ההליך מדובר בבקשה להארכת מועד להגשת ערעור מנהלי על החלטת ועדת ערר לענייני ארנונה כללית שליד עיריית אשדוד (להלן "ועדת הערר"). בפני ועדת הערר הוגש ערר אשר עניינו חיוב העורר בתשלום ארנונה עבור שטחים ביתר. לטענת העורר היקף השטחים בהם חויב בתשלום ארנונה הינו שגוי, כמו כן טען העורר בערר כי חויב בתשלום ארנונה עבור משרד 79, אך משרד זה לא היה בחזקתו בתקופה הרלוונטית לחיוב, וכי דרישת תשלום הארנונה לשנים 2004-2006 הינה רטרואקטיבית ולפיכך פסולה. מנגד, טען המשיב בערר כי חישוב היקף השטחים לפיו חויב העורר נעשה בהתאם להוראות צו הארנונה של עיריית אשדוד וכי נערכה מדידה מדויקת של בנייני המשרד אשר בחזקתו של העורר, ולפיכך חיובי הארנונה בהם חויב העורר נעשו כדין. בהחלטתה מיום 14/04/2013 , דחתה ועדת הערר את עמדת העורר בערר, כי בשנת 2010 חויב בתשלום ארנונה עבור שטחים ביתר וקבעה כי על העורר בערר לשלם את תשלום הארנונה ביחס לשנת הכספים 2010 על פי היקף השטחים אשר נקבע על ידי המשיב ובהתאם להוראות צו הארנונה. באשר לטענת העורר ביחס לתשלום הארנונה עבור משרד 79 ועבור השנים 2004-2006, קיבלה וועדת הערר את עמדת העורר וקבעה כי על המשיב לבטל את דרישות התשלום ביחס למשרד 79 וביחס לשנים 2004-2006. על החלטה זו, אשר נתקבלה במשרדי העורר ביום 26/05/2013, הגיש העורר ביום 15/07/2013 בקשה להארכת מועד להגשת ערעור מנהלי , מאחר שביום 11/07/2013 חלף המועד שעל פיו צריך היה להגיש ערעור מנהלי על פי תקנה 23 (ב) לתקנות בתי משפט לענינים מינהליים (סדרי דין) , תשס"א- 2000. טענות המבקש במקרה דנן קיימים טעמים מיוחדים הממלאים אחרי תקנה 38 לתקנות בתי משפט לענינים מינהליים (סדרי דין) , תשס"א- 2000 (להלן "תקנה 38 לתקנות בתי המשפט לעניינים מנהליים ") ,המצדיקים את הארכת המועד להגשת ערעור מנהלי. בהחלטת וועדת הערר נפלו פגמים מהותיים, אשר ביישומם ייגרם למבקש, וכן לצדדים שלישיים נזק רב ובלתי הפיך, בעוד שלמשיב לא יגרם כל נזק בהארכת המועד להגשת ערעור מנהלי. כמו כן, טוענת העוררת כי וועדת הערר לא נתנה את דעתה למלוא המסמכים ו/או העובדות אשר הוצגו בפניה ולפיכך שגתה בהחלטתה. בנוסף, לטענתו, במשך תקופה ארוכה של כ- 8 חודשים לא התנהלו וועדות ערר עקב מחסור בכוח אדם, וכעת, משנקבעו המותבים, נוצר עומס דיונים רב במשרדי המבקש, ולפיכך נבצר ממנו להגיש את הערעור המנהלי במועד הקבוע בתקנות. הארכת המועד אף נדרשת, לטענתו, לצורך איסוף מלוא המסמכים והעובדות כפי שהוצגו בפני וועדת הערר בשנת 2011. בבקשה ובתגובתו לתגובת המשיב ציין המבקש כי פנה למשיב ביום 09/07/2013 (יומיים לפני תום המועד להגשת הערעור המנהלי ) על מנת לקבל את הסכמתו לבקשת הארכה להגשת הערעור המנהלי, אך המשיב ביקש זמן לשקול את הבקשה ולהתייעץ עם בנו, מר הלר איתן. ביום 11/07/2013, לטענת המבקש, השיב המשיב בשלילה לבקשת הארכה. לפיכך, ביום 14/07/2013 נשלחה, לטענת העוררת, בקשת הארכה אל מזכירות בית המשפט באמצעות פקס, וביום 15/07/2013 הוגשה באופן ידני. לטענת העורר, טעמים אלו עולים כדי טעמים מיוחדים המצדיקים את הארכת המועד להגשת ערעור מנהלי כמבוקש על ידיו. טענות המשיב לטענת המשיב, העורר פנה אליו לראשונה ביום 15/07/2013 על מנת לקבל הסכמתו לבקשת הארכה, מועד זה, לטענתו, היינו לאחר חלוף מניין הימים להגשת הערעור המנהלי, על פי הקבוע בתקנות בתי המשפט לעניינים מנהליים (סדרי דין) התס"א- 2000. למבקש היה זמן רב לאסוף את החומרים והעובדות על מנת שיוכל להגיש את הערעור המנהלי במסגרת סד הזמנים הקבוע בתקנות. עוד טוען המשיב כי אין בהחלטת בית המשפט בבקשת הארכה כדי לפגוע בצדדים שלישיים וכי היה על העוררת לדעת מהן האפשרויות המשפטיות העומדות בפניה ומהם הזמנים הקבועים בתקנות למימוש אפשרויות אלה, לאור העובדה שלמבקש יש יועץ משפטי והוא מיוצג על ידי עורכת דין. לפיכך, אין למבקש להלין אלא על עצמו, על כך שלא הגיש את הערעור המנהלי בזמן שעמד לרשותו על פי התקנות. כמו כן, טוען המשיב כי בבואו לדון בבקשת הארכת מועד להגשת ערעור מנהלי, על בית המשפט לשים לנגד עיניו את עקרון ההסתמכות והציפייה של הצד שכנגד. במקרה דנן, לטענת המשיב, משהוגשה הבקשה להארכת מועד בחלוף מועד הגשת הערעור הקבוע בתקנות, היענות לבקשה תיפגע באינטרס ההסתמכות והציפייה של המשיב כי תם ונשלם סכסוכו עם העוררת. בנוסף טוען המשיב כי הוא יהיה הניזוק העיקרי , אם יקבל בית המשפט את בקשתה של העוררת להארכת המועד להגשת הערעור המנהלי, היות ולטענתו, למעלה מעשור הוא מצוי בקשיים כלכליים רבים, והתנהלות העורר פגעה בו ובעסקו פגיעה קשה, אשר מנעה ממנו להתנהל בצורה עסקית תקינה. כמו כן ציין המשיב כי מצבו הרפואי הורע וכי קבלת בקשת העוררת והמשך ניהול ההליך ,חרף העובדה שכבר הוכרע כדין לטענתו, יעיבו על מצבו הרפואי. באשר לסיכויי הערעור, טוען המשיב כי כלל ידוע הוא כי אין ערכאת הערעור דנה בממצאים ובקביעות עובדתיות שקבעה הערכאה הדיונית וכי עיקר טענותיה של העוררת נוגעות בקביעות עובדתיות בהן הכריעה וועדת הערר. לפיכך, לטענתו יש לדחות את הבקשה. דיון הסמכות להארכת מועד להגשת ערעור מנהלי קבועה בתקנה 38 לתקנות בתי משפט לענינים מינהליים (סדרי דין) , תשס"א- 2000, וזוהי לשונה: 38. בלי לגרוע מהוראות תקנות 3 ו-4, רשאי בית המשפט או הרשם לשנות כל מועד שנקבע לעשיית דבר שבסדר דין; ואולם מועד להגשת ערעור מנהלי, ערעור לבית המשפט העליון או בקשת רשות לערער לא יוארך אלא מטעמים מיוחדים שיירשמו. כאשר מובאת בקשה להארכת מועד להגשת ערעור מנהלי , יש להתייחס לשאלה - האם קיימים טעמים מיוחדים המצדיקים היענות לבקשה . שאלת הגדרתו של המושג "טעמים מיוחדים" נדונה בהרחבה בפסיקה ובספרות המשפטית, אשר הזכירו שיקולים רבים שיישקלו- בכל מקרה לפי נסיבותיו- כאשר תתבקש הארכת מועד להגשת ערעור מכוח תקנה 38 לתקנות בתי המשפט לעניינים מנהליים. שאלות חשובות בבחינת קיומו של טעם מיוחד למתן ארכה הן: האם היה טעם מיוחד לאי הגשת הערעור במועד, והאם הארכה עלולה לפגוע בציפייתו של בעל הדין שכנגד לכך שלא יוטרד בערעור מצד מבקש הארכה? (בש"מ 3108/03 קבוצת ברן בע"מ נ' מקורות חברת מים בע"מ 1, 2). כחלק משאלת ציפייתו והסתמכותו של המשיב יש לבחון האם המבקש יידע את המשיב בדבר כוונתו לערער על פסק הדין טרם חלף המועד להגשת הערעור. (א' שרגא ור' שחר בספרם המשפט המנהלי (חלק שישי- סדרי הדין והראיות בבתי המשפט לעניינים מנהליים ) בעמוד 448). במקרה דנן, טען המבקש כי הוא יידע את המשיב על כוונתו להגיש ערעור מנהלי ביום 09/07/2013, עת ביקש הסכמתו להארכת המועד להגשת הערעור, ואילו לטענת המשיב, פנה אליו המבקש רק ביום 15/07/2013 בבקשה ליתן הסכמתו להארכת המועד להגשת הערעור. במצב של ספק, פועל הספק כנגד העוררת. ( בש"מ 10486/08 המועצה המקומית קריית טבעון נ' תשתיות נפט ואנרגיה בע"מ ניתן ביום 2/03/2009)). אף לטענת המבקש, לא הוגשה בתוך התקופה, בקשה להארכת מועד. דבר זה יכול היה לעורר במשיב ציפייה כי המבקש זנח את כוונתו להגשת הערעור. לא ניתן כל הסבר לכך שהעורר לא הגיש את בקשת הארכה להארכת המועד בתוך המועד הקבוע בתקנות להגשת ההליך. שיקול נוסף בבחינת קיומם של "טעמים מיוחדים" הינו, סיכויי הערעור להתקבל. ביחס לקביעות בנסיבות העניין, היעדר הגשת הבקשה להארכת מועד תוך המועד הקבוע להגשת ההליך, והעובדה כי המבקש הינו רשות מנהלית הנתקלת באופן תדיר בסדרי הדין המנהליים, יש בהם כדי להחליש את קיומם של "טעמים מיוחדים" המצדיקים את קבלת הבקשה. (א' שרגא ור' שחר, המשפט המנהלי (חלק שישי- סדרי הדין והראיות בבתי המשפט לעניינים מנהליים ) בעמוד 449). גם טענת ה"עומס במשרדי העוררת" אינה בגדר "טעם מיוחד" המצדיק בנסיבות העניין מתן ארכה להגשת הערעור. ביחס לקביעות עובדתיות של ועדת הערר, לא בנקל תבטל ערכאת הערעור קביעות עובדתיות של הערכאה הראשונה, אשר בידה הופקדה הערכת מהימנותם של העדים וקביעת הממצאים העובדתיים. (ראו לעניין זה ע"א 3601/96 בראשי נ' עיזבון המנוח בראשי ז"ל, פ"ד נ"ב(2) 582). הלכה זו אומצה על ידי בית המשפט אף כאשר זהות הערכאה הראשונה הינה וועדת ערר לעניין ארנונה. (ראו לעניין זה עמ"נ (ת"א) 274/05 מנהל הארנונה נ' קו אופ, (ניתן ביום 8/7/2007 ) ו-עמ"נ (חיפה) 347/06 שטראוס שיווק בע"מ נ' מנהלת הארנונה, (ניתן ביום 12/11/2006). גם ביחס לטענות שאינן נוגעות למימצאים עובדתיים של ועדת הערר, לא היה בטענות המבקש, כדי להצביע על טעמים מיוחדים המצדיקים היענות לבקשה. לאור האמור, אני דוחה את הבקשה ומחייב את המבקש בהוצאות בסך 2000 ₪. הארכת מועד להגשת ערעורהארכת מועדהמועד להגשת ערעוריםערעורערעור מנהלי