בפניי בקשה למעצרו של המשיב עד תום ההליכים המשפטיים נגדו בגין עבירה של הפרת הוראה חוקית שנועדה להגן על אדם. עובדות כתב האישום כעולה מעובדות כתב האישום שהוגש בצד הבקשה, בתאריך 3.3.11 ניתן צו הגנה האוסר על המשיב, בין היתר, להימצא במרחק של 200 מטר מדירת מגורי משפחתו ברח' .... (להלן: "הדירה"), להיכנס לדירה, להתנהג באלימות פיזית או מילולית כנגד הגב' ע' ד' (להלן: "המתלוננת") ובני משפחתה ולהוציא מיטלטלין מהדירה (להלן: "צו ההגנה"). בתאריך 15.7.11 בסמוך לשעה 11:20 לערך הגיע המשיב לדירה והחל לדפוק בדלת ולקרוא לבתו, ד' ד'. משלא נענה ניגש המשיב לחלון הדירה, דפק עליו, פתחו מבחוץ והמשיך לקרוא לבתו. בנסיבות אלו ניגשה הבת לחלון ושאלה לרצונו של המשיב. המשיב אמר לבת כי ברצונו להכניס בגדים לדירה ולקחת תמונות מהדירה. המשיב נשאר במקום עד הגעת ניידות משטרה למקום. טענות ב"כ המשיב ב"כ המשיב לא חלק על עובדות כתב האישום אך טען כי אין בהן כדי לבסס הרשעה בעבירה שיוחסה למשיב וזאת ממספר נימוקים: ראשית, צו ההגנה ניתן במעמד צד אחד ולא נקבע דיון במעמד שני הצדדים כנדרש על פי דין ומשכך הוא בטל מעיקרו. גם הארכת הצו לתקופה של 6 חודשים נוספים בתאריך 8.5.11, בהיעדר הצדדים, לוקה בפגם. מדובר בהפרה קיצונית של זכויות היסוד של המשיב לחירות ולחופש תנועה ועל כן אין מקום להפעלת הדוקטרינה של בטלות יחסית והבטלות צריכה להיות מוחלטת. שנית, אין בתיק החקירה כל ראייה שצו ההגנה הומצא בפועל למשיב. ב"כ המשיב אישר כי באופן כללי, ידע המשיב כי קיים צו של בית משפט שאוסר עליו להגיע לדירה אבל לא היה מודע לפרטיו המלאים. לטענת ב"כ המשיב, הידיעה בפועל היא חלק מיסודות העבירה ובהיעדר ידיעה ממשית של כל פרטי הצו ובהיעדר מסירה כדין של אותו צו למשיב לא מתקיימת העבירה. שלישית, המאשימה מנועה מלהאשים את המשיב בעבירה המיוחסת לו בשל העובדה כי לפני זמן קצר הוגש כתב אישום כנגד המשיב בגין אותה עבירה והמאשימה חזרה בה מכתב האישום בשל אי ידיעת המשיב אודות הצו שניתן כנגדו. בנוסף טען ב"כ המשיב כי לא קיימת עילת מעצר של מסוכנות, שכן נסיבות הפרת צו ההגנה אינן חמורות. המשיב, אשר כאמור כלל לא קיבל לידיו את הצו, הגיע לדירה בכדי לקחת חפצים ולא סיכן את המתלוננת. למשיב אין עבר פלילי מכביד- הרשעתו האחרונה משנת 2011 בגין איומים ויש לו הרשעות רחוקות מאוד. טענות ב"כ המאשימה ב"כ המאשימה הפנה לפסיקת בית המשפט העליון הקובעת כי גם אם נפל פגם בצו, הרי שהוא לא מביא לבטלותו והדרך הנכונה לתקוף את חוקיות הצו היא בפנייה לביהמ"ש שנתן את הצו. עוד טען ב"כ המאשימה כי מחומר הראיות עולה שהמשיב ידע על צו ההגנה שניתן כנגדו. את זאת ביקש ללמוד מעדות של עובדת סוציאלית לפיה התקשרה למשיב בזמן ששהה בבית הסוהר, הודיעה לו מספר פעמים שאסור להתקרב לדירה וליצור קשר עם מי מבני משפחתו ווידאה שהוא יודע על צו ההרחקה נגדו. ב"כ המאשימה ציין כי המשיב עמד לדין בגין עבירות איומים כלפי אותה מתלוננת ודינו נגזר על ידי כב' השופטת לאופר ביום 30.6.11. בתיק מושא גזר הדין הנ"ל אכן נמחקה העבירה של הפרת צו הגנה מכתב האישום וזאת בשל טענת המשיב כי לא ידע על קיומו. משום כך- ציינה כב' השופטת לאופר ברחל בתך הקטנה בגזר הדין כי צו ההגנה מושא התיק דכאן תקף ועל המשיב להמשיך ולקיימו. כב' השופטת לאופר אף ציינה במפורש את מספר התיק במסגרתו ניתן צו ההגנה. על כן- המשיב אינו יכול לשוב ולטעון פעם אחר פעם אותה הטענה לפיה לא ידע על קיום הצו. לעניין מסוכנות המשיב טען ב"כ המאשימה כי המשיב נדון ביום 30.6.11 בגין עבירות כלפי אותה מתלוננת, ריצה במאסר, השתחרר בתאריך 10.7.11 וכבר ביום 15.7.11 הגיע לדירה פעם נוספת תוך הפרת צו ההגנה וניסה להיכנס אליה בכל דרך. בנסיבות אלה המשיב מעיד על עצמו שלא החוק ולא בתי המשפט מהווים גורם מרתיע עבורו. גם הרקע הפסיכיאטרי של המשיב מגביר את המסוכנות שלו. דיון אתייחס לטענות ב"כ המשיב על פי סדרן כפי שהובא לעיל. קיומן של ראיות לכאורה בסעיף 4(א) לחוק למניעת אלימות במשפחה, התשנ"א - 1991, נקבע: "בית המשפט רשאי לתת צו הגנה במעמד צד אחד; ניתן צו במעמד צד אחד יתקיים הדיון בנוכחות שני הצדדים בהקדם האפשרי ולא יאוחר משבעה ימים מיום מתן הצו". בע"פ 3165/08 זייצב נ' מדינת ישראל (ניתן ביום 29.5.08) נקבע כי גם אם בית המשפט הפר את ההוראה המחייבת אותו לקיים דיון במעמד שני הצדדים, בהקדם האפשרי, ולא יאוחר מאשר בתוך שבעה ימים, אין בפגם זה כדי להביא לבטלות הצו: "אין מחלוקת שצו ההגנה ניתן על ידי בית המשפט שהיה מוסמך לתת אותו, ואף היה מוסמך לתת אותו במעמד צד אחד. על כן, צו ההגנה היה בר תוקף והיה על העורר לכבדו מעת שנודע לו עליו. הפגם שנפל בשל כך שהצו ניתן במעמד צד אחד, ולא נקבע דיון במעמד שני הצדדים אינו מפקיע את תוקפו של הצו, ולכל היותר ניתן לומר על הצו כי הוא ניתן לביטול (VOIDABLE). אף אם נצא מתוך נקודת המוצא לפיה הפגם יורד לשורשו של צו ההגנה, גם אז אין הדבר מביא בהכרח למסקנה שיש להתייחס אל הצו כאל צו בטל מעיקרו (VOID). יש לבחון את מהות הפגם, נסיבות מתן הצו, מטרות הצו תוך איזונם של מרכיבים אלה במסגרתה של תורת "הבטלות היחסית" שמשמעותה היא, שאפילו מדובר במעשה שנעשה בחוסר סמכות של הרשות (מה שלא קרה במקרה שלפנינו), עדיין אין המעשה בטל מעיקרו, ויש לבחון את "התוצאה היחסית". (ראה לעניין זה גם בש"פ 4840/05 מ"מ נ' מדינת ישראל (ניתן ביום 26.6.05), רע"פ 2413/99 גיספאן נ' התובע הצבאי הראשי פ"ד נה (4) 637, 685). כן נפסק בעבר כי על דרך הכלל, אין מקומן של טענות כנגד חוקיות צו שנפל בו פגם בפני בית משפט זה כי אם בפני בית המשפט שנתן את הצו ו/או בפני בית המשפט המחוזי במסגרת בקשה לביטול החלטה ו/או בקשת ערעור. בענייננו, בצו ההגנה שניתן צוין כי למשיב הזכות לבקש קיום דיון במעמד הצדדים בתוך 7 ימים כמצוות החוק. דא עקא, שהמשיב, אשר קיבל את הצו לידיו, לא בחר לעשות כן או לפעול לביטול הצו בכל דרך אחרת מן הטעם שלא יכול היה להגיע לעורך דין והיה חסר כוחות נפשיים לעשות כן (בש' 40-44 להודעתו מיום 18.7.11), ותחת זאת העדיף לתקוף את הצו תקיפה עקיפה. ברע"פ 4398/99 הראל נ' מדינת ישראל פ"ד נד(3) 637 קבע בית המשפט: "ראוי להבהיר כי הדרך לתקיפה עקיפה של צו פסילה אינה חסומה, אולם בתקיפה עקיפה של צו פסילה לא יהיה ביהמ"ש נוטה לבטל את הצו למפרע, אלא אם הנסיבות המיוחדות של המקרה, לרבות חומרת הפגם שנפל בצו, מצדיקות את התקיפה העקיפה ואת הנפקות של בטלות למפרע". לא מצאתי בנסיבות העניין, ובוודאי לא בשלב זה של מעצר עד תום הליכים, משום נסיבות חמורות המצדיקות ביטול צו ההגנה, ואנמק. עיינתי בחומר החקירה ושוכנעתי כי במועד בו הגיע המשיב לדירה (15.7.11), הוא ידע על קיום צו ההגנה כנגדו, ועל כך למדה אני בראש ובראשונה מפיו של המשיב עצמו. בהודעתו מיום 15.7.11 אישר המשיב כי צו ההגנה הומצא לו לכלא, אך לא קרא אותו מכיוון שמתקשה להתרכז בקריאה (בש' 3-6 ובש' 32-37). גם מהודעתו מיום 18.7.11, עולה כי בעת שריצה מאסר הסבירו למשיב כי קיים כנגדו צו הגנה האוסר עליו להגיע אל הדירה (בש' 5-12) והוא אף אישר כי נכח בדיון בו הבהירה לו כב' השופטת לאופר אודות קיום הצו וידע את תוכן הצו (בש' 18-24). גזר הדין של כב' השופטת לאופר אשר ניתן ביום 30.6.11 בנוכחות המשיב בו צוין במפורש ובאופן מודגש כי צו ההגנה עומד בתוקף עד למתן החלטה אחרת וכי על המשיב להקפיד ולקיים את הקבוע באותו צו מהווה אף הוא ראיה כי המשיב ידע על קיומו של צו ההגנה. זאת ועוד - בתיק החקירה הודעת פקידת הסעד, הגב' אורלי כהן, ממנה עולה כי עובר למעצרו של המשיב הודיעה לו מספר פעמים כי קיים צו הגנה כנגדו וכי אינו יכול להתקרב לדירה או ליצור קשר עם המתלוננת וכי המשיב סירב למסור כתובת על מנת שיומצא לו הצו (בש' 16-22). גם המשיב אישר כי פקידת הסעד הודיעה לו על קיום צו ההגנה כנגדו, אך לא מסרה לו את פרטיו המדויקים (בש' 21-28 להודעה מיום 15.7.11). מכל המקובץ עולה כי המשיב ידע ביום 15.7.11 על צו ההגנה שניתן כנגדו ועל כי אסור לו להתקרב לדירה. חרף האמור, לא פנה המשיב בבקשה כדין לבטל את צו ההגנה ותחת זאת בחר להפר במופגן את הצו, והכל תוך זלזול בחוק ובחלוף ימים ספורים ממועד שחרורו מבית האסורים. ברי כי לא יעלה על הדעת, שאדם שהוצא כנגדו צו הגנה, לא יפעל לביטול הצו מנימוקי סרק ותחת זאת יפר אותו ברגל גסה. משכך אין בהתנהגות המשיב כדי להצדיק סטייה מן הדרך של תקיפה ישירה אל דרך של תקיפה עקיפה ואני דוחה את טענתו כי ההוראה החוקית בטלה מעיקרה. בנסיבות אף אינני מקבלת את טענת המשיב כאילו המאשימה מנועה מלהעלות טענות לגבי הפרת צו ההגנה לאחר שחזרה בה בעבר מאישום בעניין זה, שכן ברי כי מדובר במסכת אירועים חדשה אשר אירעה לאחר שהוכח כי המשיב כבר ידע על צו ההגנה כנגדו. קיומה של עילת מעצר כעולה מעובדות כתב האישום, עליהן כאמור לא חולק המשיב בשלב זה, בחלוף 5 ימים מהמועד בו שוחרר מבית האסורים לאחר שריצה 3 חודשי מאסר בגין איומים על המתלוננת, הגיע המשיב לדירה בה מתגוררת המתלוננת, החל לדפוק בדלת ולקרוא לבתו. משלא נענה, ניגש המשיב לחלון הדירה, דפק עליו, פתחו מבחוץ והמשיך לקרוא לבתו ולבקש ממנה כי תעביר לו תמונות משפחתיות. המשיב נותר בדירה עד להגעת ניידות משטרה למקום. כל זאת עשה המשיב תוך שהוא יודע כאמור כי קיים כנגדו צו הגנה האוסר עליו להגיע לדירה, והדבר לא עצר בעדו, דבר המלמד על אי רתיעתו מהוראות החוק ומאימת הדין. על מסוכנות המשיב למדה אני גם מהתסקיר שניתן בעניינו במסגרת הדיון בבית המשפט לענייני משפחה ביום 4.5.11, מהרקע הפסיכיאטרי של המשיב, התמכרותו לסמים ועברו הפלילי הכולל הרשעה משנת 2011 ביחס למתלוננת עצמה. סוף דבר לאור כל האמור לעיל ובהיעדר חלופת מעצר, אני מורה על מעצר המשיב עד תום ההליכים כנגדו בתיק .... צו הגנהצווים