ערעור על החלטת רשם, כב' הרשמת ע' אלפסי, הדוחה בקשה לעיקול זמני והמחייבת את המערערת בהוצאות לטובת אוצר המדינה, אשר ניתנה ביום 9.6.05 בבש"א 1341/05 ת.א. 2475/04 (להלן:"החלטת הערעור"). בחינת החלטת הערעור מלמד כי הבקשה שאותה דחתה כב' הרשמת אלפסי היתה בקשה שנייה לעיקול זמני לאחר שהבקשה המקורית נדחתה, ולחלופין בקשה להארכת מועד להגשת ערעור על ההחלטה הראשונה. ערעור זה אינו מתייחס לחלופה של הארכת מועד. על ההחלטה הראשונה לא הוגש ערעור (להלן תכונה הבקשה נשוא החלטת הערעור: "הבקשה השנייה"). 2. בהחלטה נשוא הערעור קבעה כב' הרשמת כי בבקשה השניה לא התמודדה המערערת עם הטעמים לדחיית הבקשה שהיא קבעה בהחלטה שניתנה בבקשה המקורית ומעבר לכך גם לא הוצגו נתונים המעידים על שינוי נסיבות. 3. בחינת נימוקי הערעור מלמד כי עיקרם של הנימוקים באים לתקוף את ההחלטה הראשונה שעליה לא הוגש ערעור, תוך שימוש בהנמקה נשוא החלטת הערעור. כב' הרשמת קבעה בהחלטת הערעור כי לא הובאה הנמקה של שינוי נסיבות. לפנים משורת הדין היא מנתחת מחדש את הנמקתה נשוא ההחלטה הראשונה בראי הבקשה השניה. ניתוח שלא היה נדרש, מפני שהבקשה השנייה לא היוותה ערעור על ההחלטה הראשונה ולמעשה בעיקרה חזרה על הבקשה הראשונה כפי שאראה להלן. לכן ככל שנימוקי הערעור מתייחסים להנמקה זו אין בניסוח של כב' הרשמת לפתוח את הדרך להגשת ערעור על ההחלטה הראשונה בדלת האחורית. בחנתי את החלטת כב' הרשמת, ככל שמדובר בה כבקשה שנייה לסעד זמני, לאחר שהראשונה נדחתה. בתקנה 368 לתקסד"א נקבע ההסדר של עיון מחדש בצו זמני שניתן אך לא לגבי צו שלא ניתן. לכאורה התקנה אינה נותנת פתרון למי שהסעד המבוקש על ידו נדחה והוא לא ערער . אינני סבורה שתיקון פרק כ"ח לתקסד"א בא לשנות הלכות קודמות. הפסיקה קבעה כי ניתן להעלות בקשה חוזרת לסעד זמני הגם שבקשה קודמת נדחתה כאשר השתנו הנסיבות (י' זוסמן סדרי הדין האזרחי (מהדורה שביעית בעריכת ש' לוין) סעיף 463, עמ' 578). העולה מבחינת החלטת הערעור ונימוקי הערעור הוא שככל שהבקשה נשוא החלטת הערעור התחייסה לנסיבות המקוריות שהועלו בבקשה הראשונה, לא היה מקום להעתר לבקשה השנייה שהוגשה. בחנתי את נימוקי הערעור לגבי השאלה האם הוצגו בפני כב' הרשמת נסיבות שונות לאלו שהוצגו בבקשה המקורית שנדחתה. בשאלת שינוי הנסיבות ישנה התייחסות לכאורה בסעיף 18 ובסיעף 24 לנימוקי הערעור. בחנתי את החלטת הרשמת נשוא הערעור. בסעיף 1 בעמוד 2 להחלטה, מול שורות 15-12, מוסיפה כב' הרשמת הנמקה אשר כב' הרשמת לקחה מהחלטה שלי מיום 11.6.05, שניתנה בהליך אחר בתיק העיקרי. אותה הנמקה היא משפטית ואינה יוצרת שינוי נסיבות. הנמקה זו גם אינה יוצרת חשיבה משפטית חדשה ואינה מצטטת הלכה חדשה. בסעיף 18 לנימוקי הערעור לא נטען כי תוכן אותה החלטה מעלה נסיבות חדשות שמבססות בקשה חדשה. לפיכך אין בסעיף 18 לנימוקי הערעור כדי לבסס בקשה חדשה מחמת שינוי נסיבות. ההנמקה השניה בסעיף 24, לכאורה מתייחסת לנסיבות חדשות. נטען כי הרשמת טעתה כאשר הסתמכה על החלטה שלי (ככל הנראה אותה החלטה) "שעה שלנוכח עיניה נחשפו נתונים חדשים (אשר לא היו לעיני כב' השופטת, שכן התגלו לאחר מכן) הרלבנטים לסעד זמני בלבד, הם חוזה המכר של הדירה על פרטיו והצורך בהטלת העיקול על כספי הנאמנות...." (הסוגריים במקור - מ' ו'). 6. לא ברור למה מכוונת ב"כ המערערת. בחינת הצרופות להודעת הערעור מלמד כי בפני התקיים דיון ביום 19.4.05, והחלטה ניתנה ביום 11.6.05. הבקשה נשוא החלטת הערעור הוגשה ביום 9.6.05. תוכנה להטיל עיקול זמני ולחלופין להאריך המועד להגשת ערעור על החלטה מיום 18.5.05. יוצא כי המידע החדש שעלה בדיון בפני היה ידוע למועד שניתנה ההחלטה בבקשה המקורית ביום 18.5.05. בחינת הבקשה הראשונה היא בש"א 1158/05 מלמדת כי הבקשה הוגשה ביום 17.5.05. יוצא שהמידע החדש היה ידוע למבקשת למועד הגשת הבקשה המקורית ואינו מהווה שינוי נסיבות בין הבקשה המקורית לבקשה השנייה. 7. העולה מהמקובץ הוא כי המערערת לא הציגה בפני כב' הרשמת נסיבות שונות שהתרחשו לאחר מתן ההחלטה ביום 18.5.05 ובדין נדחתה הבקשה. 8. המערערת מסבירה בסוף הערעור כי הגישה את הבקשה השנייה מתוך סברה כי: "עם פריסת הנתונים מחדש והסבת תשומת לב כב' הרשמת לטעויות שנפלו בהחלטתה הקודמת, יתייתר הצורך בערעור" (סעיף 32 רישא לנימוקי הערעור). ההלכה כמצוטט לעיל מספרו של ד"ר זוסמן, אינה גורסת שבעל דין רשאי לחזור לאותה ערכאה כאשר תוכן הנמקתו אינו אלא ערעור שמקומו בערכאה גבוהה יותר. מצבה הכלכלי של המערערת אינו מבסס תוצאה שונה. 9. מסתבר כי המערערת לא נואשה ובמקום לרכז את מאמציה בהשגת ארכה להגשת ערעור על ההחלטה מיום 18.5.05 בחרה בשלישית להציג אותן עובדות ואותה הנמקה והפעם בפני ערכאת הערעור. המערערת איננה יכולה לעשות כן, כמפורט לעיל, ודרך זו של התנהלות מהווה שימוש לרעה בהליכי ביהמ"ש. 10. לא מצאתי שיש מקום להתערב בהחלטת כב' הרשמת אלפסי, גם לא ברכיב ההוצאות. בנסיבות הענין אני עושה עם המערערת חסד בכך שגם אני איני מטילה עליה הוצאות. 11. הערעור נדחה. סעד זמני