בפני בקשה לאיחוד דיון בת.א. 6203/04 ות.א. הבקשות הובאו בפני לאחר מתן החלטתה של כבוד סגנית הנשיא דליה גנות מיום 10.10.2004 ולפיה כל הבקשות ידונו בפני. העובדות וטענות הצדדים 1. ביום 5/7/04 הגישה המשיבה תביעה בסדר דין מקוצר כנגד המבקשת (ת.א. 2. המשיבה טוענת בתביעתה כי בעת שסיפקה למבקשת סחורה למחסניה במהלך חודשים מרץ- אפריל 2004, נחתמו תעודות המשלוח על ידי המבקשת וכנגדן הוצאו חשבוניות על ידי המשיבה (סעיף 5 לכתב התביעה). 3. עוד טוענת המשיבה, כי המבקשת החזירה חלק מהמוצרים למשיבה, וכן דיווחה לה על הענקת הנחות מסוימות ללקוחותיה ובהתאם הוציאה המשיבה חשבוניות המזכות את המבקשת (סעיף 6 לכתב התביעה). 4. המשיבה טוענת כי חובה של המבקשת בגין חשבוניות עבור חודש מרץ הינו 1,333,069.95, נכון ליום 15/5/04 וחובה עבור חשבוניות בגין חודש אפריל הינו 601,386.61 ₪, נכון ליום 15/6/04 (סעיף 7 לכתב התביעה). 5. לאור כל האמור לעיל, טוענת המשיבה כי חובה של המבקשת בצירוף הפרשי הצמדה וריבית עומד על הסך של 1,960,830.3 ₪ (סעיף 11 לכתב התביעה). 6. ביום 1/9/04 הגישה המשיבה תביעה נוספת כנגד המבקשת, אף היא, בסדר דין מקוצר על הסך של 182,207.99 ₪ (ת.א. 6203/04) (להלן: "התביעה השניה"). 7. המשיבה טוענת בתביעה השניה מטעמה, כי סיפקה למבקשת מוצרים למחסניה במהלך חודש מאי 2004 אשר בגינם נחתמו תעודות משלוח על ידי המבקשת ובהתאם הוצאו חשבוניות על ידי המשיבה (סעיף 5 לכתב התביעה). 8. עוד טוענת המשיבה, כי המבקשת החזירה חלק מהמוצרים למשיבה, וכן דיווחה לה על הענקת הנחות מסוימות ללקוחותיה, ובהתאם הוציאה המשיבה חשבוניות המזכות את המבקשת (סעיף 6 לכתב התביעה). 9. המשיבה טוענת, כי המבקשת נותרה חבה לה הסך של 170,157.49 ₪ נכון ליום 15/7/04 (סעיף 7 לכתב התביעה). 10. לאור כל האמור לעיל, טוענת המשיבה, כי חובה של המבקשת בצירוף הפרשי הצמדה וריבית עומד על הסך של 182,207.99 ₪ (סעיף 11 לכתב התביעה). 11. ביום 8/9/04 הגישה המבקשת בקשה לאיחוד עניינים (בש"א 4415/04). המבקשת טוענת בבקשתה, כי המשיבה הגישה את התביעה הראשונה בגין מוצרים שסיפקה למבקשת במהלך חודשים מרץ- אפריל 2004, אשר לטענתה נותרה חייבת המבקשת בגינם, ואילו תביעתה השניה נפתחה בגין מוצרים אשר סיפקה למבקשת בחודש מאי 2004 (סעיפים 1-2 לבקשה). 12. המבקשת טוענת, כי שתי התביעות מעלות שאלות דומות הן בעובדה והן במשפט. המבקשת טוענת כי שתי תביעותיה של המשיבה מתבססות על הטענה לפיה המשיבה סיפקה מוצרים למבקשת והמבקשת לא שילמה התמורה עבורם. המבקשת טוענת, כי השוני היחיד בין שתי התביעות הוא מועדי האספקה (סעיף 3 לבקשה). 13. על כן, טוענת המבקשת, מאחר ועסקינן באותו עניין, אזי יש להורות על איחוד ההליכים בשתי התובענות ולמנוע בכך בזבוז זמנו של בית המשפט. זאת ועוד, טוענת המבקשת כי איחוד הדיון ימנע מצב של החלטות סותרות ו/או ניהול דיונים כפולים (סעיפים 4-9 לבקשה). 14. ביום 13/9/04 הגישה המשיבה את תגובתה לבקשה לאיחוד עניינים. המשיבה טוענת בתגובתה כי תקנה 520 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד- 1984 (להלן: "התקנות") קובעת כי בית המשפט רשאי לאחד עניינים אשר בהם כרוכות שאלות דומות של משפט או עובדה, ואילו בענייננו המבקשת לא פירטה מהן השאלות העומדות בפני בית המשפט. על כן, טוענת המשיבה, אין בית המשפט יכול לקבל את החלטתו בעניין איחוד התיקים (סעיף 2 לתגובה). 15. עוד טוענת המשיבה, כי כל עוד לא הגישה המבקשת בקשת רשות להגן, אזי בהיעדר טענות הגנה אין שאלה המצויה במחלוקת. המשיבה טוענת, כי לא ידוע מהן השאלות העולות בכל אחד מהתיקים, ועל כן לא ניתן לדעת האם עסקינן בשאלות דומות (סעיף 3 לתגובה). 16. המשיבה מפנה בתגובתה להחלטה בש"א 963/02 קאחתן נ' הבנק הבינלאומי הראשון בע"מ, תק- על 2002(1) 381, בה נקבע כי מאחר ואין בבקשה טענות של ממש בדבר הכרעות סותרות העלולות להתקבל בניהול שני ההליכים ומאחר ולא ברור האם תינתן למבקשים רשות להתגונן, נדחתה הבקשה. 17. לאור כל האמור לעיל, טוענת המשיבה, כי על המבקשת היה להגיש את בקשות הרשות להגן יחד עם בקשתה לאיחוד הדיון (סעיף 5 לבקשה). 18. לגופו של עניין, טוענת המשיבה כי כל תביעה מכילה "עילות שונות של חשבונות עסקה שונים, אשר כל אחת מהעילות מהווה תביעה בפני עצמה". המשיבה טוענת עוד, כי מאחר ורצתה לחסוך זמן, צרפה את כל העילות אשר נובעות מחשבונות עסקה מסוימת ואשר מועד פירעונן הגיע והגישה אותם במסגרת התביעה הראשונה (סעיף 10 לתגובת המשיבה). 19. המשיבה טוענת, כי כל עסקה של מכירת מוצרים מהווה עילת תביעה בפני עצמה וראויה לידון בנפרד. עוד טוענת המשיבה, כי משבחרה לאחד לפי תקנה 46 לתקנות את עילות התביעה שעמדו לה ביום הגשת תביעתה הראשונה, אין בכך כדי לחייבה להמתין עד אשר יבשילו כל העילות (סעיף 13 לתגובה). 20. עוד טוענת המשיבה, כי אם יאוחדו התיקים יפגעו אינטרסים של המשיבה להשבת כספים המגיעים לה (סעיף 16 לתגובה). 21. ביום 20/9/04 הגישה המבקשת את תגובתה לתגובת המשיבה. המבקשת טוענת כי תקנה 520 לתקנות קובעת, כי האיחוד יינתן כאשר ישנם עניינים בהם כרוכות שאלות דומות של משפט או עובדה, קרי התביעות אינן חייבות להעלות אותן שאלות הן ברמה העובדתית והן ברמה המשפטית. המשיבה טוענת, כי המבחן איננו מבחן מצטבר (סעיף 3 לתגובת המבקשת). 22. עוד טוענת המבקשת, כי גם בטרם הגשת בקשות הרשות להגן, עולה כי התביעות מעלות אותן שאלות וכי הטענה בדבר אי תשלום בעבור אספקת המוצרים זהה. כמו כן, טוענת המבקשת, כי הטענה לפיה חתמה המבקשת על תעודות המשלוח אשר בגינן הוצאו חשבוניות גם היא טענה זהה וכן הטענה בדבר החזרת חלק מהמוצרים והדיווח על הנחות ללקוחות הינה טענה זהה (סעיף 4 לתגובת המבקשת). 23. המבקשת מוסיפה וטוענת, כי ההבדל היחידי בהגנתה בשתי התובעות הוא מועדי האספקה, עניין שאיננו מהותי ואינו משפיע על המסקנה כי עסקינן בשתי תביעות דומות (סעיף 6 לתגובת המבקשת). 24. עוד טוענת המבקשת, כי הפניית המשיבה לבש"א 963/02 אינה מתאימה מאחר ושם הוגשה בקשה לאיחוד התובענות לפי תקנה 7 לתקנות. זאת ועוד, טוענת המבקשת, כי נקבע בהחלטה האמורה כי די בכך שבין שתי התובענות קיימת השקה בכדי לקבוע כי הן באותו נושא במובנה של תקנה 7 לתקנות (סעיפים 7 - 8 לתגובת המבקשת). 25. ביום 8/9/04 הגישה המבקשת בקשות להארכת המועד להגשת בקשות הרשות להגן עד למתן הכרעה בבקשה לאיחוד עניינים (בש"א 4419/04, בש"א 4417/04). 26. המבקשת טוענת בבקשתה להארכת מועד, כי כעולה מבקשתה לאיחוד עניינים סיכויי הבקשה להתקבל הינם טובים. על כן טוענת המבקשת, כי אין צורך לחייב את המבקשת להגיש שתי בקשות רשות להגן, מאחר וסביר כי הן תאוחדנה (סעיף 4 לבקשה). 27. אשר על כן, מבקשת המבקשת ליתן לה אורכה של 30 יום לאחר ההכרעה הסופית בבקשה לאיחוד עניינים (סעיף 8 לבקשה). 28. המשיבה בתגובתה מיום 13/9/04 טוענת כי המבקשת מנסה להחזיק כספים המגיעים כדין למשיבה וגורמת בכך נזקים רבים למשיבה. 29. עוד טוענת המשיבה, כי הבקשה לאיחוד עניינים היא מוקדמת מאחר והוגשה בטרם הגשת בקשת הרשות להגן, וכי בית המשפט אינו יכול להחליט בעניין כל עוד לא פרטו בפניו השאלות המצויות במחלוקת (סעיף 5 לתגובה). 30. המבקשת בתגובתה לתגובת המשיבה מיום 20/9/04 טוענת, כי המשיבה סיימה את מערכת היחסים בין הצדדים באופן חד צדדי בניגוד לדין ובניגוד לכל אמת מידה מוסרית ומסחרית. המבקשת טוענת, כי איננה חבה כספים למשיבה אלא להפך, המשיבה היא זו אשר חבה למבקשת כספים (סעיף 2 לתגובת המבקשת). 31. המבקשת טוענת, כי לשם עריכת הגנתה באי כוחה נדרשים ללמוד ולבחון את פרטיי מערכת היחסים הארוכה אשר התנהלה למעלה מ- 16 שנה (סעיף 7 לתגובת המבקשת). דיון 32. המבקשת, טוענת בבקשתה לאיחוד תיקים, כאמור לעיל, כי מאחר ועסקינן בשאלות דומות בשתי התביעות אשר הוגשו נגדה על ידי המשיבה, אזי יש לאחד את הדיון בתובענות. 33. תקנה 520 לתקנות קובעת כדלקמן: "עניינים אחדים התלויים ועומדים בבית משפט אחד וכרוכות בהם שאלות דומות של משפט או של עובדה, רשאי בית המשפט או הרשם, לפי שיקול דעתו, להורות על איחודם, בין לפי בקשת אחד מבעלי הדין ובין מיזמת עצמו, ובתנאים שייראו לו". 34. תקנה 520 לתקנות מסמיכה את בית המשפט או הרשם להורות על איחוד עניינים התלויים ועומדים בפני אותו בית משפט. התנאי הוא כי כרוכות בהם שאלות דומות של משפט או עובדה. הלכה היא, כי אין צורך שתתקיים זהות בין בעלי הדין ואין צורך שתהיה זהות בשאלות. על פי לשון התקנה, די שמדובר בשאלות דומות. איחוד דיון נעשה במקום שיש אפשרות לחסוך בזמן התדיינות, בהוצאות וגם כל מנת למנוע אפשרות של החלטות סותרות (א. גורן, "סוגיות בסדר דין אזרחי", מהדורה שביעית, עמוד 254 ; בש"א (ירושלים) 3452/99 עזבון המנוחה אורית פילבר ז"ל ואח' נ' מגדל חברה לביטוח בע"מ ואח', תק- מח 99 (3), 29413). 35. המשיבה טוענת כי מאחר והמבקשת לא הגישה בקשות רשות להגן לא ניתן לדעת מהן השאלות השנויות במחלוקת, ועל כן לא ניתן לקבוע כי אכן השאלות העולות משתי התביעות זהות. איני מקבלת טענה זו כפי שאפרט להלן. 36. כפי שעולה מכתבי התביעה, התביעה הראשונה הוגשה כנגד המבקשת בגין אי תשלום בעבור אספקת סחורה בעבור חודשים מרץ- אפריל 2004 ואילו התביעה השניה הוגשה כנגד המבקשת בגין אי תשלום עבור אספקת סחורה בעבור חודש מאי 2004. מאחר ועילות התביעה זהות, מלבד מועדי האספקה, אין ספק כי השאלות אשר כרוכות בתביעות הן שאלות דומות ואף אולי זהות. זאת ועוד, כעולה מבקשת המבקשת ההבדל היחידי בהגנתה העתידית יהיה במועדי האספקה, דבר אשר מחזק כשלעצמו את הטענה כי השאלות העולות, הן משפטית והן עובדתית, בשני התיקים דומות. 37. לעניין זה יפים הדברים בהחלטה מיום 24/5/04 בבש"א (חי') 10224/01, סעיד ח'טאר חאג' ואח' נ' אסעד יוסף חמוד ואח' (טרם פורסם) : "הגעתי למסקנה שיש להיעתר לבקשה ולהורות על איחוד הדיון בשתי התובענות: מודבר באותם בעלי דין, ובאותה מחלוקת הנוגעת לחלקות. שתי התביעות נמצאות באותו שלב דיוני ולכן אין סרבול באיחוד הדיונים, והאיחוד לא יעכב ולא יאריך ללא צורך את בירור התביעות. מדובר בשתי תביעות הכרוכות בהן שאלות דומות של משפט ועובדה, האיחוד רק יחסוך זמן שיפוטי יקר ויאפשר שמיעת אותן הראיות המתייחסות לשתי התביעות, פעם אחת". 38. בענייננו אין מחלוקת, כי שתי התביעות עוסקות באותם צדדים ובמחלוקת לעניין התשלום בעבור הסחורה. זאת ועוד, שתי התביעות הינן בשלב בו הוגשה תביעה וטרם הוגשה בקשת רשות להגן. לטעמי, איחוד הדיון יזרז את ההליך וימנע בזבוז יקר של בית המשפט בניהול דיונים מקבילים. 39. המשיבה הפנתה בתגובתה לבש"א 963/02, שם נדון איחוד של שתי תביעות המתנהלות בבתי משפט שונים בהתאם לתקנה 7 לתקנות. בענייננו, לעומת זאת, נידון איחוד של שתי תביעות המתנהלות באותו בית משפט בהתאם לתקנה 520 לתקנות. על כן, הפנייתה זו של המשיבה איננה רלוונטית לענייננו. 40. עוד טוענת המשיבה בתגובתה, כי כל עסקה של מכירת מוצרים מהווה עילה נפרדת ומקימה עילת תביעה עצמאית. על כן, טוענת המשיבה אין לאחד את התביעות. אין בידי לקבלת טענה זו. 41. אף אם למשיבה קמו מספר עילות תביעה אשר בגינן ניתן להגיש מספר תביעות אין הדבר מונע איחוד עניינים, אשר מטרתו, כאמור לעיל, לחסוך בזמן התדיינות, בהוצאות וגם על מנת למנוע אפשרות של החלטות סותרות. תקנה 520 לתקנות קובעת כי במידה והוגשו שתי תביעות לבית משפט אחד אשר כרוכות בהן שאלות דומות, רשאי בית המשפט לאחד את הדיון. העובדה כי קימות מספר עילות איננה סותרת את האפשרות לאחד את התביעות כאשר עולות מהן שאלות דומות. 42. לאור האמור לעיל, אני מורה על איחוד עניינים בשתי התביעות, כאמור בתקנה 520 לתקנות. 43. נוכח חלוף הזמן ממועד הגשת הבקשות ועד למועד מתן החלטתי זו, מחד, ונוכח, איחוד הדיון, מאידך, אני מורה כי בקשת הרשות להגן תוגש בתוך 10 ימים ממועד קבלת החלטתי זו. 44.איחוד דיון