1. עניינה של העתירה שבפנינו בשאלה האם פוטרה התובעת מעבודתה בנתבעת שלא כדין, וכפועל יוצא שאלת זכאותה לפיצוי בגין הפסד השתכרות ופיצוי בגין עוגמת נפש ונזק לא ממוני. כן עותרת התובעת לתשלום פיצוי פיטורים מוגדלים ותשלום מענקים מכח הסכם "תל אביב" ו/או הסכם "אייפקס", חלף הודעה מוקדמת בת 3 חודשים, השתתפות בשכר לימוד, פיצוי בגין אי קידום בדרגה ואי קביעת דרגת פנסיה והפרשי שכר ופיצוי בגין אבדן דמי אבטלה. באשר לנתבעת 2 - 4 נטען כי אלו הפרו את חובתם ליתן לתובעת ייצוג הוגן בכך שהסכימו לפיטוריה בתנאים פחותים מאלו המוצעים לעובדים אחרים. 2. בכתב ההגנה מטעם הנתבעת 1 כי התובעת פוטרה כדין על רקע חוסר אפקטיביות בעבודה, איחורים וחיסורים בלתי מנומקים ויחסי אנוש לקויים ונוכח העובדה שבשנים 2005 - 2006 בוצע מהלך של צמצומים וסגירת מחלוקת במחלבת רחובות בה הועסקה התובעת. לתובעת נערך שימוע תוך ניהול משא ומתן עם ועד העובדים, כאשר התובעת יוצגה על ידי ועד העובדים המקומי ולוותה על ידי עו"ד; התובעת אינה זכאית לזכויות מכח הסכם תל אביב ו/או הסכם "אייפקס", בכללם: פיצויי פטורים מוגדלים, מענק סיוע בלימודים ולמענקים כנטען על ידה; התובעת אינה זכאית לקידום בדרגה והיא קבלה תוספות שכר כפי שקבלו יתר העובדים הקבועים בנתבעת 1; לתובעת שולמו דמי הודעה מוקדמת בגובה שלוש משכורות. 3. בכתב ההגנה מטעם הנתבעים 2 - 4 מועלות טענות סף למחיקת התביעה כנגדם בהעדר עילה ובחוסר סמכות עניינית בנוגע לנתבעים 3 - 4. עוד נטען כי התובעת לא מיצתה את זכויותיה במסגרת ההליכים הפנימיים כקבוע בחוקת ההסתדרות ותקנונה, בטרם פנייתה לבית הדין ועל כן מן הדין לעכב ההליכים ולהעביר הדין לרשות השיפוט. לגופו של עניין נטען כי "הסכם תל אביב "והסכם אייפקס" לא חלים על התובעת; התובעת יוצגה בישיבת השימוע על ידי נציגות העובדים ולוותה על ידי ב"כ מטעמה; הנתבעים מילאו אחר חובת הייצוג ההוגן כלפי עובדי הנתבעת 1 וכלפי התובעת בפרט וקיימו שיחות ופגישות אינספור אל מול הנהלת הנתבעת 1 בעניינה. 4. הצדדים הגישו עדויות ראשיות בתצהיר. מטעם התובעת הוגשו גם תצהירים של מר זכאי מודחי, עובד לשעבר במחלבת רחובות (להלן: "מר מודחי") ומר יעקב חובב, מנהל מחלקת בינוי במחלבת רחובות בתקופה הרלוונטית (להלן "מר חובב"). מטעם הנתבעת 1 הוגשו תצהירי הגב' חביבה שמילוביץ, מנהלת מחלקת משאבי אנוש של מחלבת רחובות (להלן: "גב' שמילוביץ"), הגב' צביה חתוקה סגנית מנהל משאבי אנוש במחלבת רחובות (להלן: "גב' חתוקה"), ומר גיורא מתיתיהו, חשב שכר בנתבעת 1 (להלן: "מר מתיתיהו"). מטעם הנתבעת 4 - 2 הוגשו תצהירי הגב' עדה קרמרסקי, ששמשה בתקופה הרלבנטית כמזכירת איגוד המקצועי של הסתדרות המעוף סניף רחובות (להלן: "גב' קרמרסקי") ומר יעקב אלעזר, יו"ר ועד העובדים (להלן: "מר אלעזר או הנתבע 4"). רקע עובדתי: 5. הנתבעת 1 (להלן: "תנובה") הינה אגודה שיתופית העוסקת בין היתר בייצור ושיווק של מוצרי חלב. 6. הנתבע 2 (להלן: "ההסתדרות") הינו ארגון העובדים היציג בתנובה. 7. הנתבע 3 (להלן: "ועד העובדים") הוא ועד העובדים המקומי במחלבת רחובות, הסניף בו עבדה התובעת. 8. הנתבע 4 הוא יו"ר הועד המקומי. 9. התובעת הועסקה במחלבת רחובות השייכת לתנובה, כעובדת קבועה, החל מחודש 1/85 ועד לסיום עבודתה ב - 31/12/05. מתחילת ההתקשרות בין הצדדים ועד לשנת 2000, הועסקה התובעת במחלקת משאבי אנוש במחלבת רחובות. 10. ביום 18/1/98 נקראה התובעת למנהלת המחלקה, הגב' חתוכה, לבירור חשד בדבר תיקון ימי מחלה לעצמה במחשב ללא אישורים רפואיים מתאימים. תרשומת של שיחת הבירור שנערכה לתובעת בנוכחות נציג ועד העובדים ומנהל המחלקה מר שליידר צורפה כנספח ב' לתצהיר גב' חתוקה. בשיחת הבירור הודתה התובעת כי תיקון השעות נעשה בתום לב, בהתנהלות הנהוגה על ידי עובדות המחלקה, ולא בניגוד לידיעתה של גב' חתוקה. במהלך השיחה טענה התובעת כי "תופרים לה תיק". מנהל המחלקה דרש את הוצאתה של התובעת מהמחלקה ובהסכמה נשלחה התובעת לבדיקת פוליגרף לעניין הגשת האישורים הרפואיים ונמצאה דוברת אמת. בעניין זה הועבר לתנובה דו"ח פיקוח של היחידה הארצית, ביום 29/1/98 בו נקבע כי התובעת "ביצעה תיקונים במערכת המחשב לעצמה וזאת בידיעה ובניגוד למנהל תקין אך למרות שהעובדת עשתה תיקונים לעצמה לא נעשה נסיון להונות את המערכת בשעות מחלה" (ההדגשה במקור ו.ס). בדו"ח הומלץ לנקוט כנגד התובעת באמצעים משמעתיים הולמים (נספח ג' לתצהיר גב' חתוקה). לאחר האירוע המפורט לעיל חזרה התובעת לעבודה במחלקה. 11. בתאריך 18/4/99 שלחה גב' חתוקה לתובעת מכתב בו פרסה טענות כלפי התובעת בעניין היעדרויות אף לתקופות ארוכות ללא דיווח או הודעה, ואיחורים לעבודה. עוד צויין במכתב כי מאז 30/3/99 נעדרת התובעת מהעבודה כאשר ניסיונות לאתרה לא צלחו, ואין כל דיווח לגבי מועד שובה (נספח ה' לתצהיר חתוקה). 12. במכתב התשובה ששגרה התובעת לגב' חתוקה ביום 29/4/99 פרטה התובעת את הסיבות להיעדרויותיה מעבודה עקב מחלה ועקב בעיות רפואיות של ילדיה בהן יידעה את הגב' חתוקה, וציינה כי לאור מצבו הבריאותי של בנה ואשפוזו בבית החולים אין ביכולתה בשלב זה לדעת את מועד שובה לעבודה. התובעת מציינת במכתבה כי דאגה לבצע את כל המטלות שבאחריותה עד לסוף חודש 3/99. 13. במהלך שנת 2000, על רקע מערכת יחסים עכורה בין התובעת לבין מנהלת המחלקה הגב' חתוקה ושינוים פרסונליים במחלקה הועברה התובעת בהסכמתה בכתב לעבוד במחלקת הבינוי שנוהלה על ידי מר חובב, בתור פקידה ומזכירה (נספח יב' לתצהיר התובעת). 14. במהלך שנת 2004 החלה התובעת לסבול מבעיות גב אשר גרמו לה להיעדר תכופות מעבודתה. התובעת הועמדה לבדיקה של הועדה הרפואית לצורך קביעת נכות מטעמה של קרן גמלאות מרכזית (קג"מ) ואושר לה אובדן כושר עבודה מלא עבור התקופה 26/3/04 - 1/1/05 (נספח יג' לתצהיר התובעת). לקראת שנת 2005 מסרה התובעת אישור רפואי תעסוקתי לפיו היא מוגבלת לעבודה לארבע שעות ביום בלבד. סוכם בין הגב' שמילוביץ לבין התובעת כי תעבוד 4 שעות ביום, 6 ימים בשבוע, ואולם מר חובב מסר כי אין באפשרותו להחזיר את התובעת לעבודה בת 4 שעות ליום בלבד וכי הוא זקוק לעובדת במשרה מלאה עקב תחילתו של פרוייקט גדול חדש בנוסף לעבודה השוטפת השגרתית במחלקה (נספח א' לתצהיר שמילוביץ). 15. ביום 2/1/05 עם חזרתה לעבודה, שובצה התובעת בהסכמתה, לעבודה כפקידת קצין הביטחון והממונה על הבטיחות, מר מוטי גרוסמן. 16. התובעת נעדרה מעבודתה החל מחודש 3/05 עקב התקף לב שעברה כדבריה (אין מסמך רפואי לעניין זה). התובעת למעשה לא חזרה לעבודתה בתנובה לאחר חודש 3/05. 17. בתאריך 1/9/05 נערך לתובעת שימוע בנוכחות מנהל המחלקה מר בלוך, הגב' שמילוביץ ושני נציגי ועד העובדים (נספח ג' לתצהיר שמילוביץ). בישיבת השימוע הועלו טענות כלפי התובעת בנוגע להיעדרויות ללא התראות, ו"וכחנות והתנצחויות" עם הממונה עליה וחוסר אפקטיביות. מנהל המחלקה מסר כי על רקע הליך התייעלות וצמצום במחלבה וחוסר התפקוד וההתנהלות של התובעת יש לסיים את העסקתה. התובעת ציינה בשימוע כי הגישה ערעור על החלטת הועדה בקג"מ לעניין קביעת הנכות וטרם התקבלה החלטה בעניין, ובקשה להגיב על הטענות כלפיה "בימים הקרובים". 18. בתאריך 16/10/05 נערך שימוע נוסף לתובעת בנוכחות מר בלוך, הגב' שמילוביץ נציג ועד העובדים ועו"ד יאיר גת שייצג את התובעת בהליכים בקג"מ. במהלך השימוע נטען כלפי התובעת כי היא לא עמדה בהבטחתה ולא העבירה תגובה לטענות שהועלו כלפיה בשימוע הקודם ואף לא ענתה לפניות שהועברו אליה מטעם תנובה. התובעת השיבה כי שהתה בבית חולים וכי היא מנהלת הליכי ערר בקג"מ ומבקשת להמתין לסיום ההליכים או לחילופין לסיים את יחסי העבודה "בדרך שתוכל לעזור לי" (נספח ד' לתצהיר שמילוביץ). 19. ביום 10/1/06 נמסר לתובעת אישור בדבר תקופת העסקתה בתנובה, החל מיום 6/1/85 ועד ליום 31/12/05 (נספח טז' לתצהיר התובעת). ביום 11/1/03 נערכה פגישה מסכמת בין התובעת לבין גב' שמילוביץ בנושא גמר חשבון נוכח סיום העסקתה של התובעת בתנובה. במהלך הפגישה הביעה התובעת את אי שביעות רצונה לגבי הסכומים שהוצעו לה מטעם תנובה במסגרת גמר החשבון וטענה לזכאותה לפיצויים מכח "הסכם תל אביב" (נספח יז' לתצהיר התובעת). 20. בתאריך 14/5/06 נמסרה לתובעת הודעה בדבר סיום העסקתה, החל מיום 31/12/05 (נספח ה' לתצהיר שמילוביץ). 21. לטענת ב"כ התובעת, פוטרה התובעת בניגוד להוראות חוקת העבודה לעובדים במוסדות ההסתדרות (להלן: "חוקת העבודה"), בניגוד לחוק שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלויות, התשנ"ח - 1998 (להלן: "חוק שוויון זכויות") ובחוסר תום לב. דיון והכרעה האם זכאית התובעת לתנאי "הסכם תל אביב" 23. בתאריך 2/5/2002 ונוכח כוונת תנובה לסגור את מחלבת תל אביב, נחתם בין תנובה לבין הסתדרות העובדים הכללית החדשה, הסתדרות במרחב תל אביב - יפו, הסתדרות הפקידים עובדי המנהל והשירותים סניף תל אביב, ועד עובדי מחלבת תל אביב וארגון עובדי תנובה - הסכם קיבוצי מיוחד, להבטחת ולהסדרת מכלול זכויות העובדים כתוצאה מסגירת המחלבה (נספח א' לתצהיר התובעת - להלן: "הסכם תל אביב"). 24. לטענת ב"כ התובעת, הסכם תל אביב הפך לנוהג מקובל בתנובה אשר על פיו עובדים המיועדים לפרישה בטרם עת, או מכל סיבה אחרת, זכאים להטבות על פי הסכם תל אביב, ואכן עובדים ממחלבת רחובות אשר פרשו מעבודתם מסיבות שונות זכו לקבל את כל ההטבות על פי הסכם תל אביב. כפועל יוצא מחלות הוראות הסכם תל אביב על התובעת, עותרת התובעת לתשלום פיצוי פטורים מוגדלים, מענק מיוחד על פי נספח ב' להסכם ומענק סיוע בלימודים. עוד נטען על ידי ב"כ התובעת כי יש לראות בתובעת כמי שפוטרה במסגרת צמצומים וסירוב תנובה להעבירה לתפקיד אחר המתאים למוגבלותה הרפואית. לטענת התובעת הופלתה לרעה ולא קבלה ייצוג הולם. 25. לאור המטרה שעמדה בבסיס עריכת הסכם תל אביב ועל פי לשון הוראות ההסכם, הוראותיו חלות, מכח ההסכם, על העובדים הקבועים שהועסקו במחלבת תל אביב שנסגרה בתאריך 30/6/03. 26. בכתב ההגנה מסרה תנובה כי הסכם תל אביב הורחב במספר מקרים ספציפיים של עובדים אשר פוטרו בשל סגירת מחלקות. מעדויות ההגנה עולה כי הסכם תל אביב הוא הסכם ספציפי שנועד למקרה הספציפי של סגירת מחלבת תל אביב, וכי העובדים במחלבת רחובות אינם זכאים לתנאי ההסכם כדבר שבשגרה וכל מקרה נדון לגופו. התובעת לא פוטרה על רקע צמצומים במחלבת רחובות ולא הוכח ששמה הופיע ברשימת פיטורי צמצום. הגב' קרמרסקי מזכירת האיגוד המקצועי , מסרה בעדותה כי ניסתה להשיג לתובעת את תנאי ההסכם כפי שביקשה התובעת לצורך קבלת פיצוים מוגדלים בשיחותיה עם גב' שמילוביץ והיועמ"ש בהסתדרות, עו"ד לב, אולם הדבר לא צלח שכן לא הייתה לתובעת זכות מוקנית לקבל את תנאי הסכם תל אביב בשל פיטוריה על רקע תפקוד לקוי. בחקירתה הנגדית ציינה הגב' קרמרסקי כי במהלך שנת 2001 פוטרו מספר עובדים במחלבת רחובות שלא במסגרת צמצום ונוהל עימם משא ומתן אישי על גובה הפיצויים אולם כעדותה "אני לא זוכרת מישהו שנתנו לי לפי הסכם ת"א" (עמ' 6 לפרוטוקול). הגב' שמילוביץ והגב' קרמרסקי, מטעם ההגנה אישרו בעדותן כי במהלך שנת 2004 החל רה ארגון והעברת מחסן תוצרת לתבור ו"יש כאלה שקבלו את הסכם ת"א במסגרת הרה ארגון" (עמ' 7 לפרוטוקול). מר אלעזר העיד בחקירתו הנגדית כי בשונה מעניינה של התובעת, במהלך סגירת אגף התוצרת, רוב העובדים שעבודתם הופסקה לא פוטרו, אלא יצאו לפנסיה מוקדמת, וקיבלו עקב כך תנאי פרישה מוקדמת בהתאם להסכם תל אביב (עמ' 64 לפרוטוקול). התובעת כאמור לא עבדה כמעט במהלך שנת 2004 עקב מצב בריאותה. התובעת גם לא פוטרה במסגרת סגירת אגף התוצרת, פעולה שבוצעה בשנת 2003, זמן רב בטרם פיטוריה. 27. בנסיבות העניין לא הוכחה טענת התובעת בדבר קיומו של נוהג להחלת הוראות הסכם תל אביב על עובדי מחלבת רחובות שעבודתם הופסקה. כמו כן לא הוכח כי התובעת נמנתה על העובדים שעבודתם הופסקה בשל סגירת אגף התוצרת במחלבת רחובות, ואשר חלקם קיבלו תנאי פרישה בהתאם להסכם תל אביב. העובדה שבמסגרת משא ומתן פרטני שהתנהל בין תנובה לעובדים שסיימו את עבודתם, קיבלו חלק מהעובדים תנאי פרישה מיטיבים, לרבות תנאים הדומים לאלו שנקבעו בהסכם תל אביב - אין בה, כשלעצמה כדי להצביע על זכאות התובעת לקבלת התנאים באופן אוטומטי. זאת בפרט נוכח העובדה, כי כעולה מעדותן של גב' שמילוביץ וגב' קרמרסקי, תנובה היתה נכונה לשלם לתובעת פיצויי פיטורים מוגדלים, ואף גובשה הסכמה לעניין זה בין הנהלת תנובה לבין נציגי ההסתדרות, אולם בסופו של דבר לא שולמו לתובעת פיצויי פיטורים מוגדלים, נוכח סירובה של התובעת לחתום על כתב ויתור כנגד תשלום פיצויים מוגדלים. זאת שעה שהתובעת אישרה כי ידוע לה שעובדים שקיבלו תנאי פרישה מועדפים נדרשו לחתום על כתבי ויתור (עמ' 18- 19). 28. אשר למענק אייפקס - מחומר הראיות עולה כי "הסכם אייפקס" בו נקבעו כללים לזכאות ל"מענק אייפקס", נחתם במרץ 2007, למעלה משנה לאחר שהסתיימו יחסי עובד ומעביד בין התובעת לתנובה, והמענק שולם לעובדים במשכורת חודש 1/08. בנסיבות אלו אין התובעת זכאית לזכויות מכח הסכם המאוחר למועד סיום יחסי עובד ומעביד בין הצדדים. 29. אשר לטענת התובעת בדבר זכאותה להשתתפות בשכר לימוד - מעבר לעובדה כי מדובר בזכות מכח הסכם תל אביב, אשר תחולתו על התובעת לא הוכחה כאמור, הרי שגם על פי הוראות ההסכם - התשלום עבור השתתפות בשכר לימוד מועבר ישירות למוסד הלימודים וכנגד קבלות, בעוד שהתובעת לא הציגה קבלות ו/או אישורים כלשהם לעניין זה. 30. לאור המפורט לעיל לא הוכחה זכאות התובעת לזכויות מכח הסכם תל אביב, ובכלל זה פיצויי פיטורים מוגדלים, מענקים, השתתפות בשכר לימוד ותמורת הודעה מוקדמת (מעבר לסכום ששולם לה בגין רכיב זה). לשאלת חוקיות פיטורי התובעת 31. לטענת התובעת פוטרה על ידי תנובה שלא כדין, בניגוד להוראות חוקת העבודה ותוך הפרת הוראות חוק שוויון זכויות, באשר לא נערך משא ומתן עם ועד העובדים טרם פיטוריה ולא נעשה מאמץ למצוא עבור התובעת תפקיד התואם את מוגבלותה הרפואית. לטענת תנובה, פיטורי התובעת נעשו מטעמים ענייניים, על רקע צמצומים וסגירת מחלקות במחלבת רחובות ובעיקר בשל תפקוד לקוי. 32. במהלך השימוע הראשון שנערך לתובעת ביום 1/9/05, הועלו טענות שונות ביחס לתפקודה של התובעת, לרבות התנהגות בעייתית, היעדרויות רבות ללא התראות, וכחנות והתנצחויות וחוסר אפקטיביות. אין חולק כי לתובעת אמנם היו "התנצחויות" בעבר, עם מנהלת המחלקה בה עבדה בזמנו , הגב' חתוקה, אשר בסופו של דבר אף הובילו להעברת התובעת למחלקה אחרת. הדבר נרשם בתיקה האישי של התובעת והועלה, בין היתר, במהלך השימוע שנערך לה טרם פיטוריה. טענת התובעת לפיה גב' חתוקה התנכלה כלפיה באופן אישי לא הוכחה. כמו כן, אין חולק כי התובעת נעדרה רבות מעבודתה, מסיבות רפואיות, כאשר כחצי שנה לפני השימוע הראשון, התובעת לא התייצבה כלל לעבודתה מאחר ונקבע לה אי כושר מלא בגין תקופה זו. במהלך השימוע הראשון הוצג בין היתר מכתבו של מר גרוסמן, הממונה האחרון של התובעת, בו קבל על היעדרויות התכופות ואיחורים של התובעת לעבודתה, ללא הודעה מוקדמת (נספח ב' לתצהיר גב' שמילוביץ). טענת התובעת בחקירתה הנגדית לפיה ראתה את המכתב לראשונה במצורף לכתב ההגנה, אינה מתיישבת עם עדותה בהמשך החקירה, במהלכה אישרה כי המכתב הוצג בפניה כבר בשימוע הראשון שנערך טרם פיטוריה (עמ' 15 לפרוטוקול). טענת התובעת לפיה הליך הפיטורים נעשה ללא היוועצות עם ועד העובדים, לא הוכחה אף היא, והיא עומדת בסתירה לעדותם של מר אלעזר וגב' קרמרסקי, אשר העידו כי התנהל משא ומתן עם הנהלת תנובה בעניינה של התובעת, בין היתר בניסיון להשיג עבורה תנאי פרישה מיטיבים (להם סירבה התובעת בסופו של דבר). כמו כן, על פי חומר הראיות, בשני השימועים שנערכו לתובעת נכחו נציגי ועד העובדים. טענת התובעת לפיה הנציגים שנכחו בשימועים לא היו מעורים בעניינה - לא הוכחו כלל, כאשר התובעת לא הציגה ראיה כלשהי לתמיכה בטענתה לעניין זה ולא טרחה לזמן את נציגי הועד כעדים מטעמה (עמ' 25 לפרוטוקול). 33. מחומר הראיות עולה, כי בניגוד לטענת התובעת אכן נעשה ניסיון למצוא עבורה תפקיד התואם את מוגבלותה הרפואית, ומסיבה זו הועברה התובעת ממחלקת הבינוי לתפקיד פקידת קצין ביטחון, וזאת על מנת לאפשר לתובעת לעבוד במסגרת השעות התואמת את מצבה הרפואי. בתקופה מחודש 3/05 עד חודש 8/05 נקבע לתובעת אבדן כושר עבודה מלא על ידי קג"מ, ולאחר מועד זה נקבע לה אבדן כושר עבודה חלקי, עם אפשרות לעבוד בחצי משרה. התובעת ערערה על החלטת קג"מ לעניין זה וביקשה להכיר באבדן כושר עבודה מלא לצמיתות (עמ' 16 לפרוטוקול). בשני השימועים שנערכו לה ציינה התובעת כי היא הגישה ערר על החלטת קג"מ וב"כ התובעת בשימוע השני אף טען כי ברשותה חוו"ד המעידה על אי כושר מלא (נספח ד' לתצהיר גב' שמילוביץ). בנסיבות העניין לא ברור איזה תפקיד יכולה היתה תנובה להתאים למוגבלותה של התובעת, נוכח טענתה לפיה בתקופה הרלוונטית היתה באי כושר עבודה מלא. בהתאם להוראת סע' 8 לחוק שוויון זכויות - "התאמה" למוגבלותו של אדם בתנאי העבודה, צריכה להיעשות "מבלי שהדבר יטיל על המעביד נטל כבד מידי". בענייננו התאמת משרה לתובעת הטוענת לאבדן כושר עבודה מלא - ללא ספק מהווה נטל כבד מידי על המעסיק, שכן המדובר למעשה במשימה בלתי אפשרית. 34. טענת התובעת לפיה תנובה סירבה להחזיר אותה לעבודה בתפקיד התואם את מוגבלותה הרפואית עומדת בסתירה לטענה שהעלתה בפני קג"מ, כאשר ביקשה להכיר באבדן כושר עבודה מלא בגין התקופה הרלוונטית. טענת התובעת לפיה גם לאחר שביקשה לבחון מול קג"מ אפשרות לחזור לעבודה במשרה מלאה, תנובה סירבה להחזירה לעבודתה, הועלתה לראשונה בחקירתה הנגדית ואין בידנו לקבלה (עמ' 17 לפרוטוקול). גם טענת התובעת בחקירתה הנגדית לפיה "יכול להיות שלא הייתי מגיעה למקום הזה של קג"מ אם הייתי חוזרת לעבודה שלי...", אין בה כדי ליישב את הסתירה בין הטענות ההפוכות שהעלתה לגבי מצבה הרפואי בהליכים שונים. כשירותה של התובעת לעבודה תלויה אך ורק במצבה הבריאותי של התובעת, שהוא מצב נתון בהתאם לקביעת גורמים מוסמכים רפואיים ואחרים, ולא ברצונה של התובעת לחזור לעבודתה בהיקף משרה כזה או אחר. לפיכך העובדה כי התובעת מעלה טענות סותרות בעניין זה בהליכים השונים פועלת לחובתה של התובעת. דרישת התובעת בפני קג"מ להעניק לה "נכות מלאה" (עמ' 16 לפרוטוקול) מחזקת את גירסת תנובה לפיה התובעת עצמה ביקשה לסיים את עבודתה וכל טענותיה היו בהקשר לאפשרות לקבלת תנאי פרישה מיטיבים. 35. לתובעת נערכו שני שימועים טרם פיטוריה, בנוכחות נציגי ועד העובדים. בשימוע השני אף התייצבה התובעת בליווי ב"כ מטעמה. במהלך השימועים התחמקה התובעת מלהתייחס לטענות שהועלו ביחס לתפקודה, למעט אמירות כלליות בדבר התנכלויות כלפיה לאורך השנים וכי "לא נעשה צדק". התובעת טענה כי אינה רוצה "להגיב עכשיו להאשמות. רוצה לחשוב על זה". בשימוע הראשון טענה התובעת כי תגיב לטענות בימים הקרובים, אולם עד לשימוע השני לא נתקבלה כל תגובה מטעמה. עיקר טענותיה של התובעת במהלך השימועים היו לעניין בקשתה להמתין עד להחלטת קג"מ בערר שהגישה, ואופן סיום העסקתה ("בדרך שתוכל לעזור לי") ולא לטענות פרטניות שהועלו כלפיה או לעצם הכוונה לסיים את עבודתה. מחקירתה הנגדית של התובעת עולה כי גם פניותיה לנציגי ועד העובדים וההסתדרות במהלך הליך הפיטורים ואף לאחריו, היו בבקשה לסייע לה לקבל תנאי פרישה מיטיבים, ולא לעניין ביטול הפיטורים (עמ' 20-21 לפרוטוקול). טענת התובעת לפיה תחילה ביקשה ש"יעזרו" לה לחזור לעבודתה, הועלתה לראשונה בחקירתה הנגדית, ואינה מהימנה עלי (עמ' 24 לפרוטוקול). 36. מכל המפורט לעיל עולה כי פיטורי התובעת נעשו בין היתר, בעקבות תלונות שהתקבלו במהלך השנים בקשר לתפקודה, לרבות היעדרויות תכופות ואיחורים לעבודה, התנצחויות וחוסר אפקטיביות, והן לאחר שהתובעת נעדרה מעבודתה במשך תקופה של חצי שנה בשל מצבה הבריאותי, ובהמשך ניהלה הליכים בפני קג"מ בטענה לקיומו של אי כושר עבודה מלא לצמיתות. בנסיבות העניין ובפרט נוכח טענת התובעת לעניין אי כושר, ברור כי לא היתה כל אפשרות מעשית להחזירה לעבודתה. הליך הפיטורים של התובעת התנהל כדין, כאשר לתובעת נערכו שני שימועים בנוכחות נציגי ועד העובדים. בקשת התובעת לדחות את מועד הפיטורים בשל ההליכים המתנהלים בקג"מ נעתה באופן חלקי על ידי תנובה, ומועד פיטוריה נקבע ליום 31/12/05, בעוד שהחל מחודש 3/05 התובעת חדלה מלהתייצב לעבודתה. לאור האמור לא הוכחה טענת התובעת כי פוטרה שלא כדין ומשיקולים פסולים. אשר על כן נדחית התביעה לפיצוי בגין הפסד השתכרות, עגמת נפש ונזק לא ממוני. לשאלת זכאות התובעת לפיצוי בגין אי קידום בדרגה 37. מר מתתיהו, חשב שכר בתנובה, מסר בתצהירו כי תנובה אינה פועלת לפי "נספח לחוזר אגף מנהל מס' 80/88", מסמך שראה אותו לראשונה בהליך דנן, עליו סומכת התובעת את טענתה בדבר זכאותה לפיצוי בגין אי קידום בדרגה (נספח כא' לכתב התביעה). על פי תצהיריהם של מר מתתיהו וגב' שמילוביץ, קידומי הדרגה בתנובה נעשים על סמך הסכמות שתנובה מגיעה אליהן מעת לעת עם ארגון העובדים, ברמה הארצית, כאשר מידי מספר שנים מקבלת מחלבת רחובות הקצבה של דרגות, אותן היא מחלקת בין העובדים באופן רוחבי. טענות אלה לא הופרכו ולא נסתרו על ידי התובעת. יתירה מזאת, גם מבחינת הוראות חוזר אגף המנהל עליו סומכת התובעת את טענותיה (נספח כא לכתב התביעה) עולה כי התנהלות של תנובה לעניין זה, כמפורט בתצהירי העדים מטעמה, תואמת את הוראות החוזר, הקובע בין היתר כי "עובד יקודם בדרגה במסגרת תקן הדרגות..." (ההדגשה שלי - ו.ס.). מכאן כי הקידום אינו אוטומטי ותלוי בתקינת הדרגות, כנטען בתצהירה של גב' שמילוביץ. עוד יצויין כי תקופות השהייה שנקבעו בחוזר לצורך קידום בדרגות נקבעו כתקופות שהייה מינימליות (לפחות), ומכאן כי עובד יכול לשהות באותה דרגה מעבר לתקופה זו. טענת התובעת בדבר קיומו של נוהג במחלבת רחובות לקדם עובדים 2 דרגות כל 3 שנים, לא הוכחה כלל. 38. אשר לאי קידומה של התובעת לדרגת פנסיה - טענת תנובה לפיה הזכאות לדרגת פנסיה ניתנת לעובד שנה וחצי לפני הגעתו לגיל פרישה, לא נסתרה. לפיכך נוכח גילה של התובעת במועד סיום העסקתה, לא קמה לה הזכאות לדרגת פנסיה. אשר על כן נדחית התביעה ברכיב זה. אשר לתביעה לפיצוי בגין אבדן דמי אבטלה 39. לטענת התובעת סירובה של תנובה להחזירה לעבודה החל מחודש 8/05 גרמה לה להפסד דמי אבטלה, שכן נמנעה ממנה תקופת ההכשרה הנדרשת לצורך קבלת דמי אבטלה. ואולם, מחומר הראיות עולה כי במהלך התקופה הרלוונטית טענה התובעת כי היא מצויה באי כושר עבודה מלא, ומכאן כי לשיטתה ממילא לא היתה מסוגלת לחזור לעבודתה בשל מצבה הרפואי. לעניין זה יצויין כי במהלך השימוע השני שנערך לה ביום 16/10/05, כאשר נשאלה התובעת מדוע לא יצרה קשר עם נציגי תנובה ולא הגיבה לפניותיהם במשך חודש וחצי, טענה כי היתה מאושפזת בבית חולים בשל בעיות בלב (נספח ד' לתצהיר גב' שמילוביץ). בנסיבות העניין אי חזרתה של התובעת לעבודתה החל מחודש 8/05 לא נגרמה בעטיה של תנובה, אלא, לאור גירסתה של התובעת עצמה, נבעה באופן ישיר ממצבה הבריאותי, שלא אפשר את חזרתה לעבודה. אשר על כן אין התובעת זכאית לפיצוי בגין אבדן דמי אבטלה. טענות התובעת כלפי ההסתדות וועד העובדים 40. בנסיבות המתוארות, משנדחתה טענת התובעת בדבר פיטוריה של כדין, מתייתר הצורך לדון בטענותיה לעניין היעדר ייצוג הולם מצד ההסתדרות וועד העובדים, שכן גם אם טענה זו תתקבל - ממילא לא הוכח כי נגרם לתובעת נזק כלשהו עקב כך. 41. למעלה מן הנדרש נציין כי בבחינת חומר הראיות לא מצאנו כל תמיכה לטענת התובעת ביחס להתנהלות של ההסתדרות, ועד העובדים, ויו"ר הועד בפרט. נציגי ועד העובדים נכחו בשני השימועים שנערכו לתובעת, וכעולה מחומר הראיות, נעשו ניסיונות הן מצד ועד העובדים והן מצד ההסתדרות להשיג עבור התובעת תנאי פרישה מיטיבים. ניסיונות אלה כשלו בסופו של דבר בעטיה של התובעת, בין היתר, לאור סירובה לחתום על כתב ויתור בתמורה לקבלת פיצויים מוגדלים. כמו כן התובעת אישרה כי נפגשה בין היתר עם נציגי ההסתדרות, לרבות היועצת המשפטית של ההסתדרות, שביקשו לטפל בעניינה. טענת התובעת לפיה נציגי הועד שנכחו בשימועים לא היו מעורים בעניינה לא הוכחה כלל, בהיעדר ראיה כלשהי לעניין זה, לרבות אי זימונם לעדות של אותם הנציגים. גם הטענות שהעלתה התובעת כלפי הנתבע 4 באופן אישי, לרבות יחס מתנכל כלפיה, לא הוכחו כלל. סוף דבר 42. מכל הנימוקים לעיל התביעה נדחית. 43. התובעת תישא בהוצאות תנובה ובשכ"ט עו"ד בסך של 3,000 ₪ צמודים כדין מהיום. 44. התובעת תישא בהוצאות הנתבעים 2-4 ובשכ"ט עו"ד בסך של 3,000 ₪ צמודים כדין מהיום. קידום עבודהפנסיה