זוהי תביעה בגין נזק גוף, שהוגשה ביום 15.5.12 בגין אירוע שהתרחש כנטען ביום 19.7.2005. לכתב התביעה צורפה חוו"ד מומחה בטיחות אך לא צורפה חוו"ד רפואית, אף שבגוף התביעה נטענו טענות בדבר נזק גוף. כעת מבקשת התובעת לתקן את כתב התביעה כך שתצורף אליה חוות דעת רפואית בתחום האורטופדיה. כמו כן היא מבקשת שבית-המשפט יפטור אותה מהגשת חוות-רפואית בתחום הפיברומיאלגיה ושימנה מומחה מטעמו שיקבע את נכותה - ובמקביל גם מבקשת שיוארך לה המועד להגיש חוו"ד רפואית בתחום זה. הנתבעים טוענים שחוות הדעת הרפואית המצורפת לכתב תביעה בתביעה בגין נזק גוף מהווה את עילת התובענה. הוספת חוות הדעת כעת, לאחר שחלפה תקופת ההתיישנות, דינה כדין הוספת עילת תביעה שכבר התיישנה. הם גם טוענים שהבקשה למינוי מומחה הוגשה כשאינה נתמכת בתצהיר. התובעת השיבה, שעילותיה פורטו בכתב התביעה ואין בחוות-הדעת הוספת עילה חדשה. היא אף טוענת שבהחלטה מיום 12.9.12 נקבע: "תובע המבקש להוכיח ענין שברפואה ולא צירף לכתב תביעתו חוות דעת רפואית... רשאי להגיש בקשה מתאימה עד 30 יום מהיום". לדעתה, בכך הותר לה כבר להגיש את חוות הדעת במועד מאוחר יותר וככל שהנתבעים טוענים להתיישנות, היה עליהם להתמודד עם אותה החלטה ולטעון זאת מיד (הנתבעים מיהרו והשיבו לתשובה, שכל שעולה מאותה החלטה הוא שהתובעת רשאית להגיש בקשה ולא שהיא רשאית להגיש את חוות-הדעת עצמה). לבסוף מציינת התובעת שככל שבית המשפט ימצא לנכון היא תגיש תצהיר על הקשיים הכלכליים שמנעו את בדיקתה לפני הגשת התביעה. קשה שלא לתמוה על התנהגות התובעת. אף שהדבר אינו הכרחי כלל, בוודאי שלא בשלב זה, היא צירפה לכתב התביעה שלה חוו"ד של מומחה בטיחות. אף שהדבר נדרש במפורש בתקנה 127 לתקנות סדר-הדין האזרחי, תשמ"ד - 1984 (להלן תקנה 127) היא לא צירפה לכתב התביעה חוו"ד רפואית ואת הבקשה הנוכחית היא הגישה לאחר שחלפה תקופת ההתיישנות. אם לא די בכך, הבקשה, המבוססת על טענה עובדתית של "קשיים כלכליים", הוגשה כשאינה נתמכת בתצהיר ובתיעוד כלשהו של אותו "מצב כלכלי". בתשובתה, העלתה התובעת אפשרות של הגשת תצהיר כזה (באיזה עתיד מרוחק - משל לא היתה הבקשה מונחת כעת לבירור), "אם ימצא בית-המשפט לנכון", כאילו שמדובר בענין שבשיקול דעת (או בגחמה) של בית-המשפט ולא בדרישה של הדין. לבסוף, במה שנראה פשוט כהתחכמות, "מפרשת" התובעת החלטה הקוצבת לה מועדים להגיש בקשה להגשת חוו"ד באיחור - כהחלטה פוזיטיבית המעניקה לה זכות לעשות כן. אף שכיום נוהגת במשפט הישראלי ליברליות מופלגת בסדרי-הדין, דומה שהתובעת הפריזה מאוד בהנחתה שסדרי-הדין (ובמידה ידועה, גם הדין המהותי) אינם אלא אות מתה וניתן להתעלם מהם. על-פי תקנה 127 נדרש תובע הטוען לנזק גוף לצרף לכתב תביעתו חוות-דעת רפואית. מי שמבקש לחרוג מהכלל חייב לבקש זאת. אם יש לבקשה בסיס עובדתי יש להוכיחו בתצהיר. בקשה בענין כזה שאינה נתמכת בתצהיר היא בקשת סרק. לא ניתן לבררה כלל. על פניה, טענת חוסר היכולת הכלכלית אינה סבירה: לתובעת היו 7 שנים להתכונן להגשת התביעה. בחודש מרץ השנה היא מימנה חוו"ד (בלתי הכרחית) בתחום הבטיחות. רק לאחרונה מימנה חוו"ד רפואית בתחום האורטופדיה. ממילא, נראה שהסיבה שלא תמכה את כתב תביעתה בחוו"ד מתאימות אינה מגבלה כלכלית, אלא סדר עדיפויות שגוי. התובעת טוענת שאינה יכולה לשאת בעלות מימון חוות-דעת רפואית וגם מבקשת שבית-המשפט ימנה מומחה מטעמו. מכיוון שלמינוי מומחה יש עלות שבה התובעת "לא יכולה" לשאת - משמעותה האמיתית של הבקשה היא שבית-המשפט מתבקש לאכוף על הנתבעים לממן את הכנת ראיות התובעת (כאילו היה מדובר בתביעה עפ"י חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה - 1975 - שבו לא דנים בשאלת האשם). על פני הדברים, בהליך שבו טרם התבררה חבות הנתבעים עפ"י פקודת הנזיקין, מדובר בעיוות-דין מוחלט ובהתערבות בוטה של בית-המשפט לטובת אחד הצדדים. בקשה אחרת של התובעת היא שבית-המשפט יפטור אותה מהגשת חוות-דעת רפואית. הענות לבקשה זו תרפא את הפגם הדיוני שבכתב התביעה, אך תותיר את התובעת עם "ריק ראייתי", שהרי בהעדר חוו"ד רפואית היא לא תוכל להוכיח את הטענות שבכתב התביעה. לא ברור במה יועיל לה פטור שכזה. יתירה מזאת, כאשר כבר בתחילת ההליך ברור שהתובעת לא תוכל להוכיח טענה שבכתב התביעה, יש למחוק מכתב התביעה את הטענה ולא לקיימה כחלק ממחלוקת סרק. לאור זאת נדחות בקשות התובעת להארכת מועד להגשת חוות-דעת בתחום הפיברומיאלגיה, או לפטור אותה מהגשת חוות-דעת כזאת, או למנות מומחה לענין זה מטעם בית המשפט. נותרה הבקשה לענין תיקון כתב התביעה על-דרך הוספת חוו"ד רפואית של ד"ר ארבל ותיקון סעיף 10 לכתב התביעה תוך התאמתו לאותה חוו"ד. עיקר המחלוקת נוגעת לשאלת ההתיישנות. התביעה עוסקת באירוע שהתרחש ביום 19.7.2005. אילו הייתה מוגשת ביום שבו התבקש תיקון כתב התביעה על דרך של הוספת חוות דעת רפואית, היתה עומדת לנתבעים טענת התיישנות. בדרך-כלל הגשת חוות-דעת נועדה לתכלית ראייתית, היא אמצעי להוכיח טענה. החובה לצרף לכתב תביעה חוות-דעת רפואית היא חובה שבסדרי-דין והיא באה לעולם לא רק ככלי ראייתי, אלא גם כאמצעי לגדור את המחלוקת בין הצדדים. על רקע זה יש להבין את ההלכה ברע"א 2370/12 מנחם קורן נ' חיפה כימיקלים בע"מ שם נקבע כי הדרך לצירוף חוות דעת שמוסיפה עילה חדשה על העילות המקוריות היא על דרך בקשה לתיקון כתב התביעה. בע"א 728/79 קירור אגודה שיתופית חקלאית מרכזית למשקי עמק חפר והשומרון בע"מ נ' זייד, פ"ד מד(4) 126 (1980) וברע"א 11137/05 אליהו חברה לביטוח בע"מ נ' מגן דוד אדום לישראל נקבע כי לא ניתן לתקן כתב תביעה על דרך של הוספת עילה שהתיישנה. ברע"א 4046/09 התעשייה הצבאית לישראל בע"מ נ' אסתר מונסונגו נקבע כי: "השאלה המתעוררת הינה, האם יש לראות בתיקון כתב התביעה בענייננו משום הוספה של עילת תביעה שנתיישנה... לטעמי, תיקון כתב התביעה במקרה זה בדרך של הוספת חוות דעת רפואית אינו מהווה משום הוספה של עילת תביעה. כאמור, החובה לצרף חוות דעת רפואית לכתב התביעה מעמידה דרישה לצירוף ראיה מסוג מסוים לכתב התביעה. ברור, שהדברים הכתובים בחוות הדעת אמורים לתמוך בעילת התביעה, המפורטת בכתב התביעה. כלומר, הוספה של חוות דעת רפואית לא אמורה להיות משום תיקון של עילת התביעה, אלא תמיכה בטענות העובדתיות המופיעות בכתב התביעה. היינו, בדרך כלל לא יהיה בתיקון כתב התביעה בדרך של הוספת חוות דעת רפואית משום שינוי או תיקון של עילת התביעה. עם זאת, מוכן אני להניח כי במקרים מסוימים ניתן לראות בחוות הדעת הרפואית מסמך המקים את עילת התביעה עצמה." הכלל שניתן לזקק מהפסיקה הוא, אם כן, שלא יותר לתובע לתקן את כתב תביעתו אם משמעות התיקון היא הוספת עילה חדשה שהתיישנה, אך מקום שהעילה עצמה כבר פורטה בכתב התביעה, אין לחסום את דרכו להוסיף חוות דעת ככלי ראייתי לתמיכה בטענותיו. בסעיף 10 לכתב התביעה טענה התובעת במפורש לנכות בתחום הפיברומיאלגיה ובתחום האורטופדיה. משמע, היא כבר הביאה ענין זה לגדר המחלוקת בין הצדדים. חוות-הדעת שהגישה אינה אלא אמצעי להוכיח את העילה הקיימת ולא מניחה במחלוקת עילה חדשה. התיקון המבוקש בנוסח סעיף 10 גם הוא לא נועד להוסיף עילת תביעה חדשה, אלא רק מפנה לחווה"ד של ד"ר ארבל. לאור זאת התיקון המבוקש יותר. כתב התביעה המתוקן יוגש תוך 14 יום. הנתבעות יוכלו להגיש חוו"ד רפואית מטעמן עד ליום 10.4.13. ת"פ 11.4.13. חוות דעת