בפני בקשת רשות ערעור על החלטת בית הדין האזורי תל אביב יפו מיום 29.2.12 (השופטת רוית צדיק; עב 8159/09), בה נדחתה בקשת המבקשת לתיקון כתב ההגנה אשר הוגש מטעמה. הרקע לבקשה: המשיבים הועסקו על ידי המבקשת כמנהלי מחלקה. בחודש אוגוסט 2009 הגישו המשיבים תביעה בגין אי תשלום בונוסים (עב 8159/09) (להלן - התביעה הראשונה). ביום 24.3.11 הסתיימו יחסי העבודה בין המשיבים למבקשת; בחודש מאי 2011 הגישו המשיבים תביעה נוספת נגד המבקשת שעניינה טענות הנוגעות לזכויות כספיות הנובעות מסיום יחסי העבודה (סע 51728-05-11) (להלן - התביעה השנייה); במסגרת התביעה השנייה הגישה המבקשת תביעה שכנגד, וכן צרפה כנתבעים בתביעה שכנגד את מר רועי פדידה ואת חברת פדידה לופי ייזום והשקעות. לטענת המבקשת, בסוף שנת 2010 תחילת שנת 2011 נתגלה לה כי במשך תקופת העבודה שלאחר הגשת התביעה הראשונה גנבו המשיבים מהמבקשת כספים ולקוחות בהיקף נכבד ביותר, וזאת בשיתוף פעולה עם עובד נוסף שגויס על ידם למחלקה ועם צדדים שלישיים נוספים. ביום 5.9.11 הגישה המבקשת לבית הדין האזורי בקשה לאיחוד תיקים, אשר נדחתה על ידו בהחלטה מיום 9.11.11. זאת, לנוכח העובדה שעילות התביעה בשני התיקים שונות, התביעה השנייה מתנהלת כנגד נתבעים נוספים, ושני התיקים נמצאים בשלבים שונים של ההליך. המבקשת הגישה בקשת רשות ערעור לבית הדין הארצי על החלטה זו (בר"ע 15449-12-11). בהחלטה מיום 20.12.2011 דחה בית הדין הארצי את הבקשה, בקובעו כי מדובר בהחלטה הנוגעת לאופן ניהול הדיון ולסדרי דין, והלכה היא כי אין ערכאת הערעור מתערבת בהחלטות ביניים בעלות אופי דיוני, אלא במקרים חריגים; בהחלטת בית הדין האזורי אין שגיאה מהותית המצדיקה את התערבות ערכאת הערעור, מאחר שבמקרה זה מדובר בשני תיקים העוסקים בעילות שונות, אין זהות מלאה בין הצדדים להליכים, והתיקים מצויים בשלבים שונים של ההליך. ביום 8.12.11 הגישה המבקשת בבית הדין האזורי בקשה לתקן את כתב ההגנה בתביעה הראשונה. לטענתה בסוף שנת 2010 ובתחילת שנת 2011, ולאחר שהגישה את כתב ההגנה גילתה עובדות חדשות בדבר מעשים ומחדלים חמורים אשר בוצעו על ידי המשיבים, העולים כדי גניבת כספים ולקוחות מהמבקשת בסכומים של מאות אלפי שקלים חדשים לכל הפחות, ויש בעובדות אלה כדי להקים למבקשת טענות הגנה נוספות ועילות קיזוז חדשות. בית הדין האזורי דחה את הבקשה משני נימוקים: האחד - שיהוי בהגשת הבקשה לתיקון כתב ההגנה. בית הדין קבע כי לא ברור מדוע הבקשה לתיקון כתב הגנה לא הוגשה סמוך לאחר שהתגלו הנסיבות החדשות. המבקשת בחרה ב"שב ואל תעשה" באופן שרק במסגרת כתב ההגנה וכתב התביעה שכנגד שהוגשו במסגרת התביעה השנייה הועלו טענות בעניין הנסיבות והעובדות חדשות. השני - קבלת הבקשה תוך "ייבוא" התביעה השנייה אל כתב ההגנה המתוקן משמעותה קיום דיון בתביעה השנייה לגופה אשר כאמור לא אוחדה על ידי בית הדין עם התביעה הראשונה, ויש בה כדי לסרבל ההליך ולכרוך שאלות אשר בית הדין סבר כי אין לדון בהן כמקשה אחת. החלטה זו היא מושא בקשת רשות הערעור שבפני. בבקשת רשות הערעור טוענת המבקשת כי החלטת בית הדין מונעת מהמבקשת להעלות טענות הגנה חשובות וראויות, ועלולה לגרום לעיוות דין חמור ומיותר למבקשת, כיוון שבפני בית הדין הדן בתביעה הראשונה יובאו רק חלק מטענות ההגנה של המבקשת, ויישמעו ראיות חלקיות בלבד; בית הדין האזורי שגה בקביעתו כי המבקשת בחרה ב"שב ואל תעשה" עד להגשת התביעה השנייה, שכן המבקשת הגישה תביעה שכנגד מספר חודשים לאחר שעלה החשד הראשוני כנגד המשיבים, והליך איסוף הראיות לגבי העובדות החדשות ארך זמן. על מנת שלא לסרבל את ההליך המבקשת בחרה באפשרות הדיונית המתבקשת של העלאת העובדות החדשות במסגרת כתב ההגנה בתביעה השנייה, הגשת תביעה שכנגד והגשת בקשה לאיחוד בין התיקים. מיד לאחר שנדחתה הבקשה לאיחוד תיקים הוגשה הבקשה לתיקון כתב ההגנה בתביעה הראשונה. לפיכך, הבקשה לא הוגשה באיחור; בית הדין נתן משקל יתר לסוגיית עיתוי הגשת הבקשה, ולא בחן האם הנוסח המתוקן מעמיד את הפלוגתא האמיתית לדיון, והאם תיקון יגרום לצד השני עוול שפיצוי כספי לא יוכל לתקן; תיקון כתב ההגנה לא נועד לעקוף את ההחלטה שלא לאחד את התיקים, ולא נועד לייבא את התביעה השנייה אל כתב ההגנה המתוקן בתביעה הראשונה. התיקון נדרש כדי שהמבקשת תוכל להעלות את מלוא טענותיה ולהתגונן כראוי, משנודעו לה עובדות נוספות לאחר שהגישה את כתב ההגנה. לאחר בחינת טענות המבקשת וכלל החומר שבתיק הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות, אף ללא צורך בתגובת המשיבים. ההחלטה מושא הבקשה היא החלטה הנוגעת לאופן ניהול הדיון. הלכה היא כי אין ערכאת הערעור מתערבת בהחלטות ביניים בעלות אופי דיוני אותן מקבלת הערכאה הדיונית בפניה פרושה יריעת ההתדיינות בין הצדדים [דב"ע נד/3-139 עאיק ואח'-חלבי, ניתן ביום 11.7.94]. לגופו של עניין, לא מצאתי כי יש בהחלטת בית הדין האזורי טעות משפטית או אחרת המצדיקה חריגה מהכלל ומתן רשות ערעור בשלב זה. משנקבע בהחלטת בית הדין האזורי והחלטת בית הדין הארצי כי הדיון בתביעה השנייה לא יאוחד עם התביעה הראשונה, צדק בית הדין האזורי בקביעתו כי מתן אפשרות לתקן את כתב ההגנה בתביעה הראשונה מרוקן במידה רבה מתוכן את ההחלטה שלא לאחד את הדיון בין שתי התביעות. ההחלטה שלא לאחד את הדיונים קובעת למעשה כי טענות המבקשת, אשר היא מבקשת לכלול בכתב ההגנה המתוקן, יידונו במסגרת התביעה השנייה, ואילו תיקון כתב ההגנה כמבוקש יביא לכך שהטענות האמורות יידונו פעמיים - הן במסגרת התביעה הראשונה והן במסגרת התביעה השנייה. סוף דבר- הבקשה נדחית. הואיל ולא נתבקשה תגובה לבקשה אין צו להוצאות. איחוד תיקים