התובעת היא מהגרת עבודה ממולדובה שהועסקה כעובדת סיעוד על ידי גב' פסקל רחל ז"ל (להלן - המנוחה), מסוף חודש מאי 2008 ועד לחודש אוגוסט 2009. רקע עובדתי א. התובעת הוצבה לעבודה אצל המנוחה, באמצעות חברת הסיעוד "אדיב", והועסקה על ידי המנוחה כמטפלת סיעודית מסוף חודש מאי 2008 ועד לחודש אוגוסט 2009. ב. הנתבעת היא בתה של המנוחה ויורשתה היחידה. ג. ביום 13.7.08 חתמה התובעת על חוזה עבודה, בשפה העברית ובשפה הרוסית. על חוזה זה חתמה אף הנתבעת, בשם אמה (נספח א' לתצהיר הנתבעת). ד. המנוחה שילמה לתובעת שכר של 2,500 ₪ ועוד 100 ₪ מדי שבוע ובסך הכל - 2,900 ₪ או 3,000 ₪ בחודש. כמו כן, המנוחה שילמה לתובעת מדי שנה דמי חופשה והבראה (נספח ד' לתצהיר הנתבעת). ה. במהלך חודש יולי 2009, התובעת שהתה חופשה של כחודש ימים בחו"ל. ו. הגם שעבודתה של התובעת הסתיימה בנסיבות שנויות במחלוקת, אין חולק כי ביום 15.8.09 החלה התובעת לעבוד כמטפלת סיעודית בעיר לוד. ז. לאחר סיום עבודתה, המנוחה שילמה לתובעת את הסכומים הבאים: 1,250 ₪ בגין שכר חודש אוגוסט 2009, פדיון הבראה בסך של 1655 ₪ ופדיון חופשה בסך 1488 ₪. בנוסף, התובעת קיבלה 1,385 ₪ כפיצויי פיטורים מחברת הסיעוד. 3. ההליך א. התביעה הוגשה כנגד הנתבעת וכנגד אמה, גב' פסקל, אשר הלכה לעולמה ביום 19.7.11, לאחר הגשת התביעה. בנסיבות אלה ומאחר שהנתבעת, בתה של המנוחה היא היורשת היחידה, ההליך התנהל כנגדה בלבד. ב. בישיבת ההוכחות התובעת העידה בשפה הרוסית באמצעות מתורגמן. כמו כן העידו הנתבעת ובעלה, מר שמשון ברנר. ג. מלכתחילה, התביעה כללה את הרכיבים הבאים: שכר חודש אוגוסט 2009, פיצויי פיטורים, פדיון הבראה, דמי גמולים לפנסיה, הפרשי שכר מינימום והפרשי שכר בגין עבודה בשעות נוספות ובגין עבודה ביום המנוחה השבועית. רק במהלך ניהול הדיון התברר כי בגין חודש אוגוסט 2009 התובעת קיבלה שכר של 1,250 והמחלוקת מצומצמת לשאלת גובה השכר (נוכח המחלוקת בשאלה מהו יום העבודה האחרון של התובעת). עוד התברר כי התובעת קיבלה 1,385 ₪ כפיצויי פיטורים מחברת הסיעוד, עובדה שלא נזכרה בכתב התביעה. מאחר שהתובעת לא הזכירה בסיכומיה את התביעה בנושא פנסיה, תמורת עבודה בשעות נוספות ופדיון הבראה, יש לראות בה כמי שויתרה על התביעה ברכיבים אלה. ביחס לתמורת עבודה בשעות נוספות ובימי המנוחה השבועית, נציין כי על פי הנפסק בדנג"ץ 10007/09 גלוטן נ' בית הדין הארצי לעבודה, 18.3.13, היה ראוי שהתובעת תמחק את התביעה ברכיב זה עוד בשלבים מוקדמים יותר של ההליך. אשר לתביעה לפדיון הבראה, מהראיות (נספח ד' לתצהיר הנתבעת) עולה כי הסכומים שולמו לתובעת, כך שגם לגופם של דברים לא היה מקום לתביעה ברכיב זה. 4. הערכת העדויות טרם שנדרש להכרעה במחלוקות העובדתיות בין הצדדים, יש לציין כי ניכר פער משמעותי בין עדות התובעת לבין עדות הנתבעת ובעלה. הנתבעת ובעלה העידו עדות מהימנה, משכנעת וקוהרנטית, וניכר היה כי מדובר באנשים מן היישוב, שפעלו לטובת האם המנוחה ולרווחתה, על פי הנחיות חברת הסיעוד. לעומת זאת, עדות התובעת לא היתה מהימנה. כך למשל, בעוד שהתובעת העידה בסעיף 4 לתצהירה שלא קיבלה חוזה עבודה, בחקירתה הנגדית הודתה שקיבלה חוזה (עמוד 8 לפרוטוקול, שורה 15). בעניין זה יש להדגיש כי עובדה זו נטענה כבר בכתב ההגנה (עותק החוזה צורף כנספח א' לכתב ההגנה), ולמרות זאת התובעת חזרה על גרסתה הלא נכונה בתצהירה. בדומה, בעוד שהתובעת העידה בתצהירה (סעיף 11) שלא קיבלה שכר חודש אוגוסט 2009, בפתח ישיבת ההוכחות ב"כ התובעת אישר את גרסת הנתבעת לפיה התובעת קיבלה 1,250 ₪ ברכיב זה. התובעת טענה כי "כתבה בכתב יד" שקיבלה את הסכום הנדון (עמוד 8 לפרוטוקול, שורות 18-26), אולם לטענה זו אין כל זכר בכתבי הטענות מטעמה. התובעת ניסתה להסביר את הפער בין האמור בתצהירה לעובדות כהוויתן בקשיי תקשורת עם בא כוחה ("ביני ובין עורך הדין שלי היתה אי הבנה כי אני לא מדברת עברית והוא לא מדבר רוסית." עמוד 8 לפרוטוקול, שורה 13, ובהמשך עדותה שם בשורה 20). טענה זו אינה משכנעת, נוכח העובדה שטענות הנתבעת בדבר קבלת הסכומים שפורטו לעיל נטענו במפורש בכתב ההגנה וחרף האמור בחרה התובעת להצהיר אחרת בתצהירה. בנוסף, ניכר פער משמעותי בין תיאורים בתצהיר התובעת לבין עדותה בחקירה נגדית. כך למשל, התובעת העידה בסעיף 15ד' לתצהירה שהועסקה על ידי הנתבעת במשק בית פעמיים בשבוע, ובחקירתה הנגדית התברר שמדובר בשתי פעמים בלבד בהן הדבר אירע (עמוד 12 לפרוטוקול, שורות 5-8). כך גם תיאור הפעולות שהתבקשה לבצע במסגרת עבודתה אצל המנוחה. גם גרסת התובעת בכל הנוגע לנסיבות סיום עבודתה היתה פתלתלה ובלתי משכנעת, כפי שנפרט בהמשך. מכאן נפנה לבחינת המחלוקת המהותית בין הצדדים. נסיבות הפסקת העבודה 5. בכתב התביעה נטען שהתובעת התפטרה עקב אי תשלום שכר מינימום (סעיף 12 לכתב התביעה). בתצהיר עדות ראשית התובעת טענה שיש לראות בהתפטרותה כמזכה בפיצויי פיטורים ובנוסף טענה כי הנתבעת פיטרה אותה מעבודתה. גרסת התובעת היתה שהיא פנתה לנתבעת, מאחר שלא שולם לה שכר מינימום (שעמד בזמנו על סך 3,850 ₪), ודרשה העלאה של 500 ₪ בשכרה. במענה לדרישה זו אמרה לה הנתבעת "לא מעניין אותי ... אם לא מתאים לי אני יכולה ללכת" ודבריה מהווים הודעת פיטורים (סעיף 12 לתצהיר התובעת). על פי גרסת התובעת, עבודתה הגיעה לסיומה ביום 15.8.09. 6. גרסת הנתבעת היתה שעם שובה של התובעת מחופשה (בסוף חודש יולי 2009), התובעת דרשה העלאת שכר ונענתה כי הדבר יתברר עם חברת הסיעוד. לאחר שהנתבעת ביררה את הדברים עם חברת הסיעוד, היא הודיעה לתובעת שתקבל העלאה של 100 ש"ח החל מחודש ספטמבר. התובעת סירבה ודרשה העלאת שכר מיידית. למחרת היום בו נערכה שיחה זו, 10.8.09 הגיעה הנתבעת לבית אמה וגילתה כי התובעת עוזבת את עבודתה (סעיפים 4-6 לתצהיר הנתבעת). על גרסה זו הנתבעת חזרה בחקירתה הנגדית (עמוד 14 לפרוטוקול שורות 23-26). הנתבעת הוסיפה והעידה שמאחר שהתובעת התפטרה לאלתר, במשך חודש ימים, עד שנמצאה מחלפיה מתאימה, הנתבעת עברה להתגורר בבית אמה וטיפלה בה (סעיפים 6-7 לתצהיר הנתבעת). בעלה של הנתבעת העיד דברים דומים הן בתצהירו ובהן בעדותו בבית הדין (סעיף 8 לתצהיר שמשון ברנר ועדותו בעמוד 20 לפרוטוקול, שורות 5-7). 7. כפי שציינו לעיל עדות התובעת בעניין היתה בלתי מהימנה. ביחס לתאריך בו חל יום העבודה האחרון, גרסת התובעת לפיה עבדה אצל המנוחה עד יום 15.8.09 אינה מתיישבת עם העובדה כי במועד זה כבר החלה לעבוד אצל מעביד חדש בעיר לוד (עמוד 9 לפרוטוקול, שורות 8-27). כמו כן העובדה שהתובעת הציגה שתי גרסאות: האחת לפיה התפטרה מחמת הרעת תנאים והשנייה לפיה פוטרה, מחלישה את טענותיה וגם פוגעת במהימנות גרסתה, במיוחד נוכח העדות המהימנה והעיקבית של הנתבעת ושל בעלה. בנסיבות אלה, איננו מקבלים את עדות התובעת לפיה נאמר לה ש"היא יכולה ללכת". 8. כאמור, התובעת טענה לזכאות לפיצויי פיטורים, גם לפי סעיף 11(א) לחוק פיצויי פיטורים, התשכ"ג - 1963. ביחס לסעיף זה "כבר נפסק, כי עובד המבקש להוכיח זכאותו לפיצויי פיטורים מכוח סעיף 11(א) לחוק פיצויי פיטורים, צריך לעמוד בשלושה תנאים: ראשית, עליו להוכיח כי אכן הייתה 'הרעה מוחשית בתנאי העבודה' או 'נסיבות אחרות שביחסי עבודה לגבי אותו העובד שבהן אין לדרוש ממנו כי ימשיך בעבודתו'; שנית, עליו להוכיח כי התפטר בשל כך ולא מטעם אחר, דהיינו, עליו להוכיח קיומו של קשר סיבתי בין ההתפטרות לבין ההרעה או הנסיבות הללו; שלישית, עליו להוכיח כי נתן התראה סבירה למעביד על כוונתו להתפטר והזדמנות נאותה לתקן את ההרעה או את הנסיבות ככל שהיא ניתנת לתיקון. לתנאי השלישי קיים חריג, לפיו אי מתן התראה לא ישלול את הזכות לתשלום פיצויי פיטורים כאשר ברור כי המעביד אינו יכול או אינו מתכוון לפעול לתיקון ההרעה המוחשית או הנסיבות, או במקרים בהם תנאי עבודתו של העובד נחותים מתנאי העבודה על פי הוראות החוק במידה ניכרת. (דב"ע שנ/10 - 3 כהן - הלר פיסול ותכשיטים בע"מ, פד"ע כא 238; ע"ע (ארצי) 354/07 אחים אוזן - חברה לבנייה פיתוח וייזום בע"מ - ולי טקין, ניתן ביום 27.1.2012 וההפניות שם)." (ר' ע"ע (ארצי) 26706-05-11 שבתאי חיים - טכנובר בע"מ, 10.6.13). אף אם נקבל את הטענה לפיה שכר התובעת שולם בחסר, במועד סיום יחסי העבודה לא היה בסיס בדין לדרישת התובעת לקבל שכר נטו בסך של 3850 ₪. זאת מאחר שהמנוחה רשאית היתה לנכות משכרה סכומים שונים בגין מגורים והוצאות נלוות (הודעות עובדים זרים (שיעור ניכויים מהשכר בעד מגורים הולמים), התשס"ט - 2009). כמו כן המנוחה היתה זכאית לנכות משכר התובעת סכומים בגין כלכלה. בעניין זה, מאחר שלא הוצגו אסמכתאות בדבר "דמי הכלכלה" שהוציאה המנוחה בפועל, אך משהוכח שהמנוחה נשאה בהוצאות הכלכלה של התובעת שהתגוררה עמה (סעיף 12 לתצהיר הנתבעת ועדותה בעמוד 15 לפרוטוקול, שורות 25-26), המנוחה זכאית היתה לנכות 10% משכר התובעת בגין רכיב זה, שהם 290 ₪ לגרסת הנתבעת בסעיף 25 לתצהירה (ר' ע"ע (ארצי) 300333/97 כהן - קבררה, פד"ע לז 755 (2002); ע"ע (ארצי) 59/09 זודורז'נה - רצון, 26.12.10). 9. זאת ועוד, מהראיות עולה כי שכר התובעת שולם בהתאם להנחיות חברת הסיעוד, כפי שפורט בחוזה שהוצג. גם אם עמדו לזכות התובעת הפרשי שכר, הנתבעת העידה ששאלה את חברת הסיעוד והתשובה שקיבלה היתה כי התובעת זכאית להעלאת שכר, החל מחודש ספטמבר 2009. הנתבעת הסכימה לפעול על פי הנחיות חברת הסיעוד, כלומר היא לא סירבה לבקשת התובעת ולא מיאנה להעלות את השכר (עמוד 13 לפרוטוקול, שורות 9-10, עמוד 14, שורות 25-26, עמוד 15, שורות 1-3, 13-14). בנסיבות אלה, ברי שאין מדובר במעביד שאינו מתכוון לפעול לתיקון ההרעה והתובעת היא שלא אפשרה לנתבעת לתקן את הדברים, אלא התפטרה על אתר. בנסיבות אלה התובעת אינה זכאית לפיצויי פיטורים, גם לפי סעיף 11(א) לחוק פיצויי פיטורים, התשכ"ג - 1963. 10. מאחר ששוכנענו בגרסת הנתבעת כי התובעת התפטרה לאלתר, מבלי שמסרה למנוחה הודעה מוקדמת כחוק, הנתבעת זכאית לקיזוז תמורת ההודעה המוקדמת בסך משכורת חודש אחד (2,900 ₪). הדברים מקבלים משנה תוקף נוכח נסיבות המקרה שלפנינו בהן התובעת הותירה את המנוחה שהיתה קשישה המרותקת למיטתה, ללא כל סיוע בטרם נמצאה לה מחליפה (ר' בהקשר זה נוהל מתן הודעה מראש לפני התפטרות שהוצא על ידי משרד הפנים - רשות האוכלוסין וההגירה שמספרו 10.1.001 בכל הנוגע לאפשרות שלילת אשרת עבודה ממטפל סיעודי שהתפטר ללא הודעה מוקדמת). 11. הפרשי שכר לטענת התובעת, שכרה נפל משכר המינימום החוקי. הנתבעת לא הכחישה את הטענה (סעיף 25 לתצהירה), אלא הסבירה כי פעלה על פי הנחיות חברת הסיעוד. משהמחלוקת בין הצדדים היא לגבי שיעור ההפרשים ולא בשאלה לגבי עצם קיומם, יש לחזור להוראות הדין בנושא. נזכיר ששכר המינימום בתקופה הרלוונטית היה 3,850 ₪, בעוד שהמנוחה שילמה לה 2,900 ₪. א. בשנת 2008 ניתן היה לנכות משכר התובעת את הסכומים הבאים: 228.70 ₪ בגין מגורים; 67.49 ₪ בגין הוצאות נלוות (הודעת עובדים זרים (שיעור ניכויים מהשכר בעד מגורים הולמים), התשס"ח - 2008; ק"ת 6647 התשס"ח, 13.2.08); 290 ש"ח בגין כלכלה (ר' סעיף 8 לפסק הדין). כלומר, התובעת היתה זכאית לקבל שכר נטו בסך 3,264 ₪. על פי נספח ד' לתצהיר הנתבעת, בו מפורטים הסכומים ששולמו לתובעת בפועל (20,400 ₪ בהתעלם מחודש מאי, בו עבדה רק ימים ספורים), התובעת זכאית להפרשי שכר בגין שנה זו בסך 2,448 ₪. ב. בשנת 2009 ניתן היה לנכות משכר התובעת את הסכומים הבאים: 241.55 ₪ בגין מגורים; 70.54 ₪ בגין הוצאות נלוות (הודעת עובדים זרים (שיעור ניכויים מהשכר בעד מגורים הולמים), התשס"ט - 2009; ק"ת 6786 התשס"ט, 24.6.09); 290 ש"ח בגין כלכלה (ר' סעיף 8 לפסק הדין). כלומר, התובעת היתה זכאית לקבל שכר נטו בסך 3,248 ₪. על פי נספח ד' לתצהיר הנתבעת, בו מפורטים הסכומים ששולמו לתובעת בפועל (20,600 ₪), התובעת זכאית להפרשי שכר בגין שנה זו בסך 2,136 ₪. ג. בסך הכל, התובעת זכאית להפרשי שכר בסך 4,584 ₪. 12. נוכח מועד הגשת התביעה, כשנתיים לאחר סיום העבודה, התביעה לפיצויי הלנת שכר התיישנה. מעבר לכך, מאחר שהוכח שהסכומים שולמו בחסר עקב שגגה ונוכח הנחיות חברת הסיעוד, לא היה מקום להשתת פיצויי הלנת שכר שהם ממהותם פיצויי עונשיים. בנסיבות העניין, התובעת זכאית להפרשי הצמדה וריבית מאמצע התקופה המזכה (השוו: ע"ע (ארצי) 51884-09-11 טבך - אוניברסיטת חיפה, 11.2.14 - סעיף 66 לפסק הדין). 13. שכר חודש אוגוסט - התובעת אישרה שקיבלה 1,250 ₪ בגין שכר חודש אוגוסט 2009. מאחר שהתקבלה גרסת הנתבעת לפיה התובעת עבדה רק עד יום 10.8.09, היא אינה זכאית להפרשי שכר בגין חודש זה. 14. גמול בגין עבודה ביום המנוחה השבועי - דין התביעה ברכיב זה להדחות לאור פסיקת בית המשפט העליון בדנג"ץ 10007/09 גלוטן נ' בית הדין הארצי לעבודה, מיום 18.3.13, שם נקבע כי אין להחיל את חוק שעות עבודה ומנוחה, תשי"א - 1951 על עובדי סיעוד. נעיר שאף לגופם של דברים יש לדחות את התביעה, מאחר שהתובעת לא הוכיחה כי עבדה ביום המנוחה השבועי כטענתה. בסעיף 16 לתצהירה התובעת העידה שיצאה למנוחה שבועית של 8-10 שעות בלבד. לעומת זאת, עלפי עדותה המהימנה של הנתבעת, הנתבעת החליפה את התובעת בימי ראשון בשבוע, שהיה יום המנוחה השבועי של התובעת והתובעת היא שביקשה ללון בבית המנוחה אף ביום זה, מאחר שלא היה לה מקום דיור חלופי (סעיף 17 לתצהיר הנתבעת, עמוד 17 לפרוטוקול שורה 26 עד עמוד 18, שורה 7). 15. בשולי הדברים נציין כי התובעת העלתה במסגרת סיכומיה טענה חדשה בנושא אי קבלת תלושי שכר. לטענה זו אין בסיס בדין, לאור הוראת סעיף 24(ד) לחוק הגנת השכר, התשי"ח - 1958, הקובע כי החובה למסור לעובד תלוש שכר לא תחול על "יחיד לגבי עובדו שאותו הוא מעסיק שלא במסגרת עסקו או משלח ידו". כמו כן, נטענה טענה חדשה לגבי אי קבלת שכר או דמי חופשה בגין חודש יולי 2009, במהלכו שהתה בחופשה (סעיף 2 לסיכומי התובעת). טענות אלה אינן מתיישבות עם הראיות, מהן עולה כי התובעת קיבלה שכר חודש יולי במלואו (סעיף 13 לתצהיר הנתבעת ונספח ד' לתצהירה). העלאת טענות כאמור, מתיישבת על כלל התנהלותה הדיונית של התובעת בהליך זה והדבר ימצא ביטוי בפסיקת הוצאות ההליך. 16. סוף דבר התובעת זכאית להפרשי שכר בסך 4,584 ₪ בקיזוז 2,900 ₪ בגין הודעה מוקדמת שהתובעת לא מסרה. כלומר, 1,684 ₪ שישאו הפרשי הצמדה וריבית מיום 1.1.09 ועד למועד התשלום בפועל. בהתחשב בפער בין טענות התובעת בכתב התביעה, ובין התוצאה הסופית, ובנוסף, בשים לב להתנהלותה הדיונית של התובעת, כפי שתוארה לעיל בהרחבה, רק משום שהתובעת היא מהגרת עבודה, אנו מורים כי בנסיבות העניין, התובעת תשא בהוצאות הנתבעת בגובה הסכום שנפסק לזכות התובעת, כך שבסופו של יום, הסכומים יקוזזו זה כנגד זה. תלוש שכר