1. מונח לפני ערעור על החלטת כב' הרשמת מירי שי-גרינברג (להלן - הרשמת) מיום 27/10/13 בתיק ס"ע 56733-11-11 ו-ס"ע 56752-11-11, לפיה על המערערים (הנתבעים) לשאת בהוצאות כל אחד מהמשיבים (התובעים) בסך 3,000 ₪, אשר ישולמו בתוך 30 ימים ממועד מתן ההחלטה. רקע עובדתי 2. ביום 5/12/11 הגישו המשיבים תביעה במאוחד כנגד המערערים, במסגרתה תבע המשיב 1 שכר עבודה בגין חודש 11/10 בסך של 46,400 ₪ והמשיב 2 תבע שכר עבודה בגין חודש שחל מיום 11/10/10 ועד ליום 11/11/10 ובסך של 35,600 ₪. 3. ביום 24/9/12 התקיים דיון מוקדם בפני הרשמת במהלכו נקבעו, בין היתר, הפלוגתאות בתובענה וניתן צו לגילוי ועיון במסמכים וצו לתצהירים. עוד נקבע על ידי הרשמת באותו מועד, כי המדובר בתביעות לשכר עבודה המצויות בסמכותה ועל כן דיון הוכחות נקבע בפניה ליום 13/2/13. 4. בעקבות בקשות לגילוי מסמכים ספציפיים, התקיים דיון מוקדם נוסף בפני הרשמת ביום 18/12/13 במסגרתו הוארך המועד להשלמת הליכי הגילוי והעיון במסמכים וכפועל יוצא הוארך המועד להגשת התצהירים מטעם הצדדים וישיבת ההוכחות נדחתה ליום 24/4/13. 5. ביום 26/12/12 הוגשה בקשה לתיקון כתב התביעה על דרך צירופו של מר ליאור חן כנתבע נוסף. ביום 15/1/13 התקבלה הבקשה לתיקון כתב התביעה. לנוכח צירופו של הנתבע הנוסף, נדחה המועד להגשת תצהירים ונדחתה ישיבת ההוכחות ליום 10/7/13. 6. עקב נסיבות אישיות של ב"כ המשיבים הוארך המועד להגשת תצהירי המשיבים ליום 15/6/13 ומועד דיון ההוכחות נדחה פעם נוספת. לאחר הגשת תצהירי המשיבים נקבע מועד דיון ההוכחות ליום 2/10/13 וניתנה הוראה למערערים להגיש את תצהיריהם עד ליום 17/9/13. 7. ביום 10/9/13 הוגשה בקשה דחופה מטעם המערערים למתן ארכה להגשת תצהירי עדות ראשית מטעמם עד ליום 19/10/13. הבקשה נומקה בהיעדרות ממושכת של ב"כ המערערים מהעבודה מפאת מחלה, ברצונם של המערערים 2-3 להגיש בקשה לסילוק על הסף ובטענה כי המדובר בתביעה אחת בסך של 82,000 ₪ שאינה יכולה להתברר בפני הרשמת. 8. בהחלטה מיום 17/9/13 האריכה הרשמת את המועד להגשת תצהירי המערערים עד ליום 29/9/13, תוך הותרת מועד דיון ההוכחות על כנו וכדלקמן: "עניינה של החלטה זו בקשת הנתבעים למתן ארכה להגשת תצהירי עדות ראשית מטעמם. לאחר שעיינתי בבקשה ובתגובה, אני קובעת כי תצהירי הנתבעים יוגשו לא יאוחר מיום 29/9/13. מדובר בתובענות שהוגשו לפני כשנתיים; ישיבת ההוכחות נדחתה פעמים ספורות, ואף הוארך המועד להגשת תצהירי התובעים, וזאת בשים לב לנסיבות המצערות שבהם חלה ושכב אביה של באת כוח התובעים על ערש דווי. מאחר שתצהירי התובעים הוגשו ביום 17/6/13, הרי שלרשות הנתבעים עמד די והותר זמן לצורך הכנת תצהיריהם. לאור האמור, הבקשה למתן ארכה - נדחית. למעלה מהדרוש אוסיף, כי מדובר בשתי תובענות נפרדות, אשר הדיון בהם אוחד מטעמי יעילות ההליך המשפטי." 9. ביום 17/9/13 הוגשה בקשה לעיון חוזר וביום 22/9/13 הוגשה בקשה דחופה לדחיית מועד דיון עקב דיון דחוף שנקבע לב"כ המערערים בבית המשפט המחוזי מרכז. בו ביום הוגשה בקשה נוספת מטעם המערערים להעברת הדיון בפני שופט מחמת היעדר סמכותה של הרשמת לדון בתובענה. 10. בהחלטתה מיום 25/9/13 נעתרה הרשמת לבקשה לדחיית מועד הדיון וקבעה מועד דיון חלופי ביום 28/10/13. משכך, הוארך המועד להגשת תצהירי המערערים עד ליום 20/10/13. הבקשה להעברת ההליכים לדיון בפני שופט הועברה לתגובת המשיבים. ביום 15/10/13 נדחתה הבקשה להעברת הדיון לשופט. 11. ביום 20/10/13 הוגשה הודעה מטעם המערערים לפיה הוגש ערעור על החלטת הרשמת מיום 15/10/13 ובקשה לעיכוב הדיון עד להכרעה בסוגיית הסמכות העניינית וכי במקביל להגשת ההודעה מוגש כתב תביעה שכנגד. בהחלטת הרשמת מיום 23/10/13 נקבע: "לא מצאתי בהודעה הנמקה לדחיית מועד הדיון בהוכחות, ולכן הדיון יתקיים במועד שנקבע". באותו היום, 23/10/13 ניתנה החלטה נוספת על ידי הרשמת לפיה: "משלא הוגשו תצהירי הנתבעים, הגם שחלף המועד להמצאתם לבית הדין, ובהתאם להחלטתי מיום 25/9/13 - במסגרת ישיבת ההוכחות הקבועה ליום 28/10/13, לא יהיו הנתבעים רשאים להביא ראיות מטעמם." 12. ביום 27/10/13 הוגשה בקשה דחופה מטעם המערערים לדחיית מועד הדיון מחמת מצבה הבריאותי של ב"כ המערערים אליה צורפה הפנייה לחדר מיון ותעודת מחלה מיום 27/10/13 ועד ליום 29/10/13. עוד באותו היום הוגשה בקשה נוספת מטעם המערערים, שהוגשה על ידי המשיב 3 בכתב ידו, בה התבקש לבטל את החלטות הרשמת מיום 23/10/13 ומיום 24/10/13 בדבר מניעת המערערים להביא ראיות מטעמם. בבקשה נטען כי הוגש ערעור על החלטת הרשמת שלא להעביר את הדיון בפני שופט בד בבד עם הגשת בקשה לעיכוב ההליך בפני הרשמת. עוד נטען כי הבקשה הוגשה בהתאם להנחית השופטת מיכל נעים דיבנר שדנה בבקשה לעיכוב הליכים. המערערים הוסיפו כי אי הגשת התצהירים במועד, נבע מתקלה משרדית של ב"כ המערערים, שם נרשם על ידי מזכירה חדשה שהמועד הגשת התצהירים הוא ביום 20/11/13 ודיון ההוכחות ביום 28/11/13. בהחלטת הרשמת מאותו היום נקבע כך: "דרך המלך היא שמיעת התובענה לגופה, כך שיתאפשר לשני הצדדים לפרוש לפני בית הדין את הראיות מטעמם. על כן, קיימת עדיפות לקיים הליך הוכחות לאחר שיהיו לפני בית הדין תצהירי עדות ראשית מטעם התובעים ומטעם הנתבעים. לפיכך, אני נעתרת לבקשת הנתבעים, וזאת בכדי לאפשר להם להגיש תצהירי עדות ראשית מטעמם. הדיון הקבוע למחר, 28/10/13 - בטל. באחריות הנתבעים להודיע לב"כ התובעים על דחיית מועד הדיון. תצהירי הנתבעים יוגשו עד ליום 20/11/13. עותק יומצא במישרין לצד שכנגד. אני מחייבת את הנתבעים, ביחד ולחוד, לשאת בהוצאות כל אחד מהתובעים בסך 3,000 ש"ח, אשר ישולמו לידיהם בתוך 30 ימים מהיום, שאם לא כן ישאו הסכומים הפרשי הצמדה וריבית כחוק, מהיום ועד התשלום המלא בפועל. ישיבת הוכחות תתקיים לפני ביום 9/12/13 בשעה 11:00. עיון ביום 21/11/13 למעקב אחר תצהירי הנתבעים." (ההדגשות במקור - א.ר.). 13. על החלטה זו הוגש הערעור שבפני. 14. ביום 23/12/13 לאחר שתיאום מועד לשמיעת הערעור לא צלח, ניתנה החלטה לפיה הדיון בערעור יתקיים בדרך של טיעונים בכתב וניתנה לצדדים האפשרות להשלים את טיעוניהם. טענות הצדדים - 15. לטענת המערערים -חיובם בהוצאות מהווה איזון בלתי ראוי של השיקולים הרלוונטיים. אי הגשת התצהירים במועד נבע מתקלה משרדית חד פעמית ולא בשל זלזול בהחלטות בית הדין. עוד נטען, כי בכל מקרה לא היה ניתן לקיים את הדיון במועדו עקב הגשת הערעור על החלטת הרשמת בדבר סמכותה לדון בתובענה ועקב מצבה הבריאותי של ב"כ המערערים. המערערים מוסיפים כי מרגע שהעלו בפני הרשמת את טענותיהם בדבר חוסר סמכותה העניינית, הם נענשים וזוכים ליחס בלתי שוויוני ובלתי סביר. המשיבים הם שגרמו לעיכוב הדיון בהגשת הבקשה לתיקון כתב התביעה בעטיה נדחתה ישיבת הוכחות ובהגשת בקשות להארכת מועד להגשת התצהירים מטעמם, שגרמו לדחיית דיון ההוכחות. עוד נטען, כי בגין בקשות אלו, המשיבים לא חיובו בהוצאות. החלטת הרשמת אינה מנמקת את החיוב בהוצאות. עוד נטען כי החלטת הרשמת ניתנה, מבלי שנתבקשה תגובת המשיבים ועל כן לא נגרמו למשיבים הוצאות. 16. המשיבים טוענים כי דין הערעור להידחות תוך חיוב המערערים בהוצאות. לטענתם, יש לבחון את החלטת הרשמת על רקע התנהלות המערערים לאורך כל ההליך. המערערים עושים כל שביכולתם למשוך את התביעה ולהתיש את המשיבים באמצעות הגשת בקשות סרק, תוך ניצול לרעה את המדיניות הליברלית של בית הדין בעניין פסיקת הוצאות. כך למשל, רק לאחר שנתיים, ימים ספורים לפני דיון ההוכחות, הוגשה הבקשה להעברת התובענה לדיון בפני שופט. בקשה זו נדונה בפני ארבע ערכאות כולל בג"צ. כך גם, ימים ספורים לפני מועד דיון ההוכחות הוגש כתב תביעה שכנגד. וכך גם, המערערים הגישו אינספור בקשות להארכת המועד להגשת התצהירים ולדחיית מועד דיון ההוכחות. טענת המערערים לתקלה משרדית לא נתמכה בתצהיר ו/או בראיה אחרת, בעוד שהערעור על החלטת הרשמת בדבר סמכות עניינית והבקשה לעיכוב ביצוע הוגשו ביום שבו היה על המערערים להגיש את התצהירים מטעמם. בנוסף, גם תצהירו של המערער 3 לא הוגש במועד, חרף העובדה שהוא אינו מיוצג על ידי עו"ד בכר ועל כן, התקלה המשרדית אינה רלוונטית לגביו. למשיבים נגרמו הוצאות משפטיות כבדות עקב הכנה לדיון ההוכחות שנדחה ברגע האחרון. דיון והכרעה 17. ככלל, לא תתערב ערכאת הערעור בהחלטותיה של הערכאה הדיונית שעניינן הוצאות המשפט, קל וחומר בהחלטת ביניים, אלא במקרים נדירים בהם נתגלתה טעות משפטית או כאשר נפל פגם בשיקול דעתה של הערכאה הדיונית או שנמצא כי שיעור ההוצאות שנפסק חורג מהסביר והמקובל [דב"ע נא/9-6 חברת מייסון בע"מ נ' קרן הביטוח והפנסיה של פועלי הבניין ועבודות ציבוריות, אגודה שיתופית בע"מ, פד"ע כג 430, 432; ע"א 9535/04 סיעת ביאליק נ' סיעת יש עתיד לביאליק, פ"ד ס(1) 391; ע"ע 15070-09-12 ירונה מרנין נ' אס. ג'י די הנדסה בע"מ ואח' (ניתן ביום 28/10/13)]. 18. בהחלטה על עצם החיוב בהוצאות ועל שיעורן, על בית הדין לשקול, בין היתר, שיקולים הנוגעים לסוג ההליך ולמורכבותו, היקף העבודה שהושקעה על ידי בעל דין בהליך, שכר הטרחה ששולם או שבעל הדין התחייב לשלמו, התנהלותו של בעל הדין באופן בלתי יעיל הגורם להארכת ההליך שלא לצורך וכיוצא באלה הוצאות. 19. לאחר ששקלתי את טענות הצדדים לעניין עצם החיוב בהוצאות ושיעורן, הגעתי לכלל מסקנה, כי אין מקום להתערבותי בהחלטת הרשמת מהנימוקים שיפורטו להלן. בניגוד לטענת המערערים, הרשמת איזנה נכונה בין מתן אפשרות למערערים להביא את הראיות מטעמם, חרף מחדליהם, לבין הנזק שנגרם למשיבים כתוצאה מקבלת הבקשה. טענות המערערים כי אי הגשת התצהירים במועד, נבע מטעות משרדית ולא כתוצאה מזלזול בהחלטות בית הדין נלקח בחשבון בהחלטה, כאשר הרשמת התירה את הגשת התצהירים באיחור, חרף הצורך לדחות את דיון ההוכחות פעם נוספת. זאת ועוד, גם אם מזכירת ב"כ המערערים רשמה בטעות את המועדים להגשת התצהירים ולדיון ההוכחות כקבועים לחודש נובמבר במקום לחודש אוקטובר, ב"כ המערערים יכלה לגלות את הטעות בנקל, לנוכח החלטת הרשמת מיום 15/10/13 המתייחסת לאותם מועדים. מכל מקום, לנוכח עיתוי הגשת הבקשה, ערב הדיון, נגרמו למשיבים הוצאות לא מבוטלות בגין הכנה לדיון ההוכחות. למותר לציין, כי לפני מועד דיון ההוכחות החלופי, המשיבים נדרשו להכנה נוספת, הן כתוצאה מחלוף הזמן והן לנוכח השוני בהכנה הנדרשת לדיון הוכחות ללא ראיות המערערים, לבין הכנה לדיון לאחר שהוגשו ראיות המערערים. אין לקבל את טענת המערערים לפיה, בכל מקרה, דיון ההוכחות היה נדחה לנוכח מצבה הבריאותי של ב"כ המערערים. משעה, שתצהירי המערערים לא הוגשו במועד ובערב הדיון, תצהירי המערערים טרם הוגשו. ומשעה, שהמערערים ביקשו שתינתן להם הזדמנות נוספת להגיש את תצהיריהם, מובן מאליו, שהיענות לבקשה חייבה את דחיית מועד ההוכחות, וזאת ללא כל קשר למצבה הבריאותי של ב"כ המערערים. גם אם ב"כ המערערים לא הייתה חולה במועד הדיון, היה צורך בדחיית דיון ההוכחות עקב המחדל של המערערים. 20. סוף דבר - הערעור נדחה. בהתחשב בשיעור ההוצאות שנפסק בהחלטת הרשמת, לא מצאתי לנכון לחייב את המערערים גם בהוצאות ערעור זה. דחיית מועד דיוןמועד דיוןדיון