1. בפנינו תביעה ותביעה שכנגד שהוגשו בקשר להפרת הסכם עבודה שנערך בין התובע והנתבעת. 2. התובע הינו אזרח ישראל ותושב ארה"ב, העוסק במכירת טובין בעגלות מכירה המוצבות בקניונים ברחבי ארה"ב. הנתבעת הינה אזרחית ותושבת ישראל. ביום 29.12.06 נערך בין הצדדים הסכם לפיו יעסיק התובע את הנתבעת כמנהלת מכירות של עגלת טובין בניו ג'רסי, ארה"ב החל מיום 1.05.07 ועד ליום 29.01.08. 3. בהסכם נקבע כי התובעת תעבוד כעובדת חוקית וכי תשלם 50% מההוצאות בגין הוצאת הויזה. על התובע כמעסיקה של הנתבעת היה לדאוג להשגת רישיון עבודה כחוק עבור הנתבעת. שכר התובעת נקבע בהסכם לאחוז מסוים מנטו פדיון המכירות בכל יום בו תעבוד. עוד סוכם, כי דמי שכירות על העגלות וכן דמי שכירות לדירה ישולמו ע"י התובע, וכי הנתבעת תקבל פלאפון והחזר הוצאות בגינו עד לתקרה של 50 דולר לחודש. בהסכם נקבע, כי במקרה של הפרתו ישלם המפר לצד השני פיצוי מוסכם בגובה 2,000$. 4. לטענת התובע, פנה לעו"ד בארה"ב לצורך הטיפול בהליכי הנפקת ויזה המאפשרת עבודה חוקית בארה"ב, עבור הנתבעת. כמו כן, שכר מהקניון בארה"ב שטח עבור העמדת העגלה המיועדת על מנת לאפשר קיום החוזה. לטענתו, לאחר שהויזה לא התקבלה עד 1 במאי 2007, המועד המקורי של תחילת העבודה, סוכם בינו ובין הנתבעת כי מועד תחילת העבודה יידחה לאחר ה- 01.05.07 ועד להנפקה של הויזה. 5. התובע טוען, כי ביום 24.05.07 או בסמוך לו, הודיע לו בא כוחו כי הנתבעת יכולה לקבל ויזת עבודה מסוג "H2B" ועל הנתבעת להגיע למשרד ההגירה בארה"ב כדי לקבל הויזה. לטענת התובע, עדכן את הנתבעת על כך והוחלט ביניהם כי יסכמו על תאריך ההגעה של הנתבעת לארה"ב תוך מספר ימים. 6. התובע טוען, כי החל בחיפושים נמרצים לאיתור דירה לנתבעת לצורך מגוריה בזמן עבודתה בארה"ב. לטענתו, ביום שני, ה- 28.05.07, באופן מפתיע, חזרה בה הנתבעת מכל ההסכמות שהושגו ביניהם והודיעה לו טלפונית כי יש לה הצעת עבודה אחרת. לטענת התובע, דרש מהנתבעת לעמוד בכל התחייבויותיה ולעדכן אותו מה החליטה. מאז אותו יום לא הצליח ליצור קשר עם הנתבעת. 7. התובע ציין, כי ביום 4.06.07, יצרה הנתבעת קשר עמו וציינה כי היא מעוניינת לבדוק מספר פרטים וביום 13.06.07, הודיעה לו הנתבעת כי היא חוזרת בה מההסכם. 8. לטענת התובע בתביעתו, הנתבעת הפרה את ההסכמים וההסכמות עמו כי "אף שהויזה התקבלה באיחור תתחיל הנתבעת את עבודתה אצל התובע בסוף חודש מאי 2006 ולכל המאוחר בתחילת חודש יוני 2006." לטענתו, התובעת התנהגה בחוסר תום לב עת הציגה מצגים כי מעוניינת היא בקיום ההסכם כאשר בפועל לא הייתה מעוניינת בכך וחיפשה עבודה אחרת. לטענת התובע, עקב התנהגותה של הנתבעת נגרמו לו נזקים כספיים כגון: הפסד דמי שכירות ששולמו לקניון לחודשים מאי ויוני, קנס בגין "שבירת" הסכם שכירות, אבדן הכנסות, הוצאות, אובדן מוניטין ועוד. התובע טוען כי סך כל ההוצאות והנזקים שנגרמו לו עומד של 42,161 $ שהם 168,646 ₪, אותם תבע. 9. לטענת הנתבעת, אכן חתמה עם התובע על הסכם עבודה ביום 29.12.06, אלא, שלטענתה, דרישותיה המוקדמות היו השגת רישיון עבודה חוקי עבורה ושכירת דירת מגורים עבורה בארה"ב על חשבונו של התובע. 10. הנתבעת ציינה, כי לאחר החתימה על ההסכם נסעה לטיול בהודו ושבה בסוף חודש אפריל לארץ לצורך הערכות ליציאתה לעבודה בארה"ב. 11. הנתבעת טוענת, כי מעוניינת הייתה בקיום ההסכם ובמסגרת התחייבויותיה חיפשה עובדים נוספים לעסק באמצעות האינטרנט. לטענתה, התובע הציע לה להגיע לארה"ב ולהתחיל לעבוד באופן בלתי חוקי טרם קבלת הויזה, אך לכך היא סירבה. 12. עוד טוענת הנתבעת, כי ביום 26.05.07, שלח אליה התובע מייל בו ציין, כי דיבר עם עוה"ד ו"הכל בסדר". לטענתה, החלה בתהליך של בדיקה מול שגרירות ארה"ב בישראל לבירור תהליך הנפקת ויזת עבודה והבינה, כי יש צורך בעוד חודשים אחדים עד להסדרת ויזת העבודה שלה. לאור האמור, הבינה כי התובע הוליך אותה שולל וביום 28.05.07, הודיעה לו על ביטול ההסכם. מאוחר יותר אף שלחה הנתבעת מייל לתובע בו היא מבטלת את ההסכם. 13. הנתבעת הציעה לפצות את התובע בסכום צנוע והוא סירב. לטענת הנתבעת, גם לה נגרמו נזקים עקב העיכוב בהוצאות הויזה על ידי התובע וחוסר היכולת לממש את ההסכם. לטענתה, עסקה שעות רבות בניסיון לגייס עובדים נוספים לעסק ואף דחתה הצעות עבודה קונקרטיות אחרות שהיו בפניה. 14. התובעת הגישה תביעה שכנגד על סך 50,000 ₪ בגין אובדן הכנסות צפויות ועגמת נפש. רק בסיכומיה תבעה התובעת לראשונה את "הפיצוי המוסכם" שנקבע בהסכם בשל הפרתו ע"י התובע, לטענתה. דיון והכרעה 15. אין חולק בין הצדדים, כי ביום 29.12.06 חתמו הצדדים על הסכם לפיו, הנתבעת תחל לעבוד עבור התובע בתחילת חודש מאי 2007. בהסכם נקבע מפורשות כי הנתבעת תעבוד באופן חוקי: Hagar will work as a legal worker and she will pay 50% from the cost of “working visa. The 16. מחוות דעתה של עו"ד בן משה, העוסקת בהנפקת ויזות מסוגים שונים לארה"ב ואשר הוגשה מטעם הנתבעת, עולה כי קיימים שלושה שלבים עיקריים בהנפקת האשרה הנ"ל: "השלב הראשון, המעסיק האמריקאי חייב להגיש בקשה לאישור עבודה (a labor certification.( מאת משרד העבודה, ה- SWA (state workforce agency ). בקשה זו יכולה לכלול בקשה לאישור עבור עובד אחד או מספר עובדים זרים. השלב השני, לאחר שנתקבל ואושר אישור העבודה הנדון (כאשר אישור זה מהווה מרכיב אחד בלבד ממכלול המסמכים המצורפים לבקשה לאשרת ( H-2B) - יש להגיש בקשה להנפקת האשרה הנ"ל אצל רשויות ההגירה האמריקאיות (USCIS). השלב השלישי, לאחר ובמקרה בו אכן אישר ה- USCIS את הבקשה שהוגשה בשלב השני, על העובד הזר לפנות יחד עם האישור הנ"ל לקונסוליה שבמדינתו ולעתור לויזת H-2B שתאפשר לו כניסה לארה"ב תחת ויזה זו." (ראה נ/1). 17. אין חולק בין הצדדים, כי בתחילת חודש מאי 2007 לא יכלה הנתבעת להתחיל את עבודתה "באופן חוקי" שכן לא הייתה לה "אשרת עבודה". למעשה, בשלב זה רק הוגשה הבקשה על פי השלב הראשון לעיל. 18. התובע טוען, כי סוכם בינו ובין הנתבעת כי מועד תחילת העבודה יידחה לאחר ה- 1.05.07 עד להנפקה של ויזה. כאשר נשאל התובע לכמה זמן נדחתה תחילת העבודה השיב כי ההסכמה הייתה לכאורה לזמן בלתי מוגדר ובלתי מוגבל: לשאלתך מה זה "זמן מה" שבסע' 13 לתצהיר אני משיב שאינני יודע, זה לא תלוי בי. ההסכם היה לכ- 8 חודשים. אינני יודע אם הגר הסכימה להאריך לחצי שנה, אינני יודע בדיעבד מה היה קורה. (ע' 10 ש' 12-15 לפרוטוקול) 19. בניגוד לכך, בתביעה טען, כאמור, כי הוסכם כי "הנתבעת תתחיל את עבודתה אצל התובע בסוף חודש מאי 2006 ולכל המאוחר בתחילת חודש יוני 2006." התובע הודה למעשה בעדותו, כי התובעת הסכימה להמתין חודש ימים וכעבור חודש ושבוע הודיעה לו שאין היא מסכימה להמשיך ולחכות ואם היא תתקבל לעבודה אחרת לא תבוא לעבוד אצלו: "לשאלתך , הגר הסכימה להמתין זמן מה וכעבור חודש ושבוע הודיעה שאינה מסכימה יותר להמתין, מה הבעיה עם זה אני משיב שזה לא מה שהיא מודיעה לי. היא הודיעה לי שהיא הולכת לריאיונות עבודה ואם תתקבל לא תבוא, ואם לא תתקבל תבוא. זה היה בשיחת טלפון ולא במייל." (ע' 10 ש' 16-18 לפרוטוקול) ממייל ששלח התובע לנתבעת ביום 25/6/07 עולה גם כן כי ההסכמה מצד הנתבעת לדחיית מועד כניסת ההסכם לתוקף הייתה לחודש ימים (סעיף 3 למכתב). 20. הוכח בפנינו, כי ביום 26.05.07, המועד בו שלח התובע מייל לתובעת וציין כי עליה להגיע לארה"ב (נספח 6 לתצהיר תובע), עדיין לא הוצאה ויזה ע"ש הנתבעת. גם בראשית חודש יוני, חודש לאחר המועד בו אמור היה ההסכם להיות מיושם, לא הייתה ויזה לנתבעת. 21. האישור הראשון שהציג התובע בפנינו ואשר מעיד על הליך הבקשה לויזה מצדו הנו מסמך מיום 14.06.07 - "החלטה סופית" של מנהלת התעסוקה וההכשרה של אטלנטה לאישור עבודה לזר (נספח 5 לתצהיר תובע). אלא, שהוכח בפנינו מעדות המומחית, כי אין די באישור זה והוא מהווה רק את השלב הראשון לקבלת הויזה שלאחריו נדרשים שני שלבים נוספים עד לקבלת הויזה המיוחלת. בכל מקרה, מדובר באישור שמועדו לאחר ביטול ההסכם על ידי הנתבעת, ולאחר תום הארכה בת החודש שהסכימה הנתבעת לתת לצורך קיום ההסכם. לפיכך, במועד ביטול ההסכם לא הייתה ויזה המתירה לתובעת עבודה בארה"ב. 22. לפי חוות דעתה ועדותה של עו"ד בן משה, היה על ב"כ התובע להתחיל בתהליך הבקשה לאשרה מוקדם יותר משנעשה כדי לעמוד במועד תחילת העבודה באופן חוקי על פי החוזה. התובע, אשר העיד כי אינו מצוי בתהליך וכי זו פעם ראשונה שנדרש לטפל בהוצאת ויזת עבודה לעובדים, ככל הנראה לא העריך נכונה את פרק הזמן הנדרש להוצאת הויזה אל מול ההתחייבות למועד תחילת העבודה שלפי ההסכם ועל כן, בנסיבות העניין אין לו להלין אלא על עצמו. 23. כאמור, מבחינת הנפקת הויזה על ידי התובע- לא הייתה לנתבעת כל זכות או רשות להיכנס לתחומי ארה"ב במועד בו כתב לה התובע כי עליה להגיע לארה"ב והיא סירבה. מחוות הדעת עולה כי במקרה הטוב יכולה הייתה הויזה להיות מוסדרת באמצע חודש אוגוסט 2007, לכל המוקדם. מכאן, שגם ביום 4.06.07, וגם ביום 13.06.07- מועד בו הודיעה הנתבעת לתובע על ביטול ההסכם - לא הייתה ויזה בתוקף. 24. התובע חזר וטען כי הייתה בידו ויזה בתוקף, אולם, כאשר נתבקש להציג אותה או את ההודעה על ביטולה השיב: "לשאלתך אם יש לי אישור בכתב על ויזה שהיתה ובוטלה אני משיב שלא. זו היתה הודעה טלפונית, אני התקשרתי לעוה"ד שלי ואמרתי לו שאפשר לבטל כי הגב' לא מגיעה וזאת לשאלתך אם יש לי אישור בכתב שהיתה ויזה והיא בוטלה". (ע' 9 ש' 1-3 לפ') 25. התובע כלל לא ידע מתי הוגשה ע"י עורך דינו הבקשה לויזה ואף לא הביא כל ראיה לסתור את עדותה של עו"ד בן משה באשר להליך הנפקת הויזה: "לשאלתך המומחית אומרת שאם הגר היתה מגיעה, היתה מחכה 35 חודשים, 6 חודשים או שלא היתה עומדת במכסה, והאם יש לי להראות משהו שיסתור זאת אני משיב שלקחתי את אחד מעוה"ד הגדולים במנהטן ובקי בנושא, התייעצתי איתו, הוא אומר שמהאישור הסופי שקיבלנו זה ימים או שבועות ספורים, הוא כלל לא דיבר על מכסות, הוא אמר שזה עניין של זמן עד שהיא מקבלת את האישור. לשאלתך, מדוע לא פניתי אליו לקבל התייחסות לחוו"ד עו"ד בן משה אני משיב שהיו לי מספיק הוצאות ולא חשבתי שזה משהו שאני צריך לעשות. " 26. לסיכום, במועד בו הודיעה הנתבעת לתובע על ביטול ההסכם, בין אם היה זה ב- 28.05.07 או ב- 13.06.07, עדיין לא בשל השלב בו יכלה הנתבעת להתחיל את עבודתה באופן חוקי. מכאן, שאין בהודעת התובעת משום הפרה של ההסכם כפי שטען התובע. דווקא התובע היה זה אשר הפר את החוזה משלא דאג לפעול בזמן סביר הנדרש לשם הוצאת ויזת עבודה במועד לשם תחילת עבודתה של הנתבעת במועד עליו הוסכם בין הצדדים. התובע אף לא הוכיח כי פעל למימוש השלב השני הנדרש לצורך הוצאת הויזה טרם הודעת התובעת על ביטול החוזה עקב הפרתו. אשר על כן, תביעת התובע בגין נזקים והוצאות שנגרמו לו עקב הפרת ההסכם מצידה של הנתבעת, לרבות התביעה לקבלת הפיצוי המוסכם בגין הפרת ההסכם- נדחית. התביעה שכנגד 27. הנתבעת תבעה פיצוי בגין אובדן הכנסות צפויות ועגמת נפש. בפסיקה נקבע, כי פיצויים בגין עגמת נפש נפסקים רק במקרים קיצוניים, וכפי שהתבטא בית הדין הארצי לאחרונה בע"ע 402/07 ניצנים חברה לאבטחה וניהול פרוייקטים בע"מ - יאיר חודאדי (לא פורסם, 19.1.10): "נזכיר עוד את ההלכה הפסוקה לפיה פיצוי בגין עוגמת נפש לא יינתן כדבר שבשגרה אלא במקרים קיצוניים ויוצאי דופן בחומרתם [דב"ע נג/114-3, נג/99-3 מדינת ישראל - דוד מצגר פד"ע כו(1)563; עע 360/99 אהרון כהן - מדינת ישראל פד"ע לח 1; עע 480/05 , 611/05 אלי בן עמי - פלונית (לא פורסם, 8.7.08); עע 456/06 אוניברסיטת תל אביב- רבקה אלישע (לא פורסם, 27.2.08)]". המקרה שלפנינו אינו בא בגדרם של מקרים קיצוניים אלה. 28. באשר לפיצוי בגין אובדן הכנסות, הנתבעת לא הוכיחה את גובה ההכנסות להן הייתה זכאית ואשר אותן "הפסידה" משהופר החוזה עמה. יתרה מזאת, מעדותה בפנינו עלה כי לא ניסתה כלל למצוא עבודה במקום אחר (עמ' 20 ו-21 לפרוטוקול) ולאחר שביטלה את ההסכם נסעה לטיול נוסף ממנו חזרה לארץ רק בחודש ינואר 2008: "לשאלתך כשלא הסתדרה העבודה אצל ניב נסעתי לטיול אני משיבה שבכלל ירדתי מעניין העבודה, ראיתי שזה לא הגיוני והחברה הקודמת בה עבדתי זה היה במזל. לשאלתך אני חוזרת לארץ ביום 26/1/08 מה אני עושה אז אני משיבה שהלכתי לאמא שלי לגור..אני עשיתי מה שאני עושה היום, מנהלת פרוייקטים..." 29. משלא תבעה התובעת את הפיצוי המוסכם בגין הפרת החוזה במסגרת תביעתה ועניין זה עלה לראשונה בסיכומיה, הרי שהדבר הנו בגדר הרחבת חזית אסורה ותביעה זו נדחית אף היא. 30. לסיכום, התביעה והתביעה שכנגד נדחות. כל צד יישא בהוצאותיו. 31. באפשרות הצדדים לערער על פסק הדין לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים תוך 30 יום מקבלתו. אשרה (ויזה)משרד הפנים