לבית הדין הוגשה בקשה לצו מניעה זמני, לשם הפסקת הוראה לביטול משכורתו, ותביעה לבזיון בית המשפט שעיקרה אכיפת הסכם פשרה שקיבלו תוקף של פס"ד. כמו מן התבקש במסגרת התיק לקבוע דיון לשם: "קיום משא ומתן בקשר לתפקידו ותחומי אחריותו של התובע, או לחלופין חהשיבו לתפקיד סגן חשב בכיר"... הבקשה למתן צו זמני - נדחתה בהחלטת בית הדין מיום 16/7/06. נותרה אפוא, בעינה שאלת הבזיון. לאחר עיון בחומר שבתיק ובתגובה - אין מקום להעתר לה, כפי שיובהר להלן: 1. ביום 11/8/05, במסגרת דיון בבקשה לצו מניעה זמני, הגיעו הצדדים להסכמות לעניין שיבוצו של התובע באחת מיחידות החשב הכללי, ובין השאר נקבע כי: "במהלך התקופה הראשונה של שיבוצו בתפקיד החדש יקיימו הצדדים בינהם דין ודברים בעניין הגדרת התפקיד ואופן ביצועו לשביעות רצון שני הצדדים. בתום שבעה חודשים מהיום יקיימו הצדדים בירור זה עם זה בעניין תקופת העבודה שחלפה. במקרה שהצדדים לא יגיעו להסכמה בינהם... ישקלו הצדדים החזרת המבקש לתפקיד סגן חשב בכיר כפי שכהן מאז אוגוסט 1998. אם יעמוד המבקש על החזרתו לתפקיד מסוג זה והמשיבה תהיה סבורה שאין מקום להחזירו ואף לא ניתן חהמשיך בהעסקתו בתפקיד החדש, תהיה רשאית המשיבה להתחיל בהליך של פיטורים מטעמים של אי התאמה..." ביום 10/10/05 הוסכם בדיון כי ההחלטה מיום 11/8/05 תוארך לשנה נוספת מיום הדיון דהיינו - עד ליום 10/10/06. 2. לטענת התובע, הנתבעת לא פעלה ע"פ ההסכם ולכן יש מקום לכפות עליה, על דרך של בזיון את ביצוע ההסכם. מנגד טענה הנתבעת כי פעלה על פי ההסכם וכי הפרתו היתה דווקא על ידי התובע. 3. לבקשת התובע, נקבע דיון ל-19/7/06, אולם, (בין השאר בגלל אירועי המלחמה בצפון), הודיע התובע כי הוא מבקש להקפיא את הטיפול בתיק ולבטל את הדיון. 4. בית הדין נעתר לבקשה, ביטל את הדיון, וביקש כי התובע יודיע תוך 30 יום האם וכיצד בדעתו לנהל את ההליך. ביום 11/9/06, משלא התקבלה כל הודעה, שב בית הדין והודיע לתובע כי במידה ולא תתקבל הודעה אחרת תימחק התביעה ללא צו להוצאות בתגובה, הודיע התובע כי הוא עומד על תביעתו, וצרף מכתב ארוך ששלח לחשב הכללי, ובו פירוט כל העוולות שנגרמו לו, לטענתו בהתנהלות הנתבעת לגביו לגבי כל ההליכים שהיו בעניינו. 5. בתגובה השיבה הנתבעת כי הבקשה כבר אינה רלבנטית. הסכם הפשרה התייחס למצב זמני שכבר הסתיים, וכי נפתחו כנגדו הליכי פיטורין, ע"פ האמור בהסכם הפשרה. 6. לאחרונה נתן בית הדין הארצי את דעתו לעניין פקודת בזיון בית המשפט, ובמיוחד למצב בו מבקשים בזיון, בעניינים שהסתיימו בהסכם פשרה. וכך אמר בית הדין הארצי מפי כבוד השופטת נילי ארד (ע"ע 561/06 - גיטנר אולג נ' משה זאק ואח'. תק-אר 2006(4), 78, עמ' 80): "ככלל, בהתבקש סעד של בזיון על פי הפקודה, תיתן הערכאה השיפוטית דעתה, בין היתר, לשיקולים אלה, אשר ייבחנו לאור נסיבות המקרה הספציפי: האינטרס הציבורי לפיו פסקי דין יבוצעו הלכה למעשה ולא ינוהלו הליכים משפטיים לשווא; בחינת דרכים חלופיות לאכיפת פסקי דין ויעילותן; טיב המחלוקת בין הצדדים; נוסח הסכם הפשרה שקיבל תוקף של פסק דין, בהירותו ומשמעותו ותחולתו על מי שמבוקש סעד הבזיון נגדו; לא בנקל ייעשה שימוש במנגנון האכיפה שבפקודת הבזיון עת המדובר בפסק דין הנותן תוקף להסדר פשרה בין הצדדים... לפסק דין הנותן תוקף להסכמת הצדדים פָּן הסכמי ופָּן של פסק דין... משכך הוא, פסק דין המאשר הסכם פשרה ניתן לאכיפה ככל פסק דין, לרבות בהליכי בזיון... עם זאת, המגמה בפסיקה הינה הגבלת השימוש בהליך הבזיון כאשר מדובר באכיפת הסכם פשרה שקיבל תוקף של פסק הדין, ככל שישנן דרכים חלופיות אחרות לביצועו. מגמה זו משתלבת בעקרון היסוד של דיני אכיפת הוראות בית משפט לפיו יש ללכת בדרך הפחות חמורה. לאמור, טרם נקיטה בהליך בזיון, יש לנסות הליך אכיפה פחות חמור שהינו מעשי וממשי (ס',גולדשטיין,"יחסי גומלין בין דרכי אכיפת הוראות לא כספיות של בית המשפט - עקרון הדרך החמורה פחות, משפטים טז (תשמ"ו) 176, 195)". בעניינו - אין כל מקום לפעול על דרך של פקודת הבזיון, ולא מוצו אפשרויות אחרות, טובות יותר וקיצוניות פחות, על מנת שהתובע יממש את זכויותיו, ככל שנפגעו. בנוסף, אין כיום כל משמעות לאכיפה זו, כאשר ממילא החלו בהליכי פיטורין כנגדו (ע"פ האמור בפסק הדיון שנתן תוקף להסכמת הצדדים). יש להוסיף ולציין כי פסק הדין שמבקשים לאכוף, איננו פס"ד לתשלום או לעשייה אופרטיבית מדוייקת ומדוקדקת. מדובר על נסיון להביא את הצדדים לדרך של שיתוף פעולה, שאם יכשל - יסתיים בפיטורין. לא ניתן לאמוד בצורה מדוייקת כיצד בדיוק פעלו הצדדים, ומי הפר את ההסכם. ככל שהתביעה הינה לפיצוי בגין הפרת הסכם - אין הדרך של תביעה בזיון בית המשפט מהווה תשובה לשאלה זו. היות וכך - איננו סבורים כי יש מקום לפעול בעניינו של התובע בדרך החריגה של פקודת בזיון בית המשפט, ועל כן דין התביעה להידחות. יצויין כי במכתב שצרף התובע הועלו נגדו טענות שונות לענין העוולות שנגרמו לו לטענת ובמהלך השנים, אולם אלו אינן קשורות לתיק זה. בכל מקרה, התובע הגיש תביעה לעניין דרגתו הנכונה, וממש בימים אלו ניתן פס"ד בעיניינו. מכל מקום, וכאמור, הדרך של תביעה לבזיון בית המשפט איננה ההליך הראוי במקרה שלפנינו, ואין מקום לפעול על פיה. התביעה נדחית. בנסיבות העניין - אין צו להוצאות. ערעור על פסק דין זה ניתן להגיש לבית הדין הארצי תוך 30 יום מיום המצאת פסק הדין ליד הצד המבקש לערער. חוזהמתן תוקף של פסק דיןאכיפת חוזההסכם פשרהפשרה