1. שני ילדים הם העומדים במרכז החלטה זו. 2. למבקש ובת זוגו אשר נישאו, כנראה, בנישואים פרטיים, נולדו 4 ילדים. 3. בני הזוג התגרשו בבית הדין הרבני לפני כשנה וחצי, וארבעת הילדים, על פי הסכם גירושין, הינם בחזקת אמם. 4. ביום 6.4.08, הוכן על ידי לשכת הרווחה בנווה יעקב, תסקיר נזקקות אודות ארבעת הקטינים, חתום על ידיפקידת הסעד לחוק הנוער. על פי תסקיר זה, התבקשה הכרה בנזקקות של ארבעת הקטינים על פי חוק הנוער, טיפול והשגחה, כאשר ביחס לשני הילדים י' ור', הבקשה היא כי הם יוצאו ממשמורת ההורים וישהו במסגרת שתקבע רשות הסעד ועל חשבונה. 5. הבקשה נידונה בפני בית המשפט לנוער בירושלים (סגן הנשיא, כב' השופט אורי בן-דור), אשר ביום יד סיון תשס"ח (17.6.08), קיבל את הבקשה, והורה על נזקקות של ארבעת הילדים, כאשר הם יהיו בפיקוח והשגחה של פקידת הסעד. אשר לי' ור', נקבע כי הם "ימסרו למשמורתה של רשות הסעד, לצורך אבחון במרכז החרדי, וזאת לתקופה של 90 יום מיום הכניסה. יום הכניסה ייקבע על ידי פקידת הסעד" . אשר לבן הגדול י' ח', ולבת הקטנה ג', נקבע באותה החלטה, כי ייעשה ניסיון לאבחן אותם בקהילה. 6. ראוי לציין, כי בדיון נכחו שני ההורים. האמא, למעשה, הסכימה לבקשה, ואישרה לבית משפט כבר בתחילת הישיבה, כי איננה מצליחה להשתלט על הילדים, על אף שהם חכמים ובעלי כישרונות. בית המשפט גם ציין בהחלטתו, כי הילדים במצוקה, הם אלימים ובית הספר משהה אותם חדשות לבקרים, ואז הם נמצאים בבית ללא השגחה. 7. מאידך גיסא, האבא התנגד להכרזה על הנזקקות, וציין כי הילדים בתהליכי שיקום סופי. במהלך הדיון הוא ביקש דחייה כדי להביא עו"ד. כאשר דובר על האבחון, הסכים האבא, אבל ביקש שלא להוציא אותם מהבית, ואף אמר לשופט בבית משפט לנוער כי הילדים לא במצוקה וניתן לראות אותם. 8. לאחר שבית משפט קמא הקריא את ההחלטה מיום 17.6.08, אמר האב : "ההחלטה הזאת הולכת לגרום לילדים זעזוע, האמא משתפת פעולה עם הוצאת הילדים מהבית, והם נפגעים מהאמא לאורך כל החיים שלהם. אני מבקש למנוע את זה, כי אין בסופו של שלב החלמה" (עמ' 3 לפרוטוקול של בית משפט לנוער). 9. על דברים אלה, הגיב בית המשפט לנוער באומרו: "זה סך הכל אבחון". מיד אחר כך, אמרה פקידת הסעד לפרוטוקול את הדברים הבאים: "היום האם לא מצליחה להשתלט על הילדים, הם נמצאים בסיכון, ולכן הדרך היחידה לאבחן אותם ולסייע להם במצוקה העכשווית, היא הוצאתם לאבחון למרכז החרדי". 10. לאחר זאת, לא ארע דבר. הערעור שהגיש האב לבית המשפט היה ביום 23.7.08, כאשר יחד עם הערעור, הגיש בקשה, שכותרתה: "בקשה דחופה לקבלת אפוטרופסות בלעדית על ילדיי, והעברתם המיידית לחזקתי". יחד עם הבקשה, צורף אישור של אחיו של המבקש, ועל פי ההצעה של הבקשה, המבקש וילדיו יגורו בשנה הקרובה, = 2 = בבית האח ברח' פלוגת הטנקים 10/4, פסגת זאב ירושלים, שם יוקצו למבקש ולילדים שלושה חדרים מתוך הווילה של האח (סעיף 6 לבקשה; במכתב של האח, שצורף לבקשה, נאמר בסעיף 3, כי יוקצו להם שני חדרים). 11. מכאן ואילך, טופל העניין על ידי שופטים תורנים, בין בערכאה זו, ובין בערכאות אחרות, כפי שאציג בתמצית להלן: 12. על גבי הבקשה הנ"ל, כתבה השופטת התורנית, סגנית הנשיא, כב' השופטת יהודית צור, כי על המשיב להגיב תוך 7 ימים, וכי המועד לדיון ייקבע על ידי השופט שידון בערעור. 13. המדינה הגיבה על הבקשה ביום 28.7.08, ובתגובה של עו"ד שגיא לצה, ב"כ היועץ המשפטי לממשלה, הודגש כי אין מקום לבחינת הצעה חדשה לפני שבית המשפט לנוער בדק אותה, ובכל מקרה, החלטת בית משפט קמא, הינה החלטה זמנית, וכל הצעה של המערער יש להציע לפקידי הסעד. ככל שמדובר בבקשת האב להחזיק בילדיו, נאמר בתגובת המדינה, כי המערער מוזמן לפנות בעניין זה לבית המשפט לענייני משפחה בירושלים. 14. הבקשה נידונה בפני השופטת התורנית, כב' השופטת גילה כנפי-שטייניץ, אשר החליטה ביום כז תמוז תשס"ח (30.7.08), למחוק את הבקשה, בש"א 3516/08, וזאת בנימוק בה: ההצעה לקבל את המשמורת ולהתגורר עם הילדים אצל האח בפסגת זאב, לא הועלתה כלל בבית משפט לנוער, וממילא לא נידונה על ידו ולא ניתנה הכרעה בה, ולכן המבקש רשאי לפנות לבית המשפט לנוער עם בקשתו החדשה. בסיום ההחלטה, ביקשה השופטת כי המבקש יודיע לבית המשפט תוך 7 ימים, האם הוא מבקש לקיים דיון בערעור. כמו כן, המליצה כב' השופטת כנפי-שטייניץ, למבקש, לפנות לסיוע המשפטי. 15. המבקש, פנה תחילה לבית משפט השלום. בקשה זו, זהה לבקשה שהוגשה בפניי השופטת כנפי-שטייניץ. השופטת התורנית בבית משפט השלום, החליטה כי נושא החזקת הילדים נמצא בסמכות בית משפט למשפחה, ועל כן דחתה את הבקשה (החלטה מיום 31.7.08). 16. המבקש פנה לבית משפט לענייני משפחה בירושלים. השופט התורן, כב' השופט מנחם הכהן, בהחלטתו מיום ג אב תשס"ח (4.8.08), מציין כי יש בעניין שני מישורים שונים: המישור בין המבקש (האב) לבין אם הקטינים ; המישור בין המבקש לבין פקידי הסעד. ככל שמדובר במישור הראשון, זכותו של האב להגיש תביעה לבית משפט לענייני משפחה לקבלת משמורת על כל ארבעת הילדים. אך מה שדחוף לאב, הוא המישור השני, העוסק במחלוקת בינו לבין פקידי הסעד, ובעניין זה, אמר כב' השופט הכהן, כי המבקש רשאי להמשיך בערעור, כפי שאפשר לו בית המשפט המחוזי, או להגיש בקשה לבית משפט לנוער לעיון חוזר בהחלטה לאבחון עקב מצבם הנפשי של הילדים, כפי שטוען המבקש. 17. המבקש פנה לבית משפט זה, בבקשה דחופה ביום 5.8.08, להוצאת שני ילדיו, י' ור' ממרכז החירום, וזאת, כדבריו, "עקב הפגיעה הנוראה שנגר' להם פיזית ונפשית". בסיום הבקשה, נאמר כי המבקש פונה לבית המשפט, כדי "לעצור התעללות זאת בילדיי ולהעבירם אליי בדחיפות לצורך קבלה רפואית דחופה שכרגע מונעים ממני להגיש להם". 18. באותו יום, 5.8.08, הופיע המבקש בפניי וחזר על טענותיו בדבר המצוקה הפיזית והנפשית של הילדים הנמצאים במרכז החירום החרדי. הוא הציע כי הילדים יגורו בדירה בת שלושה חדרים שהוא גר בה. 19. בעקבות זאת, נתתי החלטה, לפיה הדיון יתקיים למחרת היום, יום רביעי, ה אב תשס"ח (6.8.08), בשעה 10:00, והוריתי לכל פקידות הסעד והאחראים על מרכז החירום החרדי, להתייצב לדיון, ולהביא עימם את שני הילדים, כדי שאוכל לשוחח איתם (עמ' 2 להחלטה, מיום ד אב תשס"ח (5.8.08), פיסקה 4). 20. ב"כ המדינה, עו"ד שגיא, הגיש בקשה לדחיית הדיון, עקב העובדה שפקידת הסעד משתתפת בכינוס ארצי. נעניתי לבקשה, ודחיתי את הדיון מיום רביעי, ליום חמישי, בשעה 11:30 (ראה החלטתי מיום ה אב תשס"ח (6.8.08), עמ' 4-3 לפרוטוקול). 21. בינתיים, הגיע לבית המשפט מכתב של האם הגב' ר' מ',שבו היא מציינת שהאב של הילדים, דהיינו: המבקש, אינו עוזר לה כספית במזונות, ילדיו לא רשומים אצלו ב בסיום המכתב, היא מבקשת, כי בית משפט יעזור לה להמשיך בדרך השיקום, ולא לאפשר לאב חסר אמצעים ובמצוקה גדולה, לחבל במאמצי השיקום שלה ושל הילדים. האם כותבת, כי קיבלה את ההודעה לדיון בעת היותה בצפון הארץ בחופשה אצל הוריה, ולכן איננה יכולה להגיע בהתראה כה קצרה. 22. בדיון שהתקיים אתמול, שוחחתי עם הילדים, י' ור', כל אחד בנפרד. מן הראוי, להביא את דבריהם כפי שתמצתי אותם, בפרוטוקול בעמ' 7: "הילד ר' מסר לי כי אחד מן המדריכים מחזיק אותו חזק ומונע ממנו ללכת. הוא סיפר שהוא מוכה. כמו כן אמר שאמא שלו הרביצה לו. הוא לא רוצה להיות במרכז החרום ורוצה להגיע לאביו כמה שיותר מהר. הילד י' דיבר בהתרגשות רבה, כולל בכי. הוא סיפר שמאז שהגיע למרכז החרום הוא מרגיש לא טוב. הוא הסביר שהמדריכים מונעים ממנו לעשות דברים רבים. מענישים על כל צעד ושעל. הוא לא מבין מה בדיוק רוצים ממנו. גם כאשר שאלתי אותו על שבת כדוגמה ליום טוב, הוא סיפר שגם בשבת קשה לו מאוד שם. כמו כן סיפר שילדים אחרים סיפרו לו על חייהם הקשים והוא לא מבין מדוע הוא צריך להימצא במקום כזה ולשמוע דברים כאלה. שני הילדים ביקשו בכל לשון של בקשה לצאת ממרכז החרום ולהגיע לבית אביהם. הם דיברו על כך שהם לא מבינים לאן אמא שלהם נסעה. הם רוצים להיות יחד שניהם ביחד, שניהם עם י' ח' ושניהם עם אביהם. הם אף מצפים שבשלב מאוחר יותר ג' תצטרף אליהם. תחושתי היא כי הם מרגישים שהוטלו למקום שאינם מבינים מה הם עושים בו. האווירה במקום קשה עליהם מאוד, הלחץ במקום משפיע עליהם קשה מאוד ורק העובדה שהם שני אחים יחד, שכנראה אחד עוזר לשני, מונע מהם התפרקות". 23. לאחר מכן, טענו כל הצדדים, כאשר פקידות הרווחה הסבירו מהי החשיבות המרובה בהמצאות הילדים במרכז החירום החרדי, לשם הגיעו במצב מפורק. לדבריהם, חלק ממה שאומרים הילדים, הוא פרי הסתה של האב. מאידך גיסא, המבקש עמד על רצונו לקחת את הילדים אליו לדירה, ואמר שישתף פעולה עם רשויות הרווחה לצורך אבחון הילדים, כאשר הם בביתו. 24. בסיום הדיון, בקשו הצדדים פסק זמן כדי שרשויות הרווחה יוכלו לגבש עמדה, וכן כי יתקבל מידע נוסף על הרישום הפלילי של המבקש, ועל חוזה השכירות של הדירה (עמ' 12, שורות 10-7 לפרוטוקול). נעניתי לבקשה זו, והוריתי לצדדים להביא את כל המסמכים והתיעוד. כמו כן, הוריתי למשטרה להמציא את הרישום הפלילי של המבקש לעו"ד אברמוביץ', ב"כ היועץ המשפטי לממשלה, וזאת בהסכמת המבקש. כמו כן, שלחתי את המתמחה שלי לדירה כדי לצלם אותה ולמסור לי דיווח על מצבה (ראה: החלטה מיום ו אב תשס"ח (7.8.08), עמ' 13-12 לפרוטוקול). 25. הדיון היום, נמשך מספר שעות. תחילה קבלתי את הדיווח של המתמחה והתמונות של הדירה, והן הוצגו לצדדים. בנוסף לכך, קבלתי את הרישום הפלילי של המבקש, ממנו עולה, כי בשנת 2001 עבר עבירה של סחר בסמים, ובית המשפט השלום גזר עליו מאסר בפועל של 9 חודשים משנת 2003, ובית משפט המחוזי בערעור, בשנת 2004, הפחית את העונש ל-6 חודשי מאסר בעבודות שירות, וכן מאסר על תנאי. ב"כ היועץ המשפטי לממשלה, עו"ד אברמוביץ', מסרה לפרוטוקול, כי כאשר הייתה במשטרה, ראתה במסך כי יש למבקש תיק מב"ד, בענין החזקת סמים מיום 28.2.08. המבקש הסביר כי מדובר באירוע שבו היה טרמפיסט ברכב, וכאשר מצאה המשטרה סמים ברכב הוא הסביר כי אין לו כל קשר לסמים, ומאז לא פנתה אליו המשטרה (עמ' 15-14 לפרוטוקול). 26. בדיון היום, חזרו הצדדים על טענותיהם. 27. לאחר ששקלתי את טענות הצדדים, הגעתי למסקנה, כי, בשלב זה, אין מקום לבצע שינוי במצב הילדים, י' ור', וכי הם יישארו במרכז החירום החרדי, כפוף למספר הוראות שיפורטו בסיום החלטתי זו. 28. אני ער לכך שלילדים, לפחות סובייקטיבית, לא נוח במרכז החירום החרדי. אני זה ששמעתי כל אחד מהם בוכה בלשכתי. אולם, לא תמיד "טובת הילד" זהה עם "רצון הילד". על פי החומר שיש בתיק, מדובר בשני ילדים אשר התנהגותם בבית הספר היא בעייתית ביותר. הדברים מפורטים בתסקירים ובמכתבים של בית הספר. מדובר בחוסר משמעת, באלימות, ובמקרים חמורים אף יותר. כך, למשל, הביאו הילדים נפצים מאביהם כדי לפוצץ מועדון בבית הספר. גם הסבר המבקש כי מדובר באירוע סביב פורים, אין בכוחו להפחית מחומרת המעשה. במקרה אחר, הביא אחד הילדים לבית הספר סכין, ואיים על ילד אחר. גם כאן, מצא המבקש הסבר בכך שאותו ילד נהג באלימות כלפי בנו, והסכין שהביא הבן היא סכין למריחת ממרח על לחם, ולא נעשה בה שימוש בפועל, אלא רק איום. למותר לציין, כי אין לקבל הסבר זה, ואין זה ראוי כי "תת תרבות הסכין", כלשון בית המשפט העליון, תתחיל בגיל 7.5. יש לעשות כל מאמץ להציל את הילדים מעצמם. אומנם, התרשמתי, אישית, מחוכמתם ומרגישותם, אך אין די במה ששופט רואה במשך מספר דקות בלשכתו, לעומת מעקב רצוף של מורים ומנהלים, ושל פקידות הסעד. 29. אינני רואה את מרכז החירום החרדי, כבית כלא, כפי שמנסה המבקש להציג. מדובר בגוף ציבורי, הנמצא תחת פיקוח מקצועי, והצוות שבתוכו מקדיש ימים ולילות כדי לשפר את מצב הילדים. 30. עד כה, בחנתי את המצב שקבע בית משפט קמא, ומצאתי כי הוא נועד לטובת הילדים, ואין בו נזק לילדים, אלא יכול להביא לשיפור במצבם. 31. החלופה שהציע המבקש, נראית על פני הדברים, טובה יותר, שכן מדובר במגורים אצל האב. אולם, בעניין זה, רב הנסתר על הגלוי, וזאת מטעמים אלה: א. חלופה זו לא נבדקה כלל, לא על ידי רשויות הרווחה ולא על ידי בית משפט קמא. שופט תורן בבית משפט מחוזי, בפגרת הקיץ, כאשר בכל יום יש לו עשרות תיקים, כולל מעצרים, לא יכול לשמוע את כל הראיות, ולהכריע בסוגיה, שמקומה בערכאה הדיונית. ב.בקשת המבקש, כוללת בחובה, כבדרך אגב, העברת הילדים ממשמורת אמם, למשמורת אביהם, וזאת ללא שמיעת האם, וללא דיון מסודר בערכאה המוסמכת לכך (גם אם הסבר האמא לאי נוכחותה בדיונים, אינו מוצא חן בעיניי, אין הצדקה לפגוע בזכותה להיות אם משמורנית, וליטול ממנה את הילדים, במסגרת הליך ביניים בערעור). ג.אישיותו של המבקש, עברו, מקור הכנסותיו, מעמדו כדייר בדירה, כל אלה, לוטים בערפל, ולא התבהרו כל צורכם. ד.אפילו עניין טכני ופעוט של רישום הילדים כילדיו במשרד הפנים ובתעודת הזהות, אינו מוסדר. משמעות הדבר, היא כי אם הייתי נענה לבקשת המבקש, לא יוכל הוא לפנות לכל גורם שלטוני בכל עניין הנוגע לילדיו, שכן אין הם רשומים בשום מסמך רשמי כילדיו. ה. המבקש, על פי הודאתו, חוייב לשלם סך 500₪ לחודש, מזונות לארבעת ילדיו, ולדברי האם, גם סכום זה לא משולם. כיצד יוכל הוא לזון ולפרנס שלושה ילדים, כאשר הוא מודה שאין לו מקום עבודה?! 31. מאזן השיקולים מורה על השארת המצב הקיים, וכך אני מחליט. 32. המבקש יהא רשאי, אם אכן יש ילד חולה, להזמין רופא מטעמו כדי לבדוק את הילד. 33. המבקש ישתף פעולה עם רשויות הרווחה, וידאג להתייצב בפני כל גורם טיפולי, וזאת למען ילדיו. 34. מרכז החירום החרדי, ימסור דוח ביניים לבית המשפט לנוער, עד ליום 31.8.08, כולל הצעה אופרטיבית היכן ילמדו הילדים י' ור', בשנת הלימודים תשס"ט, אשר תתחיל ביום א אלול תשס"ח (1.9.08). 35. אני מפציר במבקש, כי יפנה ללשכת הסיוע המשפטי, ויקבל ייצוג משפטי על ידי עו"ד מיומן. עו"ד זה, יודיע לבית משפט זה, עד ליום 1.9.08, האם הוא עומד על הערעור, לעניין הכרזת הנזקקות, ואם כן, הערעור יועבר להרכב לשמיעה. 36. כפוף להערות בפיסקאות האחרונות, הבקשה נדחית, והילדים י' ור' יישארו במרכז החירום החרדי. כי המבקש יסביר להם כי הדבר לטובתם, ובכל מקרה, לא יחריף את מצבם בכך שהוא מטיף להם כנגד המרכז האמור. 37. בנסיבות העניין, אין צו להוצאות. משמורת ילדים