בפניי התנגדות לביצוע שטר על סך של 2,560 ₪ שנמשך מחשבונה של המבקשת לפקודת מר טובים (להלן: "המשיב"). יצויין, כי השיק נשוא ההתנגדות הוגש לביצוע בלשכת ההוצאה לפועל בשנת 1998, ההתנגדות הראשונה הוגשה ב-26.03.02, ואילו השניה, בליווי הבקשה להארכת מועד הוגשו ביום 25.04.02, באיחור של למעלה משלוש שנים. בתצהיר התומך בבקשה להארכת מועד שהוגשה על ידי המבקשת נטען כי ההתנגדות הוגשה באיחור כה רב מהטעמים הבאים: ראשית, כי מיום מאסרו של בעלה של המבקשת התגלו לה קיומם של חובות רבים עליהם לא ידעה קודם לכן; שנית, כי מעולם לא קיבלה ולא חתמה על מסמך המציין כי נפתח כנגדה תיק הוצאה לפועל; שלישית, כי על קיומו של עיקול ברישום על רכבה נודע למבקשת רק כאשר פנתה למוסד לביטוח לאומי בבקשה לקבלת הבטחת הכנסה, ומכאן נודע לה על קיומו של התיק הנוכחי; רביעית, כי לא הבינה את ההליכים המשפטיים בהם עליה לנקוט כתוצאה מפתיחת תיק הוצאה לפועל בו היא חייבת וכי לא התאפשר לה לשכור שירותי עורך דין לשם הטיפול בעניינה, וחמישית, כי השטר בו מדובר נגנב מרשותה עוד בשנת 1998 וכי הוגשה על כך הודעה הן לבנק והן למשטרה. בדיון שהתקיים בפניי נחקרה המבקשת על תצהירה. בחקירתה התברר כי ידעה על קיומו של השיק נשוא התנגדות זו עוד ביום 22.11.00 ופנתה לעורך דין שיטפל בתיקי הוצאה לפועל שנפתחו כנגדה, ואשר הגיש בשמה התנגדות לביצוע שטר ללא הארכת מועד ביום 26.03.01. המבקשת חתמה על התצהיר התומך בהתנגדות זו ביום 22.11.00, כך שלפחות במועד זה ידעה על קיומו של תיק הוצאה לפועל זה, ולא הגישה בקשה להארכת מועד אלא כעבור שנה נוספת. עוד התברר כי לטענת המבקשת אחיו של בעלה גנב ממנה פנקס המחאות בשנת 1998 ואילו ההמחאה נשוא ההתנגדות נושאת תאריך 17.01.97. דיון דין הבקשה להארכת מועד להדחות. לבקשה מסוג זה יש להענות אם ניתן טעם מיוחד לאיחור, שכן המדובר במועד שנקבע בחיקוק, כאמור בתקנה 528 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד - 1984. בבואו של בית המשפט ליתן החלטתו בבקשה מסוג זה, עליו לבדוק בכל מקרה את קיומו של הטעם המיוחד כתנאי להארכת המועד (ראו: ע"א 596/80 זבוסקי נ' אופמן מאירוביץ, פ"ד ל"ה(3) 837, 839). ההלכה היא כי ניתן להאריך מועד בשל טעם מיוחד, כאשר הנסיבות שבעטיין חל האיחור הן חיצוניות ואינן בשליטתו של בעל הדין, להבדיל מטעמים הנעוצים בבעל הדין עצמו (ראו: י. זוסמן, סדרי הדין האזרחי, מהדורה שביעית, עמ' 890). לעניין הגשת הבקשה להארכת מועד ההלכה היא כי "מבקש ארכה חייב להזדרז ולהביא את בקשתו בפני בית המשפט ללא כל השהיה נוספת או מיותרת...טעם מיוחד שהיה קיים יכול שיפוג, אם לא הזדרז המבקש ולא ביקש על הארכת המועד תוך זמן סביר לאחר שהוסרה הסיבה שמנעה אותו מלפעול" (ראו: בש"א 1921/95 אחדות שרוך נ' בני ברמה, תק-על 95(4), 30). בענייננו, אף אם נקבל את טענת המבקשת כי נודע לה על קיומו של תיק ההוצאה לפועל רק כשלוש שנים לאחר פתיחת התיק, הרי שעדיין אין בפי המבקשת טעם, לא כל שכן טעם מיוחד, היכול להסביר הפער הגדול בין מועד חתימתה על התצהיר התומך בהתנגדות (22.11.00) לבין מועד הגשת ההתנגדות ללשכת ההוצאה לפועל (26.03.01) לבין הגשת ההתנגדות בצרוף בקשה להארכת מועד רק למעלה משנה מאוחר יותר (25.04.02). בנסיבות העניין, אין מחלוקת שהמדובר בהתנגדות שהוגשה באיחור ניכר, כאשר הטעם לאיחור הופרך בעת החקירה ולפיכך המבקשת לא יצרה כל תשתית לתמיכה בטענתה בדבר קיומו של טעם כלשהו להארכת המועד, לא כל שכן לקיומו של טעם מיוחד. אף אם אתייחס לטענות ההגנה לגופן, הרי שטענת ההגנה העיקרית של המבקשת, הנשענת על גניבת פנקס השיקים מידיה על ידי גיסה בשנת 1998, הופרכה אף היא בחקירה הנגדית, עת התברר כי השיק נשוא תיק הוצאה לפועל זה נמשך מחשבונה של המבקשת עוד בשנת 1997. בהקשר זה יצויין, כי אף העובדה שטענת ההגנה הינה טענה בדבר גניבה, אין בה כשלעצמה כדי להצדיק הארכת מועד למבקשת, בנסיבות שתוארו לעיל (ראו: י' זוסמן, סדר הדין האזרחי (מהדורה שביעית, 1997) בעמ' 897). לאור האמור, אני דוחה את הבקשה. המבקשת תישא בהוצאות הבקשה בסך של 500 ₪ בצירוף מע"מ, אשר ישולמו ישירות לבא כח המשיב. הליכי ההוצאה לפועל בתיק 9-98-08970-20 ימשכו כסידרם. הארכת מועדהוצאה לפועל