1. הנושה הגיש ביום 20/5/12 בקשה למתן צו כינוס והכרזת החייב כפושט רגל, על יסוד סעיף 5(6) לפקודת פשיטת הרגל. 2. קדמה לכך בקשת הנושה מיום 24/1/12 להמצאת התראת פשיטת רגל נגד החייב (פש"ר 47681-01-12), שהושתתה על פסק דין בת.א. 4063-06-10 (שלום ת"א) שניתן כנגד חברה שבבעלות החייב וכנגד החייב, כערב אישית לחובותיה. פסק הדין הוגש לביצוע בלשכת ההוצאה לפועל בתל אביב ביום 6/6/11 (תיק הוצל"פ 01-71004-11-7) ובמסגרתו ננקטו נגד החייב הליכי גבייה שונים. עפ"י דף החשבון שצורף לבקשה, יתרת חובו של החייב בתיק ההוצאה לפועל הינה בסך 411,262.72 ₪ ליום 11/1/12. התראת פשיטת הרגל הומצאה לחייב ביום 30/1/12. ביום 28/2/12 הגיש החייב בקשה להארכת מועד להגשת התנגדות להתראה עד ליום 8/3/12, ובית המשפט נעתר לבקשתו. למרות זאת, לא הגיש החייב התנגדות. 3. ביום 29/10/12 הגיש החייב התנגדות לבקשה למתן צו כינוס ולהכרזת פשיטת רגל והעלה את הנימוקים שלהלן: א. החייב הינו אדם חולני, פיזית ונפשית, ובשל תחלואיו השונים לא התגונן בפני חלק מהתביעות שהוגשו נגדו, לרבות התביעה שהולידה את פסק הדין נשוא בקשת פשיטת הרגל. כיום, השתקם החייב, והתברר לו כי קיימות לו טענות הגנה טובות נגד התביעה. בד בבד עם הגשת התנגדותו, הגיש בקשה לביטול פסק הדין נשוא הבקשה לפשיטת הרגל. לאור זאת, פסק הדין נגדו אינו חלוט, ואף לאחר שתוכרע בקשתו לביטול פסה"ד לא יהיה חלוט, כל עוד לא יוכרע הליך ערעור לגביה. על כן, טוען החייב, בקשת הנושה מקדימה את זמנה, שכן אם תתקבל בקשתו לביטול פסק הדין, לא יהיה מקום לדון בבקשה לצו כינוס. ב. ביום 28/10/12 הגיש החייב כתב תביעה נגד הנושה לבית משפט השלום בכפר סבא (ת.א. 47172-10-12) ע"ס 400,000 ₪ בשל "התנהגות הבנק, מחדליו ורשלנותו, תוך הפרת האמונים וחובת הזהירות בהן הוא מחויב כלפיהם (כלפי החייב והחברה שבבעלותו) גרמו באופן ישיר לריסוקה של החברה ולהתמוטטותו הכלכלית של התובע". (סעיף 32 לכתב התביעה). לטענת החייב, קבלת הבקשה למתן צו כינוס עלולה לטרפד את בירורה של התביעה הנ"ל, שכן יהיה צורך לקבל את אישור ביהמ"ש של הפש"ר לניהול ההליכים כנגד הנושה, אשר יש להניח כי יתנגד לכך. לפיכך, ביקש החייב כי הדיון בבקשה יידחה עד לאחר ההכרעה בבקשתו לביטול פסק הדין ועד להכרעה בתביעה שהוגשה על ידו נגד הנושה. 4. הנושה הגיש תגובה להתנגדות החייב ביום 4/11/12 ובה ביקש לדחות את ההתנגדות, מהנימוקים הבאים:- א. התנגדות החייב מהווה דוגמא לשימוש לרעה בהליכי משפט. ב. בקשת החייב מוגשת בחוסר תום לב. החייב ידע על ההליכים שננקטו נגדו מבעוד מועד וכל פעולותיו נעשו מטעמים טקטיים על מנת לדחות את הקץ ולחמוק מתשלום החוב. החייב הגיש בקשת רשות להתגונן נגד תביעת הבנק. הדיון בבקשת הרשות להתגונן נדחה לבקשתו של החייב ובקשה נוספת לדחיית מועד הדיון, נדחתה. למרות זאת, החייב לא התייצב לדיון וניתן נגדו פסק הדין נשוא בקשה זו. הנושה פתח בהליכי הוצאה לפועל נגד החייב, כאשר במסגרת חקירת יכולת שנערכה לחייב טען החייב כי הוא מצוי בהליכי פש"ר ומשכך עוכבו הליכי ההוצאה לפועל שננקטו נגדו. לאחר שהומצאה לו התראת פשיטת רגל, הגיש החייב בקשה להארכת המועד להגשת התנגדות אך לא הגיש התנגדות כלל. הנושה פירט את ההליכים שננקטו נגד החייב ובהם כלל ההזדמנויות שהיו לחייב להתנגד להליכים נגדו וטען כי הגשת הבקשה לביטול פס"ד והגשת התביעה נגד הבנק, כשבוע ימים בלבד לפני הדיון בבקשה למתן צו כינוס, אינן אלא ניסיון כושל למנוע את מתן צו הכינוס נגדו. ג. טענות החייב באשר למצבו הרפואי נטענו בעלמא, לא פורטו ולא נתמכו באישור רפואי כנדרש. ד. החייב יוצג כל העת ע"י עורכי דין - הן במסגרת תביעת הנושה נגדו והן במסגרת הליכי פשיטת הרגל. ה. בתצהיר החייב התומך בבקשה למתן רשות להתגונן העלה החייב נגד הבנק טענות באופן סתמי וכוללני, ללא פירוט כנדרש בבקשות מסוג זה, ועל כן, יש להניח כי טענות החייב היו נדחות. ו. מאחר והחייב לא התנגד להתראת פשיטת הרגל, הפכה ההתראה לחלוטה והחייב עשה מעשה פשיטת רגל המזכה את הנושה במתן צו כינוס נכסים נגדו. 5. ביום 6/11/12 התקיים דיון במעמד הצדדים. במהלך הדיון חזר הנושה על טענותיו בתגובתו וכן הוסיף כי עיון בהתנגדותו של החייב מגלה כי הטענות שהועלו על ידו חסרות תוכן ממשי, וטענות הקיזוז שהעלה לא פורטו כנדרש. ב"כ החייב חזר על טענותיו והוסיף שטענות החייב מעולם לא התבררו וכי לא ייתכן לנהל הליך פש"ר נגד אדם שכופר בחוב. אין זה בסמכותו של בית המשפט לדון בסיכויי ההצלחה בבקשה לביטול פסק דין, וכי צו כינוס ישמוט את הקרקע תחת טענות החייב כלפי הנושה. 6. עמדת הכנ"ר היא כי אין מנוס מלהיעתר לבקשת הנושה בשל כל טענות הנושה ובשים לב גם לכך שאין עיכוב ביצוע של פסק הדין. דיון והכרעה: 7. בקשת הנושה נסמכת על סעיפים 5(6) ו- 6 לפקודת פשיטת הרגל. א. עפ"י סעיף 5(6) לפקודה: "5. מעשה פשיטת רגל הוא לחייב, אם עשה או נעשתה לו אחת מאלה: (6) לא מילא אחר הדרישות שבהתראת פשיטת רגל לפי פקודה זו תוך שבעה ימים לאחר שהומצאה לו בישראל, או תוך הזמן שנקבע לכך בצו בית המשפט שהתיר את ההמצאה אם הומצאה בחוץ לארץ, ולא הניח את דעת בית המשפט כי יש לו תביעה שכנגד או קיזוז או דרישה שכנגד שאינם פחותים מסך החוב הפסוק ושלא היה בידו לעוררם בתובענה שניתן בה פסק הדין; לענין זה, "חוב פסוק" - לרבות סכום שניתן צו חלוט לשלמו, ו"תובענה" - לרבות הליכים שבהם ניתן הצו." ב. על פי סעיף 6 לפקודת פשיטת הרגל: "עשה חייב מעשה פשיטת רגל, רשאי בית המשפט, על סמך בקשת פשיטת רגל שהגיש נושה או החייב, ובכפוף לתנאים האמורים להלן, ליתן צו להגנת נכסי החייב; לצו כאמור ייקרא צו כינוס". 8. הנושה הגיש נגד החייב בקשה להמצאת התראת פשיטת רגל והחייב, באמצעות בא כוחו, ביקש להאריך המועד להגשת התנגדות, אשר לא הוגשה, על אף שבקשתו נענתה. החייב לא פנה לבית המשפט בבקשה נוספת להארכת מועד ומשכך, עשה החייב מעשה פשיטת רגל עפ"י סעיף 5(6) לפקודה המקים לנושה זכות להגיש בקשה בהתאם לסעיף 6 לפקודה. בבש"א (מחוזי ת"א) 17884/01, פריינטה רפאל נ' פניציה אמריקה- ישראל (זכוכית שטוחה) בע"מ (ניתן ביום 5/11/01) נקבע:- "התראת פשיטת רגל וההתנגדות לה הינם "שלב הפתיחה" הנפוץ ביותר של הליכי פשיטת הרגל. זאת, באשר אם ניתנה לחייב התראת פשיטת רגל בלא שהתנגד לה, או שהתנגדותו נדחתה, הרי מתגבש נגדו בכך מעשה פשיטת רגל חלוט - וזאת בין אם הוא מודה בחובו הנטען או שאינו מודה בו, ובין אם מתנהלים בין הצדדים הליכים בערכאות אחרות בעניין היחסים הכספיים ביניהם, או שאין עוד הליכים כאלו". יוצא, איפוא, כי טענות החייב מקומן, אם בכלל, בשלב ההתנגדות להתראה ולא בשלב בו אנו מצויים כשמעשה פשיטת הרגל כבר נעשה ופועל יוצא ממנו הינו מתן צו כינוס. 9. סעיף 14 לפקודת פשיטת הרגל קובע כי ניתן לדחות בקשה למתן צו כינוס, אם הראיות שהובאו ע"י הנושה לקיומו של החוב לא הניחו את דעת בית המשפט או אם הראה החייב, להנחת דעת בית המשפט, כי הוא יכול לשלם את חובותיו או שמטעם מספיק אחר אין ליתן את הצו. על פי סעיף 15 לפקודה, בנסיבות של הפרת דרישה שבהתראת פשיטת רגל לשלם חוב פסוק, רשאי בית המשפט לדחות את הבקשה או לעכב את הדיון בה, בשל ערעור תלוי ועומד על פסק הדין. בענייננו, לא מתקיימים תנאי סעיף 15 לפקודה ויש לבחון את השאלה האם העלה החייב "טעם מספיק אחר" שלא להעתר לבקשה למתן צו כינוס. 10. טענת החייב כי בשל בקשה לביטול פסק הדין שהגיש, פסק הדין אינו חלוט, ואינו יכול להוות בסיס לבקשת פשיטת רגל, דינה להידחות:- א. פסק הדין שניתן נגד החייב, הינו פסק דין חלוט, אשר פורש כפסק דין סופי הניתן להוצאה לפועל, אפילו הוגש עליו ערעור. (ראה: שלמה לוין אשר גרוניס, פשיטת רגל, מהדורה שלישית בע"מ 70 וכן סעיף 15 לפקודת פשיטת הרגל). על אחת כמה וכמה כשביצועו של פסק הדין לא עוכב. (וראה גם: רע"א 8746/01, שרון נ' עזבון המנוחה מרים שוורץ ז"ל פ"ד נ"ו(6) 448, 464, ע"א 6757/07, יוסף מהנא נ' קונספט שיווק מוצרי אופנה (1995) בע"מ, [2007], פשר (ת"א) 4295-06-11 נטלי לזר נ' שמעון הראל (2011)). ב. עפ"י תקנה 214 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד - 1984, המועד להגשת בקשה לביטול פסק הדין שניתן במעמד צד אחד ו/או בשל אי התייצבות הינו תוך 30 יום מיום שהומצא לו פסק הדין. מכאן, שהיה על החייב, להגיש בקשתו לביטול פסק הדין שניתן נגדו, לכל המאוחר, 30 יום לאחר שהומצא לו פסק הדין במסגרת האזהרה בתיק ההוצאה לפועל - קרי: ביום 30/9/11, ועל כן, נראה על פניו כי בקשתו לביטול פסק הדין שהוגשה ביום 29/10/12 תלויה על בלימה. ג. כבר נקבע לעניין זה, בבש"א (מחוזי ת"א) 23215/01, בנק המזרחי המאוחד בע"מ נ' מנשה כהן (טרם פורסם - 17/2/02) כי בנסיבות 'רגילות', לא יטה בית המשפט, בד"כ לעכב הליכי פשיטת רגל בשל בקשה לביטול פסק דין או תובענה כספית נגד הנושה שנפתחה באיחור, אלא בנסיבות חריגות ומטעמים מיוחדים המצדיקים זאת, בשל החשש שהליכים אלה הם הליכי סרק שנועדו לדחות את הקץ בלבד, שסיכוייהם קלושים. ד. בענייננו, לא מצאתי טעם מיוחד המצדיק סטייה מכלל זה. החייב לא עמד בנטל ההוכחה המוטל עליו. נהפוך הוא. התנהלותו מלמדת דווקא על חוסר תום לב וניסיון לעכב את ההליכים, "להרוויח" זמן ולדחות את הקץ. אף עיון בתצהירו של החייב שהוגש בתמיכה לבקשת הרשות להגן שהוגשה על ידו בתביעה, מעלה כי סיכויי הגנתו בתביעה קלושים. התצהיר התומך בבקשת הרשות להתגונן, הינו כללי, בן שבעה סעיפים קצרים ונעדר פירוט מינימאלי, ללא נספחים ומסמכים, ועל פניו נראה כי אינו מגלה עילה המצדיקה מתן רשות להתגונן ואינו עונה על דרישות הדין מנתבע המבקש רשות להתגונן. ה. אין לקבל את טענות החייב כי אין בסמכותו של בית משפט זה לדון בסיכויי ההצלחה של בקשת הביטול. על בית המשפט לברר האם מדובר בהליכי סרק שסיכוייהם לשאת פרי מבחינת החייב, קלושים. שומה על בית המשפט לשקול במסגרת השיקולים גם את סיכויי הצלחתו בבקשת הביטול. 11. לעניין התביעה הכספית נגד הנושה נקבע ברע"א 1332/05 הנ"ל: - " ברי עם זאת, שלא ייתכן שיהא די בכך כי החייב יעלה טענה בדבר חוב המגיע לו מן הנושה על מנת שבית המשפט יחליט לקבל התנגדות להתראת פשיטת רגל. הטענה בדבר החוב הנגדי צריכה לעמוד בדרישה מסוימת מבחינת משקלה וסיכוייה להתקבל.... הערכת סיכויי תביעתו של החייב נתונה לשיקול דעתו של בית המשפט הדן בהתנגדות להתראה (ע"א 103/64 הנ"ל). יש להבהיר, כי בית המשפט של פשיטת הרגל ייתן את החלטתו על יסוד התצהירים שהוגשו בפניו בעניין החוב הנגדי ועל בסיס חקירותיהם של המצהירים (אם הדבר נדרש)". עיון בתביעה הכספית של החייב, אשר הטיעונים בה זהים לטיעוני החייב בבקשת הרשות להתגונן מטעמו, מלמד כי סיכויי ההצלחה בה מעטים. לא זו אף זו, אין להתעלם מהעובדה כי החייב פתח בהליכים נגד הנושה רק ביום 28/10/12, כשבועיים בלבד לפני הדיון בבקשת הנושה לפשיטת רגל. וראה: בש"א (מחוזי ת"א) 8679/02 בזק בינלאומי בע"מ נ' ארפי ינאי (ניתן ביום 18/7/06). 12. הטענה כי מצבו הרפואי "הביאו לכך שהחייב לא התגונן בפני חלק מהתביעות שהוגשו כנגדו, לרבות תביעת הנושה דכאן" (סעיף 3 להתנגדות), דינה להידחות גם כן:- החייב התגונן בפני תביעת הבנק, בהיותו מיוצג ע"י עו"ד, וחזקה עליו שהעלה את כל טענות ההגנה שהיו לו. כמו כן, טענה זו של החייב נטענה בעלמא ולא נתמכה באסמכתא כלשהיא, כשם שלא הובאה כל אסמכתא לטענה כי "כיום החייב השתקם קמעא רפואית ונפשית.. אז התברר לו כי קיימות טענות הגנה טובות ומלאות כנגד התובענה" (סעיף 4 להתנגדות). 13. אף טענת החייב כי בקשת הנושה מקדימה את זמנה, דינה להידחות. הפקודה קוצבת לנושה שלושה חודשים מהמועד בו נעשה מעשה פשיטת הרגל ועד למועד הגשת הבקשה לפשיטת רגל, שהנושה עמד בה. אלמלא כן, עלול היה הנושה לאחר את המועד להגשת בקשתו. 14. טענה נוספת של החייב היא כי מתן צו כינוס בתיק זה עלולה לטרפד את בירור תביעת החייב נגד הבנק, דינה להידחות. מתן צו כינוס נגד החייב, יביא למינוי מנהל מיוחד שיהיה רשאי לבקש להמשיך בהליכי התביעה, אם ימצא בכך טעם. 15. לאור כל האמור לעיל, אני דוחה את התנגדות החייב למתן צו כינוס נגדו, ומורה כדלקמן: א. לתת צו לכינוס נכסי החייב; ב. למנות את הכונס הרשמי ככונס נכסי החייב; ג. לאסור את יציאתו של החייב מן הארץ עד למתן החלטה בבקשת פשיטת הרגל נגדו. החייב יפקיד את דרכונו בידי הכונס הרשמי; על משטרת ישראל לעכב את יציאתו של החייב עד לקבלת הודעה מבית המשפט בדבר ביטול צו עיכוב היציאה; ד. נקבע לדיון בבקשת פשיטת הרגל ליום 9/4/13 בשעה 9:00. ה. על החייב לבצע את הפעולות הבאות: להתייצב בפני הכונס הרשמי במשרדו, בכל עת שיידרש לכך, לצורך חקירה. לשלם לכונס הרשמי לטובת נושיו סך 500 שקלים חדשים לחודש, בכל 1 לחודש קלנדרי, החל מיום 1/12/12. להגיש לכונס הרשמי תוך עשרה ימים מהיום דו"ח על מצב עסקיו בשלושה עותקים, אלא אם הכונס הרשמי יפטור אותו מהגשת הדו"ח. להגיש לכונס הרשמי דו"ח חודשי על הכנסותיו ועל הוצאותיו על פי הטפסים שיימסרו לו על ידי הכונס הרשמי, ובמועדים שייקבעו על ידי הכונס הרשמי. ו. החייב ישלם לנושה הוצאות בקשה זו בסך של 10,000 ₪ (כולל מע"מ).בקשת רשות להתגונןהארכת מועד