קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא תאונה עם סירת בננה: 1. לפני תביעה לפסק דין הצהרתי בה נדרשתי לקבוע כי הפגיעה שאירעה לתובע ביום 19.7.96 היא פגיעה בעבודה על פי סעיף 79 לחוק הביטוח הלאומי (נוסח משולב) תשנ"ה - 1995(להלן - החוק). 2. ביום 19.7.96 נפגע התובע בתאונה שארעה בטבריה, במסגרת סוף שבוע שאורגן על ידי מעבידתו, חברת דיגיטל, לעובדי המפעל ולבני משפחותיהם. בין הצדדים לא היתה מחלוקת כי התובע נפגע בעת שרכב על סירת בננה בכינרת יחד עם בנו. 3. בתצהירו טען התובע טענות נוספות: א. עובר לתאונה שמש התובע בתפקיד בכיר כמנהל מרכז היישומים של חברת דיגיטל - וכן כנציגה הבכיר של דיגיטל בהנהלת ארגון משתמשי ציוד דיגיטל. ב. סוף השבוע והפעילויות שנילוו אליו לרבות שייט על בננה אורגנו על ידי מעבידתו, וללא מעורבות של העובדים לגבי תכנון הנופש. סוף שבוע כזה מתקיים בד"כ אחת לשנה. ג. סוף השבוע מומן מימון מלא על ידי המעביד, ללא כל תשלום נוסף מטעם העובדים, וגם לא בעבור פעילויות נילוות ולא עבור בני המשפחה שהצטרפו לנופש. ד. ההסעה לסוף השבוע היתה ברכב המעביד ולא ברכבים הפרטיים של העובדים. ה. מטרת הטיול הינה גיבוש הצוות וחיזוק הקשר בין העובדים הזוטרים לעובדים הבכירים וההנהלה וכן הגברת המוטיבציה וחיזוק הקשר של העובדים ובני משפחותיהם למקום העבודה. ו. השתתפות בסוף השבוע לא היתה חובה. אולם, התובע במעמדו ובתפקידו הבכיר בחברה וכחלק מחובתו לשמש דוגמא אישית לעובדים עמו, לא יכול להרשות לעצמו שלא להשתתף בסוף השבוע. אם לא היה בא לסוף השבוע לא היו רואים זאת בעין יפה ולכן היה חייב מוסרית, אם לא למעלה מכך, להיות נוכח במקום. ז. בשל תחושת מחויבות זו אף חזר התובע לאחר הפציעה למלון, ולמרות הכאבים האיומים מהם סבל, נותר לקחת חלק בסוף השבוע עד לסיומו ולא קיצר את שהותו. 4. הנתבע טען כי התובע לא נפגע תוך כדי ועקב עבודתו, אלא תוך כדי פעולת נופש שאין לה "זיקה לעבודה", ואשר אירעה ביום שאינו יום עבודה ממילא. כן טען הנתבע כי התובע נפגע בפעילות שהיא מסוכנת מעצם טיבה, ואשר ההשתתפות בה היתה לפי בחירתו האישית. לאחר שמיעת העדויות, וקריאת הפרוטוקול המוצגים וטעוני הצדדים אני קובעת כדלקמן: 1. ההלכה היא, כי לא כל תאונה בפעילות נלווית בזמן העבודה תיחשב כתאונת עבודה. הכלל הוא, כי על מנת להכיר בפעולה הנלווית לעבודה כארוע הבא "תוך כדי עבודה", דרוש כי תהיה פעולה "זיקה לעבודה" וכן ש"הפעולה הנעשית אותו זמן, והמצב שבו נתון העובד בעותו זמן, הם נלווים במידה סבירה לעבודה... מידת הסבירות, מן ההכרח שתהא קשורה במרחק שבין ה'מלווה'" (דב"ע לב/166-0 יצחק עזריה - המוסד לביטוח לאומי, פד"ע ו' עמ' 197, 201). עם זאת יש לתת משקל לכך שפעולה הנלווית לעבודה, מתקיימת "מחוץ לשעות העבודה", דהיינו על חשבון החופשה השנתית ולא היתה חובת השתתפות של העובד באותה פעולה (ר' דב"ע נד/290-0 המוסד לביטוח לאומי - אסתר זינתי, לא פורסם). 2. על הלכה זו חזר כב' בית הדין הארצי בדב"ע נה/157-0 מיכאל איפרגן נ' המוסד לביטוח לאומי, טרם פורסם, ניתן ביום 11.2.96. בדיון איפרגן הנ"ל, נפגע התובע בעת טיול בפארק אשכול, אשר אורגן על ידי המעביד עבור עובדי החברה ובני משפחותיהם, והיה על חשבון יום חופשה בתשלום. התובע החליק על הדשא בפארק אשכול ונפגע. כב' בית הדין הארצי קבע על פי מיכלול הנסיבות כי אין להשתתפות התובע בטיול זיקה לעבודה ודחה את ערעורו. 3. התובע עצמו העיד כי לא היתה חובת השתתפות בפעילות הנופש כולה ובודאי לא היתה חובה להשתתף באחת מאופציות הבחירה שעמדו בפני הנופשים. העובדים לא יצאו כולם בבת אחת לנופש: עקב מספרם הגדול של העובדים בחברת דיגיטל ( 400 עובדים) אורגנה פעילות הנופש בקבוצות שיצאו במועדים שונים. 4. כפי עדות התובע היה זה רצונם של העובדים בגיבוש חברתי, והיציאה לנופש היתה בגדר הטבה. לצורך זה מונו עובדים שעסקו במיוחד בארגון פעולות הנופש. (עמ' 1לפרוטוקול). הפעילות היתה מיועדת למשפחות ולילדים, ולכל אירוע יצאו 150- 200 איש. 5. התובע עובד חמישה ימים בשבוע בימים א' עד ה'. פעילות הנופש התקיימה בימים שישי שבת וראשון. הימים שישי ושבת אינם ימי עבודה ולגבי יום ראשון - נזקף יום זה על חשבון חופשתו השנתית של העובד. מעדות התובע עצמו עולה כי עובד שלא יצא לנופש, הלך ביום ראשון לעבודה, ובכל מקרה - נותר תורן במחלקה. 6. התובע טען כי בשל היותו עובד בכיר ציפו ממנו להשתתף בפעילות לצורך מתן דוגמה אישית, למרות שההשתתפות בפעילות הנופש לא היתה חובה. (ס' 8 לתצהירו). לטענה זו, לא הביא התובע כל סימוכין, ואף לא הסביר האם יש עובדים הכפופים לו, ומדוע עליו ליתן דוגמה אישית להטבה שהעובדים מצפים לה ממילא. אך גם אם אקבל טענה זו של התובע, הרי שהפעילות שביצע בעת שנפגע (רכיבה על סירת בננה עם בנו) אינה מסוג הפעילויות שמצופות מהתובע לצורך מתן דוגמה אישית, אלא - פעילות לצורך הנאה ספורטיבית וגיבוש משפחתי. 7. בדב"ע מו/85-0 המוסד לביטוח לאומי נ' אבנר זילברמן פד"ע יח' עמ' 281, 284, לא הוכרה פעילות הנופש כבעלת זיקה לעבודה, משום שהתבצעה שלא במסגרת שעות העבודה. באותו דיון בנקבע: "בענייננו נפרצו כל המסגרות: העיתוי, משך הזמן המקום, ואף הפליגו ברחק מעבר למגמה ליצור או לחזק 'רוח של צוות' בין עובדים המהווים קבוצת ספורט, וכדו'. מדובר במפגש כלל ארצי של ציבור עובדים על משפחותיהם באתר נופש בסוף שבוע למען 'הגיבוש החברתי', מושג נאה אשר פנים רבות לו". 8. מקרה נוסף בו נדחתה תביעתו של תובע אשר נפגע בפעילות נופש במסגרת השתלמות מקצועית הוא דב"ע נה/138-0 קוזין טובי נ' המוסד לביטוח לאומי, טרם פורסם, ניתן ביום 21.3.96. במקרה זה נפגע העובד תוך כדי פעילות נופש אשר לא נכללה בסדר היום של ההשתלמות ונעשתה על ידי כל אחד מהמשתתפים שרצה בכך במקום הרצאה שבוטלה. 9. גם המקרה שלפנינו אינו נכלל בין המקרים שיש להם "זיקה לעבודה": ההשתתפות בימי הנופש היתה לעובדים וגם לבני משפחותיהם. ימי הנופש היוו הטבה לעובדים, אשר ציפו לה. ההשתתפות לא היתה חובה ומי שלא השתתף - נדרש לעבוד ביום א'. אותו יום ראשון נזקף לעובדים על חשבון חופשתם השנתית. מרביתה של הפעילות התבצעה בימים שאינם ימי עבודה בדיגיטל, התובע נפגע ביום שאינו יום עבודה, כלומר מחוץ לשעות העבודה. זאת ועוד - פעילות הרכיבה על סירת בננה היתה בגדר אופציה ולא חובה, והיא מעצם טיבה פעילות מסוכנת, שאינה בגדר הפעילות המצופה מהתובע במסגרת "זיקתו למעביד". 10. מקרה דומה נדון בדיון בדב"ע נה/137-0 יעקב יוסף נ' המוסד לביטוח לאומי, פד"ע כח' עמ' .596 במקרה הנ"ל נפגע המערער במסגרת פעילות רווחה של מפעל תדיראן כאשר השתתף בטיול שכלל סיור במקומות שונים. המערער נפל ונחבל בעת שהחליק על קרח במרכז "קנדה" במטולה. 11. במקרה יעקב יוסף הנ"ל, איבחן כב' בית הדין הארצי את הנסיבות הקונקרטיות ממקרים אחרים וקבע כי פגיעתו של המערער היא בגדר פגיעה בעבודה. הנסיבות שהביא כב' בית הדין הארצי במסגרת שיקוליו היו: הטיול מומן כולו על ידי המעביד, הטיול נועד לעובדים בלבד ולא לבני משפחותיהם, ההשתתפות בטיול היתה חובה (או לפחות - היתה ציפיה של המעביד כי העובד שהיה במעמד בכיר ישתתף בטיול) וכי המחלקה של המערער היתה סגורה ביום הטיול. 12. המקרה של יעקב יוסף הנ"ל ממחיש את ההבדלים הדקים בין פעולות נופש שהוכרו כבעלות זיקה לעבודה ובין כאלה שלא הוכרו: במקרה של יעקב יוסף לא ניתן היה לצרף בני משפחה, ולמעביד היה ענין בהשתתפות המערער בטיול, מעבר לפעולת רווחה וגיבוש לטובת העובדים. מחלקתו של המערער יעקב יוסף היתה סגורה ביום הטיול, והטיול אורגן בין השאר בתקופה שלא היתה מספיק עבודה במפעל. גם פעילות ההחלקה על הקרח נקבעה כפעילות שאדם סביר יעשה אותה, בהיותה נדירה בארץ ומושכת תשומת לב. לפיכך - הוכר מקרהו של י עקב יוסף כפגיעה בעבודה. 13. על יסוד כל האמור לעיל אני קובעת כי לא נתקיימו בתובע התנאים להכרה בפגיעתו כפגיעה בעבודה ועל כן דין התביעה להידחות. התביעה - נדחית. אין צו להוצאות.תאונות בים