השופט ז' המר - אב"ד: 1. ערעורים על פסקי הדין של בית משפט השלום בכפר סבא (כב' השופט ח' פדר, סג"נ), בת"פ 2581/01, 2583/01 ו-2584/01. כתבי האישום בתיקים הנ"ל הוגשו בשל עבירות תכנון ובניה. 2. הנאשם העיקרי והמרכזי בשלושת כתבי האישום הוא שמעון אלעזר, הבעלים של משק חקלאי במושב חגור (להלן: אלעזר). נאשמים נוספים היו אנשים ותאגידים שונים בכל כתב אישום, שהם השוכרים והמשתמשים במקרקעין ובמבנים של שמעון אלעזר. המקרקעין הינם קרקע חקלאית מוכרזת וייעודם על-פי התוכניות הוא לחקלאות. 3. בכתב האישום בת"פ 2581/01 הואשם אלעזר באי קיום צו הריסה לגבי מבנה לא חוקי בשטח 580 מ"ר, ובאי קיום צו הפסקת שימוש לא חוקי במבנה. יחד אתו הואשמו אשתו (שנמחקה מכתב האישום) ושלושה נאשמים נוספים, המשתמשים שימוש חורג במבנה. 4. בכתב האישום בת"פ 2583/01 הואשם אלעזר באי קיום צו להריסת 3 קרוואנים, ובאי קיום צו להפסיק את השימוש הלא חוקי בהם, וכן באי קיום צווי הפסקת שימוש לא חוקי בשטח קרקע של 3,000 מ"ר. יחד אתו הואשמו אשתו (שנמחקה) ושני נאשמים נוספים, המשתמשים שימוש חורג במבנים ובקרקע הנ"ל. 5. בכתב האישום בת"פ 2584/01 הואשם אלעזר באי קיום צו הריסה והפסקת השימוש הלא חוקי במבנה לא חוקי, בשטח של 312 מ"ר, וכן באי קיום צו נוסף להפסקת השימוש החורג. יחד אתו הואשמו אשתו (שנמחקה מכתב האישום) ושלושה נאשמים נוספים, המשתמשים שימוש חורג במבנה. 6. בית משפט קמא הרשיע את אלעזר על-פי הודייתו וגזר עליו קנס בסך -.20,000 ₪, וכן האריך את כניסתם לתוקף של צווי ההריסה וצווי הפסקת השימוש למשך שנה מיום מתן גזר הדין, וכן מאסר על תנאי למשך 3 חודשים. על מי שהיתה הנאשמת 3 בת"פ 2581/01, זינמן יעקב בע"מ (להלן: חב' זינמן), אשר הורשעה על-פי הודייתה, הטיל בית המשפט קנס בסך -.12,500 ₪, וכן ציווה על הפסקת השימוש החורג תוך 6 חודשים. 7. המדינה מערערת על קולת העונשים שהוטלו על אלעזר, הן הקנס והן תקופת המאסר על תנאי, וכן על הארכת כניסתם לתוקף של צו ההריסה וצו הפסקת השימוש (ע"פ 71786/03). כן מערערת המדינה על גובה הקנס ומועד כניסתו לפועל של צו הפסקת השימוש, שהוטלו על חב' זינמן. אלעזר מערער על הרשעתו וכן על חומרת העונש (ע"פ 71844/03). הודעת הערעור של המדינה כללה משיבים נוספים. בפתח הדיון הודיענו ב"כ המדינה, כי הוא מסכים למחיקתה של משיבה 2, חב' אגם גיל פרוייקטים והשקעות בע"מ, ושל משיב 4, יוסי פנסו, שלא הוזמנו, משום מה, לדיון. שרה אלעזר נמחקה מהודעת הערעור של אלעזר, לאחר שהתברר כי היא נמחקה מכתבי האישום עוד בבית משפט קמא, וממילא לא נפסק נגדה דבר. ערעורו של אלעזר על הכרעת הדין 8. הערעור הוגש על-ידי אלעזר עצמו, אולם בדיון לפנינו הוא יוצג על-ידי עורך דין. רוב נימוקי הערעור, כפי שהם מופיעים בהודעת הערעור, אין בהם ממש על פניהם, וטוב עשה בא כוחו שנמנע מלחזור עליהם. להלן אתייחס בקצרה לטענה כי למעשה לא הודה אלעזר בעובדות כתב האישום, ובית משפט קמא הרשיעו בטעות. 9. אלעזר לא היה מיוצג בבית משפט קמא. עיון בפרטיכל הדיון, אכן מעלה ספק אם הוא הודה באי קיום צווי ההריסה (מלבד לגבי המבנה נשוא ת"פ 2581/01, בשטח שמעל 500 מ"ר). למעשה, נראה שהוא כפר במפורש וטען ש"ביצעתי את כל הטעון הריסה למעט 500 מ"ר (עמ' 5 מיום 23/10/03), ולאחר מכן שוב, בטיעון לעונש: "נשארו רק 500 מ"ר שלא הרסתי" (עמ' 7, שם). בית משפט קמא נמנע, משום מה, לשאול את אלעזר שאלות מדוייקות לגבי כל סעיף וסעיף שבכתב האישום, ונמנע מלשאול אותו שאלות הבהרה, על-פי סמכותו בסעיף 152(א) סיפא לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב-1982, כמו למשל: מתי ביצע את ההריסה וכדומה. 10. בהעדר הודיה מפורשת לא ניתן היה להרשיע את אלעזר בת"פ 2583/01 ות"פ 2584/01 בשל אי קיום צווי ההריסה. אפילו קיים ספק, רשאי הוא ליהנות ממנו. אני מציע איפוא, לקבל את הערעור על הרשעתו בעבירות הללו, ולבטל את הרשעתו בהן. לא נתבקשנו על-ידי המדינה להחזיר את הדיון לבית משפט קמא, לשמיעת ראיות אם יתקבל ערעורו של אלעזר בנקודה זו; ואין מקום לכך בנסיבות הענין. ההרשעות בשאר העבירות שיוחסו לו יעמדו בעינן. יודגש כי אין בכך קביעה כי אלעזר הרס את המבנים הללו, כפי טענתו. אלא כי שגה בית משפט קמא כשהרשיע אותו על-פי הודייתו, על סמך דברים שאמר בתשובה לאישום. הערעור על העונש - שמעון אלעזר 11. כאמור מערערת המדינה על קולת העונש. אלעזר מערער על חומרתו. מן הראוי לתאר כאן את העבירות בהן הורשע אלעזר: אי קיום צו הריסה שיפוטי על מבנה לא חוקי בשטח של 580 מ"ר, שמועד ביצועו היה 06/03/03 (לאחר אורכה של 18 חודשים בתיק עמ"ק 5231/00; אי קיום צווים שיפוטיים להפסקת שימוש חורג, לרבות בשטח קרקע בין 3,000 מ"ר, המושכר לאחרים לצורך השימושים החורגים. מדובר בצווים משנת 1996 שהורו על הפסקת השימוש עד יום 27/02/97. יש לציין כי מניתי רק את ההרשעות שנותרו בעינן, כאמור לעיל. ברור שלנגד עיניו של בית משפט קמא, כשבא לגזור את דינו של אלעזר, עמדו בטעות שתי הרשעות נוספות בשל העבירות החמורות של אי קיום צווי הריסה שיפוטיים, במשך שנים רבות, משנת 1997. 12. כאמור, אלעזר השכיר את הקרקע והמבנים, לצורך השימושים החורגים, משמע: לצורך הפקת רווח: "אני כל ההשכרות שאני משכיר הם למטרות רווח, אבל אני משלם הרבה מס הכנסה" (דברי אלעזר בעמ' 7 מיום 23/10/03). התמונה המצטיירת היא של היקף גדול של השכרות של מקרקעין, קרקע ומבנים, לעסקים שונים, במשך שנים רבות, למרות הרשעות קודמות ולמרות צווים של בתי המשפט. בית משפט קמא הבהיר, בצדק, את החומרה שבעבירות של אי קיום צווים של בתי משפט: אנדרלמוסיה תכנונית ופגיעה באמון הציבור בשלטון החוק וביכולת הרשויות לאכפו. הוא אף ציין כי מדבריו של אלעזר "לא עולה חרטה של ממש - נהפוך הוא". את הענישה הלא מחמירה, למרות הנסיבות המחמירות, נימק בית המשפט, ב"נסיבותיו האישיות, אשר בדוחק, אכן הביאו לצמצום ממשי של הענישה". 13. דא עקא, שפרט לאמירה כללית זו, בית משפט קמא לא פירט שום נסיבה אישית ולא ברור באילו נסיבות אישיות מקלות התחשב בית המשפט. למעשה לא היו בפני בית המשפט נסיבות כאלה, שכן כל שאמר אלעזר בטיעונים לעונש (מלבד ההתרסה כי אין בכוונתו ללכת לגנוב אפילו "יכולים להיות נגדי וצווים") - היא אמירה סתמית "אני נכה", ללא פירוט וללא ראיות כלשהן. 14. בנסיבות אלה, מן הדין היה להחמיר יותר. לאחרונה חזר בית המשפט העליון על מדיניות הענישה הראויה בעבירות הללו, ברע"פ 11097/04 סעדאללאב טחאן: "בית המשפט רואה בחומרה תופעה של הפרת צווים שיפוטיים ומינהליים בדיני התכנון והבניה וישנה חשיבות להבעת מסר עונשי מרתיע בעבירות של הפרת צווים שיפוטיים כדי להילחם בזלזול בצווי בית המשפט בכלל ובתחום התכנון והבניה בפרט". רק משום שאלעזר זוכה על ידינו משתי עבירות של אי קיום צו הריסה, ומשום שערכאת הערעור אינה נוהגת למצות את הדין עם משיבים, אני מציע להעמיד את הקנס על -.50,000 ₪ או 100 ימי מאסר תמורתו, וכן להעמיד את תקופת המאסר המותנה על חמישה חודשים, באותם תנאים שקבע בית משפט קמא. ממילא יש לדחות את ערעורו של אלעזר על קולת העונש. 15. עוד מלינה המדינה על שבית משפט קמא האריך את כניסתם לתוקף של הצווים המשפטיים הנזכרים, לשנה מיום מתן גזר דינו (בעוד שהמדינה הסכימה להארכת תוקפם ב-6 חודשים בלבד). הואיל וגם השנה הזו חלפה כבר, והענין ממילא חדל להיות רלוונטי, אני מציע לא להתערב. אך למעלה מן הצורך עלי לציין, כי לדעתי, לבית משפט קמא לא היתה כלל סמכות לדון בהארכת כניסתם לתוקף של הצווים השיפוטיים, לכל תקופה שהיא. הצווים הינם חלק מגזרי דין שניתנו בזמנו, בתיקים אחרים, בעבירות בהן הורשע אז אלעזר. בית משפט קמא, בהליך הנוכחי, לא ישב כערכאת ערעור עליהם (גם אם יתכן שמדובר באותו שופט), וגם לא דן בהארכת הצווים במסגרת בקשה לפי סעיף 207 לחוק התכנון והבניה, תשכ"ה-1965, וממילא לא בדק את הקריטריונים שנקבעו בפסיקה להארכת מועד לביצוע הצווים. ראה גם רע"פ 4357/01 סבן נ' הוועדה המקומית לתכנון ולבניה "אונו", פ"ד נו(3) 49, 60: "...הבקשה למתן ארכה חייבת לבוא לפני בית המשפט שנתן את צו ההריסה; לפניו, ולא - ... שהבקשה עלתה לפני בית המשפט הדן בכתב האישום בשל אי קיומו של צו ההריסה ". בנוסף, צודקת המדינה שלא נטענה כל טענה ולא הובאה כל ראיה לכך, שהוגשו בכלל בקשות להיתרים, וממילא אין סיכוי סביר לקבלת היתרים בקרוב. כל שאמר אלעזר הוא, שהוא יגיש בעתיד "תוכניות למינהל" (זאת אחרי כל כך הרבה דיונים ולמרות צווים קודמים של בית המשפט). בנסיבות אלה צודקת המדינה, שלא היתה הצדקה לדחיית הצווים (בלא קשר לשאלת הסמכות) לתקופה ארוכה נוספת. הערעור בענין חב' זינמן 16. המדינה מערערת על גובה הקנס וכן על האורכה של 6 חודשים שנתן בית משפט קמא, לצו הפסקת השימוש החורג על-ידי חב' זינמן. הואיל והתקופה חלפה כבר, איני מוצא טעם לדון באורכה. אשר לקנס, בהתחשב בשימוש החורג לצורך מסחרי-תעשייתי, אני מציע להעמידו על -.20,000 ₪. 17. לענין הטלת הקנס קבע בית משפט קמא, כי חב' זינמן תשלם את הקנס ב"ערבות מנהלה הוא הנאשם 4 שנמחק מכתב האישום". לענין זה אני מבקש להפנות לדברים שאמרנו בע"פ (ת"א) 71575/03 מדינת ישראל נ' יחזקאל בנק (טרם פורסם): "בגזר הדין של הנאשמת 1, היא החברה שהמשיב הוא מנהלה, הטיל עליה בית משפט קמא קנס "וזאת בערבות מנהלה הוא הנאשם 2". לא ברור לנו מה הבסיס החוקי להטיל קנס על נאשם בערבותו של אדם אחר, לרבות נאשם אחר. חוק העונשין, תשל"ז-1977, אינו מכיר בכך ואינו מאפשר הטלת ערבות לתשלומו של קנס. ראוי להזכיר כי סעיף 252א לחוק העונשין, קובע איסור פלילי על תשלום קנס שהוטל על נאשם, על ידי תאגיד או מעביד, וניתן ללמוד הימנו על גישת המחוקק". בשולי הדברים הערה נוספת 18. בית משפט קמא חילק את תשלום הקנס בסך -.20,000 ₪ שהטיל על אלעזר ל-30 תשלומים, ואת תשלום הקנס בסך -.12,500 שהטיל על חב' זינמן ל-20 תשלומים. אני סבור שפריסת הקנס לתשלומים כה רבים מחטיאה לחלוטין את מטרת הענישה; מטילה עומס לא מוצדק ולא ראוי על המינהלה של מערכת המשפט ועל המרכז לגביית קנסות שתוצאתו בזבוז כספי הציבור; מעמידה בספק את אפשרות הפיקוח, המעקב והביקורת על תשלום הקנס; ופגעת באפקטיביות הענישה ובגורם ההרתעה. הקנס הוא בבחינת עונש ולא היטל חודשי בתשלומים נוחים על-חשבון הציבור. את ההלוואה לתשלום הקנס - אם בכלל הם זקוקים להלוואה - עליהם ליטול במקום אחר ולא מהמדינה. בית משפט קמא לא טרח אפילו לחייב את הנהנים מפריסת התשלומים הנדיבה ויוצאת הדופן בתשלום תוספת, כאמור בסעיף 66(א) סיפא לחוק העונשין, התשל"ז-1977. כך, התמסמסו, כאמור לעיל, אפקט הענישה וההרתעה. הואיל ולא נתבקשנו להתערב בפריסת הקנסות, אני מציע לקבוע כי הקנסות הנוספים שאנו מטילים - אם תתקבל הצעתי - ישולמו כדלקמן: תוספת הקנס על חב' זינמן - עד לתאריך 01/05/2005; תוספת הקנס על אלעזר - תשולם בשלושה תשלומים חודשיים שווים ורצופים, בכל אחד בחודש, החל מיום 01/05/2005 ואילך. אי תשלום של תשלום אחד במועדו יעמיד את כל יתרת תוספת הקנס לפרעון מיידי. ז' המר, שופט אב"ד השופטת י' שיצר:אני מסכימה. השופט י' שנלר:אני מסכים. י' שנלר, שופט לפיכך הוחלט, כאמור בחוות דעתו של השופט ז' המר, כדלקמן: א. לקבל את ערעורו של אלעזר (ע"פ 71844/03) על הרשעתו באי קיום צווי הריסה בת"פ 2583/01 ות"פ 2584/01, ואנו מזכים אותו מעבירות אלה; ב. אנו דוחים את ערעורו של אלעזר על קולת העונש; ג. אנו מקבלים את ערעור המדינה (ע"פ 71786/03) על קולת העונשים בעניינם של אלעזר וחב' זינמן, כאמור בסעיפים 14 ו-16 לחוות הדעת. תוספת הקנס תשולם כאמור בסעיף 18 לחוות הדעת. הריסת מבנהצו הריסהצווים