בפנינו תביעה שעניינה זכאות התובע להסבה מקצועית נוספת במסגרת שיקום מקצועי בהתאם לתקנות הביטוח הלאומי (שיקום מקצועי) התשט"ז-1956. כללי התובע יליד 1968. בשנת 1998 הוכר התובע כנפגע עבודה ונקבעה לו נכות רפואית בשיעור של 15% וזאת בגין מחלת עור. התובע עבר שיקום מקצועי מטעם הנתבע אשר במסגרתו למד קורס חשמלאות. בתאריך 24/6/07 נקבע כי חלה החמרה במצבו של התובע ונקבעה לו נכות רפואית בשיעור של 30%. התובע ביקש שיקום מקצועי נוסף הואיל ואינו יכול לעבוד כחשמלאי לאור ההחמרה. ועדת השיקום של הנתבע בהחלטתה מיום 14.8.07 קבעה כי בהתאם לחוות דעת מומחה רפואי של המוסד התובע יכול לעבוד כחשמלאי ודחתה את תביעתו. על החלטה זו נסובה התביעה שבפנינו. גדר המחלוקת בהתאם להחלטת כבוד הנשיאה מיום 23.10.08 והחלטתנו מיום 29.3.09 מונה כמומחה רפואי מטעם בית הדין ד"ר טמיר גפן, מומחה לרפואה תעסוקתית, ספורט ושיקום (להלן: "המומחה"). בפני המומחה הובאו העובדות המוסכמות הנוגעות לענין וכן החומר הרפואי בעניינו של התובע. המומחה נתבקש להשיב על השאלה הבאה: "האם התובע מסוגל להמשיך לעבוד במקצועו כחשמלאי?". כן נתבקש המומחה להתייחס לצורך בבדיקת התובע. בנוסף הועברו שאלות הבהרה מטעם הנתבע למומחה. המומחה הגיש בתחילה חוות דעתו הראשונית מיום 18.2.10, ובה קבע כי להערכתו אין התובע יכול להמשיך לעבוד כחשמלאי אך ציין כי יוכל ליתן הערכה טובה יותר לאחר בדיקת התובע. לאחר שבדק את התובע הגיש המומחה השלמה לחוות הדעת ביום 14.4.10. הצדדים הגישו סיכומיהם בכתב. דיון והכרעה תקנה 3(א) לתקנות הביטוח הלאומי (שיקום מקצועי), תשט"ז-1956 (להלן: "התקנות") קובעת כך: (א) שיקום מקצועי יינתן בדרך הכשרה מקצועית או בדרך אחרת במידה שנתמלאו לגבי נפגע תנאים אלה: (1) דרגת נכותו כתוצאה מפגיעה בעבודה נקבעה ל-%10 לפחות או- אם דרגת הנכות טרם נקבעה- עלולה דרגת הנכות, לדעת רופא מוסמך, להגיע ל-%10 לפחות; (2) עקב הפגיעה בעבודה אינו מסוגל יותר לעבודתו הקודמת או לעבודה מתאימה אחרת שידע לעשותה ושניתן להעסיק בה את הנפגע או שהוא זקוק להכשרה מקצועית מיוחדת בכדי שיהיה מסוגל לחזור לעבודתו הקודמת; (3) הוא יהיה, לדעת פקיד השיקום, מתאים לשיקום מקצועי. אין ספק כי התובע ממלא אחר התנאי האמור בסעיף קטן (1), משהוחמרה נכותו ונקבעה בשיעור של 30%. המחלוקת נטושה רק ביחס לסעיף קטן (2), דהיינו, האם התובע אינו מסוגל יותר לעבוד בעבודתו הקודמת. בהתאם להחלטת הנשיאה מיום 23.10.08, השיקול היחידי עליו נשענה החלטת הועדה מטעם הנתבע הינו השיקול הרפואי, ולפיכך זהו השיקול אותו על בית הדין לבחון, תוך שהוא מסתייע באמור בחוות דעת מומחה בית הדין. ביום 18.2.10 התקבלה חוות דעתו של המומחה (להלן: "חוות הדעת" או "חוות הדעת המקורית"). המומחה קבע כי "מחוות דעתו של רופא העור ד"ר לי-און מחודש 3.06 ניתן ללמוד כי התובע סובל "מדרמטיטיס קסרוטית כרונית בצורה קשה." וכן "... בתבחיני עור נמצאה אצל התובע רגישות לשני חומרים כימיים - p-tert-butylphenol formaldehyde resin ו- Fragrance mix"... המומחה מוסיף ודן בעניינו של התובע: "התובע למד חשמלאות, ובפועל יכול לעבוד בתור חשמלאי בניין או חשמלאי תחזוקה. כמו כן, יכול לשמש בתור חשמלאי תעשייה. כפי שניתן ללמוד מגיליונות מידע על סיכונים תעסוקתיים, שפורסמו על ידי המוסד לבטיחות ולגהות, חשמלאי בניין או חשמלאי תחזוקה יכול להחשף לחומרים כימיים שונים, ולהלן הסיכונים הרפואיים מחשיפה לחומרים הללו, כפי שמופיעים בגיליונות: פריחות ודלקות עור כתוצאה מחשיפה לחומרים שונים המשמשים לניקוי משטחים, לממיסים, דבקים, חומרי הלחמה וריתוך שונים, וכדומה. בעבודה של חשמלאי תעשייה חשיפה לחומרים כימיים הינה פחותה, אך עדיין קיימת. ועדת ביטוח לאומי, על פיה נקבעו לו 30% נכות בגין בעיות עור (הכירה בהחמרה במצבו הרפואי), מדברת בעד עצמה. ז"א, שלתובע בעיות עור משמעותיות בידיים, כולל בכפות הידיים, ומצבו החמיר לאחר שהפסיק לעבוד בנגרות ועבד כחשמלאי בהתאם למה שלמד במסגרת הסבת מקצוע. מצב שכזה הרי לא מאפשר לו להמשיך לעבוד בתור חשמלאי." מסקנתו של המומחה בסיכום דבריו בחוות דעתו הינה כי: "ככל שניתן להעריך את המצב בלי לראות את התובע, להערכתי, אין הנ"ל יכול להמשיך לעבוד בתור חשמלאי. הערכה טובה יותר תינתן רק לאחר בדיקתו של התובע, וזאת בהתאם להחלטת כב' השופט אברהמי אייל. " המומחה בדק את התובע ביום 13.4.10, בהתאם להחלטה שניתנה בענין. ביום 14.4.10 נתקבלה ההשלמה חוות דעתו של מומחה בית הדין, שניתנה לאחר שבדק את התובע (להלן: "השלמה לחוות הדעת"). בהשלמה לחוות דעתו חזר המומחה על דבריו כי התובע רגיש לשני החומרים הכימיים שצוינו בחוות דעתו המקורית כפי שהובא לעיל. ביחס לחומר הראשון קבע המומחה בסעיף 2 להשלמה לחוות דעתו כדלקמן: "בתור חשמלאי בניין וחשמלאי תחזוקה הנ"ל יכול להיחשף לחומרים שמכילים p-tert-butylphenol formaldehyde resin , אך בתור חשמלאי בית ישנה סבירות נמוכה ביותר שייחשף לחומרים אליהם רגיש." ביחס לאפשרות החשיפה של התובע בלימודי החשמלאות הבהיר המומחה כך: "כפי שכתבתי בסעיף 2 וגם בחוות דעתי, ייתכן ובמסגרת לימודי החשמלאות נחשף לחומר זה, דבר שגרם להחמרה במצבו הרפואי, אם כי לא ניתן לשלול חשיפה לחומרים אלו, ובעיקר ל- Fragrance mix, במסגרת יום יומית, כיון שמדובר בחומר נפוץ ביותר." המומחה סיכם ההשלמה לחוות דעתו במסקנה זו: "להערכתי, התובע מוגבל לעבוד בתור חשמלאי בניין או חשמלאי תחזוקה, אך כן כשיר לעבוד בתור חשמלאי בית או בתיקון מכשירי חשמל ביתיים וכו'." לאחר עיון בחוות הדעת של המומחה ובהשלמה לחוות הדעת ובטענות הצדדים כעולה ממכלול המסמכים בתיק בית הדין, אנו סבורים כי דין התביעה להתקבל, באופן שהתובע יהא זכאי לקבל שיקום מקצועי. הפסיקה חזרה והדגישה כי בית הדין נוטה ליתן משקל רב לחוות הדעת של המומחה הרפואי, אלא אם כן יש סיבות כבדות משקל שלא לעשות כן, שכן "חוות דעת המומחה שנתמנה על-ידי בית-הדין אינה עדות "לטובת" אחד הצדדים, והמומחה אינו עד של צד זה או אחר" (בג"צ 1199/92 לוסקי - ביה"ד הארצי לעבודה פ"ד מז (5) 734). (בעניין יחסו של בית המשפט לחוות דעת מומחה מטעמו ראו גם ע"א 293/88 חברת יצחק ניימן להשכרה נ' מונטי רבי (לא פורסם, ניתן ביום 23.4.90); ע"א 558/96, ע"א 1240/96 חברת שיכון עובדים נ' רוזנטל פ"ד נב(4) 563 (1998); רע"א 5611/07 לינצקי נ' קופת חולים כללית (טרם פורסם, ניתן ביום 21.10.07) ; רע"א 1548/06 עדי אטיאס נ' בלכר מריאן (טרם פורסם, ניתן ביום 20.4.2006) ; רע"א (עליון) 7098/10 אוהד טביבזדה נ' שירותי בריאות כללית (ניתן ביום 31.1.11)). חוות דעתו של מומחה בית הדין קובעת כי התובע אינו יכול להמשיך ולעבוד בעבודתו כחשמלאי. בהשלמה לחוות דעתו, לעומת זאת, קובע המומחה מטעם בית הדין כי התובע אינו יכול לעבוד כחשמלאי בניין או תחזוקה אך כן כחשמלאי ביתי. כאמור לעיל, בחוות דעתו כלל לא התייחס המומחה לאפשרות של חשמלאי ביתי, אלא הציג רק שלוש אפשרויות העומדות לכאורה בפני התובע לאור לימודי החשמלאות שלמד: חשמלאי בניין, חשמלאי תחזוקה וחשמלאי תעשייה. בנסיבות אלה, אנו מקבלים את חוות הדעת של המומחה וההשלמה לה באופן שתיקראנה בשלמות וכמכלול, כך שהתובע איננו יכול לעבוד כחשמלאי בניין, תחזוקה ותעשייה. ביחס להערכת המומחה בהשלמה לחוות דעתו, שלפיה התובע יכול לעבוד כחשמלאי ביתי, אנו סבורים כי אין מקום להבחין בין תתי ענפים במקצוע החשמלאות. זאת בפרט על רקע העובדה שתת-הענף של חשמלאות ביתית לא הוזכר בחוות הדעת המקורית של המומחה. אכן, כפי שטען התובע, אין הוא יכול להציג בפני מעסיקיו העתידיים תנאי שלפיו הוא יעסוק רק בחשמלאות ביתית. לא הוכח בפנינו שתנאי כזה הינו אפשרי ושחלוקה כזו מקובלת בענף החשמלאות. (ראו בענין דומה ב"ל (ת"א) 5245/01 בורשטיין משה נ' המוסד לביטוח לאומי (ניתן ביום 11.8.03)). ספק במקרה כזה ראוי שיפעל לטובת המבוטח (עב"ל (ארצי) 213/98 וינמן - המוסד לביטוח לאומי פד"ע לח 558 (2003). בהתייחס לטענות הנתבע בנדון, כביכול התובע קיבל מעל ומעבר סיוע בשיקום, נבהיר כי טענות אלו חורגות ממסגרת הדיון כפי שהותוותה לעיל בראשית דברינו, שעניינה הוא השיקול הרפואי גרידא. למעלה מן הצורך יבואר כי גם לגופה של טענה זו דינה להדחות. התכלית החקיקתית העומדת בבסיס התקנות היא שיקומו של נפגע העבודה והשבתו למעגל העבודה. תכלית זו אינה באה על תיקונה שעה שעובד שנפגע בעבודתו הקודמת וקיבל סיוע ושיקום שסייעו לו לעבור לעבודה חדשה, בה עבד תקופה לא מבוטלת של קרוב לעשור, נפגע גם בעבודתו החדשה ונזקק גם ביחס אליה לשיקום ולהסבה מקצועית בכדי שיוכל לשוב למעגל העבודה, כדוגמת התובע דנן. (ראו גם תב"ע מג/850-0 (ת"א) יהודה משיץ נ' המוסד לביטוח לאומי פד"ע טז 10 (1984)). לאור כל האמור לעיל, אנו קובעים כי התובע לא יכול להמשיך ולעבוד כחשמלאי עקב ההחמרה במצבו הרפואי. לפיכך התביעה מתקבלת בזאת. סוף דבר התביעה מתקבלת משהוכח כי התובע אינו מסוגל לעבוד עוד בעבודתו הקודמת כחשמלאי, לאור פגיעתו בעבודה. בנסיבות הענין, משהתובע יוצג על ידי הסיוע המשפטי, אין צו להוצאות. הצדדים רשאים להגיש ערעור בזכות לבית הדין הארצי תוך 30 יום מיום שיקבלו פסק הדין. ביטוח לאומי