בפני בקשה להארכת מועד להגשת בקשה לביטול הודעות קנס או לחילופין להגשת בקשה להישפט. להלן עובדות המקרה: 1. בתאריך 1.5.05 התקבלה במחלקת האכיפה של משרד התמ"ת פניה מהאיגוד המקצועי לנוער בדבר העסקת נערים בבית העסק "פאפיה ביץ" בניהולו ובבעלותו של המבקש. 2. בעקבות חקירה הן של הנערים והן של המבקש, נמצא כי המבקש העסיק נערים בניגוד לחוק עבודת נוער, התשי"ג - 1953 (להלן חוק עבודת נוער). 3. בתאריך 14.6.09 הוטלו על המבקש 4 קנסות מנהליים כמפורט להלן - א. קנס מנהלי בגין עבירה מיום 9.7.05 על העסקת 2 נערים מעבר לשעות המותרות בניגוד לסעיפים 20 ו- 33א(2) לחוק עבודת נוער. ב. קנס מנהלי בגין עבירה מיום 30.7.05 בגין העסקת 13 נערים ביום המנוחה השבועי בניגוד לסעיפים 21 ו- 33א(2) לחוק עבודת נוער. ג. קנס מנהלי בגין עבירה מיום 31.7.05 בגין העסקת 21 נערים בלילה ללא היתר בניגוד לסעיפים 24, 25 ו- 33א(2) לחוק עבודת נוער. ד. קנס מנהלי בגין עבירה מיום 15.6.06 בגין העסקת 6 נערים ללא אישור רפואי בניגוד לסעיפים 11 ו- 33א(1) לחוק עבודת נוער. 4. בתאריך 18.6.09 נשלחו ההודעות לכתובת המבקש במרשם האוכלוסין ברח' ויצמן 45/4 בנהריה בדואר רשום עם אישור מסירה, וחזרו בתאריך 19.7.09 בציון "לא נדרש". 5. בתאריך 6.8.09 נשלחו הודעות הקנס לבית העסק "פאפיה ביץ טיילת נהריה" בדואר רשום עם אישור מסירה וחזרו בתאריך 10.9.09 בציון "לא נדרש". 6. לטענת המבקש, בחודש 12/09 התקבלו בידיו 4 דרישות לתשלום חוב. 7. בתאריך 11.1.11 פנה המבקש באמצעות בא כוחו למשיבה בבקשה לקבלת מידע ועיון במסמכים. 8. בתאריך 24.1.11 דחתה המשיבה את בקשת המבקש בטענה כי חלף המועד להשיג על הקנסות ועל כן לא נעתרים לבקשתו לעיון בחומר החקירה. 9. ביום 31.10.11 פנה המבקש למשיבה בבקשה להישפט ולקבל את חומר החקירה. בתאריך 31.10.11 השיבה המשיבה למבקש כי בקשתו הוגשה באיחור בניגוד למועדים הקבועים בחוק העבירות המנהליות התשמ"ו - 1985, והועברה לעיון הלשכה המשפטית. 10. בתאריך 15.12.11 השיבה תובעת מוסמכת מטעם המשיבה למבקש כי, הבקשה להישפט הוגשה באיחור ועל כן נדחית, וכי באפשרות המבקש לפנות לביה"ד שלו הסמכות להאריך את המועד להישפט מנימוקים מיוחדים. 11. בתאריך 3.6.12 הוגשה הבקשה דנן לביה"ד להארכת מועד להגשת בקשה לביטול הודעות הקנס או לחילופין להגשת בקשה להישפט. טענות המבקש: 12. בתקופה הרלוונטית למבקש הייתה שותפה פעילה בעסק, גב' מרים חיים. 13. מאז העבירה הראשונה ועד לשליחת הודעות הקנס חלפו כ- 4 שנים, מעבר לתקופת ההתיישנות. 14. במועד משלוח הודעות הקנס העסק נסגר והשותפות פורקה עקב מצב כלכלי קשה. 15. לאור מצבו הכלכלי הקשה של המבקש לא עלה בידו קודם לכן לפנות לביה"ד ולהגיש את הבקשה. הנסיבות החריגות בעניין מצדיקות ומהוות טעם מיוחד מוצדק וסביר להיענות לבקשה דנן. 16. המצאת הודעות הקנס באיחור של שלוש שנים ומעלה פוגעת במבקש וביכולתו להשיב לאישומים. 17. כפי שעולה מחומר החקירה, המבקש פעל בעסק כשותף טכני האחראי על הזמנת סחורות, לא ניהל את העובדים בפועל, ולא קבע את משמרותיהם ושעות עבודתם. 18. בבואו של ביה"ד לשקול בקשה להארכת מועד להישפט ישקול הוא גם את טיעוני ההגנה לגופם. טענות המשיבה: המבקש הגיש לראשונה בקשה לעיון בחומר החקירה כשנה וחצי לאחר שליחת הודעות הקנס לכתובת מגוריו. 20. בבקשה להארכת מועד להישפט לא העלה המבקש כל טעם אמיתי למניעה אובייקטיבית להגשת המועד להישפט במועד הקבוע בחוק. הודעות הקנס נשלחו לכתובת הרשומה של המבקש במרשם האוכלוסין ובהתאם להצהרתו בחקירתו. 21. לא זו בלבד שבקשת המבקש להישפט הוגשה באיחור, אף לאחר קבלת תשובת המשיבה הדוחה בקשתו לעיון בחומר החקירה, השתהה המבקש כ- 9 חודשים נוספים בהגשת בקשתו להישפט מבלי שהוכיח כל נימוק מיוחד להארכת המועד להישפט. מסירת הודעות הקנס למבקש הייתה כדין. העבירות נשוא הודעות הקנס סווגו כעבירות מסוג עוון, ותקופת ההתיישנות עליהן היא 5 שנים. על כן, לא חלפה תקופת ההתיישנות מיום ביצוע העבירות ועד למועד משלוח הודעות הקנס. בשלב זה אין להיכנס לשאלות לגופו של עניין וכל שעל המבקש להראות הוא טעם מיוחד לשיהוי בו נקט. ביה"ד אינו מוסמך לדון בקנסות לגופם, ועל כן אין להידרש לטענות המבקש הקשורות בהגנתו כנגד הודעות הקנס, לרבות כפירתו בביצוע העבירה ומהות הקשרים בינו לבין שותפיו. שמו של המבקש מופיע על גבי תלושי שכרם של הנערים, המבקש התנהל מול מפקחי משרד התמ"ת ולא העלה כטענה בדבר אחריות של שותף זה או אחר. שמה של גב' מרים חיים איננו עולה מחומר החקירה, והיה אם יוכח כי היו שותפים נוספים אין בכך בכדי להוריד מאחריותו של המבקש. לאור האמור לעיל אני קובעת כדלקמן: 28. בפס"ד עפ"א 52388-05-10 רומירון בע"מ נ' מדינת ישראל ניתן ביום 13.11.11 קבע ביה"ד הארצי לעניין תקנה 15 לתקנות העבירות המנהליות, כי עצם משלוח מכתב רשום עם אישור מסירה יוצר חזקה בדבר המצאתה כדין של הודעה, אלא אם עמד הנמען בנטל להוכיח, כי לא קיבל את ההודעה "מסיבות שאינן תלויות בו ולא עקב הימנעותו מלקבלם". העובדה כי ההודעה חזרה בציון "לא נדרש", אינה מספקת בכדי להפריך את חזקת ההמצאה. 29. בתקנה 15 לתקנות העבירות המנהליות , התשמ"ו - 1986 (להלן - התקנות), נקבע כי "הודעה או מסמך אחר שיש להמציאו לאדם לפי חוק, ניתן להמציאו במשלוח מכתב רשום לפי מענו של האדם, התאגיד או חבר בני אדם..." (הדגשות אינן במקור) 30. המשיבה שלחה דואר רשום לכתובתו המעודכנת במרשם האוכלוסין של המבקש ברח' ויצמן בנהריה, שאף תואמת את הכתובת שמסר המבקש במהלך חקירתו בפני מפקחי המשיבה, שחזר בציון "לא נדרש". 31. כמו כן, הודעות הקנס נשלחו לבית העסק "פאפיה ביץ'". 32. לאור האמור לעיל, אני קובעת כי המשיבה ביצעה מסירה כדין של הודעות הקנס, בהתאם לכתובתו המעודכנת של המבקש כפי שהופיעה במירשם האוכלוסין, והכתובת שמסר לחוקרי המשיבה. הודעות הקנס לא הגיעו לידי המבקש מסיבות התלויות בו בלבד. על כן, אין למבקש בנסיבות אלו אלא להלין על עצמו. 33. בפס"ד עפ"א 14/05 סיוון תכשיטים בע"מ נ' מדינת ישראל, ניתן ביום 12.3.06 קבע כב' השופט כהן כי - "על מנת להיעתר לבקשה להארכת המועד להגשת בקשה להישפט, על בית הדין לדון בעניין על פי כלל נסיבותיו המיוחדות ולהשתכנע כי קיימת סיבה סבירה - הצדק ראוי - להגשת הבקשה באיחור או כי קיים טעם אשר בגינו מוצדק לאפשר את הגשת הבקשה חרף האיחור בהגשתה. אין ספק, כי מדובר בטעמים בעלי משקל משמעותי, שהרי אין הכוונה כי ייפתח פתח בו כל דיכפין יטה וייכנס. נשוב ונדגיש, "המסלול המנהלי" הינו דרך המלך - בבחינת הכלל העולה מתכליתו של חוק העבירות המנהליות, ואילו "המסלול הפלילי" ומתן ארכה להגשת בקשה להישפט הינם בבחינת היוצא מן הכלל" 34. בבקשתו דנן טען המבקש כי קיבל הודעה מהמרכז לגביית קנסות בחודש 12/09. חרף האמור, המבקש פנה לראשונה למשיבה בבקשה לעיון בחומר החקירה מאחר וברצונו להגיש בקשה להישפט, רק בתאריך 11.1.11, למעלה משנה (!!!) לאחר קבלת ההודעה על הקנסות. המשיבה דחתה את בקשת המבקש בתאריך 24.1.11, בטענה כי הבקשה הוגשה באיחור וכי בסמכות ביה"ד לעבודה בלבד להאריך את המועד להגשת בקשה להישפט, ואין זה בסמכותו של התובע המוסמך. 35. המבקש פנה למשיבה בשנית בתאריך 31.10.11 בבקשה לעיון בחומר החקירה בשל רצונו להגיש בקשה להישפט. היינו, 9 חודשים לאחר דחיית בקשתו הראשונה לעיון בחומר החקירה. בתאריך 15.12.11 נדחתה בשנית בקשת המבקש בטענה כי הבקשה הוגשה באיחור, תוך ציון מפורש ודגש על כך כי באפשרות המבקש לפנות לביה"ד לעבודה, אשר לו הסמכות הבלעדית להארכת המועד להישפט. 36. לאחר כחצי שנה, בתאריך 3.6.12 פנה המבקש למשיבה בפעם השלישית בבקשה לעיון בחומר החקירה, בטענה כי בשל מצבו הכלכלי לא עלה בידו להגיש בקשה לביטול הקנסות או לחילופין להישפט. בד בבד הגיש המבקש את בקשתו דנן לביה"ד להארכת מועד להישפט. 37. דהיינו, המבקש הגיש את בקשתו להארכת מועד להישפט לביה"ד, שנתיים וחצי (!!!) לאחר קבלת ההודעה מהמרכז לגביית קנסות על חוב בגין הטלת 4 קנסות כאמור לעיל, כשנה וחצי לאחר דחיית בקשתו הראשונה לעיון בחומר החקירה, תוך שהובהר למבקש כי בסמכותו הבלעדית של ביה"ד להאריך את המועד להישפט, וכחצי שנה לאחר דחיית בקשתו השנייה כאמור לעיון בחומר החקירה. 38. טענתו של המבקש כי לא עלה בידו להגיש בקשה לביטול הקנסות או לחילופין בקשה להישפט קודם לכן בשל מצבו הכלכלי הקשה, הינה טענה תמוהה לחלוטין. באפשרות המבקש היה להגיש בקשה לביטול הקנסות או לחילופין לפנות לביה"ד בבקשה להארכת מועד להישפט מיד לאחר קבלת ההודעה מהמרכז לגביית קנסות או לפחות מיד לאחר דחיית בקשתו הראשונה לעיון בחומר החקירה, וזאת אף מבלי שיהיה מיוצג ע"י עו"ד, ולהעלות טענותיו בפני התובע המוסמך או ביה"ד לעבודה. 39. אין בטענת המבקש באשר למצבו הכלכלי בכדי להוות טעם מוצדק וסביר לשיהוי הניכר בהגשת בקשתו להארכת מועד להישפט. המבקש שקט על שמריו במשך תקופה מאוד ארוכה מהיום בו נודע לו על קיום החוב והטלת הקנסות בחודש 12/09, הן בפניותיו למשיבה בבקשות חוזרות לעיון בחומר החקירה, ועל אחת כמה וכמה בפנייתו לביה"ד בבקשה להארכת מועד להישפט. על המבקש היה לפנות בסמוך לקבלת הודעת החיוב מהמרכז לגביית קנסות למשיבה, ובד בבד עם הגשת בקשתו למשיבה לעיון בחומר החקירה, היה עליו להגיש בקשה לביטול הקנסות או בקשה להישפט או להגיש בקשה לביה"ד להארכת מועד להישפט. 40. באשר לטענת המשיבה, כי אין לדון בטענות הגנה לגופן בשלב דנן, הרי שנפסק כבר בפס"ד רומירון הנ"ל כדלקמן - "דרך כלל מצופה ממגיש הבקשה להראות כי התקיימו נסיבות חיצוניות, שלא היו בשליטתו, בגינן נגרם האיחור בהגשת הבקשה...הרשימה, כאמור, אינה סגורה וכל מקרה ייבחן לפי נסיבותיו; ... גם אם הודעת הקנס לא הגיעה ליעדה מטעמים התלויים בנקנס, ולפיכך ההמצאה הייתה כדין - עלינו להמשיך ולשקול אם מתקיים טעם אחר, אשר מצדיק לפתוח את שערי בית הדין בפני הנקנס על אף האיחור, ולאפשר לו להתגונן מפני הודעת הקנס - בין "סיבות שלא היו תלויות במבקש" ושמנעו ממנו להגיש את בקשתו במועד (כלשונו של סעיף 8א'(ו), אליו מפנה סעיף 13(ב) בנוסחו החדש), ובין טעמים אחרים. ... הפסיקה לא חסמה באופן מוחלט את טענות ההגנה כשיקול רלוונטי. טענות ההגנה נותרו לכל אורך הדרך אחד השיקולים אותם יש לשקול, אך המשקל שניתן להן - במסגרת איזון האינטרסים - היה נמוך יותר. היינו, אין צורך לבצע הערכה של הראיות בכל מקרה ולנתח את סיכויי ההגנה, אך ככל שמובאת טענת הגנה משכנעת על פניה - יש לקחתה בחשבון." (הדגשות אינן במקור). 41. לא מצאתי כי בנסיבות המקרה דנן יש בפי המבקש טענת הגנה כה מהותית, כך שלמרות השיהוי הניכר בהגשת בקשתו הנ"ל להארכת מועד להישפט ומבלי שניתן לכך טעם מוצדק וסביר כאמור, קיימת הצדקה להארכת המועד להישפט ובירור ענייננו של המבקש בפני ביה"ד. 42. צודקת המשיבה בטענתה, כי אף לו היה המבקש שותף עם גב' או מר חיים בעסק "פאפיה ביץ'" אין בכך בכדי להפחית מאחריותו כמעסיק בפועל של הנערים. כמו כן, אין במסמכים שהומצאו ע"י המבקש בכדי להוות ראיה לכך כי המבקש, כטענתו, לא העסיק בפועל את הנערים ועסק רק בצד הטכני בעסק. 43. לפיכך, לא מצאתי כי קיים טעם מיוחד המצדיק את קבלת הבקשה דנן, ודוחה את הבקשה להארכת מועד להישפט . הארכת מועדבקשה להישפט