1.זוהי בקשת רשות ערעור על החלטתו של בית משפט השלום בירושלים (כב' השופטת אגמון-גונן) מיום 28.3.05, לבטל את העיקולים שהוטלו בתיק הוצל"פ מס' 8-04-24870-03 ביום 24.11.04 לפני מסירת אזהרה, ולדחות את בקשת המבקשת להרחבת אותם עיקולים. 2. אלה עיקר העובדות הצריכות להכרעה בבקשת רשות הערעור: בין המשיבה לנציג המבקשת, יוסי אלקובי ("אלקובי"), נכרת הסכם, לפיו תמורת שכר טרחה חודשי בסך של 80,000 ₪ יעניק אלקובי למשיבה שירותי ייעוץ כלכלי וניהול חשבונות. בעקבות הסכם זה, מסרה המשיבה לאלקובי שני פנקסי שיקים ריקים, חתומים על-ידה, וזאת למטרת תשלום לרשויות המס ותשלום שכר טרחתו של אלקובי. במועד שאינו ברור במהלך החודשים יולי - אוגוסט 2004, הודיעה המשיבה לאלקובי על הפסקת ההסכם. מכתב בעניין שוגר ביום 15.8.04, ובו צוין כי הפסקת תשלום התמורה הינה מיום 30.7.04. המשיבה טענה כי לאחר מתן הודעה זו, מולאו על-ידי אלקובי חמישה שיקים, ללא הרשאה, כל אחד על סך 80,000 ₪. בין הצדדים מתנהלים מספר הליכים משפטיים, חלקם נפתחו ביוזמת המשיבה וחלקם ביוזמת המבקשת, ולא זה המקום לפרטם. עיקר המחלוקת בין הצדדים, לעניין הליך זה, נעוצה בשאלה האם רשאי היה אלקובי למשוך לזכותו שיק על סך 80,000 ₪, שמועד פרעונו היה ביום 18.8.04. המשיבה, שסברה כי התשובה לשאלה זו היא שלילית, מסרה לבנק בו מתנהל חשבונה הוראה לבטל את השיק. בעקבות הודעה זו הוחזר השיק לאלקובי מבלי שנפרע. ביום 28.11.04 הגישה המבקשת בקשה לביצוע שטר בלשכת ההוצאה לפועל בירושלים בגין השיק שלא נפרע. בד בבד הוגשה מטעמה אף בקשה להטלת עיקול בטרם מתן אזהרה. בבקשותיה של המשיבה לא הוזכרה, אף לא במילה, המחלוקת שנתגלעה בין הצדדים. ראש ההוצל"פ נעתר לבקשה והעיקולים הוטלו עוד בטרם המצאת אזהרה למשיבה. ביום 9.12.04 הגישה המשיבה "בקשה דחופה לביטול עיקולים". ביום 14.12.04 הגישה "בקשה דחופה לקיום דיון בבקשה לביטול העיקולים". הבקשה השנייה נדחתה ביום 14.12.04 על-ידי ראש ההוצל"פ, בנימוק ש"החייבת לא הגישה התנגדות לביצוע השיקים על-פי דין, ולפיכך אין עילה ע"פ דין לביטול העיקולים שהוטלו על נכסיה". ואכן, ביום 15.12.04 הגישה המשיבה התנגדות לביצוע שטר. במקביל הוגשה "בקשה דחופה לצמצום העיקולים וקיום דיון בבקשה לביטול עיקולים". ראש ההוצל"פ נעתר באופן חלקי לבקשה עוד באותו יום והורה על צמצום העיקולים כמבוקש. בעקבות הגשת ההתנגדות לביצוע השטר, התקיים ביום 10.2.05 דיון בפני בית משפט השלום בירושלים, בסופו קיבל בית המשפט את ההתנגדות, והסכסוך בין הצדדים עבר לפסים של תביעה כספית "רגילה". ביום 8.3.05 הגישה המבקשת "בקשה דחופה להרחבת / חידוש צו עיקול זמני". המשיבה הגישה מצידה "בקשה דחופה לביטול העיקולים". ביום 28.3.05 התקיים דיון בפני בית משפט קמא, בסופו התקבלה בקשת המשיבה ובוטלו העיקולים. מכאן בקשת רשות הערעור. 3.דין בקשת רשות הערעור להידחות. בין הצדדים אין מחלוקת כי בקשת המשיבה לביטול העיקול מיום 9.12.04 לא נדונה לגופה (ראו פרוטוקול הדיון מיום 10.2.05, עמ' 2, שם נכתב מפי נציג המבקשת [המשיבה באותו הליך] כי "אין החלטה לגבי ביטול העיקולים"). החלטת ראש ההוצל"פ מיום 14.12.04 מתייחסת לכך שבהיעדר הגשת התנגדות לביצוע השטר על-ידי המשיבה, אין אפשרות להידרש לשאלת ביטול העיקולים לגופה. בהחלטתו מיום 15.12.04 קבע ראש ההוצל"פ, לאחר שהורה על ביטול העיקולים אצל כל המחזיקים, למעט בנק הפועלים, כי "בקשה לביטול העיקולים הנוספים כאמור, בבנק הפועלים, יש להגיש בתיק ההתנגדות בבית המשפט ע"פ דין". ואכן כך עשתה המשיבה, והגישה ביום 10.2.05 בקשה שנייה לביטול העיקול. אלא שבמעמד הדיון בהתנגדות לביצוע השטר התנגד אלקובי, שייצג את המבקשת [המשיבה באותו הליך], כי יתקיים דיון בעניין העיקולים. וכך, רק בעת הדיון בפני בית משפט השלום, שנערך ביום 28.3.05, נדונה לראשונה לגופה בקשת המשיבה לביטול העיקולים. בנסיבות המתוארות, לא היה איפוא כל איחור בהגשת הבקשה לביטול העיקולים. 4.אין בידי לקבל אף את הטענה בדבר אי צירוף תצהיר לבקשה לביטול העיקולים. סדרי הדין בבקשת ביטול העיקול הם כסדרי הדין בבקשת העיקול המקורית, כאילו הוזמנה המשיבה מלכתחילה לדיון בבקשה (ראו: רע"א 8420/96 מרגלית נ' משכן בנק פועלים למשכנתאות, פ"ד נא(3) 789, רע"א 5935/97 סיני נ' גלנץ, פ"ד נב(1) 193). בית המשפט קמא קבע, כי המבקשת לא הצליחה לבסס כל חשד להברחת נכסים על-ידי המשיבה (ראו בע' 12 בפרוטוקול, בשורות 18-22 וכן בע' 13, שורות 7-14), ולפיכך לא התמלאו מלכתחילה התנאים להטלת צו עיקול זמני. משלא עמדה המבקשת בנטל המוטל עליה, ומשלא הוכיחה שאי מתן צו העיקול הזמני יכביד על ביצוע פסק הדין, מתייתר הצורך להידרש לראיותיה של המשיבה בעניין. 5.השאלה האם להעניק סעד זמני מסורה לשיקול דעתה של הערכאה הדיונית והלכה היא כי אין להפריע לה במלאכתה על ידי שמיעת ערעור ברשות אלא בנסיבות יוצאות דופן או במקרים בהם קיים צידוק מיוחד להתערבות (ראו: ע"א 238/73 שרעבי נ' חמצני, פ"ד כח (1) 85; רע"א 7690/95 רוני לאופר נכסים בע"מ נ' ועדת המכרזים, תק-על 96(2), 575; רע"א 1045/98 חברת ארמון ההגמון נ' מועין ח'ורי, תק-על 98(2), 41). צידוק כזה אינו מתקיים במקרה דנן. בית המשפט קמא, בפסק דין מנומק ומפורט, בחן את משקלן של ראיות המבקשת ובהסתמך על כך והכריע בבקשה. לא מצאתי מקום להתערב בשיקול דעתו זה. 6.אשר על כן אני דוחה את בקשת רשות הערעור. אין צו להוצאות. בית המשפט קמא יביא בחשבון ההוצאות גם הליך זה, עם סיום הדיון בפניו. עיקול