התובעים עותרים לחייב את הנתבעים לרשום על שמם של התובעים את הדירות שרכשו לפני שנים בפרויקט שנבנה על ידי הנתבעות 1 ו-2 באשדוד; ולשם כך הם מבקשים למנות את בא כוחם ככונס נכסים. במוקד התובענה ניצבת השאלה, אם זה מכבר חלה החובה לביצוע הרישום כנטען או שמא התביעה היא מוקדמת. כן עומדת לדיון אחריותם הנטענת של מי שעומדים בראשות החברות הנתבעות - בין מכוח הרמת מסך ובין בתוקף אחריות אישית החלה עליהם. רקע עובדתי וטענות הצדדים 1. הנתבעות 1 ו-2 (להלן ביחד: "הנתבעות") הן חברות קבלניות. הנתבעים 3 ו-4 הם אחים (להלן, בהתאמה: "עזרא קחטן" ו"אליהו קחטן", וביחד: "האחים קחטן") ובעלים בנתבעת 1, וכן בעלים בנתבעת 2 באמצעות חברות שבשליטתם (הנתבעות והאחים קחטן יחדיו, להלן: "הנתבעים"). עזרא קחטן הוא מנהל בנתבעות ולדבריו יו"ר מועצת המנהלים (עמ' 34 לפרוטוקול עדותו ש' 10-5). לא הוברר אם גם אליהו קחטן מנהל בנתבעות, ואולם הוסכם שכל שייקבע לגבי עזרא קחטן תקף גם ביחס לאחיו (עמ' 48 ש' 13-7). הנתבעות הן בעלות הזכויות במקרקעין הנמצאים ברחוב נורדאו 13 באשדוד, הידועים כחלקות 30 ו-31 בגוש 2061 (להלן: "המקרקעין"). על המקרקעין הקימו הנתבעות פרויקט הכולל מרכז מסחרי (קניון) המשתרע על פני אלפי מטרים רבועים ומעליו ארבעה מגדלים הכוללים 176 יחידות דיור למגורים (להלן: "המרכז המסחרי", "בנייני המגורים", וביחד: "הפרויקט"). הקמת הפרויקט נמשכה בין השנים 1990 ו-1998, לערך. עם סיום בניית בנייני המגורים, אלה אוכלסו על ידי הרוכשים, ומאז שהחזקה נמסרה לידיהם חלפו כ-14 שנים. 2. זכויות הנתבעות במקרקעין שועבדו לטובת בנק לאומי לישראל בע"מ (להלן: "הבנק") שליווה את הפרויקט. אקדים ואומר, כי עקב חובותיהן של הנתבעות לבנק, נקט הבנק בהליך למימוש השעבודים שבמסגרתו מונה כונס נכסים לצורך זה. כונס נכסים נוסף מונה לבקשת עיריית אשדוד, משהטילה עיקול על המקרקעין עקב חובות של הנתבעות לעירייה. בעת שהוגשה התובענה דנן נותרו בפרויקט כ-16 דירות (נאמר "כ-16", שכן ביחס לאחת מדירות אלה קימת מחלוקת אם נמכרה עוד קודם לכן), שטרם נמכרו לצדדים שלישיים וכפופים לשיעבוד ולעיקול (להלן: "יתרת הדירות בפרויקט"). סמוך לפני תחילת שמיעת ההוכחות בתיק, ביום 5/1/11 נמסרה לתיק בית המשפט הודעה מטעם הנתבעות שלפיה לאחרונה הצליחו שני כונסי הנכסים למכור את יתרת הדירות בפרויקט, והמכר אושר לבקשת הכונסים בהחלטת בית משפט מיום 23/11/10 (כבוד השופטת ד' קרת-מאיר, תיק פש"ר 1625/08; הבקשה לאישור המכר וההחלטה בה סומנו ת/1 ו-ת/2). 3. התובעים כולם רכשו במהלך השנים דירות בפרויקט: התובעים 1 ו-2 רכשו ב-23/9/1995 את דירה 3 בבניין 1 מבנייני המגורים (חוזה המכר צורף כנספח א לתובענה); תובעים 1 ו-2 ביחד עם תובע 3 (להלן: "סבח שמואל") רכשו ביום 10/5/2001 את דירה 37 בבניין 1 (חוזה המכר צורף כנספח ז לתובענה); תובעים 4 ו-5 רכשו ביום 16/7/1995 את דירה 29 בבניין 1 (חוזה המכר צורף כנספח א/1 לתובענה). ביום 12/12/1999 התובעת 6 רכשה מידי עו"ד אמיר רוזנצוויג, ככונס במסגרת כינוס נכסים על זכויות הרוכש הראשון אייל פרץ, את דירה 16 בבניין 1 (אישור זכויות מאת הנתבעות צורף כנספח א/3 לתובענה); ביום 6/5/07 רכש תובע 7 מאת רפאל ועפרה אלול את דירה 26 בבניין 1, שאותה רכשו הם מאת הנתבעות (אישור זכויות מאת הנתבעות צורף כנספח א/4 לתובענה); וביום 12/12/1995 רכשו התובע 8 (להלן: "אברהם הלפרין") והתובעת 9 את דירה 13 בבניין 2 בבנייני המגורים (חוזה המכר צורף כנספח א/7 לתובענה). שש הדירות כאמור יכונו יחדיו: "דירות התובעים" או "הדירות". יוער כי ביחס לדירות 16 ו-26 לא הוצגו חוזי המכר שבין הנתבעות לבין הרוכשים הראשונים, ואולם נטען ולא הוכחש כי אלה כוללים התחייבויות זהות של הנתבעות לאלה שבחוזי המכר שהוצגו, בכל הקשור לרישום הבעלות בדירות שנרכשו. 4. לטענת התובעים, חרף פניות חוזרות ונשנות וחלוף השנים הרבות - טרם נרשם בית משותף וממילא הזכויות בדירות התובעים לא הועברו על שמם, תוך שהנתבעות מפרות את התחייבותן החוזית. עוד טוענים התובעים להתחייבויות אישיות שניתנו להם במהלך השנים מאת האחים קחטן לביצוע הרישום. ולחלופין נטען כי בנסיבות המקרה יש להרים את מסך ההתאגדות, וכי בכל מקרה קימת אחריות אישית לאחים קחטן מכוח התנהלותם. עוד עותרים התובעים לפיצוי כספי בגין ההפרה הנטענת בסכום כולל של 90,000 ₪ ופיצוי בגין עגמת נפש בסכום כולל של 50,000 ₪. הנתבעים מצידם טוענים כי התביעה היא מוקדמת וכי טרם קמה החובה על הנתבעות לבצע את הרישום. כך או אחרת, לא קימת כל חבות אישית מצד האחים קחטן והטענות בהקשר זה נטענו בלא כל ביסוס. 5. ואולם ראשית דבר טוענים הנתבעים כי יש לדחות על הסף את התביעה ככל שהיא מתייחסת לתובעים 9-4. וכל כך למה? מלכתחילה הוגשה התביעה על דרך המרצת פתיחה על ידי התובעים 3-1, ואולם לנוכח עמדת הנתבעים ובהסכמה זו הועברה לפסים רגילים. משכך, קבע בית משפט כי התובעים יהיו רשאים להגיש בתוך שלושה חודשים כתב תביעה חלף המרצת הפתיחה, וכי בתוך פרק זמן זה גם יגישו כל בקשה שברצונם להגיש (החלטה מיום 4/12/2008, כבוד השופט א' אורנשטיין). בעקבות אותה החלטה אמנם הוגש כתב תביעה בסדר דין רגיל ביום 25/3/2009. ואולם בגדר כתב הטענות החדש, נתווספו התובעים 9-4 כבעלי דין בלא שנתבקש צירופם. הנתבעים קבלו על כך וביקשו שהות להגיש בקשה בנדון; ואולם בעצת בית המשפט לא עמדו על הגשת הבקשה, תוך שמירה על טענות הנתבעים בהקשר זה שפורטו בכתב ההגנה שהגישו (ראו: פרוטוקול הדיון והחלטת כבוד השופט א' אורנשטיין מיום 28/6/2009). ואמנם בסיכום טיעוניהם ביקשו הנתבעים לדחות כאמור את התביעה נגד התובעים 9-4, מהטעם שלא נתבקשה וממילא לא ניתנה רשות לצרפם כבעלי דין. אלא שדומני כי אין עוד מקום ותוחלת לבקשה בשלב זה של הדיון. כך משנשמעו הוכחות והוברר כי סוגיית "הרישום", שהיא בלב המחלוקת, משותפת לכלל התובעים בתיק; ואף הנתבעים אינם מבחינים ביניהם בטיעוניהם. אין אפוא טעם ויהא זה אף מלאכותי לסלק את התביעה על הסף ביחס לחלקם. דיון 6. מטעם התובעים נשמעה עדותו של סבח שמואל (התובע 3) ושל אברהם הלפרין (התובע 8), שנחקרו על תצהיריהם שניתנו כעדות ראשית. כן נשמעה עדותו של המהנדס, מר בנימין חי באדי, שזומן כעד מטעם התובעים לנוכח טענת הנתבעים כי נשכר על ידם לצורך קידום הליך רישום הדירות (להלן: "מר באדי"). מטעם הנתבעים נשמעה עדותו של עזרא קחטן שנחקר על תצהירו שניתן כעדות ראשית. כפי שכבר צוין, מוסכם כי כל שייקבע ביחס לעזרא קחטן כוחו יפה גם ביחס לאליהו קחטן. בנוסף נשמעה מטעם הנתבעים גם עדותם של עו"ד יצחק לוי (להלן: "עו"ד לוי") ועו"ד יהודה רסלר (להלן: "עו"ד רסלר"), משנראה היה שיכול שיהא בעדותם כדי לשפוך אור בנושא הליך הרישום של הפרויקט והשלכתו על התביעה דנן. האם הגיעה העת לביצוע רישום זכויות התובעים או שמא התביעה מוקדמת 7. אין חולק כי התובעים עמדו בהתחייבויותיהם כלפי הנתבעות בכל הנוגע לחוזי המכר ורכישת הדירות. אין גם מחלוקת כי התובעים זכאים לכך שהזכויות שרכשו בדירות יירשמו על שמם. המחלוקת בהקשר זה נטושה בשאלה, אם הגיעה העת לכך, כטענת התובעים; אם לאו, כטענת הנתבעים. הנתבעים סומכים את טענתם על הוראת סעיף 14(ב) שבכל אחד מחוזי המכר שבהם התקשרו הנתבעות עם רוכשי הדירות בבנייני המגורים, וזו לשונה: "החברות מתחייבות לגרום לרישום הזכויות בדירה ע"ש הרוכש בלשכת רישום המקרקעין בין כחוכר ובין כבעלים כאמור לעיל, תוך 60 חודשים ממועד מסירת הדירות האחרונות בבניינים לרוכשים או ממועד גמר רישום הפרצלציה או רה-פרצלציה, לפי המאוחר מביניהם. היה ותיווצר מניעה חוקית או מנהלית לביצוע האמור, תחל תקופת 60 החודשים האמורים ממועד הסרת המניעה האמורה והכל לפי המאוחר מביניהם. התחייבות החברות לביצוע הרישום כאמור מותנית בביצוע כל התחייבויות הרוכש על פי הסכם זה ועל פי כל דין. בכל מקרה, לא תחול על החברות כל אחריות לכל השהייה ברישום הזכויות כתוצאה מעיכוב טכני או משפטי או כל עיכוב אחר שאינו בשליטתן או בשל כל עיכוב שמקורו ברוכש או ברוכשים אחרים". (ההדגשה שלי - ע.ב.) (להלן: "סעיף 14(ב) לחוזי המכר"). הנתבעים משליכים את יהבם על הרישא של סעיף 14(ב) לחוזי המכר. הפרויקט הוקם על שתי חלקות מקרקעין, ולטענת הנתבעים יש לבצע פרצלציה ואין חולק שזו טרם בוצעה; וגם יתרת הדירות בפרויקט נמכרו רק לאחרונה, באישור בית המשפט של פש"ר שניתן ביום 23/11/10 (ראו: ת/2). משכך, אף בלא לקחת בחשבון הזמנים את נושא הפרצלציה - טרם חלפו 60 חודשים ממועד מסירת יתרת דירות הפרויקט, והתביעה לכן הוגשה טרם זמנה. 8. ואולם דומה כי לא ניתן להתייחס להוראת סעיף 14(ב) לחוזי המכר כפשוטה, במיוחד מקום שחלפו שנים כה רבות מעת כריתת חוזי המכר ומעת שהחזקה בדירות נמסרה בשנת 1998 או בסמוך לכך לידי התובעים או מי שהתובעים רכשו מהם את הדירות. ואפרט. סעיף 14(ב) לחוזי המכר אינו קובע מועד שעד אליו מתחייבות הנתבעות לבצע פרצלציה וגם לא מועד למכירת ומסירת "הדירות האחרונות בבניינים". למעשה לא נקבע מועד למילוי ההתחייבות החוזית של הנתבעות לרישום הזכויות בדירות על שם רוכשיהן - ולנתבעים בלבד השליטה אם זה יתרחש ואימתי. במילים אחרות, מועד ביצוע הרישום מותלה בביצוע פעולות על ידי הנתבעות, שלא נקבע תאריך יעד כלשהו לביצוען. מצב דברים זה כמותו כהתחייבות שלא הוסכם על מועד לקיומה. וניתן להקיש בענין זה מהוראת סעיף 41 לחוק החוזים (חלק כללי), תשל"ג-1973: "חיוב שלא הוסכם על מועד קיומו, יש לקיים זמן סביר לאחר כריתת החוזה, במועד שעליו הודיע הנושה לחייב זמן סביר מראש". על פניו, הזמן שחלף מעת שהדירות נמכרו על ידי הנתבעות והחזקה בהן נמסרה לידי התובעים או לידי מי שהתובעים באו בנעליהם, לפני כ-14 שנים ויותר, הוא מעל ומעבר לזמן סביר לצורך רישום הזכויות בדירות על שם התובעים. הנטל הוא לכן על הנתבעים לשכנע כי אין בהתנהלותם כדי הפרת התחייבותם כלפי התובעים לביצוע הרישום כאמור. 9. בעניין זה טוענים הנתבעים כי עסקינן בפרויקט רחב היקף המשתרע על פני עשרות אלפי מטרים רבועים בנויים, ומשלב בין שטח מסחרי ומגורים. לביצוע הליכי הרישום, שהם סבוכים ומורכבים, נדרש לכן זמן רב; והדבר כרוך גם בביצוע פרצלציה במקרקעין וברישום בית משותף בן מספר אגפים או מספר בתים משותפים. עם זאת, הנתבעים לטענתם אינם קופאים על השמרים ופועלים כבר שנים רבות לקידום הליך הרישום. זאת הגם שלעמדתם, כפי שצוין, טרם קמה חובתם לעשות כן על פי הוראת סעיף 14(ב) לחוזי המכר. לדבריהם, משרד עו"ד רסלר מונה על ידם לטיפול משפטי מכל סוג שהוא הכרוך בפרויקט, לרבות רישום הדירות בפרויקט על שם רוכשיהן (סעיף 21.3 לתצהיר עזרא קחטן; ועדותו בעמ' 46 ש' 21-20). עוד הם טוענים כי פנו למר באדי על מנת שיכין תשריטים לרישום חכירות וכי הנושא בטיפול (עמ' 39 ש' 22-20; עמ' 41 ש' 13-11) - כאשר רישום חכירה, זו אפשרות שקימת כאמור בסעיף 14(ב) בחוזי המכר שצוטט לעיל. בהקשר זה הנתבעים מפנים את תשומת הלב לכך כי טרם בוצעה חלוקה פנימית בשטחי המרכז המסחרי ועל כן לא ניתן עדיין לרשום את שטחי הפרויקט כולו כבית משותף. כן מפנים הנתבעים לכך שעד לאחרונה נתקיימה אף מניעה משפטית, עיכוב שאינו בשליטתם - שאז, על פי הסיפא לסעיף 14(ב) לחוזי המכר, אין הנתבעות אחראיות להשהייה שחלה ברישום הזכויות. בעניין זה מכוונים הנתבעים לכך שבמסגרת תיק פש"ר מינה בית המשפט כונסי נכסים, אחד מטעם הבנק ואחד מטעם העירייה, למימוש זכויותיהם של האחרונים במקרקעין המשועבדים והמעוקלים - ובמסגרת זו רק לאחרונה נמכרו יתרת הדירות בפרויקט. 10. ואולם, כפי שהתברר, לעמדה שהציגו הנתבעים אין אחיזה במציאות. התמונה המצטיירת מן העדויות שנשמעו היא כי לא נעשה דבר על ידי הנתבעות והאחים קחטן העומדים בראשן כדי לקדם את הליך הרישום. בהקשר זה נשמעה עדותו של עו"ד לוי ממשרד עו"ד משה פורת - ששירותיו נשכרו בתחילת שנות ה-90' על ידי הנתבעות לצורך מתן שירותים משפטיים בכל הכרוך בפרויקט. אלא שהנתבעות לא עמדו בהתחייבות לתשלום שכר טרחה, ועקב כך הגיש משרד עו"ד פורת תביעה נגדן שהסתיימה בפשרה בשנת 1999; ובעקבות זאת, הטיפול המשפטי הכרוך בפרויקט הועבר כולו למשרד עו"ד רסלר, ולמשרד עו"ד פורת לא היה עוד קשר לענין. כך עד אשר לאחרונה הגישו בני משפחת אפריאט שרכשו דירה בפרויקט (להלן: "אפריאט") תביעה כספית נגד הנתבעות ונגד עו"ד פורת שמצידו הפנה הודעת צד ג' נגד הנתבעות, עזרא קחטן ועו"ד רסלר (ת.א. (ת"א) 9142-02-09; להלן: "תביעת אפריאט", ראו: ת/4). עניינה של תביעת אפריאט הוא ב"תביעה כספית לקבל בחזרה כספים ששולמו כהשתתפות בהוצאות הרישום המשפטיות", כפי שהעיד עו"ד לוי, אף שבמסגרת אותו הליך הופנו הצדדים לגישור "כיוון שברור לכולם שהבעיה האמיתית בפרויקט הזה היא הרישום, וגם אפריאט הבין שתנוח דעתו בסופו של יום אם הרישום יבוצע" (עדותו של עו"ד לוי, עמ' 51 ש' 11 עד עמ' 52 ש' 19). הנתבעים בסיכום טיעוניהם ביקשו למצוא בהליך הגישור המתנהל במסגרת "תביעת אפריאט" משום עוגן ותימוכין למאמצים הנעשים על ידם לקידום והשלמת הליכי הרישום. אלא שמעדותו של עו"ד לוי מסתמן כי הסיכוי שהליך הגישור ישא פרי וכי יקדם את הסדרת הרישום הוא קלוש, אם בכלל. כפי שהעיד עו"ד לוי בהקשר זה: "... והעסק מתנהל בעצלתיים. קחטן מובל ולא מוביל את העניין הזה"; "העסק הזה נגרר ונגרר"; "ספק בעיני אם קחטן יבין מתי שהוא, שהוא צריך לקחת על עצמו את העניין הזה, כפי שהוא צריך לעמדתנו. כך על פי התרשמותי. אם הגישור יתמזמז עוד חצי שנה ויוחזר לבית המשפט, אזי רישום לא יהיה שם כי לא זאת התביעה" (עמ' 53 ש' 27-16). 11. עו"ד רסלר, שהטיפול המשפטי בכל הכרוך בפרויקט עבר לטיפולו כאמור, היה נחרץ וסקפטי עוד יותר באשר לאפשרות שהליך הרישום יקודם; לא כל שכן שיבוצע בזמן הנראה לעין. ובלשונו: "הליכי הרישום אפילו לא התחילו ויש ספק אם במאה העשרים ואחת הם יתחילו". גם לעו"ד רסלר טענות כלפי הנתבעים בנוגע לאי תשלום שכרו ולאי שיתוף פעולה מצד האחים קחטן, בכל הנוגע להליכי הרישום של הפרויקט. לדבריו: "כדי לרשום בית משותף צריך גרמושקה. עברו 12 שנים (מאז שהטיפול בפרויקט הועבר לטיפולו - ע.ב.), כתבתי מכתבים, ועד היום לא קיבלתי מהם הגרמושקה". ועוד לדבריו: "אני רוצה לומר שגם אם יתמנה כונס נכסים בתיק מטעם הדיירים התובעים כאן, בלי כסף, אני לא רואה איך הוא יוכל לעשות כאן משהו. לטעמי לא תהיה לעולם גרמושקה ושום כונס לא יוכל לעשות דבר ...". ועוד הוסיף: "נותקתי מאז שקיבלתי את התפקיד. לא היה לי שום קשר עם קחטן, למרות שניסיתי (עמ' 55 ש' 1 עד עמ' 56 ש' 4). זאת ועוד. גם טענת האחים קחטן כי לאחרונה פנו למר באדי כדי שיכין תשריט, וכי בכך יש כדי לקדם את הליכי הרישום של המקרקעין, נתבררה כמקסם שווא. כפי שהעיד מר באדי, אמנם עוד בשנת 2008 פנו אליו האחים קחטן בעניין הכנת תשריטים לצורך רישום בית משותף או חכירות במסגרת הפרויקט. אלא שלדבריו ביקש שיועבר לו חומר לצורך ביצוע העבודה (ראו: ת/3), וזה הומצא לו רק באופן חלקי; גם הזמנת עבודה לא הוצאה לו, וממילא לא קיבל כל תשלום ולא עשה לכן דבר. וכך העיד בהקשר זה: "ש. האם פנו אליך לפני שלוש שנים ומאז לא עשו כלום? ת. מבחינתם, לא. ש. האם התקשרו אליך? ת. היו טלפונים ודיבורים באופן כללי, אבל לא באופן מעשי. ש. אני אומר לך שמנהלי החברות של הפרויקט הצהירו בפני בית המשפט כי הם התחילו לטפל בצורה אינטנסיבית לקידום קבלת התשריטים ממך לצורך רישום הבית המשותף ... ת. לא היתה שום התקדמות בענין הזה, כמו שאמרתי קודם. ש. האם נכון שלא חתמת על הסכם התקשרות בענין הזה? ת. נכון. לכן גם לא התחלתי בביצוע העבודה". (עמ' 11 לפרוטוקול ש' 15-5). והדברים מדברים בעד עצמם. 12. חרף המצג של הנתבעים כי הם פועלים לקידום והסדרת הרישום, נראה אפוא שלא נעשה על ידם דבר לצורך זה. גם טענתם של הנתבעים כי היתה מניעה משפטית שגרמה להשהייה ברישום הזכויות אין בה ממש. העובדה שנתמנו כונסי נכסים על המקרקעין בגין חובות של הנתבעות לבנק ולעיריה, לא מנעה מהן לקדם את הליך הרישום. באשר למורכבות והקושי הכרוך ברישום הזכויות במקרקעין בשל היקף הפרויקט וטיבו - עזרא קחטן עצמו העיד כי ניתן להפריד את רישום בנייני המגורים והדירות מרישום המרכז המסחרי (עמ' 40 ש' 17-15). עם זאת טוענים הנתבעים כי רישום הבית המשותף אינו אפשרי כל עוד לא נמכרו כל הדירות בפרויקט ולא הוצמדו לכל דירה בפרויקט החלקים הרלוונטיים, וכי ענין זה עוד דורש זמן. אלא שקושי זה, גם אם קיים בהקשר של רישום בית משותף - ולא שוכנעתי כי כך, משאין מחלוקת שכיום כבר נמכרו יתרת הדירות בפרויקט - אינו קיים בנוגע לרישום חכירות. ויוזכר בהקשר זה כי חוזי המכר מאפשרים לנתבעות "לגרום לרישום הזכויות בדירה ע"ש הרוכש בלשכת רישום המקרקעין בין כחוכר ובין כבעלים ..." (סעיף 14(ב) לחוזי המכר); כאשר על פי סעיף 14(א) לחוזי המכר מדובר בזכויות חכירה ל-999 שנים. מר באדי נשאל בענין זה והבהיר, כי יש שוני בין הכנת תשריט המיועד לרישום חכירות לבין הכנת תשריט לרישום בית משותף. כך, בעוד שברישום בית משותף יש להצמיד לכל דירה בפרויקט את החלקים הרלוונטיים, לא כן ברישום חכירות - שניתן לביצוע גם אם טרם ידוע איזה הצמדות ייוחדו לכל דירה בפרויקט. ובלשונו: "לרישום חכירה אין שום מגבלה בשום שלב לעשות את הדברים כרגע" (עמ' 15 לפרוטוקול). 13. נמצאנו למדים מכל האמור, כי הנתבעים לא הצביעו ולו על ראשית הליכים שבהם נקטו כדי לקדם ולבצע את הליך הרישום; וכי בניגוד לטענתם לא היתה כל מניעה שיעשו כן. בחלוף כ-14 שנים מעת ההתקשרות בחוזי המכר וכאשר החזקה בדירות נמסרה לרוכשיהן עוד בשנת 1998 או בסמוך לכך - אין זאת אלא שהנתבעות הפרו את התחייבותן להסדיר את רישום הזכויות בדירות על שם התובעים. חבות אישית של האחים קחטן 14. יצוין בראשית הדיון בפרק זה, כי טענתם של סבח שמואל ושל אברהם הלפרין, כי האחים קחטן התחייבו כלפיהם במפורש או אף במשתמע ובאופן אישי לביצוע הרישום, לא הוכחה. התובעים מוסיפים וטוענים כי גם אם כך, אזי יש מקום בנסיבות המקרה להרמת מסך ההתאגדות מעל הנתבעות והטלת חבות על האחים קחטן כבעלי מניות בנתבעות. בענין זה טוענים התובעים להברחת נכסים, עירוב נכסי הנתבעות ונכסי האחים קחטן ומימון דק. אלה טענות כבדות משקל הטעונות תשתית עובדתית וראייתית מוצקה - וכזו לא הוצגה. העבודה שפעילותן של חברות בקבוצת קחטן, והנתבעות בכללן, מתנהלת מאותם משרדים, באמצעות אותו מספר טלפון, אותה מזכירה, ושימוש בנייר מכתבים משותף של הקבוצה, לא די בה. מעבר לכך, מדובר בטענות שנטענו בעלמא וממילא לא הוכחו. ויוסף לכך כי לא בנקל יורה בית המשפט על הרמת מסך ההתאגדות ויש לנהוג זהירות בשימוש בדוקטרינה זו. כפי שנאמר חדשות לבקרים בפסיקה, וכך גם לאחרונה: "הסעד של הרמת מסך הינו סעד קיצוני ומרחיק לכת שכן הוא יוצר 'שינוי בדיעבד של מערך היריבויות המשפטיות בידי בית המשפט' ובכך הוא עלול ליצור מצב שיש בו כדי לסכל את הציפיות הלגיטימיות של הצדדים הישירים לסכסוך ואף לערער את 'יציבות המוסד המשפטי של התאגיד באופן כללי' [ראו: עמיר ליכט "הרמת מסך והדחיית חוב לאחר תיקון 3 לחוק החברות: מה נשתנה?", תאגידים ב/3 65, 70 (2005) (להלן: ליכט)]" [ע"א 313/08 עזמי נשאשיבי נ' איהאב רינראוי, פסקה 74 לחוות דעתו של השופט י' דנציגר, שהיה בדעת מיעוט אך לא לעניין זה (לא פורסם, 1.8.2010)]. 15. ואולם שונה המצב באשר לטענתם החלופית של התובעים שלפיה יש להטיל אחריות אישית על האחים קחטן כאורגנים של הנתבעות - כאשר יוזכר בהקשר זה כי הוסכם שכל שיחול על עזרא קחטן יחול גם אליהו קחטן. מעדותו של עזרא קחטן עולה כי הוא המוציא והמביא בחברות הנתבעות. בניגוד לאמירותיו, שלפיהן הוא פועל ונחוש לקדם את רישום הדירות - אף שלעמדתו טרם חלה על הנתבעות החובה לעשות כן - מתברר כי לא נעשה דבר. חרף זאת, הציגו האחים קחטן מצג אחר בפני סבח שמואל ואברהם הלפרין, וכך גם בבית המשפט מפי עזרא קחטן - כאילו הם מקדמים ופועלים להסדרת הרישום. עזרא קחטן אף "גייס" כתמיכה לטיעוניו את המעורבות כביכול של עו"ד רסלר מחד גיסא ומר באדי מאידך גיסא בהסדרת הרישום; אלא שנתברר כי אין מאחורי הטיעונים דבר, כפי שפורט וצוטט לעיל מעדויותיהם של השניים. הן מעדותו של עו"ד לוי, הן מעדותו של עו"ד רסלר, והן מעדותו של מר באדי - עולה אי אכפתיות והיעדר מעש מצד האחים קחטן. לדבריהם, בלא שיתוף פעולה ונטילת אחריות על ידי האחים קחטן, "רישום לא יהיה"; והתרשמתי שאמנם כך. התנהלות זו של האחים קחטן עולה כדי חוסר תום לב והפרת חובת תום הלב שהיא עקרון על במשפט הישראלי - התנהלות שלא רק שאינה מקדמת את הרישום אלא שהיא מעכבת אותו. יוסף לכך כי הנתבעת 1 היא חברה בבעלותם המלאה של האחים קחטן ובניהולו של עזרא קחטן; וכפי שהעיד האחרון, האחים קחטן גם בעלים בנתבעת 2 באמצעות חברות שבשליטתם. נסיבות אלה מבססות ומצדיקות הטלת אחריות אישית על האחים קחטן כלפי התובעים, לביצוע רישום הזכויות בדירות על שמם [ראו לעניין זה את חוות דעתו של הנשיא א' ברק בע"א 2792/03 אליעזר יצהרי נ' טל אימפורט (מוצרי יער) בע"מ (לא פורסם, 14.12.2006); וכן ראו פסקה 8 לחוות דעתה של השופטת א' פרוקצ'יה בע"א 4263/04 קיבוץ משמר העמק נ' עו"ד טומי מנור, מפרק אפרוחי הצפון בע"מ (לא פורסם, 21.1.2009)]. פיצוי כספי 16. התובעים עתרו לפיצויים בגין הפרת ההתחייבות של הנתבעות לביצוע רישום הזכויות בדירות על שמם - בסכום כולל של 90,000 ₪; ולפיצוי נוסף בסכום כולל של 50,000 ₪ בגין עוגמת הנפש שהיתה מנת חלקם. עניינה של התביעה ב-6 דירות, ומכאן שמדובר בפיצוי בסך של כ-23,000 ₪ בגין אי רישום כל אחת מהדירות. דומני כי אי רישום בחלוף תקופה כה ממושכת מעת ההתקשרות בחוזי המכר עם הנתבעות, וכאשר החזקה בדירות נמסרה לרוכשיהן עוד בשנת 1998 או בסמוך לכך - מהווה הפרה המצדיקה על פניה פיצוי כולל, ממוני ולא ממוני, בסכום כאמור שהוא על הרף הנמוך. כך גם אם התובעים לא הציגו ראיות באשר לשיעור הפגיעה. משקבעתי כי יש מקום להטלת חיוב אישי על האחים קחטן, הרי שזה חל גם בנוגע לפיצויים. סוף דבר 17. אני מחייבת את הנתבעים לרשום את הזכויות בדירות על שם התובעים בלשכת רישום המקרקעין כמתחייב מסעיף 14(ב) לחוזי המכר, "בין כחוכר ובין כבעלים", וזאת לא יאוחר מתום שנים עשר (12) חודשים מיום מתן פסק הדין. לא ראיתי מקום למנות כונס נכסים בשלב זה. ואולם אם לא יבוצע האמור בתוך התקופה שקצבתי, התובעים יהיו רשאים, בין היתר, לעתור במסגרת הליכי הוצאה לפועל למינוי כונס נכסים שיבצע את הרישום; והנתבעים ישאו בכל העלויות הכרוכות בכך, כפי שאלה ייקבעו בהוצאה לפועל. כן אני מחייבת את הנתבעים לשלם לתובעים בכל אחת מ-6 הדירות, סך 23,000 ₪ (ובסה"כ 138,000 ₪) בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין מעת הגשת התביעה ועד התשלום בפועל. בנוסף אני מחייבת את הנתבעים בתשלום הוצאות לתובעים בסכום כולל של 30,000 ₪. פיצוייםרישום דירהמקרקעין