1. תאור הצדדים ומהות התובענה: א. התובע (להלן: "התובע") הינו מנהלו של עסק בשם י.צ. פרוייקטים המעניק שירותי סיוע בהליכי קבלת רישוי לאתרי תקשורת. ב. הנתבעת, פלאפון תקשורת בע"מ (להלן: "הנתבעת") הינה חברה פרטית למתן שירותי תקשורת סלולארית. ג. עניינה של התובענה הוא חוב כספי, בו חבה לכאורה הנתבעת, בגין אי תשלום תמורה בעבור שירות שסיפק התובע לנתבעת. ד. הצדדים הסכימו שלא תישמענה עדויות בע"פ וכי יוגשו סיכומים המבוססים על כתבי הטענות והתצהירים שהוגשו, על נספחיהם. 2. תמצית העובדות הצריכות לענין: א. במהלך חודש מרץ 2000 התקשרו הצדדים ב"חוזה מסגרת", המהווה הסדר כללי של תנאי ההתקשרות בין הצדדים. עניינו של חוזה מסגרת זה, הוא כאמור בכותרתו - קבלת שירותי סיוע ברישוי אתרי תקשורת (העתק חוזה המסגרת צורף כנספח א' לכתב התביעה). ב. בכפוף להוראות חוזה המסגרת, היתה שולחת הנתבעת לתובע הזמנות עבודה פרטניות. יצוין, כי שיגרת עבודתו של התובע אצל הנתבעת, כללה גם פעילות בקרב שטחי המגזר הערבי. ג. ביום 22/2/00, כשבועיים לפני חתימת חוזה המסגרת עצמו, חתמו הצדדים על הזמנת עבודה ספציפית (העתק טופס הזמנת העבודה צורף כנספח ב' לתצהיר עדות ראשית מטעם התובע). מקום ביצוע העבודה המוזמנת, כמצוין על טופס הזמנת העבודה, היה טייבה-מערב (להלן: "אתר טייבה"), כאשר מהות הפעולה שנדרשה היא זו הממוספרת בסיפרה 7. הנוסח המודפס הוא "קבלת היתר (בכתב) מעל ל-6 חודשים" ואליו הוספו בכתב יד המילים "כולל איתור מקום לאתר". שווי התמורה בעד הפעולה ננקב בסך 35,000 ₪. ד .בשולי טופס הזמנת העבודה הוספה בתוספת ידנית פיסקה ובה נכתב כי "עם קבלת הסכמה עקרונית בכתב מראש העיר להקמת האתר תשולם מקדמה בלתי חוזרת בהיקף של 15,000 ₪ למשימה מספר 7" (להלן: "התוספת הידנית"). ה .בסופו של דבר (ובחלוף כ-11 חודשים מתאריך טופס הזמנת העבודה) הצטרפה הנתבעת אל תורן אנטנה קיים שהיה בבעלותה של חברת "פרטנר", ואשר הוקם שם מבעוד מועד על סמך היתר בניה שניתן כדין. אין מחלוקת בין הצדדים כי גם לתובע היה חלק בהפניית הנתבעת לתורן של חברת "פרטנר", אולם אין בפי התובע טענה כי הוא זה שהשלים את הענין והסדיר את הקמת האנטנה במקום הנ"ל. ו. משהוקם אתר האנטנה פנה התובע אל הנתבעת בדרישה לתשלום התמורה המגיעה לו לטענתו. הנתבעת השיבה פני התובע ריקם, בטענה שהתובע לא עמד בהתחייבויותיו כדבעי - קרי, קבלת היתר בכתב להקמת אתר אנטנה; כמו כן, הודיעה הנתבעת לתובע כי אין בכוונתה לשלם לו מעבר לסך 7,500 ₪ שכבר שולמו לו לפנים משורת הדין - ומכאן התביעה. 3. יריעת המחלוקת וטענות הצדדים: א. בין הצדדים נתגלעה מחלוקת מהותית באשר לפרשנות שיש ליתן לתוכנה ולגבולותיה של העבודה אותה נדרש התובע לבצע: האם התמצה תפקידו של התובע באיתור והצבעה על אתר מתאים להקמת אנטנה של הנתבעת, כפי שמבקש לטעון התובע, או שמא יש לקבוע שהתחייבותו כוללת גם עשייה ממשית להשגת היתר בניה כדין לאתר, כטענת הנתבעת. ב. כפועל יוצא הצדדים אינם תמימי דעים באשר לשאלה האם אכן ביצע התובע את העבודה שהוטלה עליו, במלואה. ג. התובע טוען, כי את התחייבותו לפעול לקבלת היתר בניה יש לפרש כאיתור אתר מתאים וביצוע פעולות שוטפות מול רשויות התכנון והבניה, במטרה לתאם עמן את ההליכים הנדרשים לקבלת היתר כאמור. ד. התובע נסמך על דיני התכנון והבניה, בטענה שנקבע לפיהם כי הזכות לקבל היתר בניה מוגבלת לבעל הקרקע ו/או יזם ו/או מי מטעמם ולפיכך ממילא לא היתה בידו - מלכתחילה - האפשרות החוקית להגיש בקשה למתן היתר בניה בנוגע לאתר לא לו. ה. עוד טוען התובע כי במסגרת ביצוע העבודה המבוקשת היה עליו להקדיש משאבים ומאמצים מרובים כמפורט בס' 6 לתצהיר עדות ראשית מטעמו; בין היתר, טוען התובע כי נדרש לסייר בשטח, לאתר מקומות בעלי פוטנציאל מתאים להקמת אתר האנטנה, לבוא במגע עם בעלי הקרקעות ולהידבר עם גורמים ברשויות התכנון במועצת טייבה. ו. התובע טוען, כי האתר בו הוקמה האנטנה בסופו של יום, הינו אתר שנבחר על ידי התובע מתוך שני אתרים אפשריים, ואשר הומלץ עליו לנתבעת מפי התובע ישירות. בכך, מצא התובע לנכון לברך על המוגמר, ולראות בעבודתו כמבוצעת. ז. מנגד טוענת הנתבעת כי תחומי העבודה המוזמנת השתרעו גם - ובעיקר - על השגת היתר בניה, כאשר מלאכת איתור האתר המתאים היתה נלווית וטפלה למטרה העיקרית. את טענתה זו מבקשת הנתבעת לסמוך הן בלשונה של הזמנת העבודה, והן ברוח הפרשנות התכליתית של חוזה המסגרת וההוראה הרלוונטית בטופס הזמנת העבודה. ח. כפועל יוצא טוענת הנתבעת כי התובע לא עמד במילוי המטלה העיקרית. כן טוענת הנתבעת כי התובע כשל בהרמת הנטל להוכיח כי היתר הבניה שקיבלה לבסוף הנתבעת הוא זה אשר הוזמן על ידי הנתבעת בטופס הזמנת העבודה, באופן שהתובע עצמו שימש הגורם היעיל להשגת ההיתר. ט. מטעמים אלה ולאור טענתה כי היא עצמה פעלה למציאת אתר והשגת היתר בניה עבורו, טוענת הנתבעת כי יש לדחות את תביעתו של התובע לתשלום תמורה בגין עבודה שלא בוצעה. 4. דיון והכרעה א. מהותה של העבודה המוזמנת: 1)במבוא לחוזה המסגרת נכתב: "הואיל ופלאפון מעוניינת בקבלת שירותי סיוע ברישוי אתרי תקשורת, בהתאם לחוזה זה ובפניות ספציפיות שיופנו לספק מעת לעת..." (ההדגשים כאן ואילך אינם במקור). ס' 3 לחוזה המסגרת קובע: "... אספקת השירותים בפועל וכל ענין הקשור בכך, יבוצעו בהתאם ובכפוף להזמנות ספציפיות אשר יימסרו לספק מעת לעת על ידי נציג פלאפון המוסמך לכך" (להלן: "הזמנת עבודה"). בכל הזמנת עבודה יפורטו השירותים הנדרשים בה לרבות מועדים, מקום אספקתם, תימחורם וכד'. הספק יבצע את השירותים המפורטים בהזמנת העבודה בהתאם למפורט בה. לשונה של הפעולה הממוספרת 7 על גבי טופס הזמנת העבודה הובאה בס' 2 (ג) לעיל. 2) בחינת הלשון והתכלית גם יחד, הן של המבוא לחוזה המסגרת והן של הפעולה הרלוונטית בטופס הזמנת העבודה, מלמדת כי אכן המטרה הראשונית אשר ניצבה בבסיס ההתקשרות שבין הנתבעת לבין התובע הינה דווקא רישוי אתרים ולא רק סיוע באיתור אתר מתאים. 3) לא די בכך שמטרתה העיקרית של ההתקשרות מתנוססת על גבי חוזה המסגרת, מפנה האחרון אל הזמנות עבודה ספציפיות, אשר בכל אחת נקבעת הפעולה הספציפית המבוקשת על ידי הנתבעת. ס' 1 לחוזה המסגרת יוצר זיקה משפטית ישירה בין הסכם המסגרת לבין כל הזמנת עבודה פרטנית שבאה בעקבותיו (במקרה דנן, הזמנת העבודה אמנם נחתמה עובר לחתימה על הסכם המסגרת, ברם לא נשמעה כל טענה מטעם הצדדים השוללת זיקה כאמור). 4) על טופס הזמנת העבודה בענייננו, אשר מכיל מגוון של פעולות אפשריות הנתונות לבחירת הנתבעת, מסומנת דווקא הפעולה שתכליתה קבלת היתר בכתב. יושם אל לב, שכל הפעולות האופציונליות המופיעות על גבי טופס הזמנת העבודה (ואשר לא הוגדרו בענייננו כשירותים שהוזמנו) - עניינן בפעולות הנוגעות לחוקיותם של אתרים בהם מבקשת הנתבעת להקים מתקניה. הנה כי כן, גם "סביבתה הגיאוגרפית" של ההוראה המסומנת בטופס הזמנת העבודה מלמדת על תכליתה. 5) לא זו אף זו: במקורה, היתה פעולת קבלת ההיתר כתובה ועומדת ברשות עצמה, והיא לא כללה - לא במפורש ולא מכללא - גם פעולות איתור אתר פוטנציאלי. פעולה זו, של איתור אתר מתאים להקמת האנטנה, הוספה רק בכתב יד על ידי הצדדים. חזקה על הצדדים, כי אילו נועדה תוספת זו לייתר את פעולת קבלת ההיתר או להחליפה - אזי היו כותבים זאת מפורשות. אולם, לא זו בלבד שפעולה מס' 7 - קבלת ההיתר - לא בוטלה על ידם, אלא שעם הוספת התיבה "כולל" בפתח התוספת הידנית, נמצאת למד על כוונה לרבות ולא למעט. תוצאה זו מתיישבת גם עם ההיגיון והשכל הישר, שהרי לא ניתן לקבל היתר אלא לאתר מוגדר ומסוים. לפיכך אין לקבל טענת התובע אשר עברה כחוט השני בכתבי טענותיו, ולפיה כל תכלית ההתקשרות החוזית עם הנתבעת היתה בבחינת איתור אתר חדש בטייבה ותו לא. 6) ניסיונו של התובע לחסות באצטלה של התוספת הידנית על גבי הזמנת העבודה, תוך ניסיון "לגמד" הוראה שרירה ומפורשת, המהווה ברירת מחדל הקודמת לתוספת הידנית, גובל בחוסר תום לב ואין לו מקום. באופן דומה יש לדחות את טענת התובע כאמור בס' 12 לתצהיר העדות הראשית מטעמו, ולפיה מלכתחילה הוא נעדר סמכות לפעול להגשת בקשה להיתר. מבלי לקבוע מסמרות בשאלת סמכותו החוקית של התובע לבקש את ההיתר, הרי שכיום, מספר שנים לאחר החתימה על הזמנת העבודה, קיימת מניעות בפני התובע מלטעון לראשונה כי לכתחילה היו ידיו כבולות על פי דין מלפעול כקבוע בהסכם לו היה צד ועליו חתם. מניעות זו הינה נגזרת של עיקרון תום הלב החולש גם על דרכי הפרשנות החוזית. לענין זה, ראה דבר א' ברק בספרו פרשנות במשפט (הוצאת נבו, תשס"א), כרך רביעי, עמ' 220-221: "עקרון תום הלב דורש כי משמעותו המשפטית של החוזה תיקבע לפי כוונתם המשותפת של הצדדים, ולא על פי הבנתו האובייקטיבית של האדם הסביר או כוונתו של צד אחד בלבד או הבנתו האופרטוניסטית. אכן צד לחוזה המתכחש לכוונה המשותפת לו ולצד האחר והמבקש לתת לחוזה מובן שונה מזה המגשים את כוונתם המשותפת, מתנהג שלא בתום לב." (ההדגשות לא במקור). המסקנה היא, כי יש לפרש את אומד דעת הצדדים ככזה המייחס לשני הצדדים כוונה לפיה על התובע מוטלת עבודה משולבת של איתור אתר מתאים לצרכיה של הנתבעת וטיפול בהשגת היתר בניה עליו. 7) חיזוק למסקנה זו מצוי בהערה שנרשמה בכתב יד בשולי טופס הזמנת העבודה, אשר יש בה כדי להאיר את תכלית ההתקשרות בין הצדדים, וזו לשונה: "הערה: עם קבלת הסכמה עקרונית בכתב מראש העיר להקמת האתר, תשלם מקדמה בלתי חוזרת בהיקף של 15,000 ₪ (חמש עשרה אלף ₪) למשימה מס' 7." ב"כ התובע בסיכומיו מבקש לראות בהוספת ההערה דלעיל לא יותר מאשר נקודת ציון לתשלום. לשון אחר: המועד הנקוב בהערה (קרי, מועד קבלת ההסכמה העקרונית) הינו נקודה על לוח זמני התשלומים המגיעים לתובע, ואין לגזור ממנו חובה כלשהי כלפי התובע. טענה זו אין לקבל. גם לשיטתו של ב"כ התובע כל עוד לא נתקבל היתר בניה לאתר, לא זכאי התובע אלא למקדמה בלבד (ס' 14 לסיכומי ב"כ התובע), כך שאין ספק שעצם קיומו של ההיתר משליך ישירות על זכותו של התובע לקבלת מלוא התמורה. יתר על כן, נראה כי בחירת אלמנט ההסכמה העקרונית בכתב מאת ראש העיר כאמור לא היתה מקרית או שרירותית, וכי היא היוותה יסוד נוסף מיסודותיה של תכלית ההתקשרות שבין הצדדים. ברי כי השגת הסכמה עקרונית כאמור מהווה "מחצית הדרך" במסגרתה של מטרה רחבה יותר - השגת היתר בניה. שיטתו של התובע איננה מתיישבת עם ההגיון הכלכלי ו/או המסחרי. אם התובע זכאי למקדמה בלבד בתמורה להשגת הסכמה עקרונית, אזי ברור כי לצורך תשלום היתרה יש לבצע את הפעולה העיקרית. אילו נלך לשיטתו של התובע ונסבור כי לא היה זה מתפקידו שלו להמשיך ולפעול לקבלת היתר דה-יורה אלא תפקידו של אחר, אזי מה טעם היה לנתבעת לפצל בין המטלות ואף להתנות את תשלום היתרה בשלב מאוחר יותר - כשהתובע כבר איננו בתמונה? אדרבה, ההגיון מחייב דווקא, כי תשלום מקדמה כאמור משיג את מטרתו כתמריץ, שעה שמדובר באותו אדם המחויב בעשייתן של מספר פעולות. מאחר וברור מאופן סימון הפעולה המבוקשת על טופס הזמנת העבודה ומהתוספת בכתב יד כי הנתבעת שאפה לא רק למצוא אתר פוטנציאלי אלא אף חפצה להכשירו מבחינה חוקית לשימושה, ברור כי המטרה הסופית שניצבה לנגד עיניה במעמד כריתת החוזה עם התובע היתה השגת היתר בניה. זו היתה הסיבה לפיצול התשלום וזוהי אף הסיבה להוראה המפורשת בסוף טופס הזמנת העבודה לפיה "התמורה תשולם בכפוף לביצוע הפעילות הנדרשת לעיל באופן מלא". ב.ביצוע העבודה על ידי התובע: 1) התובע מפרט בס' 6 לתצהירו אודות פעולות שביצע לצורך איתור אתר שיתאים להתקנת אנטנה. לטענתו היה עליו לאתר בעלי קרקעות, לתאם פגישות עם גורמי התכנון במועצת טייבה ועם הגורמים המוסמכים מטעם הנתבעת, כמו גם לסייר בשטח עצמו. כמו כן, טוען שם התובע כי דאג לעדכן את הנתבעת באופן שוטף בכל הנוגע להתקדמות "הטיפול בענין", תוך שהוא מפנה את הנתבעת אל אנשי קשר רלוונטיים בטייבה. התובע מפנה בתצהירו לנספחים אשר אמורים לאשש טענותיו אלו. דע עקא, עיון בחומר הנספחים מורה כי טענותיו של התובע אינן נתמכות בהם. 2) אסופת המסמכים המסומנת "נספח ג'" כוללת בקשה לתשלום שכ"ט בעבור שירותי ייעוץ תכנוני ששלח התובע לנציג הנתבעת בתאריך 4 בספטמבר 2000. במכתב זה אין פירוט של הפעולות אותן ביצע התובע בענין אתר טייבה, ולא ניתן למצוא בו שום אינדיקציה לפעולות כאמור. בנוסף, מצורף מכתב פניה לתובע מאת יוסף הורוביץ מטעם הנתבעת. המכתב, בו מפנה יוסף הורוביץ את התובע לתיקונים שנעשו עובר לחתימה על החוזה בין הצדדים, כלל איננו רלוונטי לנטען בתצהירו של התובע. כמו כן, לא רלוונטי בעליל מכתב הפנייה מטעם הנתבעת אל התובע, שעניינו הסדרת עניינים טכניים הנוגעים לאופן ניהול התשלומים לתובע. התובע לא צירף כל אסמכתא לפניות הנטענות אל גורמי התכנון במועצת טייבה (והרי חזקה היא שדרכם של מגעים אלה להיעשות ברובם בכתב). התובע לא נקב בשמות הגורמים עימם נפגש ולא זימנם לעדות. התובע לא צירף אסמכתאות לעידכונים בכתב ששלח לכאורה לנתבעת אודות התקדמות התהליך. התובע לא צירף את הראיה הבסיסית והמהותית ביותר לצורך תביעתו - היא ההסכמה העקרונית בכתב מאת ראש העיר על הקמת האתר. יוזכר, כי הסכמה זו הינה תנאי סף למקדמה, קל וחומר למתן התשלום כולו. אין זאת, כי התובע לא הרים את נטל ההוכחה הנדרש להוכחת תביעתו. בשולי הדברים נציין כי העדר תוצאות מעשיות (ופער הזמנים הניכר בין הפעילות הנטענת לבין קבלת ההיתר פירושו שלפעילות התובע לא היו תוצאות מעשיות) מלמד ברמת הסתברות גבוהה על העדר עשייה בתחום הרישוי מצד התובע. ככל הנראה, נבע העדר העשייה מצד התובע מהודעה שקיבל מהנתבעת, זמן מה לפני שהצטרפה אל האנטנה הקיימת של חב' פרטנר, המורה לו על הפסקת עבודתו. לאור תוצאה זו יש לקבל את טענות ב"כ הנתבעת בסיכומיה בדבר אי היות התובע ה"גורם היעיל" לקבלת היתר הבניה. אוסיף כי אין זה רלוונטי מי היה הגורם אשר בגינו הושג הייתר בפועל, כל עוד ברור שלא היה זה התובע. ברור שהתובע אינו יכול להיות אחראי לכך שההיתר ינתן. יחד עם זאת, מהות ההתקשרות בין הצדדים כוללת התניה של שכרו בקבלת ההיתר, והתנייה של המקדמה (שלא תוחזר) בהשגת הסכמה עקרונית בכתב. בכך דומה התובע למתווך שאינו יכול לכפות על הצדדים להתקשר בחוזה, אך אינו זכאי לשכר אם לא התקשרו בחוזה, או אם פעילותו לא היתה "הגורם היעיל" להתקשרות כזו. 5. סוף דבר: מכל הטעמים דלעיל יש לדחות את התביעה תוך חיוב בהוצאות. במאמר מוסגר אוסיף כי השינויים התכופים שנעשו חדשות לבקרים על ידי התובע ברכיב סכום התביעה רק הגבירו את הספקות באשר לאמיתות התביעה. על כן התביעה נדחית. בהתחשב בכך שלא נשמעו ראיות בעל פה, דבר שחסך זמן שיפוטי וזמן והוצאות גם לנתבעת, אני מחייב את התובע לשלם לנתבעת הוצאות ושכ"ט עו"ד בסך 5,000 ₪ ובתוספת מע"מ כחוק. בניההיתר בניה