1. לפני בקשה להארכת מועד להגשת ערעור על פסק דינו של בית הדין האזורי לעבודה בירושלים (בש 21/07). 2. הרקע לבקשה: 3. בפסק הדין מושא הבקשה נדחתה בקשת המבקש להארכת מועד להגשת בקשה להישפט בעניין קנס שהושת עליו בגין העסקת עובדים זרים שלא כדין, משנקבע כך: ההודעה בדבר הטלת הקנס אשר נשלחה לכתובת המבקש וחזרה ביום 31.10.08 בציון "לא נדרש" הומצאה לו כדין במועד זה, שכן הוכח כי היא נשלחה לכתובתו הנכונה של המבקש (לנוכח העובדה שבהמשך אכן נמסרה לו ההחלטה אשר נשלחה לו שוב לאותה כתובת); לא הוכח טעם לכך שהיא לא נדרשה על ידי המבקש בפעם הראשונה. 4. פסק הדין מושא הערעור ניתן ביום 23.7.07. 5. המבקש הגיש ביום 6.8.07 בקשה לביטול פסק הדין. דיון בבקשה התקיים ביום 26.12.07, והחלטה הדוחה את הבקשה ניתנה ביום 14.2.08. 6. עקב טעות, נשלח פסק הדין פעם נוספת לצדדים (בנוסח זהה לנוסח הראשון), ונשא את התאריך 25.11.07. על פי החלטת בית הדין קמא, פסק הדין מיום 25.11.07 "הינו טעות". 7. המבקש הגיש "הודעת ערעור" לבית דין זה ביום 14.4.08. 8. בהחלטתי מיום 11.6.08 נקבע כי הערעור, אשר למעשה מתייחס לפסק הדין מיום 23.7.07, הוגש לכאורה באיחור. הצדדים התבקשו להגיב לאמור בהחלטה בתוך 10 ימים. 9. בתגובת המבקש מיום 26.6.08, הוא הגיש בקשה להארכת מועד להגשת ערעור, היא הבקשה מושא החלטה זו. 10. הנימוקים בבסיס הבקשה: 10.1 המבקש, אשר סבר כי ההליך הנכון הוא ביטול פסק הדין, הגיש לבית הדין האזורי בקשה לביטול פסק הדין מיום 23.7.07, אשר נקבעה לדיון במעמד הצדדים רק לאחר מספר חודשים. 10.2 לאחר מכן נתקבל פסק דין שני עם תאריך מאוחר יותר (25.11.07), דבר אשר גרם לשיבוש בהגשת הערעור. 10.3 התיק שנוהל בבית הדין האזורי נדחה פעמים רבות עקב איחור בהגשת תגובת המשיבה, ועיכוב הטיפול בתיק. 10.4.בדיון שנערך בבקשה לביטול פסק דין חשפה המשיבה מסמכים שלא הוצגו קודם לכן במסגרת ההליך. 10.5 למבקש לא ניתנה הזדמנות להתגונן כראוי בפני האישום. 10.6 המבקש נתון במצב כלכלי קשה. 10.7 סיכויי הערעור גבוהים. 11. המדינה התנגדה לבקשה מנימוקים אלה: 11.1 הגשת בקשה לביטול פסק דין לבית הדין האזורי אינה מבחינת "דרך המלך" ואינה מהווה טעם מיוחד להארכת מועד. 11.2. על המבקש היה להגיש ערעור לבית הדין הארצי במועד. 12. ראשית אבהיר כי משמדובר בהליך פלילי, חלים סדרי הדין החלים בהליכים פליליים בבתי המשפט. לפיכך, המועד להגשת הערעור הוא בתוך 45 יום מיום המצאת פסק הדין למבקש [בש"א (ארצי) 13/07 עדינה לוין - מדינת ישראל (לא פורסם, 20.11.07); סעיפים 199 ו- 200 לחוק סדר הדין הפלילי, תשמ"ב-1982]. פסק הדין ניתן כאמור ביום 23.7.07. אין בידי נתונים לגבי מועד המצאתו למבקש, אולם ברי כי הוא הומצא למבקש לכל המאוחר ביום 6.8.07, מועד הגשת הבקשה לביטול פסק הדין (על פי הנתונים במערכת המנת-נט). כתב הערעור הוגש כאמור ביום 14.4.08, קרי למעלה משמונה חודשים לאחר המצאת פסק הדין למבקש. 13. במקרה הנדון, מבוקשת הארכת מועד להגשת ערעור בהליך פלילי. בהתאם לסעיף 201 לחוק סדר הדין הפלילי, תשמ"ב-1982 - בית הדין רשאי, לבקשת מערער, להרשות הגשת ערעור או בקשה לרשות ערעור לאחר שעברו התקופות האמורות בסעיפים 199 ו-200. מכאן, שלהבדיל מהארכת מועד להגשת הליך ערעור אזרחי, לא נדרש טעם מיוחד על מנת להאריך את המועד להגשת ערעור פלילי. 14. גם בפסיקה נקבע כי בהליך פלילי, בשונה מהליך אזרחי, לא נדרש טעם מיוחד לשם הארכת מועד, ושיקול הדעת הנתון לבית המשפט הוא רחב מזה המוקנה בבקשה להארכת מועד להגשת הליך ערעור אזרחי. כמו כן, בשל מעמדו המיוחד של נאשם בהליך הפלילי והצורך בהגנה על זכויות היסוד שלו, יש להקל עם הנאשם אף יותר. [ראו בש"פ 822/99 עודד שכטר נ' מדינת ישראל פ"ד נד(1)1 (2000)]. 15. עם זאת, בית המשפט העליון קבע כי "עצם הדבר שמדובר בהליך פלילי בו מיושמת גישה גמישה לעניין בקשות להארכת מועד, אין בו כדי לאיין את הכלל לפיו יש ליתן משקל למידת האיחור בפנייה לבית המשפט ובהסבר שניתן לה" [בש"פ 1044/05 - א' חסן ג'מיל - מדינת ישראל; לא פורסם, 28.12.05]. לפיכך, הארכת מועד להגשת ערעור בהליכים פליליים לא ניתנת כמובן מאליו, ועל בית הדין לבחון את מידת האיחור והצידוק לאיחור. 16. במקרה הנדון אני סבורה כי אין מקום להאריך את המועד להגשת ערעור, כמפורט להלן. 16.1 הערעור הוגש בשיהוי ניכר. 16.2 בהתייחס לעובדה שנשלח בחודש נובמבר פסק דין נוסף - הרי שמדובר בפסק דין בנוסח זהה לפסק הדין הראשון, הוא נשלח למבקש מספר חודשים לאחר שכבר הומצא לו פסק הדין הראשון, ולאחר שחלף המועד להגשת ערעור על פסק הדין הראשון. לפיכך, אין בכך להצדיק את האיחור בהגשת הערעור. בכל מקרה, הערעור הוגש באיחור משמעותי גם אילו היה נקבע שמועד מתן פסק הדין הוא 25.11.07. 16.3 באשר לטענה כי הערעור הוגש באיחור בשל הבקשה לביטול פסק דין שהוגשה לבית הדין האזורי - אני סבורה כי אין בכך כדי להצדיק הארכת המועד להגשת הערעור, שכן מדובר בהליך שאינו קיים בסדר הדין. משסבר המבקש כי פסק הדין מיום 23.7.07 בטעות יסודו, היה עליו להגיש ערעור לבית דין זה, וזאת בתוך המועד הקבוע לכך בדין. יתר על כן. בית הדין האזורי בהחלטתו מיום 14.8.07, דהיינו בתוך המועד להגשת ערעור, הפנה את תשומת לבו של המבקש כי "הדרך הנכונה לתקיפת פסק דין היא הגשת ערעור". בהקשר זה יודגש כי המערער היה מיוצג על ידי עורך דין הן בבית הדין האזורי והן בהליכי הערעור. בנסיבות אלה, ההליך השגוי בו נקט המבקש - הגשת בקשה לביטול פסק דין - אינו מהווה נימוק המצדיק הארכת מועד להגשת ערעור. 17. סוף דבר - הבקשה נדחית. משפט פליליהארכת מועד להגשת ערעורהארכת מועדהמועד להגשת ערעוריםערעור