1. בפני בקשה לפירוק החברה, אשר הוקמה ביום 21.8.94 ועוסקת ביזום פרוייקט תיירות באילת הכולל, הקמת תחנת דלק, חמאם תורכי, באולינג וכיוב'. המבקשים מחזיקים ב-50% מהון המניות של החברה. המבקשת 2 מכהנת כדירקטורית בחברה. בעל המניות הנוסף הוא מאיר חזיזה ז"ל, אשר שימש עד מותו הטראגי בתאונת דרכים ביום 20.3.05 כמנהלה בפועל של החברה. המבקשים חתמו על ערבות אישית לחובות החברה לבנק אשר מסתכמים בכ-24 מליון ₪ ובגין חובות אלה מונה לחברה כונס נכסים, קודם זמני ואחר כך קבוע. לאחר דו"ח רו"ח שהוזמן על ידם, התברר למבקשים כי החברה נוהלה באי סדרים כספיים חמורים. העילות לבקשת הפירוק - היות החברה חדלת פרעון והן מטעמים של צדק ויושר, בהסתמך על סעיף 257(4) ו-257(5) לפקודת החברות [נוסח חדש] התשמ"ג - 1983 בצירוף סעיף 258(1) ו-258 (3). עמדת המבקשים: 2. יש לקבל הבקשה מכיוון שלא הוגשה התנגדות ולא הוצג יפוי כח המסמיך את עו"ד הכט לפעול בשם החברה. המבקשים המחזיקים בכ-50% ממניות החברה לא התבקשו לאשר מינויו של עו"ד הכט לייצג החברה. עו"ד הכט התייצב לדיון ללא נציג של החברה ויפוי הכח המצוי בתיק חתום על ידי אנשים בלתי מוסמכים. לגופו של ענין נטען כי המניות טרם רכישתם על ידי המבקשים הוחזקו על ידי המנוח מאיר חזיזה ז"ל ופז חברת הנפט בע"מ. פז היתה מעונינת לצאת מהפרוייקט ולכן הוסכם ביום 30.8.01 שהחברה תחזיר לפז את הלוואת הבעלים שניתנה על ידי פז לחברה בסך של למעלה משמונה מליון ₪ ותמורת החזרת החוב יופקדו מניות החברה שהיו בבעלות פז בנאמנות אצל חזיזה על מנת שיעבירן לצד שלישי. המבקשים 1 ו-2 (להלן:"המבקשים") שוכנעו על ידי אליהו יהושע להצטרף כמשקיעים בחברה כך שהמניות ירכשו על ידי המבקשת 3, צפים נכסים בע"מ, באופן שהמבקשים יחזיקו בכ-25% מהון המניות ויהושע אליהו יחזיק ב-25% מהון המניות של החברה, באמצעות חברת צפים. מכירת המניות הותנתה במתן הלוואות בעלים לחברה בסך של 2,200,000 ובתשלום 600,000$ למר חזיזה המנוח, סכום ששולם לו ישירות. הואיל ולאליהו יהושע לא היו די מקורות כספיים העמידו המבקשים לרשות החברה סך של 1,700,000 ₪ באמצעות הלוואה מהבנק הבינלאומי למשכנתאות בע"מ וכבטוחה להלוואה שיעבדו שני בתים שבבעלותם לטובת הבנק. בנוסף נטלה חברת צפים הלוואה נוספת בסך 100,000$ שהועמדה לרשות החברה. הוסכם כי הכספים יהיו הלוואות בעלים. תקופה קצרה לאחר מכן נוצר סכסוך בין בעלי המניות והמבקשים התבקשו לעזוב את החברה. סוכם כי יהושע יקנה את חלקם במניות החברה בזהה למחיר ששולם על ידם, ההלוואות שניתנו על ידי המבקשים יוחזרו, ימחקו השעבודים על דירותיהם וערבותם כלפי הבנק תבוטל. 3. המבקשים חתמו על הסכם עם בנו של יהושע, שפעל בשם אביו, לפיו עליו לשחרר השעבודים הרובצים על דירות המבקשים, באופן שהחברה תקבל מימון נוסף להמשך הפרוייקט ומימון זה ישמש לפרעון ההלוואות שנטלו המבקשים, אז יועברו מניות המבקשים והם יעזבו את החברה. ההסכם עם יהושע לא קויים. משכך נחתם ביום 27.10.02 הסכם נוסף בין המבקשים לבין חזיזה המנוח ויהושע לפיו התחייבו יהושע ובנו לפעול לשחרור השעבוד הרובץ על דירות המבקשים עד 26.12.02. היה ולא יעמדו בהסכם ישלמו יהושע ובנו פיצויים מוסכמים בסך 30,000$ וחזיזה יעביר את מניות יהושע, המוחזקות על ידו בנאמנות, לידי המבקשים. בנסיבות אלה, המבקשים לא התערבו בניהול בעסקי החברה. 4. ביום 16.1.03 נחתם הסכם פשרה נוסף שניתן לו תוקף של פסק דין בו חזרו הצדדים על התחייבותם לתשלום ונקבע שהמבקשים ישוחררו מערבותם. היה ולא יעשה כן יועברו המניות של יהושע לידי המבקשים. גם פסק דין זה לא קויים, לא שולמו כספים למבקשים, לא שוחררו השעבודים הרובצים על דירות המבקשים. המבקשים לא היו מעורבים בניהול החברה כיוון שלא ראו עצמם כחלק מהחברה מתוך תקווה שההסכמים עימם יקויימו. רק כשהפכו לבעלים של 50% ממניות החברה, ביקשו להיות מעורבים בניהולה. נסיונות אלה זכו להתנגדות של מר חזיזה ז"ל. בהמשך הוסכם כי רו"ח יבחן את פעילות החברה. לבקשתם הוכן דו"ח על ידי רו"ח ברלב, שהצביע על ליקויים חמורים ופעולות חריגות שבוצעו בחברה. לאור דו"ח זה נעשה נסיון נוסף לפשרה, שמטרתו להשיב למבקשים כספים ששולמו על ידם לבנק ולהוציא אותם מהחברה. במסגרת הסדר זה נמסרו להם שיקים בסך כולל של 300,000 ₪ אלא שלמצער נהרג מר חזיזה בתאונת דרכים וההתחייבות לא קויימה. מצב דברים זה, יחד עם העובדה שמונה כונס נכסים לחברה לבקשת הבנק הבינלאומי הראשון לו חבה החברה 24 מליון ₪, יש כדי להצביע על חדלות פרעון של החברה. בנוסף החברה חייבת מליוני שקלים לספקים וזאת על פי עדותו של מר חביב חזיזה בבקשה למינוי מפרק זמני. על פניו אין סיכוי שהחברה תוכל להמשיך לקיים עצמה ולפרוע חובותיה לכל הנושים, מה גם שחשבונותיה בבנק מוגבלים מזה תקופה. החברה חייבת למבקשים סכום של 2,500,000 ₪ בגין הלוואות בעלים ודי בהצהרת מר חביב חזיזה, במסגרת הבקשה למינוי מפרק זמני, שהחברה חבה לחב' צפים בגין הלוואות בעלים 878,690 ₪. המבקשים לא הציגו דוחות כספיים של החברה משלא היו בידם דוחות כספיים עדכניים. 5. עוד נטען כי החברה פעלה תוך העדפת נושים, טרם מינוי כונס הנכסים, שכן הכנסות החברה הועברו לפי ראות עיניו של מנהל החברה לספקים השונים. מן הראוי לפרק החברה גם מטעמי צדק ויושר שכן החברה מצויה בקפאון, אינה מסוגלת לתפקד וטרם תפיסת החברה על ידי כונס הנכסים, גורמים שונים מבני משפחת חזיזה המנוח, ניהלו אותה. המבקשים אף כי מודעים הם להלכה לפיה ימנע בית המשפט ככלל מפירוק חברה סולוונטית בשל סכסוכים בין בעלי המניות, יעשה כן כאשר אין מנוס מכך. במיוחד כאשר החברה היא חדלת פרעון, בין בעלי המניות שורר מזה תקופה ארוכה חוסר אמון רב וכל האפשרויות למציאת פתרון חלופי לפירוק החברה לא צלחו. חלוקת המניות לפיה מחזיקים הצדדים בחלקים שווים אינה מאפשרת ניהול תקין בהעדר רוב למי מהצדדים, קבלת החלטות אינה אפשרית, המשך קיום החברה יצריך פיקוח שיפוטי ואין גם תועלת כלכלית לאור מצב החובות. ממילא מינוי כונס הנכסים יביא למכירת כלל נכסי החברה ולאחר מכירת נכסיה לא תהיה לחברה זכות קיום. לחברה אין למעשה הנהלה שכן זו נוהלה על ידי בני משפחתו של מאיר חזיזה ז"ל ולהם אין תפקיד ניהולי בחברה. לטענה שיש לפנות להליך של בוררות - טענה זו יש להעלות בהזדמנות הראשונה ולמרות ההליכים הרבים ענין זה עולה לראשונה רק בחקירתה של המבקשת ביום 31.10.05. בנוסף מאחר ומדובר בבקשה לפירוק מקומה במסגרת ביהמ"ש ולא בבוררות, שכן לבורר אין סמכות להורות על פירוק חברה. עמדת החברה: 6. אין ממש בטענה שלא הוגשה התנגדות כיוון שאין החברה מחוייבת בהבאת עדים ויכולה להתגונן על בסיס הבקשה וחקירת המצהיר מטעם מבקש הפירוק. עצם התייצבות החברה לדיון וניהולו הינה בגדר התנגדות. איש מהנושים הרבים להם נטען, לא הצטרפו לדיון ואלה ששלחו "הודעות" אין אלה הודעות העונות על דרישת התקנות, כיוון שמכתב לכשעצמו אינו הודעת הצטרפות, באין תמיכה בתצהיר. בהודעה סתמית שבדעת צד כלשהו להצטרף לדיון - לא די. באשר לייצוג, החברה מיוצגת זה שנים על ידי עו"ד הכט ועל יפוי הכח חתומים שניים מתוך שלושה דירקטורים בחברה. אין לראות בבקשת הפירוק כבקשה של משתתף אלא בקשה שנועדה להפעיל לחץ כדי לכפות על החברה להיענות לדרישת המבקשים. משכך הינה שימוש לרעה בהליכי בית משפט. בהיענות לבקשת הפירוק יש כדי לגרום נזק בלתי הפיך לחברה ולצדדים שלישיים. הגב' לוי העידה שאין לה כל ענין בחברה וזאת מעת שהצטרפה לחברה. היא רשומה כדירקטור רק על הנייר. כל שמענין אותה שישחרררו אותה מהערבויות בגינן שועבדו דירותיה לבנק והחברה לא מענינת אותה. מטרתה האמיתית של הבקשה לגרום לכך שהמבקשים יוצאו מהחברה, שכן המבקשים שהפכו לבעלי 50% ממניות החברה לא ראו עצמם ככאלה. רכישת המניות, מבחינתם היתה במסגרת נסיון להחזיר את חובו של יהושע כלפיהם משכך אין להם כל ענין בטובת החברה. כל שעומד לנגד עיניהם זו תועלתם האישית, מה גם שכבר קיבלו כ-3 מליון ₪ כלמעשה לא שילמו כלל עבור רכישת המניות שכן חברת פז קיבלה את כספה על פי ההסכם באמצעות הלוואה שניתנה לחברה ולא לבעלי המניות החדשים וכנגד הלוואה זו קיבלו המבקשים 50% ממניות החברה. המבקשים הסתירו מבית המשפט את נסיונם להשתלט על נכסי החברה במסגרת בקשה למינוי כונס נכסים (בש"א 2345/05 בבית המשפט המחוזי בירושלים) בקשה שנדחתה, ושהינה זהה לבקשה שבפני. בנוסף אין החלטה של המבקשת 3 להגיש את בקשת הפירוק. בתקנון החברה קיים סעיף בוררות שעוסק במחלוקת שבין הצדדים וסעיף זה חל בענינינו ולכן יש להפנות הבקשה להליכי בוררות. לא ניתן להסתמך על דוח רו"ח ברלב שצורף לבקשה כיוון שהוא לא צורף יחד עם תצהיר, כך שתתאפשר חקירתו של רו"ח ברלב. לא הוכח קיומו של חוב, כיוון שהחוב של החברה הוחזר והגב' לוי לא ידעה לומר מה גובה החוב של החברה ואין בידי המבקשים עילה לבסס החוב הכספי. לא ברור מדוע אינטרס למבקשים לפרק החברה בהיותם במעמד של עדיפות נדחית. לא הוכח שהחברה היא חדלת פרעון שכן המבחן הוא מבחן מסחרי ומאזני הקובע חדלות פרעון מסחרית, דהיינו שהחברה אינה עומדת בהתחייבויותיה השוטפות. לא כך הדבר כיוון שאין זרם של מצטרפים לבקשה. רו"ח ברלב, שהתמחותו בחקירות, שבדק את ספרי החברה לא מצביע על קיומה של דרישה בגין אי קיום התחייבויות שוטפת. החובות של החברה מקורם בהפסקת הליווי הבנקאי וכתוצאה מדחיית קבלת המענקים כאשר יש בקבלת כספי המענק לשלם בגין הפרוייקט. שוויו של הפרוייקט הוא כ-37 מליון ₪, כעולה משומת הנכס שצורפה לתצהירו של מר חזיזה, בעוד הבנק טוען לחבות של כ-24 מליון ₪. באין נתונים אחרים, אין החברה בלתי סולוונטית ולכן אין מקום לפרק חברה סולוונטית מחמת שיקולי צדק ויושר. דווקא המשך פעילותה של החברה היא שתבטיח את שחרורם של המבקשים מערבות לבנק שזה רצונם. בנוסף לא הוגשה דרישה סטטוטורית לתשלום החוב.. תגובת הכונ"ר: 7. החברה לא הגישה התנגדות לפירוק ויש לדחות טענותיה לענין זה. המבקשת לא ידעה לאמוד את חוב החברה כלפיה. לא הוכחה חדלות פרעון של החברה משלא הובאה כל אסמכתא לתמוך בטענות המבקשים וסומכים הם למעשה על הבקשה למינוי כונס נכסים של הבנק ולחוב הנטען על ידו של 24 מליון ₪. לא נשלחה דרישה סטטוטורית לחברה לתשלום החוב. הפניות לחברה נעשו בשיחות טלפון ובעל פה בעוד תנאי לפירוק, משלוח הודעה סטטוטורית. המבקשים לא מיצו דרכים אחרות להסדר הסכסוך ויש להפנותם להליך של בוררות בהתאם לסעיף 125 לתקנון החברה. בנוסף התנהגות המבקשים לוקה בשיהוי. טוענים המבקשים שהגישו הבקשה לאור החומרה בהתנהלות החברה אותה למדו מדוחות רו"ח ברלב שהוגש להם ביום 4.11.04 בעוד הבקשה הוגשה כשישה חודשים לאחר מכן וקשה להשתחרר מההרגשה שהבקשה הוגשה רק עקב מותו של מנהל החברה. המבקשים לא אפשרו את חקירת עורך הדו"ח ובכך מנעו בירורי אמיתות הדו"ח. אין מקום לפירוק החברה מטעמי צדק ויושר שכן אין מבוי סתום בניהול החברה. המבקשת 1 אינה שותפה בניהול החברה ואין לה ענין להיות כזו. גם לא הובאו מאזני החברה כדי שניתן יהיה ללמוד מהם טענותיה. למבקשי הפירוק לא תצמח כל תועלת מפירוק החברה ומקור הבעיה בחיכוכים בין בעלי המניות. משאף אחד מהנושים שביקש להצטרף לא שלח הודעה סטטוטורית כנדרש בסעיף 258(1) אין מקום להעתר לבקשה אף כי אין מחלוקת כי החברה חדלת פרעון ומינוי כונס הנכסים הינו הראיה לכך. דיון 8. בקשה זו נקלעה למצב בעייתי. מצד אחד מונחת בקשה לפירוק החברה. מנגד אין כל התנגדות לפירוק זה. להבדיל מהבקשה למינוי מפרק זמני, שם הגישה החברה התנגדותה הנה בבקשה לפירוק החברה לא הביעה עמדתה. טוען ב"כ החברה שאין צורך שהחברה תגיש התנגדותה וניתן להוכיח שהבקשה חסרת בסיס על ידי חקירה של המבקש. נראה שלענין זה נקלע הוא לכלל טעות. על הליכי פירוק חלות תקנות החברות (פירוק) התשמ"ז - 1987. תקנה 9 לתקנות אלה קובעת : "אדם הרוצה להתנגד לבקשת פירוק יגיש לבית המשפט כתב התנגדות מאומת בתצהיר ויפרט בו את נימוקי ההתנגדות" הגשת התנגדות היא תנאי בסיסי כדי שיחל הליך של התנגדות ויתחיל הדיון. משהחברה לא טרחה להגיש התנגדות הביעה דעתה שאין היא מתנגדת לפירוק ולא הניעה למעשה את ההליכים הדרושים לקיום ההתנגדות. הגשת ההתנגדות לפירוק היא לב ליבו של הליך ההתנגדות וללא הליך זה אין לחברה כל מעמד גם לא אפשרות למעשה לחקור את המצהיר מטעם המבקשים. דומה הדבר במידה מסויימת לתביעה בסדר דין מקוצר, אדם הרוצה להגיש בקשת רשות להתגונן או בקשה אחרת הקשורה לתביעה שהוגשה בסדר דין מקוצר חייב להתכבד ולהגיש בקשת רשות להתגונן. לא עשה כן ינתן פסק דין נגדו על סמך כתב התביעה. או לדוגמא בקשה לביצוע שטר אם לא תוגש התנגדות אין הליך של חקירת המצהיר . או לדוגמא הגשת כתב תביעה לבית משפט אם לא הוגש כתב הגנה, לא מגיע השלב של שמיעת ראיות. הנתבע באי הגשת כתב הגננה, הביע דעתו שאין לו התנגדות למתן פסק דין ועל התובע להוכיח תביעתו כדי לזכות בפסק הדין, אך אין בכך ליתן מעמד לנתבע לחקור התובע על תצהירו להוכחת הנזק משלא הגיש כתב הגנה. כך גם בענינינו, כדי שיהיה מעמד לחברה המתנגדת לבקשת הפירוק, עליה להגיש התנגדות. לא הוגשה התנגדות הביעה החברה דעתה שמסכימה היא להליך הפירוק. 9. טענה זו שלחברה אין מעמד משלא הגישה התנגדות, נטענה מלכתחילה על ידי ב"כ המבקשים. החלטתי שההכרעה בה תנתן לאחר שמיעת הבקשה לגופה משהתיצבו ממילא כל הצדדים, איפשרתי חקירת המצהירה מטעם המבקשים בכפוף לטענה המקדמית. אך משהגעתי למסקנה שבאי הגשת התנגדות הסכימה החברה לבקשת הפירוק, יש להעתר לבקשה ולהורות על פירוק החברה. 10. מעבר לכך גם לגופו של ענין, סבורה אני שיש להעתר לבקשה מפאת היות החברה חדלת פרעון, למרות שדעתי לא נוחה כלל מהתנהלותם של המבקשים. למרות היותם בעלי מניות בחברה אין להם, כל אינטרס בהתנהלות החברה והצלחתה. כל שמענין אותם זה שחרור הנכסים ששעבדו מבלי שעצרו לרגע לבחון אם פירוק החברה אכן יהיה בו תועלת כלשהי כלפיהם. החברה כיום מתנהלת באמצעות כונס הנכסים. פעילותה של החברה בבנק מוגבלת. הכנסותיה, טרם מונה כונס הנכסים שימשו לתשלום לספקים תמורת השירותים המיידים שסופקו לה, כאשר החובות האחרים נדחים לצד, התנהגות שיש בה לכאורה משום העדפת נושים. החוב לבנק הוא כ-24 מליון ₪ כטענת הבנק. לא הוכח שהנכס ששועבד שוויו יותר. אמנם נטען על ידי ב"כ החברה בסיכומיו ששווי הנכס כ-37 מליון ₪, אך ענין זה לא הוכח, משלא הוגשה התנגדות לבקשה וההפניה לדברי מר חזיזה, בדיון בבקשה למינוי מפרק זמני אין בה ממש, כיוון כל שהצדדים סיכמו ביניהם במהלך חקירתה של גב' לוי, שעדותה בבקשה למינוי מפרק זמני, תהיה חלק מהחקירה בתיק העיקרי. 11. אכן נכון הדבר שלא נשלחה הודעה סטטוטורית ע"י החברה, אך הוכח שהחברה הינה חדלת פרעון כמשמעות הדבר בסעיף 258(3) משמונה כונס הנכסים קבוע משחשבונותיה בבנק מוגבלים ומשהחברה מתנהלת ע"י כונס הנכסים. בנוסף קמה גם עילה לפירוק לפי ס' 258(2) לפקודת החברות שכן חב' שיכון עובדים בע"מ -חרות הנדסה ומערכות הודיעה על הצטרפותה לבקשת הפירוק ובפנייתה ציינה שפתחה תיק הוצל"פ כנגד החברה על סך 101,484 ₪. בנסיבות אלה אני נעתרת לבקשה ומורה על פירוק החברה גם בגין העובדה שלא הוגשה התנגדות וגם בגין היותה חדלת פרעון. אני מורה על פירוק החברה על פי הוראות פקודת החברות (נוסח חדש) התשמ"ג 1983. אני ממנה את בא כח הכונ"ר כמפרק זמני של החברה. נושאי משרה בחברה יתייצבו עם קבלת צו הפירוק במשרד הכונ"ר על מנת למסור מידע בנוגע לעסקי החברה. על המפרק הזמני להגיש דו"ח אודות הליכי הפירוק הזמני תוך 75 יום. 12. לאחר שסיימתי כתיבת פסק הדין וטרם חתמתי עליו, הוגשה בקשה להוספת אסמכתא, (בש"א 2924/05 ובש"א 2871/95 (הבקשות זהות), ממנה למדים המבקשים, כי בתיק פלילי שהתנהל נגד מר עמר אבי וחברת ערוצי הכסף בע"מ (תפ 1558/03 אילת), נקבע בגזר הדין שהנאשם אבי עמר, הוציא חשבוניות פקטיביות לחברת ערוצי הכסף בע"מ על סך של 630,000 ₪ במטרה שחשבוניות אלה ישמשו את החברה, שאת פירוקה מבקשים, בקבלת תשלומים במרמה מאת חברת פז נפט בע"מ ותשמש כאסמכתא להוצאות בספרי החברה מבלי שהוציאה הוצאות אלה בפועל, ובכך תמיכה בממצאים של רו"ח בר לב. לא מצאתי להתייחס לבקשה זו, בין היתר, לאור התוצאה אליה הגעתי, וגם לאור העובדה שלא התייחסתי בפסק הדין לממצאים שבדו"ח רו"ח ברלב, משלא צורף לו תצהיר שניתן היה לחקור עליו. בכל מקרה לא ניתן היה להתייחס לאסמכתא מבלי ליתן לחברה להגיב עליה . 13. ועוד טרם סיום- המבקשים הגישו בקשה למינוי מפרק זמני, בקשה שנדחתה על ידי. בעקבות זאת הוגשה בקשה ע"י החברה לחיוב המבקשים בהוצאות (בש"א 5265/05) קבעתי שאתייחס לכך בעת מתן פסה"ד בתיק העיקרי. לאור התוצאה אליה הגעתי, איני מוצאת לחייב בהוצאות בגין הבקשה למינוי מפרק זמני. פירוק חברה