1. בפנינו בקשת התובעות "לבטל את פסק הדין שניתן ביום 24/11/11 (התאריך שגוי - פסק הדין ניתן ביום 6/12/11 - מ.ש.) תוך שלילת זכותן של התובעות להגיש סיכומי תשובה, ולפיכך המדובר בפסק דין שניתן על פי צד אחד". 2. טוענות התובעות כי כבר ביום 17/4/11 הוגש על ידיהן בקשה לאפשר הגשת סיכומי תשובה, ובהחלטה מיום 2/6/11 אכן נעתרתי לבקשה זו וקבעתי כי הסיכומים יוגשו עד ליום 8/9/11 ובהמשך הוארך המועד להגשתם עד ליום 30/10/11. 3. טוענות התובעות כי ביום 24/10/11 הוגשה בקשה להגשת ראיות נוספות, ובמקביל הוגשה גם בקשה להארכת המועד להגשת סיכומי התשובה ובהחלטה שניתנה באותו יום נקבע כי לא יוגשו סיכומי תשובה, ושאלת הגשתם תקבע במסגרת הבקשה להגשת ראיות נוספות. 4. טוען ב"כ התובעות כי ההחלטה האמורה הגיעה לידיעתו רק ביום 27/11/11, והומצאה למשרדו רק ביום 30/11/11 ובטרם היה ספק בידיו להגיש את סיכומי התשובה ניתן פסק דין ביום 6/12/11 ועל כן יש לבטלו, שכן בכך נפגעת זכותן הדיונית והמהותית של התובעות בבית הדין ופגיעה בזכותן החוקתית להעלות את מלוא טענותיהן. 5. הנתבעים 1 ו-2 מתנגדים לבקשה מהטעמים הבאים: א. בבקשה לביטול פסק דין אין התייחסות לטענה מסוימת שבסיכומי הנתבעות, ועל כן אין מקום להתיר סיכומי תשובה לאחר שכבר ניתן פסק דין, דבר אשר יפגע דבר בנתבעים ולא בתובעות. ב. האחריות לאי הגשת סיכומי תשובה נופלת כולה על כתפי התובעות, שכן התובעות לאחר מתן ההחלטה הדוחה את הבקשה להגשת ראיות נוספות לא פעלו להגשת הסיכומים, חרף העובדה שהיה בידיהן די והותר זמן ממועד מתן ההחלטה בבקשה (24/11/11) ועד למתן פסק הדין (6/12/11). ג. יש לבחון במקרה של בקשה לביטול פסק דין את הסיכוי כי התוצאה תשתנה בעקבות העתרות לבקשה, ובמקרים דנן אין סיכוי כזה. 6. הנתבעת 3 אף היא מתנגדת לבקשה וטוענת כי מלכתחילה לא היה צורך בהגשת סיכומי תשובה, שכן בסיכומי הנתבעות לא עלה חידוש כלשהו המצדיק סיכומי תשובה. 7. מוסיפה הנתבעת 3 כי התובעות בהתנהלותן לא עמדו בהגשת סיכומי תשובה במועדים שנתחמו עוד קודם לכן וכי בהחלטה מיום 24/11/11 נקבע כי סיכומי תשובה לא יוגשו בשלב זה ושאלת הגשתן תקבע במסגרת הבקשה להגשת ראיות. 8. טוענת הנתבעת 3 כי גם אם נפל פגם בהחלטה בכך שלא היתה התייחסות לשאלת הגשת סיכומי התשובה, הרי שהיו לרשות התובעות 12 ימים על מנת להגיש סיכומי תשובה או לבקש את הארכת המועד להגשתן (מה גם שפסק הדין נמסר לב"כ התובעות רק ביום 14/12/11), הרי שאין להן אלא להלין על עצמן. 9. לדעת קג"מ אין מדובר בביטול פסק דין שניתן במעמד צד אחד, וגם אם היה כך הדבר הרי שעל התובעת להראות סיכוי כלשהו לשינוי התוצאה, סיכוי שהתובעות לא הצביעו עליו בבקשתן. הכרעה 10. לאחר שבחנו את טענות הצדדים ובבקשה סבורים אנו שיש לדחותה. 11. ראשית יובהר שאין מדובר בבקשה לביטול פסק דין שניתן "במעמד צד אחד", והניסיון להגדיר את פסק הדין ככזה הוא מופרך. פסק הדין ניתן לאחר שהתקבלו סיכומי הצדדים, והחסר היחיד, ככל שיש חסר כזה, הוא שלא היה סיפק בידי התובעות להגיש סיכומי תשובה. בכך, אין להפוך את פסק הדין לפסק דין שניתן במעמד צד אחד, ודומה שבקשה זו בטעות יסודה וככל שפסק הדין לא מקובל על התובעות, עליהן לערער עליו ואין מקום לבקשה זו. 12. אכן בהחלטה מיום 24/11/11 לא היתה התייחסות לשאלת הגשת סיכומי תשובה, הגם שקודם לכן נקבע כי תהיה התייחסות בהחלטה האמורה, אלא שבסעיף 17 להחלטה האמורה נכתב כי "פסק הדין יישלח לצדדים בדואר". בכך צריכות היו התובעות ובא כוחן לראות "נורית אזהרה" לכך שנושא הגשת סיכומי התשובה נעלם מעינינו, ולהגיש על אתר בקשה להארכת מועד להגשתם, או להגיש את הסיכומים עצמם. דבר מכל זה לא נעשה, הגם שלרשות ב"כ התובעות היה די והותר זמן לפעול בעניין, ומשלא עשו דבר, הרי שאין להם בהקשר זה להלין אלא על עצמם. 13. זאת ועוד, בבית הדין לעבודה סיכומי תשובה אינן דבר שבשגרה, והגם שככלל בית הדין מאפשר לצדדים להגיש סיכומי תשובה, וכך גם היינו נוהגים במקרה דנן, הרי שכפי שכבר נפסק לא אחת, סיכומי הצדדים אינם המקור היחיד לפסק הדין ובית הדין נותן דעתו למכלול הראיות, הטענות והחומר שבפניו (ראו לדוגמא: ע"ע 1039/02 שלמה עמית נ' מ.י.). 14. לא ניתן גם להתעלם מהעובדה שב"כ התובעות ביקש פעם אחר פעם הארכת מועד להגשת סיכומי תשובה, ובסופו של יום במקום סיכומי תשובה הגיש בקשה להגשת ראיות נוספות, ובכך תרם את תרומה משמעותית לתקלה שנגרמה, שכן יכול היה להגיש זמן רב קודם לכן את סיכומי התשובה מטעם התובעות, והוא לא עשה כן. 15. נוסיף כי פסק הדין ניתן בעיקרו על יסוד החומר שבתיק, תוך שסיכומי הצדדים משמשים הכוונה לבית הדין לנבכי הראיות והטענות השונות, ואולם לא הסיכומים הם אלו שמטים את הכף לכאן או לכן, ואין הם אלא כלי עזר בידי המותב, ועל כן חסרונם של סיכומי תשובה לא גרעו מיכולתו של בית הדין להגיע להכרעה בתיק זה. 16. אשר על כן הבקשה נדחית. 17. בנסיבות העניין אין צו להוצאות. סיכומים