1. המנוח ז"ל נפטר לבית עולמו ביום 11.12.97. על פי החומר המצוי בתיק בית המשפט, הותיר אחריו המנוח שתי צוואות. הצוואה האחת נערכה ביום 15.4.97 בפני עו"ד ש. אטרש והוגשה לקיום בפני הרשם לענייני ירושה בנצרת, ביום 30.12.02 על ידי המבקשים (להלן: "הצוואה הראשונה"). הצוואה השניה נערכה ביום 20.7.97 בפני עו"ד ראפי וראמי מסאלחה והוגשה לקיום בבית משפט זה ביום 25.1.98 במסגרת תיק עזבונות 245/98, אשר בקשה זו מוגשת במסגרתו (להלן: "הצוואה השניה"). 2. הצוואה השניה קויימה על ידי בית משפט זה, לא לאחר שבית המשפט מיאן לקיימה, שכן קיימת היתה אי בהירות ביחס לחתימת העדים לצוואה. שכן, על פי ניסוחה, אמורה היתה לחתום על הצוואה עדה בשם סוניה מסאלחה, ואילו חתימת עו"ד ראפי מסאלחה נחזתה כחתימת אימות של חתימת העדים. מכל מקום, בסופו של יום, נעתר בית המשפט לבקשה וקבע כי הצוואה נחתמה בנוכחות שני עדים וכי בשוליה נרשם על ידי עו"ד ראפי מסאלחה אישור לפיו המצווה חתם בנוכחותו ובפניו על הצוואה - קוימה הצוואה ביום 15.2.99. 3. הצוואה הראשונה קוימה על ידי הרשם לענייני ירושה ביום 10.3.02. ביום 10.6.04 הגיש המשיב דנן בקשה לביטול צו קיום הצוואה, בהפנותו את הרשם לענייני ירושה לצו קיום הצוואה השניה שניתנה בתיק זה. הבקשה הועברה למשיבים, ואלה הגיבו עליה ביום 24.6.04. ביום 10.8.04 ביטלה הרשמת לענייני ירושה את צו קיום הצוואה הראשונה, לנוכח העובדה כי הצוואה השניה, המאוחרת יותר, קוימה על ידי בית המשפט. הרשמת לענייני ירושה, קבעה בהחלטתה, כי אם למשיבים טענות כנגד הצוואה המאוחרת, היה עליהם להעלותה בבית המשפט. 4. ביום 10.10.04 הוגשה בקשה זו שבפני ובה עותרים המבקשים כי בית המשפט להארכת מועד להגשת התנגדות לצו קיום צוואה. לטענתם, הצוואה השניה לקויה, שכן לא נחתמה כראוי. אף לא יתכן כי אביהם המנוח התייצב במשרדו של עו"ד מסאלחה לצורך חתימה על הצוואה, שכן אותה עת היה חולה ומרותק למיטתו וכי, בכל מקרה, לא יכול היה לעלות למשרדו של עו"ד מסאלחה, משרד אליו מוליך גרם מדרגות. עוד נטען על ידי המבקשים, כי המנוח לא ידע קרוא וכתוב וכי לא היה מודע לתוכן הצוואה, ולא חפץ בה, שכן חתם קודם לכך על הצוואה הראשונה. בנוסף, מצביעים המבקשים על הפגם הנוגע לחתימת העדים על הצוואה - פגם עליו עמד בית המשפט, עת דן בבקשה לקיום הצוואה. המבקשים טוענים כי לא זומנו לדיון בבקשה למתן צו לקיום הצוואה ואף לא ידעו על הדיון בבקשה זו. 5. בתגובתו, טוען המשיב, כי ההליך אותו נקטו המבקשים אינו ההליך הנכון, שכן, בשלב זה, אין מקום להגיש התנגדות לקיום הצוואה, שעה שכבר ניתן צו לקיומה. על כן, ההליך הנכון הינו בקשה לביטול הצו אשר ניתן בהעדר המבקשים. לטענת המשיב, ידעו המבקשים על הבקשה לקיום הצו, שכן נעשה פרסום כדין וכן נשלחו אליהם הודעות מראש על דבר קיום הצוואה. אף כאשר נודע להם, ביום 10.6.04, על צו קיום הצוואה, שכן קיבלו את הבקשה, שהוגשה לרשמת לענייני ירושה, בחרו לשתוק, והשהו את בקשתם עד כה. לטענת המבקש, ההליך שננקט בבית משפט זה, היה הליך שהתנהל כדין, כאשר בית המשפט בחן את הצוואה ואישרה רק לאחר שהונחה דעתו כי אכן הצוואה הינה צוואה כשרה, הניתנת לקיום. 6. מן הראוי לציין, כי המשיב תמך את תגובתו בתצהירו של עו"ד ראמי מסאלחה - אולם בפתח הדיון, הודיע ב"כ המשיב כי המצהיר לא יתייצב לדיון וכי הוא מבקש למשוך את התצהיר. 7. אכן, סבורני, כי הדין עם המשיב בשתי טענותיו העיקריות. האחת נוגעת לאיחור שבו לוקה הבקשה. גם אם נצא תוך הנחה כי אכן המבקשים לא ידעו על קיום הצו, הרי אין חולק על כך כי ביום 10.6.04 נמסר להם העתק מן הצו. על כן, מיום זה יש למנות את מנין הימים להגשת בקשה לביטול הצו, אם אכן מדובר בצו שניתן במעמד צד אחד. אף מסכים אנוכי עם המשיב, כי לא קיים טעם רק בקבלת הבקשה. שכן, משניתן צו קיום צוואה, אין עוד תועלת בהגשת התנגדות לצו זה. שכן, התנגדות מקומה בשלב בו הצו טרם ניתן. 8. מכל מקום, גם אם אתייחס לבקשה כאל בקשה להארכת מועד להגשת בקשה לביטול הצו - הגם שלא כך מכוונת הבקשה, נראה כי המבקשים אינם עומדים בתנאי הסף אשר נקבעו בפסיקה בהתאם להוראת תקנה 201 לתקנות סדר הדין האזרחי התשמ"ד-1984 שעניינה ביטול החלטה שניתנה בהעדר המבקש. שכן, משהוגשה הבקשה באיחור, על המבקש להראות לבית המשפט שניים: א.טעם להגשת הבקשה באיחור. ב.סיכויי הצלחה בתיק העיקרי. במקרה דידן, מתעלמים המבקשים מן הצורך בהצגת טעם כלשהוא לאיחור שבהגשת בקשתם. על פי תקנה 528 לתקנות סדר הדין האזרחי: "מועד או זמן שקבע בית המשפט או הרשם לעשיית דבר שבסדר הדין או שבנוהג, רשאי הוא, לפי שיקול דעתו, ובאין הוראה אחרת בתקנות אלה, להאריכו מזמן לזמן, אף שנסתיים המועד או הזמן שנקבע מלכתחילה; נקבע המועד או הזמן בחיקוק, רשאי הוא להאריכם מטעמים מיוחדים שיירשמו." המועד הקבוע בתקנה 201 הינו מועד הקבוע בחיקוק. על כן, היה על המבקשים להראותינו טעם המגיע עד כדי מעלת "טעם מיוחד" מדוע לא הוגשה הבקשה תוך מנין 30 הימים. כאמור, לא הובא כל טעם שהוא. ומכאן, דין הבקשה להדחות. 9. מעבר לדרוש, אוסיף ואציין, כי גם לגוף העניין, לא הראוני המבקשים כי להתנגדותם סיכויים טובים להתקבל. המבקשים לא הצטיידו בכל ראיות שהן, המעידות על כך כי אביהם לא יכול היה להתייצב במשרדו של עו"ד מסאלחה. אף לא שוכנעתי מחקירתו הנגדית של המצהיר מטעמם, מוחמד סעיד שיבלי, כי אכן אביו לא היה מסוגל להבין את תוכן הצוואה, פרט לכך, שלטענתו היה מרותק למיטתו. העד אף לא ידע להסביר אי מתי ידע, מידיעה אישית, כי למשרדו של עו"ד מסלאחה מוליך גרם מדרגות. אך ברי, כי ביקר במשרד רק זמן רב קודם לחתימת הצוואה. (ראה לעניין זה במיוחד עדותו בחקירתו החוזרת, עמ' 9 לפרוטוקול). 10. באשר לליקויים הנטענים בצוואה עצמה - הנוגעים לחתימת על הצוואה, הרי בית משפט זה בחן את הצוואה, תוך שהוא נותן לליקויים אלה, והחליט, לגוף העניין, כי ניתן לקיים את הצוואה, חרף הליקויים שבה. 11. עוד אוסיף, כי בחינת ההליך אשר נוהל בשעתו על ידי בית משפט זה מלמד, כי לא נפל פגם בהליכי הפרסום שננקטו. על פי תקנות סדרי הדין שהיו בתוקף באותה עת, לא היה צורך להמציא את הבקשה למתן צו קיום צוואה לכל הזוכים על פי הצוואה, אלא רק להודיע להם מראש. הודעות מראש נשלחו. משהוגשה הבקשה לבית המשפט, שוב אין צורך להמציאה לזוכים על פי הצוואה או ליורשים פוטנציאליים, אלא יש לפרסם את דבר הגשת הבקשה בעיתון וברשומות. המחוקק הסתפק בדרך זו של המצאה, ומשנעשה הפרסום, יש לראות את הבקשה כאילו הומצאה כדין כלל מי שעשוי להיות בעל עניין בבקשה. ואכן, כך נפסק על ידי בית המשפט העליון בפרשיה דומה, ברע"א 6610/97 בנק הפועלים בע"מ נ' הכנ"ר, תק-על 98(1) 94, בעמ' 95: "אי-ידיעה אינה יכולה לשמש טעם מיוחד כשלעצמו מקום שהחובה היחידה שמטיל החוק היא פרסום הודעה על הכרזת פשיטת הרגל בעיתון וברשומות. וממילא גם לא ניתן לראות באי-דיווח החייבים על צו הכינוס בלשכת ההוצאה לפועל, חוסר תום-לב כאשר לא מוטלת עליהם חובה לדווח לו." דברים דומים נאמרו מפי עמיתי, כב' השופט רון שפירא בבש"א (חיפה) 17904/01 בנק דיסקונט לישראל בע"מ נ' יעקב זיסמן, תק-מח 21002(1) 8580: "הלכה היא כי הפרסום הפומבי הנעשה בילקוט הפרסומים ובעיתון יומי כמוהו כידיעת הציבור על הליכי פשיטת הרגל. ככלל, אין אפשרות להודיע לכל אדם מן היישוב כי נפתחו הליכי פשיטת רגל והחוק קובע כי פרסום כאמור לעיל יהווה חקה חלוטה לידיעה על קיומו של ההליך. הדבר נכון במיוחד בהתייחס לגופים ממוסדים כגון בנקים, אשר מפעילים מחלקה משפטית האמונה על הוראות החוק ויש באפשרותה לעקוב אחר הפרסומים ולהנחות את הבנק לפעול כנדרש." 12. לנוכח כל האמור, אני מחליט לדחות את הבקשה. המבקשים ישאו בהוצאות המשיב בסך 4,000 ₪ בצירוף מע"מ ועליהם הפרשי הצמדה וריבית כחוק. הארכת מועדצוואהירושההתנגדות לצוואה