עתירה לביטול החלטת סגן מנהלת אגף הבחינות במשרד החינוך לפסול את בחינת הבגרות של העותר בביולוגיה; להכיר בזכאותו לתעודת בגרות, ולהעניקהּ לו לאלתר. הרקע 1.העותר, תלמיד לשעבר בבית ספר תיכון עירוני ב'-ג' בתל-אביב, סיים בהצלחה את כל בחינות הבגרות שלו, לבד מאחת, האחרונה - בביולוגיה - שאותה עשה ביום 28.6.07, ואשר נפסלה בשל הפרת טוהר הבחינה. אמנם, כשבדק העותר באתר משרד החינוך באינטרנט את ציוני הבגרות שלו, כחודשיים לאחר הבחינה בביולוגיה, נוכח לדעת כי עבר בהצלחה את כל בחינות הבגרות, בכללן גם בביולוגיה (מצויין שם, בתחתית העמוד: "לתשומת לבכם: הציונים המוצגים באתר הם לפרסום בלבד. רק הציונים הרשמיים שיועברו על ידי אגף בחינות הם הציונים המחייבים"). בחודש נובמבר באותה שנה קיבל העותר מבית הספר דוח ציוני בגרות, שכלל את ציוני הבחינות כולן, לרבות הבחינה בביולוגיה. אולם כשקיבל בחודש ינואר 2008 את התוצאות הרשמיות של בחינות הבגרות, גילה כי אינו זכאי לתעודת בגרות, שכן לגבי שתיים מתוך ארבע הבחינות בביולוגיה, במקום ציון הבחינה, נרשם "חשד". 2. אֵלו עיקרי המעשה: הבחינה בביולוגיה שהתקיימה ביום 28.6.07 כללה שני שאלונים. בכיתה נכחו ששה עשר נבחנים ומשגיח מטעם משרד החינוך, מר גזיאל. לפרקים נכח בכיתה גם בקר מטעם משרד החינוך. פעם ופעמיים ביקש העותר מאת המשגיח ומן הבקר לצאת לשירותים, ולא הוּתר לו; לבסוף יצא מן הכיתה לשירותים ללא רשות, ושב לאחר זמן קצר להמשיך בעשיית הבחינה. 3.סמוך לאחר הבחינה קיבל מנהל בית הספר, מר בן גל, דיווח מן המשגיח ומן הבקר "כי היו הפרעות סדר אשר שיבשו את המהלך התקין של הבחינה" (סעיף 4.ב לכתב התשובה). המנהל זימן מיד את העותר ואת אביו, על מנת ליידע אותם, לדבריו, כי העותר נימנה על החשודים בהפרעה, ומתוך תקווה שהעותר יתנצל בפני המשגיח והתלונה נגדו תבוטל. העותר טוען כי המנהל ציין בפניו רק את עניין היציאה לשירותים, וכלל לא את נושא ההפרעה הכללית. העותר גם טוען כי המנהל אמר לו שהוא מאמין ש"לא תהיה בעיה". 4.כנדרש, מילאו המשגיח והבקר דוחות על התנהלות הבחינה. בדוח הבחינה שמילא המשגיח, בסעיף "נבחנים שהתנהגו בניגוד להוראות", רשם המשגיח כך: "רובינשטיין ביקש לצאת לשירותים יצא ללא רשות וחזר. פלוני [שם של תלמיד אחר] לא הפסיק להפריע" (נספח ט"ז לעתירה). 5.דוח הבקר תיעד בפירוט רב את הליקויים שהיו בכיתה בעת הבחינה. לגבי שאלון אחד צויינו הליקויים הללו: רעש, דיבורים, צעקות, צחוקים; 3 תלמידים שחיברו שולחנות וישבו בצוותא; ברשות חלק מהתלמידים היו טלפונים סלולריים; המשגיח מכיר את הנבחנים, תלמידים אמרו שהוא מורה לביולוגיה במקצועו, והתקבל הרושם כי סייע להם; הנבחנים מדברים בחופשיות ומציצים לבחינה של חבריהם; חריגה של חמש דקות מהזמן המיועד להגשת הבחינה; פתח הכניסה לכיתה נחסם על-ידי שולחן. כך לגבי אחד מבין שני השאלונים בבחינה בביולוגיה. לגבי השאלון השני נרשמו על-ידי הבקר הליקויים הללו: רעש נוראי לפני תחילת הבחינה למרות נוכחות המשגיח; הצמדת שולחנות כנ"ל; 20 דקות אחור בתחילת הבחינה; הימצאות טלפונים סלולריים; המשגיח עוזר לכמה תלמידים ואינו מונע דיבורים; הנבחנים מדברים בחופשיות ומציצים למחברות חבריהם; הנבחן מרדכי רובינשטיין יצא לשירותים למספר דקות ללא אישור המשגיח וללא ליווי (נספח יב לעתירה). 6. אכן, הדוחות מציירים תמונה עגומה באשר לשמירת טוהרה של הבחינה ההיא. הדוחות הועברו אל מר בן שמחון, סגן מנהלת אגף הבחינות במשרד החינוך, והוא פנה אל מנהל בית הספר לברר את נסיבות הארוע. המנהל השיבוֹ במכתב מיום 4.9.07, בהמשך לשיחה בין השניים, ובו ציין שמות 16 התלמידים שנכחו בכיתה בעת המבחן (נספח ד' לתשובת משרד החינוך), כששלושה מהם, וביניהם העותר, צויינו לפי האמור במכתב בדוח המשגיח כמי ש"הסתובבו בכיתה והפריעו למהלך הבחינה". בו ביום הודיע סגן מנהלת מחלקת הבחינות למנהל על החלטתו לפסול את הבחינות של כלל התלמידים אשר נכחו בכיתה בעת הבחינה (נספח א' לתשובת משרד החינוך). המנהל שב ופנה אל סגן מנהל מחלקת הבחינות במכתב מיום 11.11.07, וביקשוֹ לבחון בשנית את ההחלטה. כך כתב: "... כפי שמסרתי לך בע"פ, רכז המשגיחים ציין זאת בדו"ח שמסר עם שמות התלמידים אשר הפריעו. דו"ח זה נמסר על ידו לחברה. לאור פנייתך בקשתי לברר עימו מה אירע עם הדו"ח שמסר אחר סיום הבחינה. בשיחה בע"פ שערכתי עימו, הוא אמר שהתבקש לשנות את הדו"ח במשרדי החברה אחר הגשתו..." (נספח יג לעתירה). בעקבות הפנייה הזו וחילופי דברים בין השניים, העביר המנהל ביום 2.1.08 רשימה של ארבעה או חמישה נבחנים, לגביהם היה סמוך ובטוח שלא הפריעו, וסגן מנהלת מחלקת הבחינות החליט שלא לפסול את בחינותיהם. 7.סמוך לאחר קבלת ציוני הבגרות הרשמיים, ובהם הידיעה על פסילת הבחינה של העותר בביולוגיה, פנו הוריו אל המנהל. לטענתם, הבהיר להם המנהל כי הסיבה היחידה ל'חשד' שצויין בגיליון הציונים הרשמי, הוא היציאה לשירותים, וכי כך גם נכתב בדוח. לעומת כן, לדברי המנהל, ציין בפני העותר והוריו כי יתכן וייפסלו הבחינות של כל הנבחנים בכיתה, בשל הפרעות של סדר ומשמעת, וכי פתוחה בפניהם הדרך לערער. כראיה לדבריו מציין המנהל את המכתבים ששלחו הורי העותר לגורמים שונים. העותר והוריו טוענים כי כלל לא הופנו לערער. לדבריהם, אמר להם המנהל, כי דוח המשגיח שוּנה לאחר שנכתב, כתוצאה ממאבקי כוח שבין משרד החינוך - המבקש להקשיח את ההשגחה - לבין החברה המעסיקה את המשגיחים, דבר שקיבל ביטוי גם במכתבו מיום 11.11.07 של המנהל אל סגן מנהלת מחלקת הבחינות, שציטוט ממנו הובא בפיסקה 6 לעיל. 8.לאחר מכן פנו הורי העותר במכתב אל גב' רוזנברג, סמנכ"ל ומנהלת המינהל הפדגוגי במשרד החינוך. לראשונה פנו ביום 29.1.08, ומשלא נענו שנו ביום 26.3.08. גם אז לא נענו. ביום 10.4.08 פנו הורי העותר במכתבים אל שרת החינוך, אל היועץ המשפטי לממשלה, אל מנכ"ל משרד החינוך, ואל היועץ המשפטי של המשרד. בו-ביום נתקבלה תשובה מאת מר בן שמחון, סגן מנהלת מחלקת הבחינות, ובה נכתב כי החשד מתייחס לאנדרלמוסיה ששררה בכיתה בעת הבחינה, בהסתמך על דוחות הבקר והמשגיח: "שררה אנדרלמוסיה מוחלטת, כאשר נבחנים מדברים ביניהם בחופשיות, מתייעצים ומעתיקים זה מזה באופן שלכל אדם ברור כי כללי טוהר הבחינות הופרו בצורה בוטה וגלויה תוך התעלמות מהוראות המשגיחים. בחינתם של הנבחנים נפסלה, ביניהם בחינתו של בנך מרדכי רובינשטיין" (נספח יא לעתירה). 9.ההורים פנו אז, ביום 16.4.08, במכתב אל עו"ד יפהר מן הלשכה המשפטית של משרד החינוך, והיפנו לדוח המשגיח. הם טענו כי בדוח מצויינת טענה אחת בלבד נגד בנם, כי "יצא לשירותים ללא רשות". לפיכך, טענו, יש לבטל את ה'חשד' נגד העותר בעניין ההפרעות וההעתקות (נספח יב לעתירה). בתשובתו מיום 21.5.08 ציין עו"ד יפהר כי "העילה לפסילת מחברות הבחינה של בנכם... לא היתה יציאתו לשירותים בלי ליווי של משגיח... העילה לפסילת מחברות הבחינה של בנכם היתה העובדה כי במהלך הבחינות אירעו אירועים, שדווחו בדו"ח הבקר אשר היה במקום, שבהם השתתפו תלמידים שנבחנו באותן בחינות, ושהיה בהם משום הפרה רבתי של טוהר הבחינות... בנכם מרדכי (מוטי), היה אחד הנבחנים בבחינות הנ"ל והאמור בדו"ח הבקר לעניין התנהגות התלמידים במהלך הבחינה חל גם עליו. בשיחה שקיימתי עם הבקר הוא זכר את בנכם וזכר כי הוא שוחח באופן חופשי עם שכניו בזמן הבחינה. בנסיבות אלה נפגם טוהר הבחינות בדרך שאינה משאירה למשרדנו ברירה אלא לפסול את הבחינות בשל חשדות הנובעים מדו"ח הבקר, לרבות אלה של מרדכי (מוטי) רובינשטיין". לפיכך, הוסיף עו"ד יפהר, אין מקום להתערבות בהחלטת אגף הבחינות לפסול את הבחינות של העותר בשאלונים הנ"ל. ביום 22.6.08 השלים עו"ד יפהר את העברת המסמכים הנוגעים לעניין לידי הורי העותר. ביום 16.7.08 הוגשה העתירה דנן. הטענות 10.בעיקרו של דבר טוען העותר שתיים אלה: ראשית, כי דרך התנהלותם של המשיבים, מבחינה פרוצדוראלית, עומדת בניגוד להוראות חוזר מנכ"ל משרד החינוך בעניין טוהר הבחינות. לשיטתו, לא הוּדע לו במועד על החשד, ולא בדרך הראויה; לא הוּדע לו על האפשרות להגיש ערר; המנהל לא יידע אותו ולא את הוריו בהתכתבויותיו עם סגן מנהלת מחלקת הבחינות, ויצר בפניהם מצג שווא כאילו הבעיה נעוצה רק בעניין היציאה לשירותים, ולא כי מדובר ב'חשד' כמשמעו בחוזר המנכ"ל. כמו כן, טוען העותר, כי המשיב לא מילא אחר הוראות סעיפים 5 ו- 2(א) לחוק לתיקון סדרי המינהל (החלטות והנמקות), התשי"ט-1958. 11.שנית, לגופו של עניין. העותר טוען כי החלטת סגן מנהל מחלקת הבחינות אינה סבירה, שכן יציאתו לשירותים לא מצדיקה פסילה. אלמלא יצא לשירותים, טוען העותר, לאחר שביקש ושנה ושילש כי יוּתר לו לעשות כן, והתאפק במשך כשעה וחצי, היה צפוי להתבזות לעיני הנוכחים. העותר עצמו, לגירסתו, לא נטל חלק בהפרעות ולא העתיק. העותר מוסיף וטוען בהקשר הזה כי ההחלטה התקבלה ללא תשתית עובדתית מתאימה. דוח המשגיח לא ציין דבר על התפרעות העותר, אלא רק את שמו של תלמיד אחר שהפריע. כמו כן, על-פי דברי המנהל, המשגיח התבקש לשנות את הדוח. העותר מלין גם על הצבת משגיח אחד בלבד בעת הבחינה, דבר השולל אפשרות ללוות נבחן לשירותים. העותר טוען כי החלטת סגן מנהלת מחלקת הבחינות פוגעת בזכויותיו לחינוך, לעיסוק, ולכבוד האדם. הדבר פגע בו כבר כעת, בכך שלא יכל להתגייס לעתודה האקדמאית בצה"ל. בינתיים התגייס העותר לצה"ל, כך שלא יוכל לשוב ולהיבחן אלא רק לאחר שיחרורו. העותר שקד על לימודיו, עשה מאמצים כבירים להצליח (בש"א 616/08), ועובדת אי-זכאותו לתעודת בגרות משפיעה עליו לרעה מבחינה תפקודית ונפשית. 12.סגן מנהלת מחלקת הבחינות מתמקד בתשובתו גם הוא בעיקר בשניים: ראשית, כי יש לדחות את העתירה על הסף, בשל שיהוי כבד בהגשתהּ, רק לאחר כעשרה חודשים מעת פסילת הבחינה. שנית, גם לגופו של עניין ראוי לדחות את העתירה, היות והעותר פגע בהתנהגותו במשמעת והפר את טוהר הבחינה. עילת הפסילה איננה היציאה לשירותים ללא רשות, אף-על-פי שהיא בגדר עבירת משמעת, אלא הפרות המשמעת החמורות של הנבחנים בכיתה, שלא הותירו ברירה אלא לפסול את הבחינות של כולם, למעט ארבעה. החלטת הפסילה ניתנה בסמכות, בהתבסס על ראיות מנהליות משכנעות, היא סבירה ומידתית, שוויונית והגונה, מקצועית, וניתנה בהתאם לחוזר המנכ"ל. סטייה מנוהל חוזר המנכ"ל תפגע בתדמיתו של משרד החינוך ובאֵמון של הציבור בכלל, וציבור המורים והתלמידים בפרט, במשרד החינוך, בהיותו האחראי והמפקח על טוהר הבחינות של כלל התלמידים בישראל. 13.המנהל טוען כי לא בכדי צויין בעתירה כמשיב פורמלי גרידא, באשר עיקרן של הטענות נוגעות להחלטת משרד החינוך, שהרי פסילת בחינה נתונה לסמכות ולאחריות בלעדית של משרד החינוך. המנהל לא נכח במקום והוא ניזון מן הדוחות של המשגיח והבקר שהם נציגי משרד החינוך. המנהל מסר הודעה כנדרש על ה'חשד', לעותר ולאביו. מכתבי העותר והוריו הנ"ל אל הגורמים השונים, כמוהם כערעור, ולפיכך לא נפגעה זכותו של העותר לערער על פסילת הבחינה. המנהל עשה כל אשר לאל ידו על מנת לעזור לעותר, כמו גם לשאר הנבחנים, ולפיכך פנה בעניינו אל סגן מנהלת מחלקת הבחינות, אף-על-פי שאינו מחוייב לעשות זאת. מכיוון שאיננו צד להחלטת משרד החינוך, כל החלטה שתינתן בעתירה, תהיה מקובלת על דעתו של המנהל. דיון 14.נקודת המוצא הערכית היא כפולה: הבטחת היושר וטוהר הבחינות, בד בבד עם מניעת פגיעה ממי אשר לא חטא. נבחן בחטאו ייפסל, ולא בחטאו של זולתו. חוזר מנכ"ל משרד החינוך תשס/2(א), אשר חל על ענייננו, קובע כמה דרכים לפסילת בחינות בשל עבירות על טוהר הבחינות. הדרך האחת היא "חשד משגיח", המוגדר בסעיף 2.1.2 כך: "הודעה או מידע שנתקבלו באגף הבחינות ממרכזי ההשגחה או ממשגיח, המייחסת לנבחן עברת משמעת". על- פי סעיף 4 וסעיפי המשנה שלו, משגיח אשר מבחין בעבירות משמעת הנעשות במהלך הבחינה, עליו למלא "טופס חשד משגיח", ולפרט בו את שעת העבירה ואת נסיבות האירוע. עוד קובע סעיף 4 כי בחינה כזו תיפסל, וכי "הנבחן יהיה רשאי לערער על הפסילה בפני הוועדה לטוהר הבחינות... ופסיקתה לגביו תהיה סופית" (סעיפים 4.1 ו- 4.2). 15.דרך פסילה שנייה היא בעקבות "חשד חוליות ביקורת", המוגדר בסעיף 2.1.3 כך: "הודעה שנתקבלה באגף הבחינות מהצוותים שביקרו בבית הספר במהלך הבחינות, המייחסת לנבחן או לאדם מהסגל המנהלי והחינוכי של בית הספר עברת משמעת". משרד החינוך, בתשובתו לעתירה (סעיף 26), מבקש להיתלות בסעיף זה. לשיטתו, ההתייחסות לאירוע הבחינה והטיפול בו נעשו תוך הסתמכות על דוח הבקר דלעיל, שהוא 'הודעה' כאמור בסעיף הנ"ל. 16.בחינה שיש לגביה חשד חוליות ביקורת דינה פסלות, כדינה של בחינה שיש לגביה חשד משגיח. סעיף 7 לחוזר המנכ"ל קובע את דרך הטיפול במחברות חשודות ופסולות, ולענייננו קובע סעיף 7.2: "בחינות שקיים לגביהן 'חשד משגיח' או 'חשד חוליות-ביקורת' תיפסלנה. ערעורים על פסילה ייבדקו על ידי ועדת טוהר הבחינות... אגף הבחינות יודיע לבית הספר על החלטת ועדת טוהר הבחינות שפסיקתה בעניין הערעור היא סופית". דינן של בחינות כנ"ל הוא אפוא פסלות, אולם ברי כי פסילת בחינה בשל חשד משגיח או בשל חשד חוליות ביקורת מקימה זכות ערעור בפני ועדת טוהר הבחינות. הזכות הזאת קיימת לנבחן עצמו, כעולה מסעיף 4 שצוטט לעיל. 17.דרך פסילה שלישית קבועה בסעיף 6 לחוזר המנכ"ל. כאן אין מדובר על פסילה של בחינה מסויימת בעקבות חשד משגיח או חשד חוליות ביקורת, כי אם בסמכות כללית של מנהל אגף הבחינות לפסול בחינות על סמך מידע שהתקבל אצלו. על פי האמור בסעיף 6.2 "נמצא כי מידע, על פניו, מצביע על אי קיום טוהר הבחינות, יוכרז על חשד שיהיה כפוף לנוהל הערעורים המפורט ב-7 וב-8 להלן". באופן מפורט יותר קובע סעיף 6.3 כי "נמצא כי היו אי-סדרים במהלך הבחינה, באופן שאי-אפשר היה להמשיך את הבחינה או לשמור על טוהרה, בין אם נתגלה הדבר תוך כדי הבחינה או התברר בדיעבד, רשאי יהיה מנהל אגף הבחינות או נציגו להשעות או לפסול את הבחינות של כל הנבחנים באותו חדר, גם אם אין די בעובדות כדי להחשיד או לפסול את בחינתו של נבחן זה או אחר...". כמסתבר, זהו 'סעיף סל', המסמיך את מנהל אגף הבחינות לפסול באופן גורף בחינות על סמך מידע מכל מקור שהוא. מנהל אגף הבחינות מוסמך גם לבדוק את המידע באמצעות בירור עם בית הספר, כפי שקבוע בסעיף 6.1.א. גם כאן עדיין קיימת זכותו של כל נבחן לערער על ההחלטה, כפי שקבע סעיף 6.2 הנ"ל. לכאורה, בענייננו פעל סגן מנהלת מחלקת הבחינות על פי הסעיף הזה, שהרי פסל בחינות באופן גורף; אולם משלא נטען הדבר כלל על ידי ב"כ משרד החינוך, לא נדון בכך. 18.סעיף 7.4 מפרט את הדרך שבה יש לנקוט בשעת קיומו של חשד משגיח או חשד חוליות ביקורת: "תימסר הודעה לבית הספר... שבו למד הנבחן ובו תפורטנה הסיבות לחשד. להלן התהליך שיש לפעול על פיו: 7.4.1. חובת בית הספר להעביר לנבחן תוך שבוע ימים מתאריך ההודעה לנבחן את ההודעה על החשד, בדואר רשום או ביד, ולציין ברשימותיו את התאריך של משלוח ההודעה לנבחן ואת מספר דבר הדואר הרשום, ובמקרה של מסירה ביד להחתים את הנבחן על תאריך קבלת ההודעה. 7.4.2.הנבחן רשאי לערער בכתב תוך 40 יום מתאריך ההודעה על החשד. ערעורו יועבר, באמצעות בית הספר לכתובת המצויינת בהודעת החשד, ובית הספר רשאי להוסיף את תגובתו לתגובת הנבחן. 7.4.3.מודגש בזאת כי ערעור שיגיע לכתובת המצוינת בהודעת החשד לאחר התאריך המוזכר בו כמועד להגשת ערעור לא יידון לפני ועדת טוהר הבחינות ויוחזר לשולחו. 7.4.4.התאריך הקובע לצורך חישוב פרק הזמן המוקצב לערעור הוא התאריך המוטבע בחותמת הדואר על העטיפה". 19.עינינו הרואות אפוא הוראות דקדקניות ופרטניות, ללמדנו על חשיבותה העקרונית של זכות הערעור - זכות מהותית ובסיסית - שיש להבטיח את מימושה. כזכור, חלוקים העותר והמנהל בשאלה האם בשיחה שהתקיימה ביניהם מיד לאחר הבחינה נאמר לעותר רק כי יציאתו לשירותים הייתה בעוכריו, או גם עניין ההתפרעות הכללית שהייתה בכיתה ושיוחסה לו בה השתתפות פעילה. יהא הדבר כאשר יהא, לימים, לאחר מסירת ההודעה לבית הספר על פסילת הבחינה, לא ניתנה לעותר הודעה כאמור בסעיף 7.4.1 הנ"ל. העדרה של הודעה כזו, בכתב - שבה מפורטות הסיבות לחשד, האפשרות לערער עליו, המועד והמען להגשת הערעור - פגעה באפשרותו של העותר לממש את זכותו לערער. לא הרי פניות וחילופי מכתבים בין הוריו לבין גורמים שונים ממשרד החינוך ומחוצה לו, על יסוד ליקוטי מידע ומסמכים חלקיים, כהרי ערעור בכתב המתייחס לחשדות קונקרטיים ומוגדרים על בסיס תשתית עובדתית ברורה; השתדלויות מצִדו של המנהל אצל מחלקת הבחינות במשרד החינוך, חילופי מכתבים בכתב ומסרים בעל-פה, כל אלה אינם תחליף לערעור כדין. גם אם כטענת ב"כ משרד החינוך, אין תחולה להוראת סעיף 5 לחוק לתיקון סדרי המינהל (החלטות והנמקות), התשי"ט - 1958, אשר מחייב עובד ציבור להודיע בכתב לאדם על זכותו לערער על החלטתו, הרי שחוזר המנכ"ל עצמו מחייב זאת. חובה זו לא מולאה, ולפיכך אין מנוס מלקבוע כי זכותו של העותר קופחה. 20.ב"כ העותר ביקש לפסוק את הדין בעניין דנן בדומה לפסק דינה של כבוד הנשיאה מ' ארד בעת"ם 283/07 שגיב נ' שיפר (ניתן ביום 22.3.07). גם שם לא הודיע בית הספר לנבחן על החשד נגדו, ובית המשפט ביטל את החלטת משרד החינוך לפסול בחינת בגרות והורה על הנפקת תעודת בגרות לעותר. בית המשפט עמד שם על הליקוי שבחוזר המנכ"ל, המטיל על בתי הספר את הנטל להודיע לנבחן על החשד, ופוטר את משרד החינוך מן האחריות הזו. ואכן, חוזר המנכ"ל תוקן בעניין זה ביום 1.9.08. 21. אלא שאין הנדון דומה לראיה. עניין שגיב הנ"ל שונה מענייננו, בזמן שחלף ובנסיבות המעשה. אצל משרד החינוך שם כבר לא היה קיים החומר שיוכל ללמד על הנסיבות הרלוונטיות לפסילת הבחינה, שכן הוא בּוער. לבד מכך, השאלון שנפסל שם היה שולי ביחס לכלל הבחינה. אילו היה העותר שם יודע על דבר הפסילה היה ניגש למועד נוסף, ואף אם היה נכשל בו היה זכאי לתעודת בגרות. מצב הדברים בענייננו שונה. מדובר בבחינות בעלות משקל משמעותי לציוני הבגרות של העותר, ישנה תשתית ראייתית ראשונית לחובתו, החומר עודנו קיים אצל משרד החינוך, וניתן וצריך לעשות את הבירור הנדרש. 22.הצצתי אל מעבר לפרגוד, אל ההחלטה, לגופו של עניין, על מנת לשקול אם ניתן לדון בה ולהחליט עתה לשבט או לחסד, אם מוצדקת היא, אם לאו. ברם, מצאתי כי אין ניתן לעשות קיצורי-דרך. מן החומר שהובא בפניי בעתירה, בתשובות ובנספחיהן, עולה כי עילת הפסילה הייתה ההתפרעות בכיתה, ולא היציאה לשירותים. ואולם, העניין התברר רק בדיעבד, ולא ניתנה לעותר מלכתחילה הזדמנות למקד את טענותיו בנושא ההתפרעות. לבד מחילוקי הדעות בין המנהל לבין העותר, גם המשגיח ציין כי "תלמיד בשם רובינשטיין רצה לשירותים הסברתי לו שהוא לא יכול לצאת ללא ליווי (עוד בנוכחות המפקח) אך התלמיד עזב וחזר. אמרתי לו שהוא אינו יכול לחזור ולהיבחן אבל הוא המשיך את הבחינה". תנאי מוקדם והכרחי למימוש זכות הערעור הוא לדעת אל-נכון מהו החשד ומה הסיבה לפסילה. עניין זה, כמו גם שאלת האזהרה שצריך המשגיח להזהיר (סעיף 4.2 לחוזר המנכ"ל), ועוד דברים אחדים עודם לוטים בערפל, גם כאלה שנוגעים להבחנות שנעשו בין מקצת הנבחנים (שלושה, ארבעה, או חמישה - גם זה לא ברור), שבחינותיהם לא נפסלו, לבין כל השאר. לא נתבררה גם כל צרכה טענת המנהל על שינוי שנתבקש המשגיח לעשות בדוח אחרי הגשתו, משיקולים זרים. 23.על ועדת טוהר הבחינות לשבת אפוא על המדוכה, ורק לאחר מכן, ככל שתהא עילה לכך, יוכל בית משפט זה להעביר תחת שבט הביקורת את החלטתה. ועדת טוהר הבחינות מנוסה ומיומנת בכגון דא, מוּדעת לצורך לבסס את החלטתה על תשתית עובדתית איתנה, מסוּרים לה כלים על מנת לעשות כן, הוועדה מורגלת ביישום הכללים על המקרים הפרטניים שמובאים בפניה, יודעת לגזור גזרה שווה בין נבחנים במצבים דומים ולהבחין בין שונים, והיא מוּדעת למידרג החומרה בהפרת טוהר הבחינות. בית המשפט לעניינים מנהליים לא יעשה את מלאכתה תחתיה. שיהוי 24.על-פי תקנה 3(ב) לתקנות בתי משפט לעניינים מינהליים (סדרי דין), התשס"א-2000, היה על העותר להגיש את עתירתו בתוך 45 יום מיום מתן ההחלטה, או מיום שנודע לו עליה. גם אליבא דטענתו-שלו הוא ידע על ההחלטה כבר בינואר 2008, ולפיכך הגשת העתירה רק כעבור חצי שנה לוקה לכאורה בשיהוי כבד. אלא שלא יהא זה מן המידה לפקוד על העותר את עוון השיהוי. לליקוי הנ"ל בדרך התנהלותו של משרד החינוך, יש 'תרומה' משמעותית לכך שהעותר נמנע מלהגיש ערעור או עתירה במועד. הוא מנע מן העותר את המידע שהיה זקוק לו על מנת לכלכל את צעדיו. העותר פנה שוב ושוב אל משרד החינוך, כדי לקבל את המידע ואת המסמכים הרלוונטיים. אילו קיבל העותר במועד את ההודעה בכתב, ואת הדוחות, כמתחייב, או אז היה מקום להתחיל במניין ימי השיהוי. אך לא כך היה. על הליקוי באופן פעולתו של משרד החינוך, אין ניתן לבסס טענת שיהוי לחובתו של העותר. סוף דבר 25.העתירה מתקבלת באופן חלקי. כתב התשובה של משרד החינוך ישמש בדיעבד כהודעה על החשד, תחליף להודעה שלא נמסרה בהתאם לחוזר המנכ"ל. עניינו של החשד שוב איננו ביציאתו של העותר ללא רשות לשירותים, אלא ב"הפרות המשמעת החמורות של הנבחנים בכיתה בה נבחן העותר שלא הותירה ברירה אלא לפסול את הבחינה של כל הנבחנים כפי שעולה מדו"ח הבקר (למעט ארבעה נבחנים כאמור)" (סעיף 26 לתשובת משרד החינוך). בתוך 40 יום רשאי יהיה העותר להגיש ערעור באמצעות בית הספר לוועדת טוהר הבחינות. אין צו להוצאות. דיני חינוךבחינות בגרות