ונסמך על תלונותיו בפני פסיכיאטרית ונוירו כירורג, אשר הם כשלעצמם לא מצאו לנכון, לקבוע אחוזי נכות או נכות בכלל עקב כך. ז. לא מצאתי אם כן כי נפל פגם בהחלטת הוועדה לעניין זה. גם היא נדחית בזה. 7. מצב נפשי - א. לטענת המערער הוועדה הרפואית לעררים לא התייחסה לכל הממצאים המפורטים בחוות דעתה של המומחית מטעמו. עוד הוא טוען כי שגתה הוועדה הרפואית לעררים בכך שלא פירטה בהחלטתה מהי נכותו הכוללת של המערער בתחום הנפשי ומהי הנכות המיוחסת להשלכות השפעות ההקרנות. ב. לטענת ב"כ המשיבה הוועדה הרפואית לעררים אינה מסכימה עם מסקנתה של המומחית מטעם המערער כי מצבו הנפשי מיוחס כולו לטיפול הקרינתי ולהשלכותיו. מדובר בקביעה רפואית ואין בכך נימוק לערעור על החלטת הועדה. באשר לקביעת נכות כוללת, טוען ב"כ המשיבה כי הוועדות הרפואיות לפי חוק הגזזת אינן כפופה להלכות בדבר חשבון "עובר ושב", מאחר שבהתאם לחוק עליהן לפסוק אחוזי נכות בגין "מחלה" כשמשמעותה בחוק או בגין ליקוי הנובע ממחלה זו ואין הן חייבות לקבוע מהם הליקויים האחרים מהם סובל הנפגע, אם אינם קשורים למחלה. ג. בחלק העוסק בבדיקה הפסיכיאטרית בוועדה מתואר מצבו הנפשי של המערער באריכות. הוועדה התייחסה גם לחוות הדעת של המומחית מטען המערער ואף שאלה את המערער שאלות ביחס לאמור בחוות הדעת: "בחוות דעת מד"ר איזבלה גרינברג מ- 19/6/13 מתוארת השתלשלות חיים וטיפולים נפשיים וצויין שבתקופה האחרונה יש חשדנות יתר ואף ביטויים על רדיפה מצד השכנים (בשיחה איתו הסביר שמדובר בשכנים חרדיים שרב איתם בנוגע לכך שאינם משרתים בצבא כמו בניו. לא עושה רושם שמדובר בהפרעה פרנואידית)" (סעיף ג' לפרוטוקול הוועדה הרפואית לעררים). בהמשך, ממשיכה הוועדה ומסבירה מדוע אינה מקבלת את מסקנתה של ד"ר גרינברג: "ד"ר גרינברג ממליצה על 70% נכות נפשית. הועדה איננה מסכימה איתה בכך שכל ההפרעות הנפשיות שסבל מהן בחיים וכעת הם תוצאה של טיפול קרינתי בגזזת, את רוב רובן יש לייחס להפרעות שלאחר דלקת קרום המוח והפרעה בי-פולארית שסובל ממנה מילדות, שאיננה תוצאה של טיפול קרינתי בגזזת. אין ספק שלאחר ניתוח של גידול במוח, ישנה החרפה במצב הנפשי שמתבטאת בעיקר בדיספוריה (דיכאון עם עצבנות בולטת ורגזנות מגירויים קלים מאוד). לפיכך, הועדה קובעת שאחוז הנכות הנפשית שניתן לייחס לטיפול הקרינתי לגזזת ולתופעת לוואי לאחר הניתוח מסתכמת ב- 30% לפי סעיף 34(ב)(4) - כפי שנקבע בועדה קודמת" (שם). ד. לעניין זה אמנם נפסק כי הוועדה חייבת להתייחס לחוות דעת שהוגשה לה התייחסות "עניינית ומנומקת" (דב"ע ל/0-15 אשר בטרמן - המוסד לביטוח לאומי, פד"ע ב 147) ואולם התייחסות זו אפשר שתהיה גם במילים קצרות (דב"ע לב/0-120 צבי מנחם - המוסד לביטוח לאומי, פד"ע ד 73). עוד נפסק כי הסדר הטוב מחייב שהועדה הרפואית תנתח את חוות הדעת הרפואית אשר בפניה, תצביע על מה שנחשב בעיניה כטעות בחוות הדעת ובמידה ואינה מקובלת עליה תנמק הסתייגותה ממנה (דב"ע לד/0-258 יגאל הניג - המוסד לביטוח לאומי, פד"ע ו' 225). ה. בענייננו מצאתי כי הועדה קיימה את שנדרש הימנה, על פי הפסיקה: הוועדה הבהירה מדוע אינה מסכימה עם חוות דעתה של המומחית מטעם המערער באופן שניתן לעמוד אחר הלך מחשבתה של הועדה, גם למי שאינו רופא. ו. ועוד. באשר לטענה בדבר אי קביעת נכות כוללת, פסק בית הדין הארצי כי: "באשר לטענת המבקשת כי היה על הוועדה לקבוע את נכותה הכוללת יובהר כי דין טענה זו להידחות. הוועדה עוסקת בקביעת שיעור הנכות הנובע מקבלת הטיפול בגין מחלת הגזזת בלבד, ואין כל סימוכין לטענה לפיה עליה לקבוע גם את הנכות שנובעת מגורמים אחרים שאינם קשורים לגזזת" (בר"ע 34383-12-11 אמירה חן - המוסד לביטוח לאומי, 10.01.12). ז. לא מצאתי, אם כן, כי נפלה כל טעות משפטית בהחלטת הוועדה הרפואית לעררים בעניין מצבו הנפשי של המערער. 8. הרכב חסר - א. לטענת ב"כ המערער, היה על הוועדה הרפואית לכלול רופא מומחה בתחום העיניים, לנוכח טענתו בדבר איבוד ראיה בעקבות הניתוח להסרת הגידול. עוד טען כי הוועדה הרפואית התעלמה מתלונותיו בעניין זה. ב. לטענת ב"כ המשיבה, אין די בהעלאת טענה במישור הרפואי, אלא היה צורך בהצגת מסמכים או בדיקות התומכות בתלונה. בנוסף, לטענתו, הוועדה התייחסה לנושא איבוד הראיה ודחתה אותו. ג. בסעיף "תלונות ותולדות המחלה..." מספר המערער, לעניין איבוד הראיה, כי: "יש לי גם בעיות ראיה ושלחו אותי לעשות בדיקת שדה ראיה, אני כל הזמן במעקב רפואי". בא כוחו טען בפני הוועדה כי: "יש התייחסות גם לנושא העיניים אבל הוא עדיין לא נבדק" (ההדגשה בקו שלי-ר"כ). מכך ניתן להבין כי המערער טרם עבר את בדיקת שדה הראיה אליה נשלח ובכל אופן, אף אם עבר, תוצאותיה לא הוצגו לחברי הועדה. ד. ועוד. הלכה היא כי כאשר עניינו של מבוטח מובא בפני ועדה רפואית ויש עמו חוות דעת של רופא, מן הראוי שבין חברי הועדה יהיה לפחות רופא אחד בתחום מומחיותו של נותן חוות הדעת, על מנת שיוכל להתמודד מקצועית עמה. המערער הגיש, בין היתר לעניין הטענה בדבר הליקוי בעיניו, חוות דעת של מומחה לנוירוכירורגיה. בין חברי הועדה ישב מומחה לנוירולוגיה (ד"ר יונתן (ג'וני) גרינפלד) אשר חיווה דעתו בעניין זה: "נותר סעיף בהערכה הרפואית של ד"ר היילבורן שהתייחס למצב הראייה, אשר לא ניתן לקשור עם נגע או ניתוח באזור המעורב במקרה זה" (סעיף 9(ג) לפרוטוקול הועדה מיום 26.06.13). מכאן, שתנאי זה התקיים בעניינו של המערער. ה. זאת ועוד זאת. מחד, מבקש המערער לבסס את הליקוי באמצעות חוות דעתו של נוירוכירורג, מבלי שהמציא כל מסמך רפואי מתחום רפואת העיניים ומאידך, מלין הוא על כך שנבדק לעניין זה ע"י נוירולוג ולא ע"י מומחה ברפואת עיניים. ו. לסיכום, לא מצאתי כי נפלה טעות בהחלטת הועדה הרפואית לעררים בעניין זה. 9. יצוין כי בעת כתיבת פסק הדין התקבלה "בקשה להתיר הגשת תגובה לתגובת המשיבה להודעת המערער בעניין צירוף אסמכתאות". אף שאיני סבור שהיה מקום להגשת בקשה זו, דומה כי בפסק הדין יימצא המערער התייחסות לכל טיעוניו בבקשה. ה. סיכומי של דבר: 10. הערעור נדחה. אין צו להוצאות. 11. לצדדים הזכות לפנות לשופט בית-הדין הארצי לעבודה בירושלים, שמונה לכך, בבקשת רשות ערעור על פסק-דין זה, תוך 30 ימים מיום שיקבל עותק פסק-דין זה. פסק הדין ניתן לפרסום ללא פרטיו המזהים של המערער. עותק פסק הדין ישלח בדואר לצדדים. נכות