בקשה להוציא מתיק בית המשפט חוות דעת שהוגשה על-ידי הנתבעות לאחר תום הוכחות התביעה. 1. התובע הגיש תביעה לפיצוי בגין נזקי גוף שנגרמו לו כתוצאה מחשיפה לאבק וחומרים נוספים במהלך עבודתו בעיבוד שיש אצל מעבידתו, הנתבעת מס' 1 (להלן: המעבידה). הוא תבע אף את הנתבעות מס' 4-2 (להלן: חברות הביטוח), מכוח היותן המבטחות של המעבידה בביטוח אחריות מעבידים בתקופות שונות בהן עבד אצלה. 2. בכתבי ההגנה שהגישו חברות הביטוח נטען, בין היתר, להעדר כיסוי ביטוחי, מאחר והפוליסות שהוציאו למעבידה מחריגות חבות כתוצאה מחשיפה לאבק, לאסבסט, לסיליקה ולחומרים נוספים. 3. המעבידה הגישה הודעות לצדדים שלישיים נגד חברות הביטוח, ובהן טענה, בין היתר, כי אין יסוד לטענותיהן בדבר היעדר כיסוי ביטוחי לחבותה של המעבידה ביחס למחלה שהופיעה אצל התובע. בכתבי ההגנה להודעות לצדדים השלישיים שהגישו בפברואר 2012 חזרו חברות הביטוח על טענותיהן בכתבי ההגנה. צדדים שלישיים מס' 3-2 (הנתבעות מס' 4-3) טענו כי הפוליסות מחריגות באופן מפורש כל "חבות הנובעת או קשורה לצורנית או אמינתית (asbestosis or silicosis)". 4. בהחלטתי מיום 20.9.2011 (עוד בטרם הוגשו ההודעות לצדדים השלישיים) הוריתי לתובע להגיש עד ליום 31.12.2011 תצהירי עדות ראשית ותיק מוצגים, ולנתבעות להגיש עד ליום 15.2.2012 תצהירי עדות ראשית ותיקי מוצגים. יוער כי במועד זה כבר היו קיימות בתיק בית המשפט חוות דעת רפואיות שהוגשו בשנים 2009 ו-2010 על-ידי התובע והנתבעות. ביום 2.1.2012 הגיש התובע תצהירים מטעמו, ואילו חברות הביטוח לא הגישו תצהירים מטעמן עד למועד שנקבע בהחלטתי. בישיבה שהתקיימה ביום 22.3.2012 הודיעו באי-כוח חברות הביטוח (שעד לאותו מועד כבר הגישו את כתבי ההגנה להודעות לצדדים שלישיים שהגישה נגדן המעבידה) כי הן לא הגישו תצהירי עדות ראשית וכי הן יבקשו להסתמך רק על תיקי המוצגים שהגישו. 5. בהחלטה מיום 2.9.2013 קבעתי כי ישיבת ההוכחות הראשונה תתקיים ביום 23.3.2014. ישיבות ההוכחות של התובע התקיימו ביום 23.3.2014 וביום 8.6.2014. 6. ביום 5.6.2014, ערב ישיבת ההוכחות השניה, הוגשה לתיק בית המשפט "הודעה מטעם הנתבעות 4-2 / הודעה מטעם צדדי ג' 3-1 בדבר הגשת חוות דעת מומחה ופוליסות ביטוח", בה נאמר: "לעניין הסוגיה הביטוחית מתכבדות הנתבעות 4-2 (גם בהיותן צדדי ג' 3-1) לצרף לתיק ביהמ"ש הנכבד את חוות דעתו של ד"ר מיכאל מירון, המצ"ב. כמו-כן למען הסדר הטוב ולשם הנוחות, מתכבדות הנתבעות וצדדי ג' הנ"ל להגיש את פוליסות הביטוח מטעמן". ל"הודעה" צורפה חוות דעת מיום 5.6.2014 של ד"ר מיכאל מירון, מנכ"ל משרד לייעוץ ביטוח (להלן: חוות הדעת), הכוללת התייחסותו לסוגיית היעדר כיסוי ביטוחי בפוליסות שהוציאו חברות הביטוח, ומסקנות לפיהן הוחרג מפורשות הכיסוי הביטוחי למחלת הסיליקוסיס ו/או אזבסטוזיס ואין ביטוח חבות מעבידים זמין בישראל מפני הסיכון "asbestosis silicosis". 7. בתום ישיבת הוכחות התובע ביום 8.6.2014 ביקשו באי-כוח המעבידה והתובע להוציא מתיק בית המשפט את חוות הדעת. בין השאר נטען על-ידיהם כי הנתבעות הגישו את חוות הדעת שלא בדרך שקבועה בסעיף 129 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן: התקנות), כי בהימנעותן מהגשת תצהירי עדות ראשית מטעמן במועד שנקבע בהחלטת בית המשפט ויתרו למעשה חברות הביטוח על הגשת חוות דעת מטעמן, כי תוכן חוות הדעת כולל הרחבת חזית, כי תוכנה עוסק בקביעות השמורות לבית המשפט, וכי הגשתה בשלב זה גורמת להם לנזק ראייתי. באי כוח חברות הביטוח התנגדו לבקשה להוציא את חוות הדעת מתיק בית המשפט, וטענו כי במועד בו החליט בית המשפט על הגשת תצהירי עדות ראשית טרם הוגשו ההודעות לצדדים השלישיים, כי מעולם לא ניתנה החלטה המורה לצדדים השלישיים להגיש תצהירי עדות ראשית מטעמם, כי חוות הדעת כוללת נתונים עובדתיים שלא מצויים בידיעת בית המשפט, כי לא נגרם כל נזק ראייתי לתובע ולמעבידה וכי לוח הזמנים עד לישיבות הבאות מאפשר הגשת חוות דעת נגדית, ככל שיבקשו זאת צדדים אחרים. 8. השאלה האמיתית הנדרשת להכרעה בבקשת המעבידה והתובע הינה - האם יש להתיר לחברות הביטוח, כנתבעות או כצדדים שלישיים, להגיש חוות דעת מומחה מטעמן לאחר שהסתיימה פרשת התביעה. (יוער כי הגשת חוות הדעת לתיק בית המשפט ביום 5.6.2014 (יום חמישי בשבוע), לפני ישיבת ההוכחות השניה ביום 8.6.2014 (יום ראשון בשבוע) שקולה להגשתה לאחר שהסתיימה ישיבת ההוכחות ביום 8.6.2014). נידרש תחילה להלכה הפסוקה. 9. פרק י"א לתקנות עוסק במומחים. מאחר ותקנות 129(א), 129(ג) ו-137(ג) הן הרלבנטיות לענייננו, נביא אותן כלשונן: "129. (א) רצה בעל דין להביא עדות בענין שבמומחיות, שאינו ענין שברפואה, לביסוס טענה מטענותיו, יגיש לבית המשפט חוות דעת של מומחה לאותו ענין לא יאוחר מהמועד שנקבע להגשת תצהירי העדות הראשית מטעמו, זולת אם קבע בית המשפט או הרשם אחרת; לא ניתנו הוראות בענין הגשת עדויות בדרך של תצהירי עדות ראשית ונקבע מועד לשמיעת ראיות - תוגש חוות הדעת לא יאוחר מתשעים ימים לפני ישיבת ההוכחות הראשונה, זולת אם קבע בית המשפט או הרשם אחרת. (ג) חוות דעת מומחה, זולת חוות הדעת לפי תקנות משנה (א) ו-(ב), לא יוגשו מטעם בעלי הדין, אלא באישור בית המשפט". "137. (ג) בעל דין שלא עשה כאמור בתקנה 129, לא ישמע בית המשפט עדות של מומחה מטעם בעל הדין, אלא אם כן ראה לנכון לעשות כן מטעמים מיוחדים שיירשמו". 10. תקנות סדר הדין האזרחי מחייבות הגשת חוות דעת מומחה בכתב עוד לפני שמיעת הראיות במועדים הקבועים כיום בתקנה 129 לתקנות. המלומד אורי גורן מבהיר בספרו כי חוות הדעת בהן עוסקת תקנה 129(ג) הינן חוות דעת נוספות מטעם בעלי הדין על חוות הדעת המוגשות על פי ההסדר הקבוע בתקנה 129(א) ו-(ב). (ראו: אורי גורן סוגיות בסדר דין אזרחי (מהדורת 2009) 242). מכאן עולה כי על חריגה מההסדר שבתקנה 129(א) חלה הוראת תקנה 137(ג) המחייבת מתן "טעמים מיוחדים שיירשמו". על פי תקנה 137 (ג), בעל דין שלא הגיש חוות דעת מומחה מטעמו בהתאם להוראת תקנה 129, לא ישמע בית המשפט עדות של מומחה מטעם אותו בעל הדין, אלא אם כן ראה לנכון לעשות כן מטעמים מיוחדים שיירשמו. 11. בית המשפט העליון קבע כי במועד הגשתה של חוות הדעת יש כדי להשליך על ההחלטה האם להתיר את הגשתה, שכן הגשת חוות דעת מומחה מטעמו של בעל דין לאחר שבעל הדין השני סיים להביא את ראיותיו, עלולה לפגוע בזכותו של מי שסיים הבאת ראיותיו, וכי גם בשיהוי בהגשת חוות דעת יש, בנסיבות מסוימות, כדי למנוע את הגשתה (ראו: רע"א 7836/06 חאבני (הללי) נ' אטבליסמנט ניהול ( 1.2.2007) והאסמכתאות שצוינו שם). 12. חוות דעת מומחה הינה ראיה. בפסיקה הודגש כי ככלל, ניהול תקיף של ההליך הדיוני מחייב שבית משפט ישמור על הכללים הקובעים סדר הבאת ראיות, ובכללם החובה הדיונית המוטלת על צדדים להגיש את ראיותיהם "כחבילה אחת". עם זאת, עיקרון זה מפנה את מקומו כאשר בית המשפט סבור כי הגשת ראיה נוספת דרושה לשם בירור האמת, וכי יש בה כדי לסייע לו לעמוד באופן מלא על זכויותיהם המהותיות של הצדדים. במקרה כזה, עשוי בית משפט להעתר לבקשה להגשת ראיה נוספת אף כאשר אי-הגשתה במועד נובעת ממחדלו של בעל דין. ראו בש"א (מחוזי נצ') 2259/08 מושקוביץ נ' מזרחי, פסקה 29 ( 8.2.2009) והאסמכתאות שם. 13. ומכאן ליישום ההלכה למקרה שבפנינו. חברות הביטוח הגישו "הודעה". הן לא הגישו בקשה להגשת חוות הדעת, וממילא לא הביאו נימוקים המאפשרים להתחקות אחר "טעמים מיוחדים", הנדרשים בתקנה 137(ג). די בכך כדי למנוע שמיעת עדות המומחה שנתן את חוות הדעת, ולהיעתר לבקשת המעבידה והתובע. אף אם אראה ב"הודעה" כ"בקשה" ובטענות חברות הביטוח בתשובה לבקשת המעבידה והתובע כנימוקים לבקשה להגשת חוות דעת זו, לא מצאתי טעמים מיוחדים המצדיקים קבלתה של חוות הדעת של ד"ר מירון. הגשת חוות הדעת לאחר תום פרשת התביעה, למעלה משנתיים לאחר שחברות הביטוח הגישו את כתבי ההגנה ואת כתבי ההגנה להודעות לצדדים השלישיים, הינה בגדר שיהוי בלתי מוסבר. לנוכח שיהוי כזה, אין לקבל את הטענה כי בעוד שנקצב מועד להגשת תצהירי עדות ראשית של הנתבעות - מעולם לא נקצב מועד להגשת תצהירי עדות ראשית של הצדדים השלישיים (שהינם הנתבעות מס' 4-2). כבר בתביעת התובע צוין כי תביעתו נגד חברות הביטוח מסתמכת על הפוליסות שהן הוציאו למעבידה, ובכתבי ההגנה הן טענו להיעדר כיסוי ביטוחי לנוכח חריגי הפוליסות. לנוכח טיעון זה הגישה המעבידה את ההודעות לצדדים השלישיים, ואכן, בכתבי ההגנה להודעות אלו לא חידשו הצדדים השלישיים (הנתבעות) אלא חזרו על הטיעון בדבר היעדר כיסוי ביטוחי. הצהרותיהן בישיבה ביום 22.3.2012 כי אינן מבקשות להגיש תצהירי עדות ראשית ניתנו לאחר שכבר הגישו את כתבי ההגנה להודעות לצדדים השלישיים. ככל שסברו כי יש לאפשר להן סבב נוסף של הגשת תצהירים, עמדו לרשותן חודשים ושנים לבקש זאת. הן החרישו ולא עשו זאת אף בספטמבר 2013, עת קבעתי את מועד ישיבת ההוכחות הראשונה (ליום 23.3.2014), אלא המתינו עד לאחר תום פרשת הוכחות התביעה. באי כוח חברות הביטוח הדגישו כי חוות הדעת אינה עוסקת רק בשאלת החריג לפוליסות הספציפיות שהוצאו למעבידה אלא היא מהווה עדות בדבר אי זמינותו בישראל של כיסוי ביטוחי למחלות מהן סובל התובע. אין מדובר בשאלה שבמומחיות כי אם בשאלה שבעובדה, אשר כלל לא הועלתה בכתבי ההגנה של חברות הביטוח, וחורגת מהמחלוקות שהוגדרו בכתבי הטענות. העלאתה לראשונה בשלב זה, בו התובע סיים הבאת ראיותיו והמעבידה הגישה תצהירים מטעמה, עלולה לפגוע בשניהם. באשר לתוכן חוות דעת העוסק בחריג לפוליסות - עסקינן בסוגיה משפטית מובהקת של פרשנות הסכמים. פרשנות פוליסת ביטוח זכתה לכללים מיוחדים, ולגבי חריגים לפוליסות גיבשה הפסיקה תתי-כללים, המחייבים משנה זהירות בטרם יוכרז כי החריגים עומדים בתוקפם. זו מלאכתו של המשפטן. כלי העבודה שהוא עושה בהם שימוש בבואו לפרש חריג בפוליסת ביטוח, כלים מיוחדים הם, הנשענים על רציונלים ושיקולים שאינם זהים לשיקוליהן של חברות הביטוח, אשר המומחה ד"ר מירון מבקש לדבר בשמן. לפיכך, אף אם הייתי מקבל כראיה את חוות הדעת, ספק אם רב היה משקלה לליבון הסוגיה שבמחלוקת. 14. כאמור, לא מצאתי טעמים מיוחדים המצדיקים קבלתה של חוות הדעת שהוגשה שלא בדרך הקבועה בתקנה 129. לפיכך, הנני מקבל את בקשת המעבידה והתובע, ומורה על הוצאתה מתיק בית המשפט של חוות הדעת של ד"ר מירון. חוות דעת