ההליכים וטענות הצדדים 1. החלטה זו היא בבש"א 4815/09, שבה נדון ערעור של הנתבע על החלטת כב' הרשם פוני מיום 06/05/09 שניתנה בבש"א 1478/09 ושלפיה נדחתה בקשת הנתבע לביטול פסק דין שניתן ביום 08/01/09 בהעדר הגנה (להלן - החלטת הרשם). 2. בתביעה בתיק העיקרי תובעת התובעת סך 5,079 ₪ מהנתבע בגין חוב פסוק של עצמון חברה לבניה בע"מ (להלן - החברה) כלפי התובעת. עילת התביעה נגד הנתבע מושתתת על היותו הבעלים והמנהל היחיד של החברה במועדים הרלבנטיים, ומועלות בה מגוון רחב של טענות, אף שנראה כי העיקרית מביניהן היא טענה להרמת מסך. 3. התביעה הוגשה לבית משפט השלום ברמלה והועברה לבית משפט זה על פי החלטה שניתנה ביום 03/03/08. 4. משבעלי הדיון לא קידמו את הדיון בתיק, ניתנה ביום 06/11/08 החלטה על ידי כב' סגן הנשיא, השופט שמיע, שבה נכתב: "על ב"כ הנתבע להגיש כתב הגנה עד יום 15.12.08. לא יוגש כתב הגנה עד המועד האמור תהא התובעת זכאית לעתור לפסק דין בהעדר הגנה, עד יום 29.12.08 ולא תמחק התביעה" (להלן - החלטה מיום 06/11/08). 5. ביום 30/11/08 הגיש הנתבע בקשה למחיקת התביעה על הסף (בש"א 12592/08), שכללה בראשה בקשה חלופית להארכת המועד להגשת כתב הגנה עד שלושים יום לאחר מתן החלטה בבקשה. הבקשה נדחתה על פי החלטה שניתנה ביום 25/12/08 על ידי כב' השופט שמיע. 6. ביום 08/01/09 הגישה התובעת בקשה למתן פסק דין בהעדר הגנה, שלא כללה התייחסות להליכים שפורטו לעיל והצטמצמה לציון העובדה כי התביעה הומצאה ביום 16/12/07 וכי טרם הוגש כתב הגנה, ובו ביום ניתן פסק דין על ידי כב' הרשם פוני. 7. בבקשה לביטול פסק הדין טען הנתבע כי לא הגיש כתב הגנה עקב הבקשה שהוגשה למתן ארכה להגשת כתב הגנה. כן טען כי סיכויי ההגנה של הנתבע, אם יבוטל פסק הדין, הינם טובים, שכן הנתבע פעל בתום לב, בהגינות וביושר, שילם את כל חובותיו לתובעת ולא חתם על כל ערבות אישית לחובות החברה. כן הסתמך הנתבע בטיעוניו על זכות הגישה לערכאות. לא צורף תצהיר לבקשה לביטול פסק הדין, והדבר הוסבר בכך כי "אין נטענות בה טענות עובדתיות חדשות אשר אינם עולים מכתבי ביה"ד" (סעיף 26 לבקשה לביטול פסק הדין). 8. בתגובתה טענה התובעת כי פסק הדין נגד החברה מהווה מעשה בית דין כלפי הנתבע וכי אין לנתבע סיכויי הגנה, תוך שהיא מצביעה גם על כך שהנתבע לא צירף תצהיר לבקשה לביטול פסק דין והסתפק "בהפרכה של סיסמה סתמית לחלל העולם - 'הנתבע פעל ביושר ובהגינות'" (סעיף 27 לתגובה). לטענת התובעת, המתינה עד ליום 08/01/09 להגשת בקשה למתן פסק דין בהעדר הגנה, משום שציפתה כי הנתבע ימהר להגיש כתב הגנה לאחר דחיית הבקשה למחיקת התביעה על הסף על פי ההחלטה שניתנה ביום 25/12/08, ורק משלא הוגש כתב הגנה עד ליום 08/01/09, הגישה בקשה למתן פסק הדין בהעדר הגנה. 9. בהחלטת הרשם (ההחלטה נשוא הערעור, שלפיה נדחתה הבקשה לביטול פסק הדין) קבע כב' הרשם: "1. מעיון בתיק עולה כי הבקשה אינה נתמכת בתצהיר מטעם המבקש (הנתבע - מ.ב.). 2. עוד עולה מעיון בחומר שבתיק כי ביום 6.11.08 ניתנה החלטה כי על המבקש להגיש כתב הגנה עד ליום 15.12.08 וכי זה לא הוגש עד ליום מתן פסק הדין. 3. די באמור לעיל על מנת לדחות את הבקשה. 4. אשר על כן הבקשה לביטול פסק הדין נדחית. 5. אף לגוף התביעה אני מאמץ את תגובת המשיבה (התובעת - מ.ב.). בנסיבות הענין אין צו להוצאות". 10. בערעור משיג הנתבע על האמור בסעיפים 1, 2 ו-5 להחלטת הרשם. לענין סעיף 1 בהחלטת הרשם, טען הנתבע כי כב' הרשם התעלם מכך כי לא נטענו בבקשה לביטול פסק הדין טענות עובדתיות חדשות, אשר לא עלו כבר מכתבי בי-דין קודמים אשר הוגשו לעיונו (יוער כבר, כי לבקשה לביטול פסק הדין לא צורפו כתבי בי-דין קודמים כלשהם, למעט בקשת התובעת למתן פסק דין בהעדר הגנה ופסק הדין, כך שאין לומר כי כתבי בי-דין קודמים הוגשו לעיונו של כב' הרשם במסגרת הבקשה לביטול פסק הדין). כן טען כי כב' הרשם התעלם מתצהיר של הנתבע, שצורף לבקשה למחיקת התביעה על הסף, שבה, לטענת הנתבע, צוינו עובדות זהות לאלה שתוארו בבקשה לביטול פסק הדין. לענין סעיף 2 בהחלטת הרשם, הסתמך הנתבע על הסיפא להחלטה מיום 06/11/08, שלא זכתה להתייחסות בהחלטת הרשם, ולטענתו התביעה היתה אמורה להימחק ביום 29/12/08, משלא הוגשה עד אז בקשה למתן פסק דין בהעדר הגנה. לענין סעיף 5 בהחלטת הרשם, טען הנתבע כי לא היה מקום שכב' הרשם יאמץ את תגובת המאשימה מבלי לפרט את הטעמים לכך. כן חזר הנתבע והסתמך על זכות הגישה לערכאות. כן טען הנתבע כי בהחלטה מיום 25/12/08, שדחתה את הבקשה למחיקת התביעה על הסף, לא נאמר דבר בענין הארכה שביקש הנתבע להגשת כתב הגנה, ומיד לאחר קבלת ההחלטה הכין הנתבע כתב הגנה תוך שהוא סומך על "אשרור" בקשתו להארכת המועד להגשת כתב הגנה תוך שלושים יום מיום מתן ההחלטה. בטיעון בעל-פה טען הנתבע כי התובעת היתה חייבת לפרט בבקשתה לביטול פסק דין את ההליכים שהיו בתיק, ואם היתה עושה כן, לא היה ניתן פסק הדין. 11. בעיקרי הטיעון מטעמה חזרה התובעת בעיקרו של דבר על הטענות שטענה בתגובה לבקשה לביטול פסק הדין. בטיעון בעל-פה ציין ב"כ התובעת כי החלטה מיום 25/12/08 דחתה גם את בקשת הנתבע להארכת המועד להגשת כתב הגנה. דיון והכרעה 12. במסגרת בקשה לביטול פסק דין שניתן בהעדר הגנה, שוקל בית המשפט שני פרמטרים: האחד - הסיבה למחדל אי-הגשת כתב הגנה; השני - סיכויי הגנת הנתבע אם יבוטל פסק הדין. השיקול השני (סיכויי הגנה) הוא העיקרי, שכן לרוב ניתן להסתפק בחיוב בהוצאות בגין המחדל שהביא למתן פסק הדין, ובלבד שלא עולה ממחדל זה יחס של זלזול כלפי בית המשפט. 13. כאמור, טען הנתבע, לענין סיכויי הגנתו, כי הנתבע פעל בתום לב, בהגינות וביושר ושילם את כל חובותיו לתובעת. נדרש כי הטענה האמורה תאומת בתצהיר, וכאמור - לא צורף כל תצהיר לבקשת הנתבע לביטול פסק הדין. אין בטענת הנתבע בבקשה לביטול פסק הדין, שלפיה לא נטענו בה טענות עובדתיות חדשות אשר אינן עולות מכתבי בי-דין, כדי לפטור מצירוף תצהיר. ראשית, אין מקום להפניית בית המשפט באופן סתמי לכתבי בי-דין בתיק ולצפות שבית המשפט יעבור על כל כתבי בי-דין בתיק, לרבות בקשות ביניים אחרות שבגינן נפתחו תיקי בש"א אחרים, על מנת לבדוק אם הדברים נאמרו והיכן. שנית, לא הרי כתב בי-דין כהרי תצהיר. מי שמצהיר בתצהיר על טענה עובדתית שאינה נכונה עובר עבירה פלילית, מה שאינו כן לגבי העלאת טענה עובדתית לא נכונה בכתב טענות. בהודעת הערעור (סעיף 13 סיפא) הפנה הנתבע לתצהיר, שצורף לבקשה למחיקת התביעה על הסף ושהעתק ממנו אף צורף להודעת הערעור, ואכן הוצהר בסעיף 12 לתצהיר האמור כי כל פעולותיו של הנתבע במסגרת החברה היו בתום לב מוחלט, בהגינות וביושר. אולם, זוהי עזות מצח לטעון כי כב' הרשם "התעלם" מהתצהיר האמור, כפי שהנתבע אכן ביקש לטעון בסעיף 12 להודעת הערעור. אין לצפות מכב' הרשם או לדרוש ממנו כי ידפדף בכל בקשות הביניים הקודמות על מנת ל"דוג" תצהיר מתאים. לו רצה הנתבע כי התצהיר האמור ישמש גם כתצהיר תומך לבקשה לביטול פסק הדין, היה עליו לצרף עותק מהתצהיר לבקשה לביטול פסק הדין (כפי שצירף אותו להודעת הערעור), או למצר להפנות אליו באופן מפורש בגוף הבקשה לביטול פסק דין (במקום הפניה סתמית וכללית ל"מכתבי ביה"ד"). זאת ועוד, אף שבתגובתה של התובעת לבקשת הנתבע לביטול פסק הדין, טענה התובעת כי הנתבע לא צירף תצהיר לבקשתו, תוך הדגשת הדברים (סעיף 22 לתגובה), עדיין לא מצא הנתבע לנכון להפנות בתשובתו לתצהיר התומך בבקשה למחיקת התביעה על הסף, וכלל לא התייחס בתשובתו לטענה בדבר אי-צירוף תצהיר. בנסיבות האמורות לא היה מקום להשגת הנתבע על דברי כב' הרשם כי הבקשה לא נתמכה בתצהיר. 14. צודק ב"כ התובעת כי טענות ההגנה, שהנתבע העלה בבקשה לביטול פסק הדין (טענה שהנתבע פעל בתום לב, בהגינות וביושר, ושילם את כל חובותיו לתובעת), הינה טענה כללית וסתמית. אף שבדרך כלל לא די בדברים כלליים וסתמיים כדי לבסס סיכויי הגנה, אני מוצא כי הדבר שונה בנסיבות המקרה דנן, מאחר ועיון בכתב התביעה מעלה כי גם טענות התובעת בנוגע לעילת התביעה הנטענת שלה נגד הנתבע הינן כלליות וסתמיות (ראו סעיפים 4-7, 13, 14, ו-16-18 לכתב התביעה). בנסיבות אלה, די בטענות כלליות וסתמיות של הנתבע, ואין בהן כדי להכשיל את בקשתו לביטול פסק הדין. אמנם כללה תגובתה של התובעת לביטול פסק הדין טענות מפורטות יותר בענין, אך ביחס לאמור שם "חטאה" התובעת באותו "חטא" שייחסה לנתבע - לא צורף לתגובה כל תצהיר לאימות היבטיה העובדתיים, בניגוד לדרישת תקנה 241(ג) לתקנות סדר הדין האזרחי התשמ"ד-1984 (אך בעוד שהסתבר כי תצהיר של הנתבע, שצורף לבקשה אחרת בתיק, אימת את טענתו העובדתית הרלבנטית, לא כך לגבי התובעת). בנסיבות האמורות, לא היה מקום כי כב' הרשם יאמץ את תגובת התובעת לענין העדר סיכוי להגנת הנתבע. מבלי להכריע בטענות התובעת בדבר מעשה בית דין, הנסמכות על פסק הדין נגד החברה, די לציין כי טענת מעשה בית דין יכולה להועיל רק לענין טענת התובעת בדבר קיום חוב של החברה כלפיה, אך אין בה כדי להועיל בנוגע ללב עילת התביעה נגד הנתבע - הטענות מדוע הנתבע מחויב לשלם לתובעת חוב של החברה. 15. הסברו של הנתבע למחדל אי-הגשת כתב הגנה במועד, הנעוץ בבקשתו להארכת המועד להגשת כתב הגנה, שהיוותה בקשה חלופית לבקשה למחיקת התביעה על הסף, הינו בעייתי. לא די בעצם הגשת בקשה להארכת המועד להגשת כתב הגנה לשם הארכת המועד להגשת כתב הגנה, ודרושה החלטה של בית המשפט המאריכה את המועד, ואין צורך להכביר מילים. אעיר כי הנתבע הסתכן בהעלאת הבקשה להארכת המועד להגשת כתב הגנה כבקשה חלופית לבקשה למחיקת התביעה על הסף, שכן - אם יחלוף המועד להגשת כתב הגנה בינתיים מבלי שיוגש כתב הגנה והבקשה למחיקת התביעה על הסף והבקשה להארכת המועד להגשת כתב הגנה תידחינה (כפי שאירע במקרה דנן), יוכל התובע לעתור מיד למתן פסק דין בהעדר הגנה. היה על הנתבע להקפיד לקבל החלטה המאריכה את המועד להגשת כתב הגנה בטרם חלף המועד האמור, ואם לא קיבל החלטה כאמור, היה עליו להקפיד להגיש כתב הגנה במועד. משלא עשה כן, ונדחתה הבקשה לאחר שכבר חלף המועד להגשת כתב הגנה, היתה התובעת רשאית לעתור למתן פסק דין בהעדר הגנה, ואין לנתבע לבוא בטענות בענין אל איש מלבד עצמו. אוסיף, כי טענת הנתבע, שלפיה לא ניתנה החלטה בבקשה להארכת המועד להגשת כתב הגנה, אינה נכונה. בהחלטה מיום 25/12/08 שניתנה בבש"א 12592/08 נכתב כי "הבקשה נדחית", ומטבע הדברים מתייחס האמור לבקשה על שתי חלופותיה, דהיינו לרבות הבקשה להארכת המועד להגשת כתב הגנה. לא ברור על מה נסמכת טענת הנתבע בדבר "אשרור" בקשתו להארכת המועד להגשת כתב הגנה, ודינה להידחות. 16. גם הסתמכות הנתבע על סיפא ההחלטה מיום 06/11/08, שלפיה תימחק התביעה אם לא תוגש בקשה למתן פסק דין בהעדר הגנה עד ליום 29/12/08, הינה בעייתית, נוכח הבקשה למחיקת התביעה על הסף שהוגשה ביום 30/11/08 לאחר מתן ההחלטה האמורה, מה גם שההחלטה בבקשה ניתנה ביום 25/12/08, סמוך לפני המועד שנקבע בהחלטה מיום 06/11/08 למחיקת התביעה אם לא תוגש בקשה למתן פסק דין בהעדר הגנה (וניתן להוסיף כי היום האמור - 25/12/08 - היה יום ה' בשבוע). 17. לאור כל האמור ובמכלול הנסיבות, אף שכב' הרשם לא טעה בתוצאה שאליה הגיע בהחלטתו, נוכח האמור לעיל לענין אי-צירוף תצהיר לבקשה לביטול פסק הדין, הרי משהתברר כי היה בתיק תצהיר המאמת את טענת ההגנה של הנתבע (התצהיר שצורף לבקשה למחיקת התביעה על הסף) ובשים לב לסיכויי ההגנה של הנתבע ולזכות הגישה לערכאות, אני מוצא כי יש מקום לקבל את הערעור תוך הכפפת ביטול פסק הדין לתשלום הוצאות, הן נוכח המחדל של הנתבע באי-הגשת כתב הגנה במועד והן נוכח התנהלות הנתבע בדבר אי-צירוף תצהיר לבקשה לביטול פסק הדין והעדר הפניה מפורשת לתצהיר שצורף לבקשה למחיקת התביעה על הסף. 18. התוצאה היא שאני מקבל את הערעור באופן שהחלטת הרשם מתבטלת ויבוטל פסק הדין שניתן בהעדר הגנה בכפוף לכך שהנתבע יפקיד בקופת בית המשפט, תוך 20 יום ממועד המצאת החלטה זו אל משרד בא כוחו, סך 2,000 ₪ שיועבר לתובעת באמצעות בא כוחה בגין הוצאות. בנסיבות המקרה, אין צו להוצאות בכל הנוגע לערעור עצמו. מחיקת תביעה / הליך