שלשום הגיעה אליי "בקשה דחופה לעיכוב ביצוע החלטת המשיב (במעמד צד אחד)" אשר הוגשה מטעם העוררת, אך בשל היעדרי ממשרדי ביומיים האחרונים הובאה הבקשה לעיוני רק היום. ביחד עם הבקשה הוגשה מטעם העוררת גם "הודעת ערר" המכוונת כלפי שתי החלטות של המשיב, האחת מיום 12.5.1999, בה הורה המשיב להפסיק את אספקת הגז למחסן גפ"מ של העוררת, והשנייה מיום 23.5.1999, בה שב והורה המשיב לעוררת בדבר "סגירת המיתקן ופינויו". כפי שנאמר בהחלטת המשיב מיום 12.5.1999, תוקפה של ההחלטה הוא מיום 1.6.1999, דהיינו, בתאריך החל ממש היום. לצערי הרב, חרף העובדה שהחלטת המשיב אמורה להיכנס לתוקפה היום, אין באפשרותי ליתן כעת החלטה עניינית בבקשה, הן בשל קוצר הזמן שעמד לרשותי היום והן בשל אורכה של הבקשה ונספחיה, אשר ביחד עם הודעת הערר מצריכים עיון מדוקדק. נושאן של החלטות המשיב הוא מיתקן גז של העוררת המצוי בטבריה ומופעל באמצעות סוכן מטעמה. ואולם, מתוכן ההחלטות לא נהיר די הצורך פשר ההוראה שניתנה לעוררת, האם כוונתה להפסיק את אספקת הגז למיתקן (כפי שניתן להבין ממכתבו של המשיב מיום 12.5.1999) או שמא היא כוונה לסגור את המיתקן ולפנותו (כפי שעולה לכאורה ממכתב המשיב מיום 23.5.1999). בין אם כך ובין אם כך, ברור על פני הדברים, כי הנימוק העומד מאחורי החלטות המשיב נעוץ בעובדה, שמיתקן הגז של העוררת פועל מזה תקופה ארוכה (!!), לכאורה, ללא קבלת היתר כנדרש בחוק הגז (בטיחות ורישוי), התשמ"ט - 1989 וללא אישור הרשויות השונות הנוגעות בדבר. במכתבו של המשיב מיום 23.5.1999 אף צויין, שבבדיקה עם רשויות הכיבוי בטבריה הוברר, כי מחסני העוררת אינם עומדים בדרישות הבטיחות (כך, באופן כוללני) ולפיכך אין הם מאשרים אותם. נימוק זה, על אף היותו כבד משקל וראוי לבחינה, אינו מצביע בשלב זה על קיומה של סכנה ברורה ומיידית (CLEAR AND PRESENT DANGER) לחיי אדם או לרכוש, באופן שיצדיק את השארת החלטת המשיב על כנה; ודווקא ההיפך הוא הנכון: עצם קיומו של המצב המתואר, החמור כשלעצמו, במשך "תקופה ארוכה" (כמאמר סעיף 2 למכתבו של המשיב מיום 12.5.1999), מעיד כי אין מדובר כאן באירוע המצדיק את שינוי המצב במחי יד, בלא שניתנה לעוררת הזדמנות נאותה להתייחס לטענות שהועלו כלפיה. למעלה מן האמור אציין, כי שני מכתביו הנ"ל של המשיב מעוררים מספר שאלות, שכן בראשון מדובר על הפעלה של המיתקן ללא היתר וללא האישורים הנדרשים וההוראה שבסופו היא להפסיק את אספקת הגז למחסן, ואילו בשני מדובר, באופן כללי ביותר, על אי קיום דרישות הבטיחות והוראתו היא לסגור את המיתקן ולפנותו (צעד, שעל פניו הוא חמור הרבה יותר מאשר מניעת אספקת גז למיתקן). מבלי להתייחס בשלב זה לגופן של הטענות אשר הועלו על ידי העוררת בבקשתה, הרי כפי שציינתי לא אחת במקרים שונים בעבר, כיום, לאחר חקיקת חוק-יסוד: חופש העיסוק, הפכה זכותה של העוררת לעסוק בפעילותה השוטפת למדרגה של "זכות יסוד", על כל המשתמע מכך, ולא בנקל תותר פגיעה בזכות יסוד זו. לפיכך, וגם על מנת שהעוררת לא תהפוך עוד היום לעבריינית בכוח, אני מחליט להתלות את תוקפן של החלטות המשיב נשוא הבקשה (אשר נראות כ"שתיים שהן אחת" אף שתוכן כל אחת מהן שונה בתכלית) עד למתן החלטתי בבקשה עצמה, וכפועל יוצא מכך הנני מאפשר למשיב, אם יחפוץ בכך, להגיש את תגובתו לבקשה בתוך שבוע מעת קבלת החלטה זו. אספקהגז