כללי 1. המחלוקת בהליך דנן בין מבוטחת בביטוח חיים וביטוח תאונה ונכות לבין מבטח נסבה סביב שאלת קיומו של כיסוי ביטוחי בשל אי-כושר לעבודה וסביב זכות המבוטחת לקבלת תגמולי ביטוח בשל נכות. המחלוקת 2. לטענת התובעת לאחר שקרה מקרה ביטוח כפי שיפורט בהמשך, זכאית לתגמולי ביטוח בגין נכות צמיתה שנותרה לה וכן בגין אי-כושר לעבודה למשך שמונה עשר שבועות. לדעתה כוללת פוליסת הביטוח שהוציאה הנתבעת (להלן: חברת AIG) כיסוי ביטוחי הן בגין נכות מתאונה והן בגין אי-כושר לעבודה הנובע מתאונה. 3. חברת AIG אינה חולקת כי הפוליסה מקנה כיסוי ביטוחי בגין נכות כתוצאה מתאונה ברם לטענתה במקרה דנן אין התובעת זכאית לתגמולי ביטוח, שכן לא נותרה לה נכות צמיתה. כמו-כן, אין היא זכאית לתגמולי ביטוח בגין אי-כושר לעבודה, שכן בהתאם לפוליסה הרלוונטית אין כיסוי ביטוחי לנזק מסוג זה. 4. לאחר שקרה מקרה הביטוח פנתה התובעת לחברת AIG ברם זו דחתה את תביעתה בסברה כי תביעתה היא לתגמולי ביטוח בגין אי-כושר לעבודה. בהמשך התנהלה התכתבות ענפה בין הצדדים בנושא הכיסוי הביטוחי. התובעת המציאה לחברת AIG חוות דעת של מומחה מטעמה, ובטרם בדיקתה על ידי מומחה מטעמה גילתה חברת AIG נכונות לשלם סכום מסוים כתגמולי ביטוח במסגרת ביטוח נכות ברם הצעתה נדחתה על ידי התובעת. בעקבות זאת נבדקה התובעת על ידי מומחה מטעם חברת AIG, שהגיע לכלל מסקנה, כי לא נותרה לתובעת נכות צמיתה. 5. על כן הוגשה התובענה דנן (תחליה נתבעו תגמולי ביטוח בגין נכות ובמהלך הדיון הוגש כתב תביעה מתוקן לפיו נתבעו גם תגמולי ביטוח בגין אי-כושר לעבודה) בה נתבעים תגמולי ביטוח בסך 100,000 ₪ בגין נכות כתוצאה מתאונה (סכום זה משוערך ליום הגשת התובענה מסתכם בסך 127,529 ₪) על בסיס נכות צמיתה בשיעור 10% וסך של 27,617 ₪ בגין אי-כושר למשך שמונה עשר שבועות. חוזה הביטוח 6. התובעת, ילידת 1936, עורכת-דין במקצועה וחברה בלשכת עורכי הדין בישראל (להלן: הלשכה או לשכת עורכי דין). שנים אחדות לפני האירוע המהווה יסוד לתובענה דנן הגיעה לשכת עורכי דין לידי הסכמה עם איילון חברה לביטוח בע"מ (ויתכן גם עם מבטחים נוספים, הדבר לא הוברר ואינו רלוונטי) (להלן: חברת איילון) בדבר סוג הכיסוי הביטוחי במסגרת פוליסה לביטוח חיים וביטוח מחלה, תאונה ונכות, סכומי ביטוח וגובה דמי ביטוח שיחולו על מי שנמנה על חבריה ובני-זוגם. 7. החל משנת 1999 התקשרה התובעת באמצעות סוכנות לביטוח "חידוש מרוז סוכנות לביטוח" (להלן: סוכנות מרוז) בחוזה ביטוח חיים ותאונות עם חברת איילון בתנאים המוצעים לחברי הלשכה. חוזה הביטוח עם חברת איילון חודש בשנים העוקבות לאחר מכן. תקופת הביטוח החלה ביום אחד בפברואר של שנה קלנדרית והסתיימה ביום שלושים ואחד בינואר של השנה העוקבת אחריה. הפוליסות שהוצאו על ידי חברת איילון העניקו כיסוי ביטוחי למקרה של מוות מתאונה ונכות מתאונה בלבד. 8. בתחילת שנת 2002 חתמה התובעת על "טופס הצטרפות לביטוח תאונות אישיות לציבור עורכי הדין באמצעות חידוש מרוז סוכנות לביטוח" (להלן: ההצעה לביטוח) לפיו בקשה להתקשר בחוזה ביטוח עם חברת AIG בעבורה ובעבור בן-זוגה. בהתאם להצעה לביטוח, תמורת פרמיה בסך 85 ₪ כל אחד יהיה זכאי כל מבוטח לתגמולי ביטוח בסך 1,000,000 ₪ למקרה של מוות או נכות מתאונה. כן סוכם על פיצוי נוסף בשיעור 150% מהסכום הנקוב לעיל במקרה של מוות עקב תאונת דרכים. אין חולק כי לפי ההצעה לביטוח ניתן היה להרחיב את הכיסוי הביטוחי תמורת דמי ביטוח נוספים ברם התובעת בחרה שלא לעשות כן. עוד אין חולק, כי ביטוח נכות העניק למבוטח זכות לקבלת תגמולי ביטוח על בסיס סכום הביטוח (שלפי בחירת התובעת הסתכם בסך 1,000,000 ₪) אם הנכות הנה בשיעור 100%, ואם הנכות חלקית בלבד יהיו תגמולי הביטוח יחסיים לשיעור הנכות הצמיתה שנקבע למבוטח. ראה סעיף 3 לתנאים הכללים של הפוליסה. 9. בעקבות ההצעה לביטוח הוציאה חברת AIG פוליסת ביטוח מספר 570000736/02 (להלן: הפוליסה) שתקופת הביטוח לפיה החלה ביום 1.2.02 והסתיימה ביום 31.1.03. לפי התנאים הכללים של הפוליסה שכותרתם "פוליסה לביטוח תאונות אישיות למקרה מוות, נכות צמיתה ואי כושר עבודה" מוגדר "מקרה ביטוח" כדלקמן: "חבלה גופנית כתוצאה מאירוע פתאומי בלתי צפוי מראש, אשר נגרמה למבוטח במישרין מהפעלת כוח פיזי, על ידי גורם חיצוני גלוי לעין ובתנאי שהסיבה היחידה, הישירה והמיידית לחבלה הגופנות האמורה היא עצם הפעלת הכוח האסור ולא כל סיבה אחרת (לרבות פסיכולוגית ו/או אמוציונלית) אשר בלי תלות בגורם אחר, היוותה הסיבה הבלעדית לאחד מאלה: 1.1.1 מותו של המבוטח או נכותו בתנאי שהמוות או הנכות נגרמו תוך שנים עשר (12) חודשים מתאריך קרות מקרה הביטוח. 1.1.2 אי כושרו הזמני של המבוטח לעסוק בעבודתו, מקצועו או במשלח ידו או להתמסר להם בצורה כלשהי, באורח מלא או באורח חלקי, וזאת בשיעור של 25% לפחות. על אף האמור לעיל, נכות (חלקית או מלאה) הנובעת מהצטברות של תאונות רבות וקטנות (מיקרו טראומות) לא תחשב כתאונה, גם אם כל מקרה כשלעצמו נופל בהגדרת המונח תאונה". 10. המדובר אפוא בפוליסה אשר לפי תנאיה הכלליים מעניקה ביטוח לפי פרק ב' (ביטוח חיים) ופרק ג' (ביטוח תאונה, מחלה ונכות) לחוק חוזה הביטוח תשמ"א-1981 (להלן: חוק חוזה הביטוח. בשני המקרים צומצם הכיסוי הביטוחי למקרה ביטוח כתוצאה מתאונה בלבד וכוללת אפשרות למתן כיסוי ביטוחי בגין אי-כושר לעבודה. 11. אין חולק, כי ניסוח התנאים הכלליים בפוליסות שהוציאה חברת AIG משנת 2003 ואילך היה שונה ולא נכלל בו כיסוי ביטוחי בגין אי-כושר לעבודה. 12. מפרט הפוליסה, להבדיל מהתנאים הכלליים, מציין כיסוי ביטוחי התואם את ההצעה לביטוח עליה חתמה התובעת, קרי, ביטוח בגין "מוות מתאונה, נכות מתאונה ופיצוי מוגדל בשיעור של 150% מסכום הביטוח היסודי למקרה של מוות בתאונת דרכים". 13. אף כי בסיכומיה טוענת אחרת, ניתן לקבוע כי ימים אחדים לאחר חתימתה על ההצעה לביטוח קיבלה התובעת את הפוליסה, כולל התנאים הכלליים והמפרט. כך עולה מתצהיר עדות ראשית מטעמה (ת/1) בו אין זכר לטענה לפיה לא קבלה את המפרט יחד עם התנאים הכלליים (ראה סעיפים 3, 12, 13 ו-14) וכך גם העידה בעמ' 13 ש' 20-18 ובעמ' 16 משורה 8 ואילך. 14. אמנם נכון, במקומות אחרים בעדותה משתמע כי התובעת קבלה מפרט ברם לא זה הכולל פיצוי בגין אי-כושר לעבודה (ראה עמ' 23 ש' 1 - 5) או כי את המפרט קבלה רק לאחר התאונה בעקבות דרישות חוזרות ונשנות מצדה מחברת AIG ומבאת כוחה. 15. בסיכומיה גם טוענת התובעת כי פרוטוקול הדיון אינו משקף את העובדות לאשורן וכי בניגוד למשתמע לא קבלה את המפרט וכי מחמת ליקוי בשמיעה לא הבינה את השאלות שהופנו אליה. אין לקבל טענה זו. אם אמנם דבריה לא נרשמו כהלכה בפרוטוקול (ואין זה נהיר כי זו טענתה) היה על התובעת להגיש בקשה לתיקונו תוך עשרה ימים מהיום בו הומצא לה הפרוטוקול כאמור בסעיף 68א(ד) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב] תשמ"ד-1984 וממילא היה צורך ליתן לצד שכנגד הזדמנות נאותה להגיב עליה. ראה בסוגיה א' גורן, "סוגיות בסדר דין אזרחי", מהדורה עשירית, בעמ' 315-313. 16. לא זו אף זו, בהתאם לתקנות 240 ו-241 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן: התקנות) כל בקשה תוגש בכתב בצירוף תצהיר לאימות העובדות המבססות אותה. התובעת לא עשתה כן, ורק בסיכומיה טענה ללא כל סימוכין כי סובלת מליקוי בשמיעתה. די בטעם זה כדי לדחות מכל וכל את טענתה בדבר טעות ברישום הפרוטוקול או חוסר הבנה מצדה את השאלות שנשאלה. 17. למותר לציין כי טענת התובעת סלקטיבית למדיי שהרי מופנית רק כלפי אמירות הנוגדות את האינטרס שלה והן בבחינת הודאת בעל-דין. מעבר לכך, לא זו בלבד שטענתה לפיה לא קבלה את המפרט מהווה עדות כבושה שלא נטענה בתצהיר עדות ראשית אלא שהודאותיה בדבר קבלת המפרט יחד עם התנאים הכלליים אינן אמירה חד-פעמית ולא נאמרו אגב התייחסות לנושא אחר. התובעת השיבה באופן חד-משמעי על שאלה ישירה וברורה בעניין זה. 18. עדות התובעת לא היתה עקבית וקשה לבסס עליה ממצאים ועובדות. מה גם, שמעדותה עולה, כי לא קראה את הפוליסה או לא קראה אותה בעיון והניחה כי כוללת כיסוי ביטוחי בגין אי-כושר לעבודה, כפי שגם הניחה שהפוליסות שהוצאו בשנים קודמות על ידי חברת איילון כללו כיסוי ביטוחי בגין אי-כושר לעבודה, אף כי אין לדבר תימוכין. 19. אני קובעת אפוא כי התובעת קבלה לידיה את הפוליסה, כולל התנאים הכללים והמפרט. מקרה הביטוח 20. ביום 26.1.03 נתקלה התובעת בצינור השקיה בגינת ביתה וכתוצאה מעדה ונפלה על שביל מרוצף אבנים. כתוצאה מהנפילה נחבלה, אובחן בין היתר שבר בעצם הסטרנום וחבלות בחלקי גוף שונים בעטיים נזקקה לטיפול רפואי. אירוע זה עונה על הגדרת "תאונה" בתנאים הכלליים של הפוליסה ומהווה מקרה ביטוח. 21. ביום 2.2.03 הודיעה התובעת על קרות מקרה ביטוח. על הודעה זו לא הגיבה חברת AIG. ביום 1.6.03 הגישה התובעת תביעה לקבלת תגמולי ביטוח בצירוף תיעוד רפואי לרבות תעודות אי-כושר לעבודה. בתשובתה מיום 21.8.06 הודיעה לה חברת AIG על דחיית תביעתה שכן "הפוליסה שברשותך מקנה כיסוי ביטוחי למקרה של אובדן חיים עקב תאונה, וכן למקרה של נכות חלקית צמיתה עקב תאונה. על פי המסמכים שהועברו לרשותנו, הינך תובעת פיצוי בגין אי כושר. לאור האמור לעיל, נבצר מאתנו לאשר את תביעתך". המצב הרפואי 22. התובעת נזקקה לטיפול רפואי בתחום האורטופדי. התובעת טוענת לנכות בגין מגבלה בעמוד שדרה מתני בעטיה של פריצת דיסק אשר הותירה לטענתה נכות. התובעת המציאה לחברת AIG חוות דעת של דר' קרת, אורטופד מומחה, אשר העריך את נכותה הצמיתה בעקבות התאונה בשיעור 5%. 23. התובעת נבדקה על ידי דר' בלנקנשטיין מטעם חברת AIG. לדעתו, לא נותרה לתובעת נכות צמיתה כלשהי עקב התאונה. 24. עם הגשת התובענה, צירפה התובעת חוות דעת רפואית של דר' פריימן, אורטופד מומחה, אשר העריך את נכותה הצמיתה בעטיה של התאונה בשיעור 10% לפי סעיף 37(7)א לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), תשט"ז-1956 (להלן: תקנות הביטוח לאומי). 25. נוכח הפער בין חוות דעת הצדדים מונה בהסכמה דר' צינמן כמומחה רפואי מטעם בית משפט (להלן: המומחה). לאחר בדיקת התובעת ובחינת החומר הרפואי שהוצג לוהגיע המומחה לכלל מסקנה כי לא נותרה לתובעת נכות צמיתה בעטיה של התאונה. המומחה ציין אמנם בחוות דעתו, כי מצא הגבלה קלה בטווח תנועות עמוד השדרה "אך שינויים אלה תואמים את גילה ואינם קשורים לתאונה הנדונה". בבדיקות ההדמיה השונות שבוצעו לתובעת אובחנו שינויים ניוונים ובלטי דיסק "המתאימים לגילה". 26. התובעת שלחה למומחה שאלות הבהרה. בתשובותיו עמד המומחה על דעתו. זולת תשובתו על שאלה 2, יתר תשובותיו אינן דורשות התייחסות מיוחדת, שכן יש בהן חזרה על דעתו כפי שהובעה בחוות הדעת. המומחה נשאל בשאלה 2 "בחוות דעתך ציינתה כי קיימת הגבלה קלה בתנועות עמוד השדרה. אבקשך לציין כי, ללא קשר לשאלה מה מקור ההגבלות, האם הגבלות אלה מקנות אחוזי נכות ובאיזה שיעור? והשיב כי "הגבלה קלה בתנועות ע"ש מותני ללא שיהיה מלווה בחסר נוירולוגי אינו מקנה אחוזי נכות ובמיוחד בגיל המבוגר". 27. תחילה הביעה התובעת רצונה לחקור את המומחה ברם לבסוף ויתרה על כוונתה זו. חרף זאת, הקדישה חלק נכבד בסיכומיה לתקיפת הערכותיו וקביעותיו של המומחה. תקנה 130(ג) לתקנות, כפי שתוקנה בשנת תשס"ה, קובעת כי אם מונה מומחה בהסכמה לא תהא חוות דעת זולת חוות דעתו. חזקה עליו כי פועל באובייקטיביות וללא משוא פנים. אין בכך כדי למנוע העלאת ביקורת עניינית על קביעותיו והערכותיו. עם זאת, אין די בחוסר שביעות רצון שמקורה בהכזבת ציפיותיו של בעל דין שעה שהתבשר כי קביעות מומחה מטעם בית משפט אינן תואמות את חוות דעת המומחה מטעמו. מצב מעין זה אינו בגדר ביקורת עניינית ואינו עילה לשלול את חוות הדעת או חלק ממנה. "...משהחליט בית המשפט למנות מומחה מטעמו כדי שיביא בפני בית המשפט נתונים מקצועיים רלוונטיים להכרעה בסכסוך שבפניו, יאמץ הוא את ממצאי המומחה בהיעדר סיבה משמעותית ובולטת שלא לעשות כן (ע"א 293/88 חברת יצחק ניימן להשכרה בע"מ נ' רבי ([], (23.4.90)". ע"א 2099/08 עיריית אשקלון נ' תשלו"ז תעשיות והחזקה בע"מ [2010] (פורסם באתר נבו). כן ראה (ע"א 558/96, 1240 חברת שיכון עובדים בע"מ נ' רוזנטל ו-32 אח' פ"ד נב (4), 563, בעמ' 569 [1998]). 28. לעניין שיעור הנכות לפי סעיף 37(7)א לתקנות הביטוח לאומי נראה כי אמנם שגגה יצאה מתחת ידו של המומחה, שכן בהתאם לסעיף זה מוענקת נכות בשיעור 10% בגין הגבלה קלה בתנועות עמוד השדרה המתני, ואין הנכות מותנית בחסר נוירולוגי. עם זאת, אין בכך כדי לשנות ממסקנתו, שמצב התובעת נובע ממצב רפואי קודם (שינויים ניוונים) שמקורם בין היתר בגילה ואינו נובע מהתאונה. 29. דעתו של המומחה, כי לא נותרה לתובעת נכות צמיתה עקב התאונה לא נסתרה, ויש לקבלה. הזכות לתגמולי ביטוח בגין נכות 30. כבר נאמר לעיל כי הזכות לתגמולי ביטוח בגין נכות קמה בקרות מקרה ביטוח ובלבד שבעטיו נותרה למבוטח נכות צמיתה, מלאה או חלקית. משנקבע לעיל, כי לא נותרה לתובעת נכות צמיתה עקב התאונה הרי שאינה זכאית לתגמולי ביטוח מכוח ביטוח נכות. תביעת התובעת לתשלום תגמולי ביטוח עקב נכות דינה אפוא להדחות. תגמולי ביטוח בגין אי-כושר לעבודה 31. כאמור, סבורה התובעת כי קיים כיסוי ביטוחי בגין אי-כושר לעבודה משום שבכותרת התנאים הכללים של הפוליסה כמו גם בגוף התנאים הכללים ישנה התייחסות מפורשת לסוג ביטוח זה. התובעת גם הוסיפה, כי מאן דהו (לא היא) רשמה על פני העמוד הראשון של התנאים הכליים "אי כושר 3K" וכי המינוח "3K" מהווה קוד בין העוסקים בתחום לביטוח בגין אי-כושר לעבודה. ברי אפוא לדעתה כי הפוליסה מכסה גם סיכון זה, לשון הפוליסה (מן הסתם המפרט) מטעה ועל כן יש לחייב את חברת AIG רק מטעם זה. היא גם הוסיפה כי בשנים שלאחר מכן טרחה סוכנות מרוז לציין בפניותיה כי הפוליסה אינה כוללת כיסוי בגין אי-כושר לעבודה. 32. טענת חברת AIG פשוטה. לטענתה, מההצעה לביטוח כמו גם מהמפרט לפוליסה ברי כי התובעת לא התקשרה בחוזה ביטוח הכולל ביטוח בגין סיכון של אי-כושר לעבודה ואין נפקא מינה אם בתנאים הכללים של הפוליסה מצוין כיסוי ביטוחי מעין זה. הדבר דומה לביטוחי רכוש בהם מצוינים בתנאים הכללים סיכונים שונים המכוסים בפוליסה ברם רק לאלה שבגינם התקשר המבוטח בחוזה ביטוח וגם שילם דמי ביטוח בעדם יינתן כיסוי ביטוחי. 33. דין טענת התובעת להדחות. נקבע לעיל, כי התובעת חתמה על ההצעה לביטוח בה מצוין מפורשות מהו הכיסוי הביטוחי שנתבקש על ידה (התואם מן הסתם לסוג הביטוח שלשכת עורכי דין ראתה להציע לחבריה. מכל מקום, לא הוכח אחרת) ובעבורו גם שילמה דמי ביטוח. 34. לא זו אף זו, לפי סעיף 3.5.1 לתנאים הכללים של הפוליסה שעניינו תגמולי ביטוח בגין אי-כושר זמני מלא לעבודה, נאמר בזו הלשון "במקרה ביטוח שבו נגרם למבוטח אי כושר מלא זמני לעבודה ישלם המבטח למבוטח את הסכום הנקוב במפרט כפיצוי שבועי בשל אי כושר מלא זמני לעבודה בניכוי השתתפות עצמית כפי שמצוין במפרט וכל עוד נמשכת תקופת אי הכושר כאמור, וזאת בכפוף לפוליסה זו". אין חולק, כי במפרט לפוליסה לא ננקב סכום שיהווה פיצוי שבועי למקרה של אי-כושר זמני מלא לעבודה ולא ננקב סכום השתתפות עצמית שחב המבוטח בגין פיצוי זה. ממילא לא שילמה התובעת כאמור דמי ביטוח לקבלת כיסוי ביטוחי זה. 35. עצם העובדה שבתנאים הכללים של הפוליסה מצוינים סיכונים נוספים זולת מוות או נכות אינו מביא למסקנה כי ניתן כיסוי ביטוחי בגין כל הסיכונים הנזכרים בו. צודקת חברת AIG ופוליסות ביטוח מאפשרות למועמד לביטוח מגוון אפשרויות ביטוחיות מתוכן רשאי לבחור באלו בהן הוא מעונין. 36. במקרה דנן חוזי הביטוח נכרתו אמנם בין חברת AIG לבין יחידים מכלל ציבור עורכי דין שהיו מעוניינים בכך ברם היקף הכיסוי הביטוחי בתנאים הנקובים סוכמו בין המבטח לבין לשכת עורכי דין ולא באופן פרטני. סביר להניח כי מי שהיה מעונין בכיסוי ביטוחי רחב יותר - בין מבחינת סכומי הביטוח בגין נכות או מוות ובין מבחינת הסיכונים המבוטחים - דאג לביטוח אחר במקומו של זה עליו סוכם עם הלשכה. 37. בשלב חתימתה על ההצעה לביטוח ידעה התובעת מהו היקף הכיסוי הביטוחי שניתן והסכימה לו. לאחר מכן, כאשר קבלה את הפוליסה כולל המפרט, נהיר היה או צריך היה להיות נהיר לה כי ניתן כיסוי ביטוחי למקרה של מוות או נכות מתאונה בלבד. אם התובעת בחרה שלא לעיין בהצעה לביטוח עליה חתמה או בפוליסה משזו הומצאה לה, אין לה להלין אלא על עצמה. הדבר נכון ביחס לכל מבוטח, לא כל שכן מי שבא מקרב ציבור עורכי הדין. 38. אמנם נכון, במקרים חריגים יכול שבית המשפט יפסוק אף בניגוד לתניות הביטוחיות אך זאת שעה שהמובטח הסתמך בתום לב על מצג שהוצג לו ערב כריתת חוזה הביטוח (דוקטרינת הציפיות הסבירה, ראה בסוגיה י' אליאס, "דיני ביטוח", כרך א', תשס"ט-2009 בעמ' 92-86). אין זה המקרה דנן. כאמור, לשון הפוליסה ברורה וגם זו של ההצעה לביטוח כך שלא היה יסוד לסברה שהתובעת הסתמכה על קיומו של כיסוי ביטוחי בגין אבדן כושר מלא לעבודה. 39. על יסוד האמור לעיל, דין תביעת התובעת לתגמולי ביטוח בגין אי-כושר מלא לעבודה להדחות. 40. למותר לציין, כי לו הוכיחה התובעת קיומו של כיסוי ביטוחי גם אז היה דין התובענה להדחות, שכן לא הוכיחה גובה שכרה בתקופה הרלוונטית ואף לא הוכיחה כדבעי כי במשך שמונה עשר שבועות שהתה באי-כושר מלא לעבודה. התובעת הסתפקה באישורי מחלה שניתנו על ידי רופא משפחה, אף כי לטענתה עיקר מגבלותיה בתחום האורטופדי ואף כי היתה במעקב אורטופד מומחה. מעבר לכך, באישורים אלה לא צוין כי נותן האישור ידע כי ישמשו לצורך הליך שיפוטי או לצורך תביעת תגמולי ביטוח מחמת אי-כושר לעבודה. סוף דבר 41. התובענה נדחית אפוא בזאת. התובעת תשלם לנתבעת הוצאות בסך 8,000 ₪. מוות בתאונת דרכיםתאונת דרכיםמקרי מוות