## א. הצדדים לבקשה ## 1. המבקשת: מדינת ישראל, באמצעות פרקליטות מחוז _________, ת.ד. _________, _________. 2. המשיב: מר אלירן כהן, ת.ז. _________, מרחוב _________, _________. ## ב. מסכת העובדות ## 3. ביום 22.02.2010 הוגשה תביעה כספית בסך 15,000 ₪ על ידי המשיב כנגד המבקשת, בטענה לנזקים שנגרמו לו עקב חזרת המבקשת מכתב אישום שהוגש כנגדו בבית המשפט לתעבורה ב_________. 4. ביום 11.04.2010 הגיש המשיב בקשה למתן פסק דין בהעדר הגנה, וביום 14.04.2010 ניתן פסק דין במעמד צד אחד כנגד המבקשת. 5. ביום 25.05.2010 הגישה המבקשת בקשה לביטול פסק הדין שניתן כנגדה, וכן בקשה להארכת מועד להגשת הבקשה לביטול פסק הדין. 6. המבקשת טוענת כי כתב התביעה לא הומצא לה כדין, שכן ההמצאה בוצעה למשטרת ישראל – תחנת _________ ב_________, ולא למשרד פרקליט המחוז כנדרש בתקנה 485 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984. 7. הבקשה נתמכה בתצהיר של מתמחה מהמחלקה המשפטית, מר חמודי מרואן, אשר טיפל בתיק מטעם הפרקליטות, וטען כי נתפס לכלל טעות בתום לב באשר למועד הגשת הבקשה לביטול פסק הדין. 8. לטענת מר מרואן, הוא סבר כי המועד להגשת הבקשה הוא 30 יום מיום המצאת פסק הדין, בהתאם לתקנות סדר הדין האזרחי, בעוד שלפי תקנה 12 לתקנות שיפוט בתביעות קטנות (סדרי דין), תשל"ז-1976, המועד הוא 7 ימים בלבד. 9. המשיב, בתגובתו, טען כי כתב התביעה הומצא כדין וצרף אישור מסירה של דואר ישראל, ועל כן עתר לדחות את הבקשה לביטול פסק הדין. ## ג. הטיעון המשפטי ## ## פגם בהמצאת כתב התביעה ## 10. המבקשת תטען כי המצאת כתב התביעה למשטרת ישראל – תחנת _________ ב_________ – אינה עומדת בדרישות תקנה 485 לתקנות סדר הדין האזרחי, הקובעת מפורשות כי המצאה למדינה תיעשה למשרד פרקליט המחוז הרלוונטי, ובכך נפל פגם מהותי בהליך ההמצאה. 11. אי-המצאה כדין מהווה פגם יסודי בהליך המשפטי, אשר שולל מהמבקשת את זכותה הבסיסית להתגונן מפני התביעה, ועל כן מצדיק את ביטול פסק הדין שניתן בהעדר הגנה מחובת הצדק, ללא צורך לבחון את סיכויי ההגנה לגופה. 12. הפסיקה קבעה באופן עקבי כי כאשר פסק דין ניתן במעמד צד אחד עקב פגם בהמצאה, יש לבטלו מחובת הצדק, שכן בעל דין זכאי לקיומם התקין של ההליכים המקדמיים עובר למתן פסק הדין, וזכות זו נפגעה במקרה דנן. 13. המצאת כתב התביעה לגורם שאינו מוסמך לקבלו מטעם המדינה, כפי שקרה במקרה זה, אינה יכולה להיחשב כהמצאה כדין, ועל כן אין לייחס למבקשת ידיעה על קיומה של התביעה או אחריות לאי-הגשת כתב הגנה במועד. 14. העובדה שהמשיב צירף אישור מסירה של דואר ישראל אינה משנה את העובדה שההמצאה בוצעה לגורם שאינו מוסמך לקבל כתבי בי-דין מטעם המדינה, ועל כן אין באישור זה כדי לרפא את הפגם המהותי שנפל בהליך ההמצאה. ## ביטול פסק דין מחובת הצדק ## 15. המבקשת תטען כי לאור הפגם המהותי בהמצאת כתב התביעה, פסק הדין שניתן בהעדר הגנה ביום 14.04.2010 פגום מיסודו, ועל כן יש לבטלו מחובת הצדק, ללא כל תנאי או בחינה נוספת של סיכויי ההגנה. 16. ביטול פסק דין מחובת הצדק נובע מההכרה בזכותו של בעל דין להליך הוגן ולשמיעת טענותיו, זכות שנפגעה באופן חמור כאשר כתב התביעה לא הומצא לו כדין, ובכך נמנעה ממנו האפשרות להתגונן. 17. הפסיקה מדגישה כי כאשר מדובר בפגם בהמצאה, אין צורך לבחון את סיכויי ההצלחה של ההגנה, שכן עצם הפגם בהליך ההמצאה מצדיק את ביטול פסק הדין באופן אוטומטי, כחלק מעקרונות הצדק הטבעי. 18. אי-המצאה כדין מונעת מהנתבע לדעת על קיומו של ההליך המשפטי, ועל כן אין לייחס לו כל רשלנות או זלזול בהליך, אלא יש לראות בפסק הדין שניתן כנגדו כפסק דין שניתן ללא בסיס פרוצדורלי תקין. 19. ביטול פסק הדין מחובת הצדק במקרה זה יבטיח כי המבקשת תקבל את יומה בבית המשפט ותוכל להציג את טענותיה לגופו של עניין, ובכך יתקיים עקרון הצדק וההגינות בהליך המשפפטי. ## טעות בתום לב בחישוב מועדים ## 20. המבקשת תטען כי האיחור בהגשת הבקשה לביטול פסק הדין נבע מטעות בתום לב של המתמחה, מר חמודי מרואן, אשר סבר בטעות כי המועד להגשת הבקשה הוא 30 יום, בהתאם לתקנות סדר הדין האזרחי הכלליות. 21. טעות זו, אף שהיא מצערת, אינה נובעת מזלזול בהליך המשפטי או מחוסר אכפתיות, אלא מחוסר היכרות מספקת עם הוראות הספציפיות של תקנות שיפוט בתביעות קטנות, הקובעות מועד קצר יותר של 7 ימים. 22. הפסיקה הכירה במקרים מסוימים בטעויות בתום לב כעילה להארכת מועדים, במיוחד כאשר מדובר בטעות אנוש שאינה מכוונת ואינה גורמת לנזק בלתי הפיך לצד השני, וזאת תוך שקילת מכלול הנסיבות. 23. יש לזכור כי מדובר במתמחה בתחילת דרכו המקצועית, ועל כן יש להתייחס בסלחנות מסוימת לטעותו, במיוחד כאשר אין כל אינדיקציה לכך שהטעות נבעה מחוסר תום לב או מניסיון להכשיל את ההליך. 24. טעות זו, אף שהיא טעות משפטית, אינה צריכה למנוע מהמבקשת את זכותה להתגונן מפני התביעה, במיוחד כאשר מדובר בתביעה כספית משמעותית, ועל כן יש להאריך את המועד להגשת הבקשה לביטול פסק הדין. ## סמכות בית המשפט להארכת מועדים בתביעות קטנות ## 25. המבקשת תטען כי אף שתקנות שיפוט בתביעות קטנות אינן כוללות הוראה מפורשת להארכת מועדים, לבית המשפט סמכות להאריך מועדים מכוח סעיף 62(ב) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], תשמ"ד-1984. 26. סעיף 62(ב) לחוק בתי המשפט מעניק לבית המשפט סמכות לפעול "בדרך הנראית לו מועילה ביותר להכרעה צודקת ומהירה", וסמכות זו כוללת גם את האפשרות להאריך מועדים במקרים המתאימים. 27. הפסיקה קבעה כי בתביעות קטנות, בהן ההליך פשוט ומהיר יותר, יש לנקוט בגישה גמישה יותר בכל הנוגע לסדרי הדין, וזאת על מנת לאפשר לבעלי הדין למצות את זכויותיהם ולהגיע להכרעה צודקת. 28. הארכת המועד במקרה זה תשרת את עקרון הצדק וההגינות, ותאפשר למבקשת להציג את הגנתה, מבלי לפגוע באופן בלתי מידתי במשיב, במיוחד כאשר ניתן לפצותו בהוצאות בגין האיחור. 29. בית המשפט, בבואו להפעיל את שיקול דעתו, צריך לשקול את מכלול הנסיבות, לרבות מהות העניין, אופי ההליך, והאינטרס הציבורי בקיום הליך הוגן, וכל אלה תומכים בהארכת המועד במקרה דנן. ## דרישת "טעם מיוחד" להארכת מועד קבוע בחיקוק ## 30. המבקשת תטען כי אף שהמועד להגשת הבקשה לביטול פסק דין בתביעות קטנות קבוע בחיקוק (תקנה 12 לתקנות שיפוט בתביעות קטנות), ועל כן נדרש "טעם מיוחד" להארכתו, הרי שבמקרה זה מתקיימים טעמים מיוחדים המצדיקים זאת. 31. הפסיקה בשנים האחרונות ריככה את הדרישה ל"טעם מיוחד" והרחיבה את הפרשנות למונח זה, תוך התחשבות בזכות הגישה לערכאות כזכות חוקתית ובמהות העניין ואופי ההליך הנדון. 32. במקרה זה, ה"טעם המיוחד" מתבטא בשילוב של הפגם המהותי בהמצאת כתב התביעה, אשר שלל מהמבקשת את זכותה להתגונן, יחד עם טעות בתום לב של המתמחה בחישוב המועדים. 33. יש לראות בנסיבות המקרה, ובמיוחד בעובדה שהמבקשת היא גוף ציבורי המייצג את המדינה, כ"טעם מיוחד" המצדיק גמישות מסוימת בהחלת הכללים הפרוצדורליים, במיוחד כאשר אין פגיעה מהותית במשיב. 34. מתן אפשרות למבקשת להציג את הגנתה, לאחר שנפל פגם כה מהותי בהליך ההמצאה, מהווה "טעם מיוחד" מספק להארכת המועד, שכן מדובר בהבטחת זכות יסוד להליך הוגן. ## זכות הגישה לערכאות ## 35. המבקשת תטען כי זכות הגישה לערכאות היא זכות חוקתית מהמעלה הראשונה, וכי מניעתה מהמבקשת במקרה זה, עקב פגם בהמצאה וטעות בתום לב, תפגע בזכות זו באופן בלתי מידתי. 36. הפסיקה הכירה בחשיבותה של זכות הגישה לערכאות כזכות יסוד, וקבעה כי יש לפרש את כללי הפרוצדורה באופן שיאפשר מימוש זכות זו, ולא יחסום אותה מטעמים טכניים בלבד. 37. במקרה זה, שלילת האפשרות מהמבקשת להתגונן מפני התביעה, עקב פגם בהמצאה וטעות בחישוב מועדים, מהווה חסימה בלתי מוצדקת של זכות הגישה לערכאות, ועל כן יש להעדיף את מתן יומה בבית המשפט. 38. יש לאפשר למבקשת להציג את טענותיה לגופו של עניין, שכן מדובר בתביעה כספית משמעותית, ואין זה צודק למנוע ממנה את האפשרות להתגונן עקב כשלים פרוצדורליים שאינם באשמתה המלאה. 39. מתן אפשרות למבקשת להגיש את הגנתה יבטיח כי ההכרעה השיפוטית תתבסס על מכלול העובדות והטענות של שני הצדדים, ובכך יתרום לאמון הציבור במערכת המשפט וביכולתה להגיע לתוצאות צודקות. ## איזון אינטרסים בין הצדדים ## 40. המבקשת תטען כי באיזון בין האינטרסים של הצדדים, יש להעדיף את זכותה של המבקשת להתגונן מפני התביעה, במיוחד כאשר ניתן לפצות את המשיב על האיחור בהוצאות. 41. האינטרס של המשיב בקיום פסק הדין שניתן בהעדר הגנה, כאשר פסק הדין ניתן על בסיס פגם מהותי בהמצאה, אינו גובר על האינטרס של המבקשת בקיום הליך הוגן ושמיעת טענותיה. 42. פסיקת הוצאות לטובת המשיב בגין האיחור בהגשת הבקשה לביטול פסק הדין, כפי שנקבע בהחלטה, מהווה פיצוי הולם על הנזק שנגרם לו, ובכך מאזנת בין האינטרסים של הצדדים. 43. מניעת האפשרות מהמבקשת להתגונן תגרום לה נזק בלתי הפיך, שכן היא תיאלץ לשלם סכום כסף משמעותי ללא שניתנה לה הזדמנות להציג את הגנתה, בעוד שהמשיב יפוצה על כל נזק שנגרם לו. 44. בית המשפט צריך לשקול את העובדה שהמבקשת היא גוף ציבורי, וכי ההחלטה בעניינה עשויה להשליך על תקדימים עתידיים, ועל כן יש לנקוט בגישה המאפשרת קיום הליך הוגן וצודק. ## חשיבות מתן יומה של המבקשת בבית המשפט ## 45. המבקשת תטען כי מתן יומה בבית המשפט הוא עקרון יסוד במשפט הישראלי, וכי במקרה זה, שבו נפל פגם מהותי בהמצאה וטעות בתום לב, יש לאפשר לה להציג את הגנתה. 46. שלילת האפשרות מהמבקשת להציג את טענותיה תפגע בעקרון הצדק הטבעי, אשר מחייב שכל צד להליך משפטי יקבל הזדמנות הוגנת להשמיע את קולו ולהציג את ראיותיו. 47. בית המשפט, בהיותו מוסד המופקד על עשיית צדק, צריך לשאוף להגיע להכרעה עניינית ומבוססת על מכלול הנתונים, וזאת ניתן להשיג רק כאשר שני הצדדים מקבלים הזדמנות שווה להציג את עמדתם. 48. מתן יומה של המבקשת בבית המשפט יאפשר לבית המשפט לבחון את טענותיה לגופן, ולקבל החלטה מושכלת ומנומקת, שתשקף את האמת העובדתית והמשפטית במלואה. 49. אין זה ראוי כי פסק דין כספי משמעותי יישאר על כנו כאשר הנתבעת לא קיבלה הזדמנות אמיתית להתגונן, ועל כן יש לאפשר למבקשת להציג את הגנתה. ## השלכות אי-ביטול פסק הדין ## 50. המבקשת תטען כי אי-ביטול פסק הדין במקרה זה, על אף הפגמים המהותיים שנפלו בהליך, עלול ליצור תקדים שלילי ולהעביר מסר שגוי לגבי חשיבות ההקפדה על כללי ההמצאה וזכות הגישה לערכאות. 51. השארת פסק הדין על כנו, כאשר כתב התביעה לא הומצא כדין, תפגע באמון הציבור במערכת המשפט וביכולתה להבטיח הליכים הוגנים ושקופים לכלל האזרחים. 52. המבקשת, בהיותה גוף ציבורי, מחויבת לפעול על פי החוק, ועל כן יש לאפשר לה להציג את הגנתה באופן מלא, מבלי להיפגע מכשלים פרוצדורליים שאינם באחריותה המלאה. 53. אי-ביטול פסק הדין עלול להוביל לתוצאה בלתי צודקת, שבה המבקשת תיאלץ לשלם סכום כסף משמעותי, מבלי שניתנה לה הזדמנות אמיתית להוכיח את חפותה או להציג את טענותיה המשפטיות. 54. יש לזכור כי מטרת ההליך המשפטי היא להגיע לחקר האמת ולעשיית צדק, וכי השארת פסק הדין על כנו במקרה זה תחתור תחת מטרות אלו. ## פסיקת הוצאות כסעד חלופי ## 55. המבקשת תטען כי פסיקת הוצאות לטובת המשיב, כפי שנקבע בהחלטה, מהווה סעד חלופי הולם לפיצוי על האיחור בהגשת הבקשה לביטול פסק הדין, ובכך מאפשרת את ביטול פסק הדין מבלי לפגוע במשיב. 56. מתן אפשרות למבקשת לתקן את המחדל באמצעות תשלום הוצאות, במקום שלילת זכותה להתגונן, משקף גישה מאוזנת וצודקת, המאפשרת תיקון טעויות פרוצדורליות מבלי לפגוע בזכויות מהותיות. 57. סכום ההוצאות שנקבע, 1,500 ₪, הוא סכום סביר והולם לפיצוי המשיב על הטרחה והזמן שהושקעו עקב האיחור, ועל כן אין כל סיבה שלא לאפשר את ביטול פסק הדין בתנאי זה. 58. הפסיקה מכירה באפשרות של הטלת הוצאות כדרך לאזן בין האינטרסים של הצדדים במקרים של איחור בהגשת בקשות, ובכך לאפשר את המשך ההליך המשפטי תוך פיצוי הצד הנפגע. 59. תשלום ההוצאות על ידי המבקשת יבטיח כי המשיב לא ייפגע כלכלית מהאיחור, ובכך יוסר כל מכשול לביטול פסק הדין ולאפשרות למבקשת להציג את הגנתה. ## ד. סיכום הסעד: ## 60. לאור האמור לעיל, בית המשפט הנכבד מתבקש להורות על ביטול פסק הדין שניתן בהעדר הגנה ביום 14.04.2010, וזאת בתנאי שהמבקשת תישא בהוצאות המשיב בסך 1,500 ₪, אשר ישולמו בתוך 30 יום, ולקבוע מועד דיון בתביעה לגופה. יהא זה מן הדין ומן הצדק להיעתר לבקשה.כתב הגנההארכת מועדמסמכיםתביעות קטנות