בפניי תביעה כספית לתשלום הסך של 295,580 ש"ח. התובעים הגישו תובענה כנגד הנתבעים לתשלום שכר עבודתם, בגין עבודות בנייה ושיפוצים שבוצעו על ידם במסעדת "פרפראות", על פי הסכם שנחתם בין הצדדים ביום 30.11.01. הנתבעים טענו כי שילמו לתובעים מעל לשכר המגיע להם בגין עבודתם. במהלך הדיון בתיק מונה מומחה על ידי ביהמ"ש. ב"כ התובעים עתר להורות על חקירת המומחה, ואכן המומחה נחקר על חוות דעתו. לאחר חקירת המומחה הודיעו באי כוח הצדדים כי הם מוותרים על חקירות העדים, וכי יוגשו סיכומיהם, תוך שמירה על כל טענותיהם. באי כוח הצדדים הגישו סיכומים בכתב ופסק דיני זה ניתן לאחר הגשת הסיכומים. טענות התובעים: התובעים טוענים כי בין התובעת מס' 1, לבין הנתבעת מס' 1 נחתם ביום 30.11.01 הסכם לביצוע עבודות שלד, ותוספות במסעדת פרפראות, שבבעלות הנתבעים. על פי ההסכם התחייבה התובעת מס' 1 לבצע את העבודות המפורטות בהסכם בתמורה לתשלום הסכום של 55,000$. בנוסף נטען כי התובעים זכאים לתשלום בגין עבודות נוספות שהתבקשו. התובעים טוענים כי למרות שביצעו את העבודות הנדרשות לשביעות רצון הנתבעים הודיעו הנתבעים על הפסקת העבודה במכתב מיום 20.8.02. התובעים טוענים כי קיבלו רק חלק מהתמורה החוזית ולא קיבלו כל תמורה ביחס לעבודות הנוספות שבוצעו על ידם, ונותרה יתרה בסכום של 261,000 ש"ח, וזאת ביחס לכל העבודות שביצעו על פי מחירון דקל, סכום זה לטענת התובעים נותרו הנתבעים חייבים בגין העבודות שבוצעו עד להפסקת העבודה שלא כדין. בנוסף נטען כי הנתבעים חייבים לתובעים בגין ציוד שנותר באתר ולא הושב, תשלום בעבור שכ"ט לעובדים, וכן נזקים כלכליים. התובעים טוענים כי כל העבודות שפורטו בחשבון שהוגש על ידם אושרו כי בוצעו על ידי המפקח מטעם הנתבעים. לפיכך, עותרים התובעים לחייב את הנתבעים בתשלום סכום התביעה. טענות הנתבעים: הנתבעים טוענים כי התובע מס' 2 ניצל את בורותו של הנתבע מס' 2 בכל הנוגע לבנייה, והחתים אותו על הסכם "עושק". הנתבעים טוענים כי שילמו מראש 25% מהתמורה החוזית וכי התובעים סרבו להמציא מסמכים ונתונים על מנת שניתן יהא לבצע חישוב של העבודות שבוצעו בפועל ומחירה. הנתבעים שילמו כי בגין העבודות שבוצעו על ידי התובעים שולמו כספים מעבר למגיע על פי ההסכם. לטענת הנתבעים בוצע על ידי התובעים לכל היותר 30% מכלל העבודות על פי ההסכם בעוד הנתבעים השלישו לידי התובעים סכומים ניכרים המכסים מעל ומעבר את חובם ביחס לעבודות שבוצעו בפועל על ידי התובעים. הנתבעים טוענים כי התובעים הציגו בפניהם מצג על פיו התובע מס' 2 הינו מהנדס וכי כל התוכניות יוכנו על ידי התובעים. בפועל הסתבר כי התובע מס' 2 אינו מהנדס וכי ביצע עבודות בנייה ללא תוכנית קונסטרוקציה. הנתבעים טוענים כי התובעים לא השלימו את העבודה ופיגרו בביצועה וכן לא המציאו תוכניות למרות התחייבותם לעשות כן. בסה"כ שילמו הנתבעים לתובעים עד למועד הפסקת העבודה סך של 225,579 ש"ח, סכום העולה על המגיע לתובעים על פי ההסכם. עוד נטען להרחבת חזית, כאשר בתצהיר התובע מס' 2 נכללו פריטים שכלל לא נתבעו על ידו. לפיכך, עותרים הנתבעים להורות על דחיית התובענה כלפי הנתבעים. דיון: בטרם אפנה לבחינת חוות הדעת, אציין רק כי ב"F הנתבעים האריך ברצונו כי ביהמ"ש יבחן מהימנותו של העד מר ג'ק אבירם, אלא שגם אם קיימת אי התאמה בתצהיר, העובדה כי עד אינו נחקר, משליכה על היכולת של ביהמ"ש לקבוע ממצאי מהימנות, שכן על ביהמ"ש להניח כי באם העד היה נחקר יתכן והיה מבהיר את הסתירה לכאורה המצויה בתצהירו. לפיכך, אין ביהמ"ש סבור כי עליו לקבוע את פסק דינו בתיק זה על יסוד מממצאי מהימנות. זאת ועוד, הפסיקה קובעת כי מקום שמינה ביהמ"ש מומחה מטעמו לא על נקלה יסטה ממסקנותיו, ויטה לקבל את חוות דעתו, אלא אם כן, קיימת סיבה בולטת לעין מדוע לא לעשות כן. ראה לעניין זה ע"א 293/88 יצחק ניימן להשכרה בעמ' נ' מונטי רבי ואח' תק - על כרך 90 (2) 532 וכן ע"א 2934/94 סולל בונה בע"מ נ' איתן תק - על 96 (2) 481. כאמור לעיל, ביהמ"ש מינה מומחה שנחקר על ידי הצדדים. סמכות המומחה הייתה להכין חוות דעת אשר תבדוק, את העבודות שהיה על התובעת מס' 1 לבצע על פי ההסכם ומאידך את העבודות שבוצעו בפועל, לרבות את העבודות הנוספות. כמו כן התבקש המומחה לבדוק מהו שיעור היקף העבודות שבוצע, ומה השכר הראוי בעבור עבודות אלו. המומחה הכין מספר חוות דעת אשר אופן הכנתן גרם לאי הבנה. ראשית התקבל לביהמ"ש מסמך שכונה על ידו "הצעה לפשרה בין הצדדים", והינו טבלה המפרטת את אחוזי ביצוע העבודות. לאור הודעה זו, ומשלא הגיעו הצדדים לפשרה, נתבקש המומחה להגיש חוות דעת כדין. המומחה הגיש מסמך שכותרתו חוות דעת, ואשר הכיל מעבר לחלק הכללי הסבר על פיו הצעתו לפשרה, היינו הטבלה המפרטת את אחוזי ביצוע העבודות, הינה גם חוות דעתו, בשינויים מזעריים. בשל אופן הגשת חוות הדעת, וחוסר הבהירות היינו כיצד הצעת הפשרה הופכת לחוות דעת, הוזמן המומחה לחקירה על חוות דעתו. המומחה נחקר. במסגרת חקירתו הגיש המומחה פרוטוקולים של הדיונים שקוימו במשרדו, כאשר כותרת הדיונים הינה "בוררות". במהלך חקירתו הסתבר כי המומחה עשה כל מאמץ ולא חסך מזמנו למרות ששכר טרחתו לא הצדיק זאת, וקיים מספר ישיבות עם הצדדים על מנת לנסות להגיע לבחינה מוסכמת של העבודות שבוצעו בפועל אל מול ההסכם ולאופן חישוב החלק היחסי של העבודות מכלל העבודות על פי ההסכם. משלא צלחה דרך זו הגיש את חוות דעתו. במסגרת חקירתו בפני ביהמ"ש הבהיר המומחה כי ביצע בדיקה של העבודות שבוצעו, העבודות ששונו, והכול בהתאם להתייחסות לעבודות אלו בהסכם שבין הצדדים. וכך הוא מעיד: "ש.האם זה נכון שבחוו"ד לא התייחסת לנושא השכר והתמורה החוזית. ת.מה זה שכר ראוי? שכר ראוי זה כאשר חוזה לא מבוצע במלואו או שחוזה מבוצע. בא ש.אני מחזיק את מכתבך מה-21.4 שחוזר על היקף המנדט שביהמ"ש קבע לך, מקריא, אדם ואומר ביצעתי את החוזה, אני צריך לקבוע את השכר הראוי לפי החוזה שבוצע. אני לא יכול לקבוע שכר מעבר לחוזה, השכר הראוי נדון כאשר יש הסכמה חוזית ולא בוצע חוזה בשלמו אבל אי הביצוע עדיין מעשיר את הצד שזוכה בחלק מהחוזה. אם הוא זכה בחלק מהחוזה צריך לקבוע כמה מגיע לו למרות שלא בוצע החוזה או הופר, לכן תמיד המסגרת היא המסגרת החוזית, כי מדוע היא מסגרת חוזית? משום ששני צדדים שמגיעים להסכמה על חוזה, חזקה של בעלי מקצוע שהם מציעים חוזה שאפשר לבצע אותו ולא חוזה שבדיעבד התברר שמחירו כפול, זה לא משנה כאשר יש מצב חוזי. אם היה מצב בלתי חוזי הייתי צריך לקבוע שכר ראוי שהוא תלוש מהחוזה, אבל לא במקרה הזה. במסגרת הזאת יש לי מסגרת חוזית שאני עובד על פיה ולכן השכר הראוי הוא תמיד נגזרת של החוזה. לא היה כתב כמויות מדויק והייתי צריך לרדת לפרטים, לפרק את הפרטים, לתת להם משקל ראוי במסגרת החוזים וכך לזהות כמה שכר ראוי מגיע." (פרוטוקול הדיון מיום 11.9.06 עמוד 8 שורות 1-14). כלומר, לאחר חקירת המומחה הוברר כי המומחה, ביקר במקום, זימן אליו את הצדדים, ערך בדיקה של כל טענה מטענותיהם, הואיל ואחת הטענות הייתה כי עבודה אחת בוצעה במקום עבודה אחרת, בדק מהן העובדות שבוצעו, כאשר ביחס לעבודות ששונו, בחן האם המדובר, בעבודה המחליפה עבודה חוזית, ולכן מהו שיעור העבודה שיש להפחית או להוסיף והגיע למסקנותיו. עוד מתברר כי הצדדים קיימו בפני המומחה חמש ישיבות בהן נוהלו פרוטוקולים שהומצאו לביהמ"ש, במסגרת אותן ישיבות כל אחד מהצדדים טען את טענותיו, בין היתר לעניין החלפת עבודות, כלומר, שביצוע מסוים החליף ביצוע אחר המפורט בהסכם, בדק האם יש להוסיף תמורה כלשהי ביחס לשינויים, בחן את פירוט העבודות שבוצעו ביחס להסכם, מהו האחוז שבוצע, והטבלה שהציג הייתה מסקנתו הסופית. עוד עולה מהפרוטוקולים של ישיבות בפני המומחה, כי הצדדים התבקשו להמציא רשימות של העבודות שנטען כי בוצעו, כל אחד לפי טענתו, וכי המומחה ישב עם הצדדים שמע את טענותיהם ולאחר מכן הכריע במחלוקת ביניהם, כאשר מרבית המחלוקות לדעתו היו מוסכמות על אנשי המקצוע, וכך הוא מעיד: "ש.אתה חזרת ואמרת שאתה לא יכול לזכור כל פרט. מדוע התהליך של הסקת המסקנות לא פורט בהרחבה בחוו"ד מדוע זה פורט בצורה של טבלה. ב"כ הנתבעים: אני מתנגד, זו הצקה לעד. ת.בשלב מסוים לא היו עוה"ד היו בעלי מקצוע, אני בניתי את זה בצורת טבלה והעברתי את זה לצדדים לצורך המקצועיים כדי שיגיבו לטבלה והאם אי פעם באו אלי ואמרו לי שטעיתי בנקודה זאת או אחרת? הם קיבלו את הטבלה והמקצועניים שלה יכלו לשבת עליה, אני לא ישר נתתי את זה לביהמ"ש אלא לצדדים כדי שיוכלו להגיב. (שם עמוד 9 שורות 4-13). המומחה הכין טבלה המפרטת את מסקנותיו העבירה לצדדים. העובדה כי המומחה ביצע את חוות דעתו בצורת טבלה, אינה מפחיתה מערך חוות דעתו. לאחר שמיעת המומחה נחה דעתי כי המומחה ביצע מלאכתו נאמנה, באופן מקצועי, ואם כינה את הישיבות "בוררות", הרי הדבר נבע מתוך רצון להגיע להבנה מקצועית עם בעלי המקצוע של הצדדים, ולא מתוך כוונה לייחס לעצמו סמכויות שלא ניתנו לו. יותר מכך, המומחה השקיע מעל ומעבר לנדרש ממנו על מנת להביא את הצדדים לפשרה, ועל מנת להגיע לטבלה המפרטת את שיעור העבודות שבוצעו , טבלה מוסכמת. למעשה לכל אורך חקירתו, לאחר שהובהר נושא זה, לא הצליח ב"כ התובעים להפריך את האמור בחוות דעתו של המומחה, ולא הצליח להראות כי המומחה פעל באופן לא ראוי, או כי לא התייחס לנקודה זו או אחרת, או כי טעה בעניין זה או אחר. האחת מטענות התובעים הייתה כי המומחה התבקש להעריך מהו השכר הראוי. המומחה כפי שציטטתי לעיל הבין זאת, כבדיקה של מה שבוצע בפועל, למול השכר החוזי. כלומר, לא שכר ראוי התלוש מהסכם שבין הצדדים, אלא קביעה של שיעור היקף העבודה באחוזים, כך שניתן יהיה לגזור את שוויה על העבודה, מתוך ההסכם שבין הצדדים. לא מצאתי כל פגם בפעולה זו של המומחה, ואני סבורה כי עד לקבלת התוצאות הסופיות, גם בפני הצדדים לא הייתה כל טרוניה לדרך בדיקה זו, שכן הצדדים שיתפו פעולה, בחנו את הטבלה והעירו את הערותיהם המקצועיות. רק לאחר שהסתבר לב"כ התובעים כי על פי הטבלה היקף העבודות שבוצע על ידי התובעת מס' 1 הינו 51.60% מההסכם ולא כטענתה מעל 90%, התעוררה להתלונן על אופן בדיקתו של המומחה. מעבר לכל האמור לעיל, לאחר חקירתו של המומחה אני סבורה כי יש לקבל את חוות דעתו באופן מלא, המומחה הסביר את הטעון הסבר, ואשר היה טעון הסבר רק כי נעשה בדרך שביהמ"ש אינו רגיל אליה, מתוך רצונו הטוב של המומחה לפשר בין הצדדים . לפיכך, לא מצאתי כי יש מקום לסטות מחוות דעתו של המומחה, לאחר שהחקירה לא הפריכה מאומה, ולאחר שהסתבר לביהמ"ש כי המומחה פעל באופן מקצועי על מנת להגיע למסקנה שנתבקש לה, היינו מהו שיעור התמורה המגיעה לתובעים. כאמור המומחה לאחר בדיקתו, מצא כי התובעים ביצעו 51.61% מהעבודות על פי ההסכם, היינו התובעים על פי חוות הדעת זכאים לקבל 51.61% התמורה החוזית שהוסכמה. אין מחלוקת כי התמורה החוזית שהוסכמה הינה 55,000 דולר, כלומר על פי חוות דעת המומחה התובעים היו זכאים לתמורה בגין עבודתם בשיעור של 55,000$ X 51.61% = 28,385.5 $. ביחס לטופינג; בנוסף לאמור לעיל, נותרה מחלוקת אחת שהמומחה לא הכריע בה, כדבריו : "ש.סעיף 6 לנספח ז', הטופינג, האם הוא בטבלה. ת.הטופינג בא להחליף ביצוע ולכן הוא בא כפותר בעיה והוא נכנס כשיחלוף. כתוב אצלי בצד יתרה לטופינג. אני לא רציתי להכריע בשאלה האם יש להוסיף ל-50% שקבעתי עוד 11% בגין הטופינג כי הטופינג בא להחליף משהו אחר." (שם עמוד 6 שורות 26-29). בתצהיר הנתבע מס' 2 נטען כי ביחס לטופינג באם יחויב בתשלום בעבור ביצוע הטופינג יש להפחית משכרה של התובעת את החלק היחסי בגין חיזוק העמודים הפנימיים, שכן עבודה אחת נועדה להחליף עבודה אחרת. עיון בפרוטוקולים של הישיבות שנוהלו בפני המומחה, מעלה כי אכן במקום לבצע חיזוק בגג בוצע טופינג. יחד עם זאת, התובעת מס' 1 דרשה בעבור ביצוע עבודה זו שכר של 26,006 ₪ וכן רשתות בסכום של 3521 ₪. באי כוח הצדדים לא הניחו כל תשתית ראייתית ממנה ניתן לבחון את השאלה האם עלות ביצוע חיזוק הגג נמוכה מעלות ביצוע טופינג, בהעדר כל אסמכתא, אני קובעת כי על הנתבעים לשלם מחצית מעלות הטופינג המבוקש על ידי התובעים, היינו 14,763 ₪. מסקנתי זו אני מבססת על העובדה כי המחיר שנדרש על ידי התובעת מס' 1 היה בהתאם למחירון דקל, והעבודה בוצעה על פי הטענה במקום חיזוק הגג בהתאם לסעיף 47 לתצהירו של הנתבע מס' 2. אלא שעיון בחוות דעת המומחה תלמד כי ביחס לעבודה זו נקבעה תמורה בשיעור אפס, היינו לא חושבה עבודה זו, המצוינת אצל המומחה, כחיזוק תקרות, כעבודה שבוצעה. לכן על הנתבעים לשלם בעבור עבודה נוספת זו שבוצעה ועל כך אין מחלוקת לתובעים. כמו כן בדיקה של שער הדולר נכון לאותו מועד מצביעה כי יש דמיון רב בין הסכומים שהתבקשו לחלק היחסי שנקבע על ידי המומחה בקביעתו. התובעים לא חלקו על טענת הנתבעים ביחס לתשלומים ששולמו בפועל. כמו כן לאחר שקבעתי כי על הנתבעים לשלם לתובעים את הסכום של 28,385.5 דולר ובנוסף את הסכום הנתבע ביחס לטופינג, יש צורך לבחון האם שולמה מלוא התמורה אם לאו. הסכום ששולם בפועל הינו 225,579 ₪ . התובעים היו זכאים לקבל באחוזים 63.51% ממחיר ההסכם בסה"כ, (51.61 אחוזים שקבע המומחה ביחס לביצוע העבודה בפועל ובתוספת 11.9 אחוזים בגין הטופינג), ובדולרים 34,9300.5 דולר + מע"מ. הסכום ששולם בשוויו בדולר על פי מועדי התשלום עומד על סך של 56,000 דולר, על פי הטענה אלא שבדיקת שער הדולר לתקופות הרלוונטיות מצביע על כך ששולם סכום של כ- 47,800 דולר בלבד. בין כה ובין כה שהנתבעים שילמו יותר מאשר היוו חייבים על פי ההסכם ויותר מכפי שיעור העבודה שבוצעה בפועל. בנסיבות אלה התביעה נדחית. לאחר שפסק הדין התעכב בשל התנהלות הנתבעים אינני מוצאת לנכון לפסוק הוצאות. חוות דעת מומחהמומחהחוות דעת