1.לפניי בקשת רשות ערעור על החלטתו של בית המשפט המחוזי מרכז (השופטת מ' נד"ב), לפיה נדחתה בקשת המבקש לביטול פסק דין. פסק הדין שביטולו התבקש דחה את תביעת המבקש מחמת אי הפקדת ערובה להוצאות, על פי תקנה 519(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן: התקנות). רקע 2.להלן אפרט את הרקע להחלטה שבמוקד הבקשה שבפניי, כפי שהוא עולה מהחלטות בית המשפט המחוזי. 3.ביום 23.12.2003 הגיש המבקש תביעה כספית נגד המשיב, לתשלום 3,211,426 ש"ח בקשר לעסקה לרכישת נכסים באשדוד, בה היה המשיב בא כוחו של המבקש. לטענת המבקש, המשיב התרשל במילוי חובתו המקצועית. 4.ביום 2.9.2007 ניתן פסק דין כנגד המבקש, בשל כך שלא הופיע לדיון שהיה קבוע לאותו מועד. פסק דין זה בוטל לבקשת המבקש ביום 29.11.2007, לאחר שנקבע כי לא בוצעה לו מסירה כדין. עם זאת, חויב המבקש בהוצאות, עקב כך שהגיש בקשה להפסקת הייצוג על ידי בא כוחו, ועם זאת לא טרח לברר את מועד הדיון שנקבע. 5.ביום 25.9.2008 הגיש המשיב בקשה לחיוב המבקש בהפקדת ערובה להוצאות. זאת, בנימוק שהמבקש הגיש נגדו תביעה לא אמיתית על סך של למעלה מ-3 מיליון ש"ח, בחוסר תום לב. לטענת המשיב, למבקש מוסר תשלומים ירוד, הוא אינו משלם סכומים שנפסקו כנגדו, לרבות הוצאות בסכומים צנועים שהושתו עליו בתביעה זו (1,000 ש"ח ו-5,000 ש"ח בתוספת מע"מ). לטענת המשיב, גם בהליכים אחרים שנקט בהם המבקש, הוא אינו משלם את העירבון שנקבע לו, גם במחיר זניחת ההליך. 6.ביום 14.12.2008 הורה בית המשפט המחוזי למבקש להפקיד ערובה להבטחת הוצאותיו של הנתבע, בסך 40,000 ש"ח, עד ליום 15.2.2009. זאת, נוכח אי תשלום הוצאות שנפסקו בהליך זה, אי תשלום במסגרת הליכים שונים שהמבקש צד להם, טענת המבקש שאינו חדל אמצעים, אך עם זאת היעדר הצהרה בדבר רכוש שיש לו, וכן אי המצאת תצהיר על ידו, כמו גם לאור סיכויי התביעה וסכומה הגבוה. בית המשפט קבע, כי איזון ראוי בין זכות הגישה של המבקש לערכאות לבין הבטחת הוצאות המשיב במידה ותידחה התביעה, מורה על חיוב המבקש בהפקדת ערובה כאמור לעיל. 7.ביום 15.2.2009, הוא המועד האחרון להפקדת הערובה, הגיש המבקש בקשה להארכת המועד להפקדת הערובה, בעשרה ימים. בקשה זו נשלחה לתגובה. 8.לאחר עיון בתגובת המשיב, החליט בית המשפט לדחות את הבקשה להארכת מועד, בין היתר משום שלא נתמכה בתצהיר. 9.ביום 18.2.2009 הגיש המשיב לבית המשפט המחוזי בקשה לדחיית התובענה מחמת אי הפקדת הערובה, בהתאם לתקנה 519(ב) לתקנות. ביום 19.2.2009 הורה בית המשפט למבקש להגיש תגובתו לבקשה זו עד ליום 23.2.2009. 10.המבקש לא הגיב לבקשת המשיב. זאת, למרות שהמשיב המציא לבא כוחו של המבקש את הבקשה בצירוף החלטת בית המשפט המחוזי מיום 19.2.2009 בו ביום באמצעות הפקסימיליה, ועו"ד יואל רביב ממשרד בא כוחו של המבקש אישר שהודעת הפקס הגיעה. פסק דינו של בית המשפט המחוזי מיום 24.2.2009 11.נוכח המפורט לעיל, ומנימוקי בקשתו של המשיב, הורה בית המשפט בפסק דינו מיום 24.2.2009 על דחיית תביעת המבקש על פי הוראות תקנה 519(ב) לתקנות. כמו כן, בהתחשב בהיקף התיק ובהליכים שהתנהלו בו, חייב בית המשפט את המבקש בהוצאות המשיב, בסך 100,000 ש"ח, בצירוף מע"מ. 12.ביום 25.2.2009, למחרת מתן פסק הדין, הגיש המבקש בקשה להארכת המועד להגשת תגובתו לבקשת דחיית התביעה. המבקש לא הסביר מדוע לא הוגשה תגובתו עד המועד שנקבע - 23.2.2009. החלטת בית המשפט המחוזי עליה מבוקש לערער 13.ביום 19.3.2009 הגיש המבקש בקשה לביטול פסק הדין מיום 24.2.2009. 14.ביום 23.4.2009 דחה בית המשפט את בקשת המבקש לביטול פסק הדין. בית המשפט קבע בהחלטתו, כי המבקש לא הצביע על "סיבה מספקת" שמנעה ממנו להפקיד הערובה, כמתחייב מתקנה 519(ב). כל שטען המבקש הוא, כי כספים המגיעים לו מעסקאות נדל"ן שביצע, מתעכבים. טענה זו נטענה בעלמא; המבקש לא פירט מהן אותן עסקאות שביצע ומהן ההתחייבויות הכספיות שהופרו כלפיו, באילו סכומים מדובר, מיהם אותם בעלי חוב ומהו מועד התשלום הצפוי. כן ציין בית המשפט, כי המבקש בחר שלא להתייחס כלל בתצהירו למצבו הכלכלי, קרי, להכנסותיו ולרכושו. גם בתשובתו לתגובת המשיב לא השלים המבקש את החסר, ויתרה מזאת - התשובה הוגשה מבלי שהיא נתמכת בתצהיר. נוכח האמור קבע בית המשפט, כי המבקש לא ביסס קיומה של סיבה לאי הפקדת הערובה, לא כל שכן קיומה של "סיבה מספקת". עוד ציין בית המשפט, כי בקשתו של המבקש להארכת המועד להפקדת הערובה נדחתה ביום 15.2.2009, אולם רק ביום 24.2.2009 נדחתה תביעתו. לרשות המבקש עמדו, איפוא, תשעה ימים, טרם נדחתה התביעה, לנסות ולתקן את מחדלו, אך המבקש לא עשה דבר. בית המשפט הוסיף וציין, כי אין מדובר במחדלו הראשון של המבקש במשך כל שנות התנהלות ההליכים בתיק; בעבר כבר ניתן פסק דין כנגדו בגין אי התייצבות. פסק הדין בוטל, אך המבקש חויב בהוצאות בסך 1,000 ש"ח עקב כך שלאחר שהגיש בקשה להפסקת הייצוג על ידי בא כוחו לא טרח לברר את מועד הדיון. כמו כן, נדחתה בקשה למחיקת התביעה עקב אי הגשת תצהירי העדויות הראשיות על ידי המבקש במועד, אך המבקש חויב בתשלום הוצאות בסך 5,000 ש"ח עקב זלזול בהחלטות בית המשפט. טענות המבקש 15.המבקש טוען, כי דחיית תביעה על הסף, מטעמים דיוניים, היא סנקציה חמורה, אשר יש להפעילה רק במקרים קיצוניים. על פי הטענה, מחדלו של המבקש באי הפקדת הערובה הוא פגם טכני הניתן לריפוי, אפילו באמצעות פסיקת הוצאות כתנאי להמשך ההליך לאחר שהפגם נרפא. לטענת המבקש, לא היה מקום לדחות את התביעה עקב פגם טכני כזה, אשר נגרם כתוצאה מהפרת התחייבויות כספיות של אחרים כלפי המבקש. המבקש טוען, כי הוא אמור היה לקבל כספים מעסקאות נדל"ן שביצע, ואלו התעכבו ו/או לא שולמו בשל המצב הכלכלי. כן טוען המבקש, כי כספים אלו התעכבו גם בשל מבצע "עופרת יצוקה", שמועדי תחילתו וסיומו היו רלוונטיים למועדים שנקבעו לקיום התחייבותו של המבקש להפקדת הערובה. לטענת המבקש, בקשה להארכת מועד להפקדת ערובה אינה עילה לדחיית תביעה בסך 3,000,000 ש"ח. 16.לטענת המבקש, ביום בו אמור היה להפקיד את הערובה בסך 40,000 ש"ח, הוא פינה את יומו על מנת להגיע למזכירות כדי להסדיר עניין זה, וכך גם הודיע לבא כוחו. אלא שאז הוא קיבל הודעה כי הכספים המגיעים לו מעסקאות נדל"ן שביצע מתעכבים, ובשל כך הוגשה בקשה דחופה למתן ארכה. מפאת דחיפותה ונוכח לוח הזמנים, הבקשה הוגשה ללא תצהיר תומך. הבקשה למתן ארכה נדחתה על ידי בית המשפט בנימוק שהוגשה ביום האחרון, אולם המבקש אינו אחראי לכך, אלא צדדים שלישיים אשר לא העבירו לידיו כספים כמובטח. 17.באשר לבקשה להארכת מועד להגשת תגובה לבקשת דחיית תביעתו טוען המבקש, כי היא הוגשה כבר ביום 23.2.2009, ונשלחה בשנית לבית המשפט ביום 24.2.2009. ביום 25.2.2009, לאחר שפסק הדין נשלח למשרדו של בא כוח המבקש, הוגשה שוב הבקשה להארכת המועד, ובה צוין כי בית המשפט נתן את פסק דינו מבלי להתייחס לבקשה להארכת מועד מיום 23.2.2009. המבקש מצרף שני אישורי פקס, המוכיחים, לטענתו, כי הבקשה למתן ארכה נשלחה לבית המשפט ביום 23.2.2009. המבקש מלין על כך, כי החלטתו של בית המשפט המחוזי ניתנה ללא התייחסות לבקשה זו. לטענת המבקש, גם לאחר הגשת בקשת המשיב לדחיית התביעה בשל אי הפקדת ערובה, המבקש התכוון להפקיד ערובה. אולם, החלטת בית המשפט ניתנה מבלי שניתנה למבקש ארכה להפקדת סכום הערובה. 18.עוד טוען המבקש, כי משנדחתה בקשת המשיב לסילוק התביעה על הסף, בהחלטת בית המשפט מיום 14.12.2008, כאילו נאמר על ידי בית המשפט כי יש משהו בתביעת המבקש המחייב את בירורה. במצב כזה, אין מקום לדחות את התביעה מנימוקים טכניים בלבד, שאינם באשמת המבקש. 19. לטענת המבקש, בבוא בית המשפט לשקול האם לבטל פסק דין שניתן בשל מחדלו של הצד הנפגע, ישנם שני מבחנים מצטברים: האחד - מהי הסיבה למחדל, והשניה - מהם סיכויי הצלחת הגנתו, אם תתקבל בקשתו ויבוטל פסק הדין. אם המבקש מוכיח הגנה טובה לכאורה, יסתפק בית המשפט בדרך כלל בהטלת הוצאות, ויבטל את פסק הדין. ביישום לענייננו טוען המבקש, כי כל מחדלו היה אי קבלת כספים מצדדים שלישיים בשל המצב הכלכלי אליו נקלעו ובשל מבצע "עופרת יצוקה". באשר לסיכויי התביעה, מפנה המבקש להחלטת בית המשפט המחוזי בדחותו את בקשת המשיב לסילוק התביעה על הסף. טענות המשיב 20.המשיב מדגיש, כי בקשת רשות הערעור מתייחסת רק להחלטה מיום 23.4.2009, שלא לבטל את פסק הדין, אשר אינה כוללת את עניין הארכת המועד להפקדת הערובה ולא את החיוב בהוצאות בסך 100,000 ש"ח. 21.הבקשה להארכת מועד להפקדת הערובה בעשרה ימים הוגשה רק בחלוף חודשיים ממתן ההחלטה בדבר הפקדת הערובה, ביום האחרון שהוקצב למבקש לשם כך. לבקשה לא צורף תצהיר שיתמוך באמור בה. מכל מקום, המבקש לא קיבל הארכת מועד להפקדת הערובה דה-יורה, אך הוא קיבל אותה דה-פקטו, שכן ההחלטה על דחיית התביעה ניתנה בחלוף 9 ימים מהמועד האחרון להפקדת הערובה. אף על פי כן, הוא לא הפקיד את הערובה. לטענת המשיב, אדם אמיד כמו המבקש יכול לגייס את סכום הערובה בקלות. 22.לטענת המשיב, למבקש אין עניין בניהול התיק, והוא מותיר את התיק "חי" מטעמים אחרים, זרים להליך הדיוני ולבירור העניין. כן נטען, כי המבקש עושה שימוש לרעה בהליכי משפט. הוא עושה שימוש רב בבתי המשפט, אך לא מפקיד עירבון, גם במחיר של זניחת ההליך. כתימוכין לטענתו מציין המשיב, בין היתר, את הדוגמה הבאה: בת.א 1024/04 תבע המבקש את בנק לאומי ואחרים בסכום של 10,000,000 ש"ח. בית המשפט המחוזי בנצרת חייבו בהפקדת ערובה בסך 300,000 ש"ח. המבקש הגיש בקשת רשות ערעור על החלטה זו לבית המשפט העליון, וזו נדחתה עקב אי הפקדת ערבון. המבקש ביקש הארכת המועד להפקדת הערבון, אולם גם לאחר שניתנה לו הארכה המבוקשת, הוא נמנע מהפקדת ערבון. בעקבות דחיית בקשת רשות הערעור ולאחר שהמבקש לא הפקיד את הערובה, נדחתה ביום 16.11.2005 התובענה האמורה. 23.כן טוען המשיב, כי המבקש לא שילם הוצאות בסכומים נמוכים, בסך 1,000 ש"ח ו-5,000 ש"ח שנפסקו כנגדו בתיק העיקרי. 24.לטענת המשיב, אי עמידה בצו של בית המשפט אינה יכולה להיחשב כפגם טכני. כמו כן, על אף שבבקשה לביטול פסק הדין טען המבקש כי מדובר בפגם טכני הניתן לריפוי, עדיין לא הפקיד את הערובה ולא הציע להפקידה, וכן לא שילם את ההוצאות הקודמות שנפסקו כנגדו בהליך. המשיב מוסיף וטוען, כי בטענת המבקש, לפיה הפגם ניתן ריפוי בדרך של הוצאות או בהפקדת ערובה, שני צווים אותם המבקש מקפיד להפר, יש מידה לא מבוטלת של עזות מצח. 25.המבקש לא סיפק "סיבה מספקת" לאי הפקדת הערובה במועד, אלא טען, כי אין זו אשמתו שהוא פנה לבית המשפט בבקשת הארכה ברגע האחרון, אלא זו אשמתם של צדדים שלישיים אשר לא העבירו לידיו כספים כמובטח. לטענת המשיב, מדובר בתירוץ ילדותי; בעל דין החרד לעניינו אינו משליך את האחריות על אחרים. אילו עניינה את המבקש התביעה, הוא היה "הופך עולמות" כדי להשיג את סכום הערובה במועד, או למצער, היה מגיש בקשה לארכה, תוך מתן נימוקים משכנעים לה, ובתצהיר, זמן מספיק מראש, שמא יזקק לה. 26.באשר לנימוק המשפטי של המבקש, לפיו בית המשפט רשאי לבטל החלטתו ולהורות על הפקדת ערובה כתנאי להמשך ההליך השיפוטי נטען, כי תקנה 201 כלל אינה רלוונטית לענייננו, שכן כאן נדחתה התביעה מכוח תקנה 519(ב). גם במבחנים שמציג המבקש, לפי תקנה 201, הם סיבת המחדל וסיכויי התביעה, הוא לא עומד. 27.כן נטען, כי ההחלטה שלא לדחות את התביעה על הסף אינה מלמדת על סיכויי תביעה טובים. בית המשפט ציין בהחלטתו כי "טענת התובע מעוררת תמיהה ומעלה שאלות, אלא שמקומן במסגרת בירור התביעה". כן טוען המשיב, כי משמעותו של המונח "סיכויי התביעה" בבקשה לסילוק על הסף שונה ממשמעותו בבקשה לביטול פסק דין שניתן בשל אי הפקדת ערובה. זאת, במיוחד מקום בו תצהירי עדות ראשית וראיות הצדדים היו מונחים כבר בפני בית המשפט. עצם ההוראה להפקיד ערובה מלמדת שסיכויי התביעה אינם גבוהים. 28.לטענת המשיב,למבקש ניתנה הזדמנות להשיב לבקשת דחיית התביעה, והוא בחר שלא להשיב, ולשלוח את תגובתו רק לאחר מתן פסק הדין, ביום 25.2.2009. טענת המבקש, כאילו הוגשה התגובה ביום 23.2.2009 אינה נכונה. הבקשה הוחתמה בחותמת "נתקבל" ביום 25.5.2009. לאישורי הפקס לא צירף המבקש דף מלווה או אישור טלפוני כי הפקס התקבל בפועל, כנדרש בדין. כמו כן, בבקשה זו טען, כי קיבל חלק מהכספים המגיעים לו באיחור. אם אכן קיבל את הכספים עד ליום 25.2.2009, מדוע לא הפקיד הערובה? 29.טענת המבקש, לפיה הכספים שהיה אמור לקבל ולהפקיד כערובה התעכבו בשל המצב הכלכלי ובשל מבצע "עופרת יצוקה" אינה יותר מתירוץ עלוב. מצב כלכלי הוא עניין עובדתי שיש להוכיחו בתצהיר ובאסמכתאות. כמו כן, מבצע "עופרת יצוקה" החל בערבו של יום 27.12.2008 והסתיים ביום 17.1.2009, כך שהיה למבקש כמעט חודש ימים מתום המבצע ועד ליום 15.2.2009, המועד האחרון להפקדת הערובה, על מנת להפקידה. 30.המשיב מדגיש, כי בעת הדיון בבקשה לדחיית התביעה בשל אי הפקדת ערובה לא ישקול בית המשפט את זכות הגישה לערכאות, ולא את סיכויי התביעה. זאת, משום שכל השיקולים הללו כבר נשקלו עובר להחלטה על הפקדת ערובה. לפיכך, משלא הופקדה הערבות במועד, אין לו לבית המשפט אלא לדחות את התביעה. בית המשפט רשאי יהיה לבטל את הדחייה אם הראה המבקש-התובע כי הייתה לו סיבה מספקת למחדלו. דיון והכרעה החיוב בהפקדת ערובה והחיוב בהוצאות במסגרת פסק הדין 31.בקשת רשות הערעור נסובה בעיקרה על דחיית בקשת המבקש לביטול פסק הדין, אשר דחה את תביעתו. אולם, במסגרת הבקשה מלין המבקש גם על חיובו בהוצאות בסך 100,000 ש"ח, במסגרת פסק הדין שדחה את תביעתו, ואגב אורחא אף על עצם חיובו בהפקדת ערובה. 32.באשר לעצם החיוב בהפקדת ערובה ייאמר, כי אין באפשרותו של המערער להשיג עליו. ההחלטה בדבר הפקדת הערובה ניתנה ביום 14.12.2008, ומשלא הגיש המבקש בקשת רשות ערעור עליה, היא הפכה חלוטה. למעלה מן הצורך ייאמר, לעניין ההחלטה בדבר הפקדת ערובה: הוראה על הפקדת ערובה בערכאה הראשונה אינה נעשית כדבר שבשגרה, הן מתוך התחשבות בזכות הגישה לבית המשפט והן על מנת שלא לפגוע יתר על המידה בזכות הקניין של התובע. תקנה 519 לתקנות מהווה איזון בין הצורך להבטיח את הוצאותיו של הצד ה"נגרר" להליך משפטי, באופן הגורם לו לשאת בהוצאות שונות, ובין הרצון שלא להטיל מגבלות על המבקש לפנות לבית המשפט כדי לממש את זכויותיו, שיש בהן כדי לסכל את יכולתו להיזקק להליך המשפטי. תקנה 519 לתקנות נועדה למנוע תביעות סרק ולהבטיח את תשלום הוצאות הנתבע, במיוחד כאשר נראה לבית המשפט שסיכויי התובע להצליח בתביעה קלושים (השוו: ע"א 8440/03 בן ציון כהן נ' חיה לחוביץ (לא פורסם, 21.7.2004)). לאור התנהלותו של המבקש, אשר פורטה לעיל ותוזכר להלן, ולאור סיכויי התביעה, כפי שאלו הוערכו על ידי בית המשפט המחוזי, בדין חייב בית המשפט את המבקש בהפקדת ערובה. 33.טענותיו של המבקש כנגד חיובו בהוצאות - דינן להידחות. הדרך להשיג על החיוב בהוצאות, שניתן במסגרת פסק הדין, הינה ערעור בזכות. מבחינת לוח הזמנים, לאור תקנה 398א לתקנות, המועד לערער על ההחלטה בעניין ההוצאות טרם חלף במועד הגשת בקשת רשות הערעור. לפיכך, אילו סברתי כי יש ממש בטענות המבקש לגופן, בכל הנוגע לחיובו בהוצאות, ייתכן והייתי מעבירה את בקשת רשות הערעור למסלול של ערעור, מכוח תקנה 410 לתקנות (השוו: רע"א 3864/08 יצחק לוי נ' אלברט בן פורת (לא פורסם, 5.8.2008)). ברם, אין כל בסיס לטענותיו של המבקש; טיעונו של המבקש בעניין ההוצאות, המתפרש על פני שתי שורות בלבד, נטען כלאחר יד ואינו מנומק כלל. מדובר בתובענה שהוגשה בשנת 2003, ומתנהלת, נכון למועד מתן פסק הדין, במשך כ-6 שנים. התביעה הוגשה על סך של כ-3,000,000 ש"ח. לאור הנתונים הללו, ונוכח העובדה כי המבקש לא נימק כלל מדוע, לשיטתו, דינו של החיוב להתבטל, לא מצאתי כל יסוד להתערבות בקביעת בית המשפט המחוזי. דחיית הבקשה לביטול פסק הדין 34.תקנה 519 לתקנות קובעת: 519. ערובה לתשלום הוצאות [483] (א) בית המשפט או הרשם רשאי, אם נראה לו הדבר, לצוות על תובע ליתן ערובה לתשלום כל הוצאותיו של נתבע. (ב) לא ניתנה ערובה תוך המועד שנקבע, תידחה התובענה, אלא אם כן הורשה התובע להפסיקה;נדחתה תובענה לפי תקנה זו, רשאי התובע לבקש ביטול הדחייה, ואם נוכח בית המשפט או הרשם שסיבה מספקת מנעה את התובע מליתן את הערובה תוך המועד שנקבע, יבטל את הדחייה בתנאים שייראו לו, לרבות לענין ערובה והוצאות. 35.על פי התקנה האמורה, משלא הומצאה הערובה שנקבעה עד למועד שנקבע ולא ניתנה ארכה להמצאתה, ומשלא הוגשה בקשה מטעם התובע להרשות לו להפסיק את התובענה, מחובתו של בית המשפט לדחות את התביעה, ואין הדבר מסור לשיקול דעתו (ראו גם: ע"א 2877/92, סאלח עבד אל לטיף נ' מורשת בנימין למסחר ולבניה (קרני שומרון) בע"מ, פ"ד מז(3) 846). על כן, משלא הפקיד התובע את הערובה עד למועד שנקבע, 15.2.2009, בדין נדחתה תביעתו. 36.לאחר מתן החלטה על דחיית התביעה, באפשרותו של התובע לבקש את ביטולה. ביטול כזה יעשה רק אם יצביע התובע על סיבה מספקת, אשר מנעה ממנו ליתן הערובה. במקרה דנן, המבקש תולה את מחדלו באי קבלת כספים מצדדים שלישיים בשל המצב הכלכלי אליו נקלעו, ובשל מבצע "עופרת יצוקה". טענות אלו של המבקש נטענות כלאחר יד, ללא פירוט בסיסי, ואינן מעוררות אמון. יצוין, כי בית המשפט המחוזי כבר עמד בהחלטתו על כך שטענות אלו נטענו בעלמא. יש להניח, כי אילו היה למבקש הסבר מפורט אשר בכוחו לבסס את טענותיו, הוא לא היה נמנע מלהביאו בפניי. מכל מקום, המבקש לא טען מפורשות, כי אין באפשרותו, מבחינה כלכלית, להפקיד הערובה ללא אותם תשלומים מצדדים שלישיים, וממילא לא הוכיח זאת. 37.יתרה מזאת; למבקש ניתנה, בפועל, הארכת המועד אותה ביקש לשם הפקדת הערובה, כמעט במלואה. שכן, המועד האחרון שנקבע להפקדת הערובה חל ביום 15.2.2009, אך פסק הדין הדוחה את התביעה ניתן רק ביום 24.9.2009. הנה כי כן, על אף שעמדו לרשותו תשעה מתוך עשרת הימים שביקש לשם הפקדת הערובה, המבקש נמנע מלהפקידה. 38.גם בהליך שבפניי לא עתר המבקש למתן רשות לתקן את מחדלו, על דרך של הפקדת ערובה באופן מיידי, אלא ביקש, באופן לקוני, ארכה להפקדת הערובה. יודגש: במועד הגשת בקשת רשות הערעור חלפו למעלה משלושה חודשים מן המועד האחרון להפקדת הערובה, ועדיין, המבקש לא הראה נכונות ממשית להפקידה. חלף זאת, עותר המבקש למתן ארכה נוספת, והפעם מבלי ליתן הסבר כלשהו לארכה המבוקשת. התנהלות זו של המשיב אינה משתמעת לשתי פנים, ומעידה כי כל מטרתו הינה להתחמק מתשלום הערובה. 39.זאת ועוד; מיום 14.2.2008, עת הורה בית המשפט המחוזי על הפקדת ערובה בסך 40,000 ש"ח, נמנע המבקש מהפקדת הערובה, באמתלות שונות, לפיהן הסכום הדרוש אינו בידו. אולם, משכלו כל הקיצין, לאחר שנדחתה בקשתו לביטול פסק הדין הדוחה את תביעתו, "מצא" המבקש סכום של 30,000 ש"ח להפקיד כעירבון בהליך שבפניי, והדבר מדבר בעד עצמו. 40.לסיום אתייחס לטענת המבקש, לפיה החלטתו של בית המשפט המחוזי פוגעת באופן בלתי מידתי בזכותו לגישה לערכאות: אמנם, זכות הגישה לערכאות הינה זכות חשובה עד מאוד, אך היא איננה בלתי מוגבלת. מול זכות הגישה לערכאות עומדת זכותו של הצד שכנגד לסיים את הדיון (השוו: בש"א 10730/05 במסגרת רע"א 4133/05 יחזקאל נחמיה נ' "אתרים בחוף ת"א, חברה לפיתוח אתרי תיירות" בע"מ (לא פורסם, 3.5.2007). להלן: עניין נחמיה). אמנם, באחד ההליכים שהתנהלו בין הצדדים לעניין נחמיה קיבל בית משפט זה (השופטת ד' דורנר) בקשת רשות ערעור שהוגשה כנגד דחיית ערעור עקב אי הפקדת ערבון, אולם מצב העניינים שם היה שונה מזה שבפניי עתה: המבקשים שם הפקידו לבסוף את הערבון, באיחור של מספר ימים, כך שבתאריך שנקבע לדיון בקדם הערעור היה הערבון מצוי בקופת בית המשפט, ובכך הובטחו הוצאות המשיבה. כאמור, אין זה המצב במקרה דנן; המבקש לא הפקיד ערובה כלל, לא במועדה ולא משחלף המועד, ואף בהליך שבפניי שב ועתר למתן ארכה לשם הפקדת הערובה. עם כל חשיבותה של זכות הגישה לערכאות, בנסיבות העניין שבפנינו, נסיבות עליהן עמדתי בהרחבה, גוברת זכותו של הצד שכנגד. 41.במצב דברים זה, בדין דחה בית המשפט המחוזי את בקשת המבקש לביטול פסק הדין הדוחה את התובענה. למבקש לא נותר אלא להלין על עצמו. סוף דבר 42.לאור האמור לעיל, בקשת רשות הערעור נדחית. המבקש ישא בשכר טרחת עו"ד המשיבה בסך 30,000 ש"ח.ערובה