1.בפניי בקשה מטעם הנתבעת לעיון חוזר בהחלטה מיום 21.4.13, למינוי מומחה רפואי. העובדות הרלבנטיות 2. התובע הגיש נגד הנתבעת תובענה בגין נזקים שנגרמו לו לטענתו עקב תאונת דרכים שארעה ביום 3.2.08 (להלן : התאונה). על פי האמור בכתב התביעה ,רכבו של התובע התנגש חזיתית ברכב אחר והתובע נחבל בכל חלקי גופו ובעיקר בראשו, בצווארו וכתפיו. 3. אין מחלוקת כי התאונה הוכרה כתאונת עבודה על ידי המוסד לביטוח לאומי ונקבעה לתובע על ידי הועדה הרפואית של המוסד לביטוח לאומי נכות רפואית צמיתה בתחום האורטופדי בשיעור של 5%. עם זאת, לטענת התובע, כתוצאה מהתאונה התדרדר מצבו הנפשי באורח ניכר והוא אף טופל באמצעות פסיכיאטר במסגרת קופת החולים. התובע פנה למוסד לביטוח לאומי על מנת שתיקבע לו נכות גם בתחום הנפשי. אולם, הדבר לא הסתייע מסיבות שונות. בסופו של דבר, נראה כי המוסד לביטוח לאומי לא קבע לתובע נכות ואף לא דן בבקשתו זו (ר' תצהיר התובע מיום 22.9.13, שצורף לתגובה לעיון חוזר). 4. התובע צירף, בין היתר, לכתב התביעה תיעוד רפואי המעיד לכאורה על קיום ראשית ראיה לנכות בתחום הנפשי. ביום 28.6.09 התלונן על מצב רוח ירוד, הפרעות בשינה, פחד לצאת מהבית שהופיע לאחר תאונת הדרכים, התובע הופנה לייעוץ פסיכיאטרי (נספח 93 לכתב התביעה : הפנייתו של ד"ר נוטקין, מיום 28.6.09); ביום 14.9.09, נבדק התובע על ידי הפסיכיאטר, ד"ר וייסבורד, התובע התלונן כי מאז שעבר את תאונת הדרכים לא מסוגל לנהוג למרחקים וסובל מחוסר בטחון. בממצאים נקבע "אפקט חרדתי" והתובע אובחן כסובל מ-Prolonged posttraumatic stress disorder (נספח 104 לכתב התביעה : סיכום ביקור אצל ד"ר וייסבורד מיום 14.9.09); התובע המשיך בטיפול הפסיכיאטרי אצל ד"ר וייסבורד, כפי שנראה במסמכים מיום 23.11.09 (נספח 145 לכתב התביעה) ומיום 17.1.10 (נספח 147 לכתב התביעה); ביום 21.3.10, נכתב בסיכום הביקור אצל הפסיכיאטר, ד"ר וייסבורד, כי התובע סובל גם מ- Adjustment reaction (נספח 149 לכתב התביעה); התובע המשיך בטיפול הפסיכיאטרי כפי שניתן לראות בסיכומי הביקור מיום 21.8.11 ומיום 5.10.11 (נספחים 117ו-119 לכתב התביעה). 5. ביחד עם הגשת כתב התביעה הגיש התובע בקשה למינוי מומחה רפואי בתחום הפסיכיאטרי. לאחר שהנתבעת הגישה את כתב הגנתה ואת תגובתה על הבקשה למינוי מומחה רפואי בתחום הפסיכיאטרי, החלטתי ביום 21.4.13, בהתאם לסמכותי על פי תקנה 7 לתקנות פיצויים לנפגעי תאונות דרכים (מומחים), תשמ"ז-1986, ולאחר שעיינתי בטענות הצדדים, ובמסמכים הרפואיים שצורפו, על מינוי מומחה רפואי בתחום הפסיכיאטריה (להלן: ההחלטה). טענות הצדדים 6. ביום 9.9.13, הגישה הנתבעת את הבקשה דנן לעיון חוזר בהחלטה למינוי מומחה רפואי בתחום הפסיכיאטרי. בבקשתה טוענת הנתבעת כי התאונה הינה תאונת עבודה "...ולתובע נקבעה נכות צמיתה במישור האורטופדי בשיעור של כ-5%." (ההדגשה אינה במקור). לאור כך, לטענתה על התובע להמשיך למצות את זכויותיו במוסד לביטוח לאומי לרבות הגשת בקשה להיבדק על ידי ועדה רפואית בתחום הפסיכיאטרי. לחילופין, עליו להגיש בקשה להבאת ראיות לסתור. לטענתה לאחר שהחל התובע בהליכים לקביעת נכותו על ידי המל"ל, אין הוא רשאי לעתור למינוי מומחה מטעם בית המשפט. לחילופין, חזרה הנתבעת על הנימוקים שפירטה בתגובתה לבקשה למינוי מומחה רפואי. לטענתה במשך כשנה וחצי ממועד התאונה ועד ליום 28.6.09, התובע לא התלונן, לא נבדק ולא טופל בתחום הפסיכיאטרי. בבדיקתו מיום 28.6.09, לא נרשמו תלונות כלשהן בתחום הפסיכיאטרי. בדיקה פסיכיאטרית מיום 14.9.09 נמצאה תקינה. מאז ועד ליום 21.3.10, ובמשך כחצי שנה התובע לא נבדק ולא טופל בגין תלונותיו בתחום הפסיכיאטרי. לאחר מכן ובחלוף חצי שנה נוספת וביום 21.8.11, נבדק התובע ובדיקתו נמצאה תקינה. לטענתה בהעדר רצף טיפולי ובחלוף הזמן ממועד התאונה למועד הפניה הראשונה לפסיכיאטר, הרי שאין כל קשר סיבתי בין תלונות התובע לבין התאונה ואין מקום למנות מומחה רפואי בתחום הפסיכיאטרי. לפיכך, ביקשה הנתבעת מבית המשפט לעיין בהחלטתו מיום 21.4.13 ולהורות על ביטול מינוי המומחה בתחום הפסיכיאטרי. 7. בתגובה לבקשה טען התובע כי אין לנתבעת זכות להגיש בקשה לעיון חוזר בהחלטה. לטענתו הליך זה אינו מוכר כלל בהוראות תקנות סדרי הדין האזרחי. אך, גם לגופו של עניין, הבקשה הוגשה לא פחות מ-5 חודשים מיום שניתנה ההחלטה, והיא זהה מבחינת תוכנה לתגובת המשיבה לבקשה למינוי מומחה. לטענת התובע הסמכות שנקבעה בסעיף 6א לחוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה- 1975 (להלן: החוק), בדבר מינוי מומחה רפואי מטעם בית המשפט היא הנתיב העיקרי הרצוי לילך בו ואילו סעיף 6ב לחוק מהווה בחינת חריג בלבד שמטרתו חיסכון בהוצאות ובזמן שיפוטי. במקרה בו הפסיק התובע את הצעדים לקביעת נכותו על ידי הועדה הרפואית של הביטוח הלאומי אין לכפות עליו את המשכו של ההליך במוסד לביטוח לאומי. במקרה זה, ראוי שבית המשפט ימנה מומחה מטעמו. במקרה דנן, התובע כלל לא נבדק, ובממלא לא כונסה ועדה רפואית בעניינו ככל שהדבר מתייחס לתחום הפסיכיאטרי. לפיכך, הדין מורה כי יש למנות לו מומחה רפואי בתחום הפסיכיאטרי מטעם בית המשפט. לאור כל האמור לעיל, ביקש התובע לדחות את הבקשה לעיון מחדש. 8.לאחר שעיינתי בטענות הצדדים, על מנת לחסוך בדיונים ארוכים, בהליכים מיותרים ובהוצאות מרובות, הצעתי לצדדים כי הבקשה לעיון חוזר בהחלטה תדחה, ללא צו להוצאות. לצערי, לא הסכימה הנתבעת להצעת בית המשפט והיא הודיעה כי היא עומדת על בקשתה. דיון והכרעה 9. הלכה פסוקה היא כי דרך המלך לתקיפת החלטות של בתי משפט אינה בדמות הגשת "בקשה לעיון חוזר", כל עוד לא חל שינוי נסיבות המצדיק את העיון מחדש. שכן, אין לפנות לבית המשפט שנתן את ההחלטה בבקשה חוזרת באותו עניין כאשר הטענות הינן "ערעוריות" באופיין. עם זאת, כאשר לא חל שינוי נסיבות, רשאית הערכאה שנתנה את ההחלטה הראשונה לשנותה. אולם, זאת רק במקרים נדירים. כאשר מתברר לבית המשפט כי נתן החלטה מוטעית, בייחוד כאשר מדובר בתיקון שאין בו כדי לפגוע בזכויות הדיוניות והמהותיות של הצד שכנגד. מובן שקיים חשש כי בעל דין יעשה שימוש בלתי נאות באפשרות הנתונה לו לבקש שינויה של החלטת ביניים. במקרים מתאימים רשאי בית המשפט לדחות את הבקשה מן הטעם שיש בה משום שימוש לרעה בהליכי משפט, בייחוד אם מדובר בבקשות חוזרות (ע"א 3604/02 אוקו נ' שמי, פד נו(4) 505, 508(2002)). 10.יחד עם זאת יש לזכור כי:- "הגשת בקשות חוזרות, אשר תכליתן להוות "מקצה שיפורים", על הבקשה המקורית, מטילה עומס מיותר על בית המשפט. הידרשות כדבר שבשגרה לבקשות חוזרות מהן אלה מכבידה, על כן, על יכולתו של בית המשפט ליתן שירות לכלל המתדיינים שבפניו. זאת ועוד בהידרשות כזו לבקשות ל"עיון חוזר" יש גם כדי להכביד על בעל הדין שכנגד, ולעיתים אף להסב לו הוצאות מיותרות." (רע"א 5168/01 ראובני נ' בן הרוש (28.10.01)). כמו כן, הלכה פסוקה היא כי:- "החלטתו של בעל דין להגיש בקשה לעיון חוזר על החלטה אינה יכולה להוות טעם מיוחד להארכת מועד על ההחלטה המקורית. בעל דין הפועל על דרך הוויכוח ושב וחוזר על בקשותיו לפני בית המשפט, אינו יכול לצפות, אגב כך, ליתרונות דיוניים. אם סבר בעל דין כי נפלה טעות בהחלטה, היה עליו להגיש בקשת רשות ערעור במועד. "הוספות יצירתיות של הליכים, הודעות, עיון חוזר, וכיוצא בזה, הן מסימניה של שיטה דיונית רופפת ופרומה" (ע"א 502/00 רשות שדות התעופה נ' אפקון). אין מקום ליצור כלאיים דיוני הפוגע בסופיות ההחלטות של בית המשפט, ואשר עלול לגרור את ההליכים השיפוטיים ללא סוף תוך ניצול לרעה של סדרי הדין ובזבוז משאביה. "תהליך עשיית הצדק איננו שייך רק למתדיין בודד במנותק מהאינטרסים של יריביו וזכות הגישה לבית המשפט אינה כוללת בחובה את הכוח לפגוע מעבר למידה הראויה באינטרסים לגיטימיים של בעל הדין שכנגד (רע"א 83/01 וייס נ' מרדכי)." (בש"א 1/5012 יעקובוביץ נ' לרנר (11.7.01); רע"א 10422/07 פלקסר נ' ברנדס (5.2.08)). 11. במקרה דנן, הנתבעת לא טענה כי התקיימו נסיבות חדשות אשר התרחשו לאחר מתן ההחלטה אשר פותחות פתח לשינויה. כמו כן, לא השתכנעתי כי ההחלטה נשוא הבקשה הינה מוטעית וכי הינה בגדר המקרים הנדירים בהם בית המשפט רשאי לעיין מחדש בהחלטתו ולשנותה. 12. סעיף 6ב לחוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה-1975 קובע כי :- " נקבעה על פי כל דין דרגת נכות לנפגע בשל הפגיעה שנגרמה לו באותה תאונת דרכים, לפני שמיעת הראיות בתביעה לפי חוק זה, תחייב קביעה זו גם לצורך התביעה על פי חוק זה ; ואולם בית המשפט יהיה רשאי להתיר לבעל דין בתביעה לפי חוק זה, להביא ראיות לסתור את הקביעה האמורה, אם שוכנע שמן הצדק להתיר זאת מטעמים מיוחדים שירשמו" 13. הלכה פסוקה היא כי :- "...סעיף 6ב אינו כולל כל הוראה שעל פיה חובה על הנפגע, כשניתן לקבוע דרגת נכות על פי כל דין עקב תאונה המהווה גם תאונת דרכים, למצות דרך זו קודם שבית המשפט ינקוט הליכים שסעיף 6א והתקנות שהותקנו על פיו מתווים..." (רע"א 1619/93 אליהו חברה לביטוח בע"מ נ' טטרו, פ"ד מז(4)89, 95 (1993)). 14. לפיכך, אין לקבל את טענתה של הנתבעת לפיה, על התובע להמשיך ולמצות את זכויותיו במוסד לביטוח לאומי, שכן חל עליו סעיף 6ב לחוק. כאמור בבקשה לעיון חוזר המוסד לביטוח לאומי בדק את התובע וקבע לו נכות צמיתה אך ורק בתחום האורטופדי. לפיכך, אין על התובע חובה להמשיך ולפנות למוסד לביטוח לאומי על מנת שיקבע את נכותו הצמיתה גם בתחום הפסיכיאטרי, קודם שבית המשפט ימנה לו מומחה רפואי בתחום זה. 15. כמו כן, אין התובע צריך להגיש בקשה להבאת ראיות לסתור בתחום הפסיכיאטרי. זאת, מאחר שהועדה הרפואית של המוסד לביטוח לאומי לא קבעה לתובע נכות בתחום הפסיכיאטרי. כפי שכתב המשנה לנשיא בית המשפט העליון, כבוד השופט א. ריבלין, בספרו תאונת דרכים (מהדורה 4, 2012)783:- "יש להבחין בין סתירת הקביעה שעל פי דין לבין מינוי מומחה שבא להוסיף על הקביעה האמורה. אם, דרך משל, קבעה הועדה הרפואית של המוסד לביטוח לאומי נכות בתחום האורטופדי ולא דנה בשאלת הפגיעה בתחום הנוירולוגי- עשוי להתבקש מתן היתר לסתור את הקביעה, בנסיבות מסוימות, ואילו בנסיבות האחרות ימונה מומחה רפואי נוסף בלי שתיסתר קביעת המוסד לביטוח לאומי; הדבר תלוי במהות הקביעה: כאשר קביעת המוסד לביטוח לאומי מתייחסת לכלל מצבו של התובע יש בעובדה שהתבררה נכות נוספת שהמוסד לא התייחס אליה משום סתירת קביעתו. לעומת זאת, אם אין קביעת המוסד, כשלעצמה, שוללת קיומה של נכות נוספת, מפני שהועדה הרפואית לא נתבקשה ליתן דעתה לכך - יהיה מקום למינוי מומחה רפואי שיחווה דעתו על קיומה של נכות נוספת- בלא שתיסתר בכך הקביעה שעל פי דין. הקביעה תשמש אז לצורך קביעת הנכות בתחום רפואי אחד וחוות דעתו של המומחה תשמש לקביעת שיעור הנכות בתחום הרפואי האחר." 16. במקרה דנן, התובע נבדק באמצעות הועדות הרפואיות של המוסד לביטוח לאומי אך ורק בתחום האורטופדי. בקשתו להיבדק על ידי ועדה רפואית גם בתחום הנפשי נדחתה. לפיכך, נקבעה לתובע נכות צמיתה בשיעור של 5% בתחום האורטופדי בלבד(ר' תצהירו של התובע מיום 22.9.13 ,שצורף לתגובתו לבקשה לעיון חוזר ולא נסתר ע"י הנתבעת). משלא נקבעה לתובע נכות צמיתה בתחום הפסיכיאטרי אין הוא צריך להגיש בקשה לסתור את מה שלא נקבע. 17. לגופו של עניין, לא מצאתי כל פגם בהחלטה למנות לתובע מומחה רפואי בתחום הפסיכיאטרי כידוע, בתביעות על פי חוק לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה-1975, הדרך להוכחת קיומה של נכות עקב תאונת דרכים או כל נושא רפואי אחר שאינו נכות, לרבות דרכי השיקום של התובע, היא באמצעות חוות דעת של מומחה רפואי אשר ימונה על ידי בית המשפט. התובע אינו יכול להביא חוות דעת רפואיות או עדויות רפואיות מטעמו להוכחת עניינים שברפואה. לפיכך, אי מינוי של מומחה רפואי על ידי בית המשפט יסגור בפני התובע את הדרך להוכחת כל עניין רפואי החשוב לתביעתו. אכן, בשל חשש זה ובשל העוול העלול להיגרם לתובע בעקבות סירוב למנות מומחה רפואי, נקבע בפסיקה שדי ב"ראשית ראיה" בדבר קיום נכות רפואית בתחום מסוים כדי להצדיק מינוי מומחה רפואי באותו תחום (רע"א 1338/90 שיק נ' מטלון, פ"ד נד(2) 216 (1990) ; רע"א 3497/98 רזין נ' "המגן" חברה לביטוח בע"מ, פ"ד נב (5) 136, 138-139 (1998)). ברע"א 3007/12 פלונית נ' הראל חברה לביטוח בע"מ (פסקה 5 לפסק הדין, 30.5.12) נקבע כי: - "הנה כי כן, במקרה של ספק, יש למנות מומחה, שכן עדיף שיתברר כי המינוי היה מיותר, ואז ניתן יהיה לחייב את התובע בעלות המומחה, מאשר לא יתמנה מומחה במקרה שאכן סובל התובע מנכות עקב התאונה. " 18. במקרה דנן, האבחנות הרפואיות שנמצאו במסמכים שצירף התובע לכתב תביעתו מבססות ראשית ראיה לקיומה של נכות בתחום הפסיכיאטריעקב התאונה. כאמור לעיל, התובע אובחן כסובל מ- Prolonged posttraumatic stress disorder ו- Adjustment reaction. אבחנות אלה מהוות ראשית ראיה לקיומה של נכות בתחום הפסיכיאטרי. זאת, כאמור בתקנה 34(ב) לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), תשט"ז- 1956. לפיכך, מינוי המומחה הרפואי בתחום הפסיכיאטרי היה כדין. 19. אין בחלוף הזמן ממועד התאונה (3.2.08) ועד למועד התלונה הראשונה בתחום הפסיכיאטרי (28.6.09), כדי לפגום בקשר הסיבתי בין תלונות התובע בתחום הנפשי לבין התאונה. ברע"א 10012/05 מורנו נ' נגה חברה לביטוח בע"מ (23.3.06) נקבע כי: "עצם העובדה שבעיותיו של המבקש בתחום הנפשי תועדו לראשונה שנתיים לאחר התאונה אינה שוללת, כשלעצמה, את האפשרות שישנו קשר סיבתי בינן לבין התאונה." לפיכך, אני דוחה את טענת הנתבעת כי עצם חלוף הזמן ממועד התאונה עד למועד הפניה הראשונה לפסיכיאטר מנתק את הקשר הסיבתי בין תלונותיו של התובע בתחום הנפשי לבין התאונה. 20. גם העדר רצף טיפולי אין בו כשלעצמו כדי להוות שיקול לאי מינויו של מומחה רפואי. הלכה פסוקה היא כי הדרישה לרצף טיפולי אינה דרישה קונקלוסיבית (בר"ע (מחוזי-חיפה) 1317/05 טומשפולבסקי נ' הדר חברה לביטוח בע"מ (פסק דינו של כבוד השופט עמית 3.1.06) ; בר"ע (מחוזי-ת"א) 1303/02 אורן נ' אלבז (19.7.02). כך נקבע בע"ר 48716-07-12 (שלום -ת"א) סמיון וולרי נ' כלל חברה לביטוח (פסק דינה של סגנית הנשיאה, כבוד השופטת אילני ,בפסקה 13 לפסק הדין (16.12.12)) :- " במקום בו קיימת ראשית ראיה לבעיה רפואית בתחום זה או אחר בעקבות התאונה, אין להעניק משקל להעדרו של רצף טיפולי לאורך זמן. לא פעם אין טעם בפניות חוזרות ונשנות לרופאים שכן אין בנמצא טיפול רפואי שיכול לסייע לנפגע, ופעמים אחרות נמנע הנפגע מקבלת טיפול רפואי רציף מסיבות שונות. אין בכך כדי לשלול קיומה של פגיעה או של נכות. לכן, משתועדה אבחנה רפואית ברישומים הרפואיים או משנמצאה ראשית ראיה ממשית אחרת לקיומה של בעיה רפואית בעקבות התאונה, יש למנות מומחה אף בהעדר רצף טיפולי לאורך זמן." 21. לפיכך, אין לקבל את טענתה של הנתבעת לפיה בהעדר רצף טיפולי לא היה מקום למנות מומחה רפואי בתחום הפסיכיאטרי סיכום 22. במקרה דנן, לא הצביעה הנתבעת על נסיבות חדשות אשר התרחשו לאחר מתן ההחלטה למינוי מומחה רפואי בתחום הפסיכיאטרי ולא שוכנעתי כי המקרה הוא בגדר אותם מקרים נדירים בהם בית המשפט רשאי לחזור ולעיין בהחלטתו מחדש. לא מצאתי פגם בהחלטה למנות מומחה רפואי בתחום הפסיכיאטרי. הועדה הרפואית של המוסד לביטוח לאומי קבעה לתובע נכות צמיתה רק בתחום האורטופדי. הועדה הרפואית של המוסד לביטוח לאומי לא התייחסה בהחלטותיה לנכותו הנפשית של התובע. בנסיבות אלה, אין לכפות על התובע המשך ההליך בפני המוסד לביטוח לאומי או להורות לו להגיש בקשה להבאת ראיות לסתור והוא רשאי לפנות לבית המשפט בבקשה למנות לו מומחה רפואי בתחום הפסיכיאטרי. לגופו של עניין, ולנוכח האבחנות שנקבעו לתובע בתחום הפסיכיאטרי מן הדין היה למנות לו מומחה רפואי בתחום זה. אין בחלוף הזמן ממועד התאונה עד למועד הפניה הראשונה לפסיכיאטר ובהעדר רצף טיפולי כדי לשלול מינוי זה. 23. לאור כל האמור לעיל, החלטתי לדחות את הבקשה לעיון חוזר בהחלטת בית המשפט למינוי מומחה רפואי בתחום הפסיכיאטרי הוצאות 24.הנתבעת תישא בהוצאות הדיון בבקשה ותשלם לתובע סך של 3,000 ₪ כולל מע"מ. התחום הנפשיפסיכיאטריהמומחהרפואהמינוי מומחהמומחה רפואי