1. לפניי בקשה להתיר הגשתן של ראיות חדשות/נוספות במסגרת ערעור על פסק דינו של בית המשפט לתעבורה בחדרה שהוגש בידי המבקש. לדעת המבקש יש בראיות האמורות "כדי להוכיח את חפותו מן האשמה האמורה". 2. השתלשלות העניינים א. המבקש (המערער) הועמד לדין בבית המשפט לתעבורה בחדרה והואשם בנהיגה במהירות מופרזת של 150 קמ"ש, עבירה לפי תקנה 54(א) לתקנות התעבורה תשכ"א-1961 (להלן - "התקנות"). ב. לאחר שמיעת ראיות הצדדים הורשע המבקש, ביום 05.11.02, על ידי בית המשפט קמא (כב' השופטת נילי פלד). בית המשפט שמע בו ביום את טענות הצדדים לעניין העונש. הואיל והמאשימה (המשיבה) הגישה גליון הרשעות קודמות הכולל 65 הרשעות קודמות הכולל הרשעה (מספר 64) שבה נגזר על המבקש עונש של פסילה מותנית והמבקש כפר בפני בית המשפט קמא בעצם קיומה של ההרשעה האמורה, דחה בית המשפט את המשך הדיון ליום 14.01.03 כדי שבמועד האמור יוצג בפני בית המשפט גזר הדין המקורי. ג. סמוך לאחר מכן הגיש המבקש לבית המשפט קמא "הודעה/בקשה בעניין ראיות נוספות". ד. בדיון שהתקיים ביום 14.01.03 בפני בית המשפט קמא, ביקש המערער להגיש את הראיות החדשות. בית המשפט דחה את הבקשה באומרו כי "לדעתי אין לי כלל סמכות לחזור ולדון בראיות שלא הובאו במהלך הדיון". בית המשפט הוסיף וכתב בהחלטתו כי - "אינני רוצה להביע דעתי בשאלה אם טיעוניו של הנאשם, כעולה בבקשתו ובהודעה המפורטת שצרף לתיק בית המשפט, מצדיקות עיון ודיון בבקשתו לשמוע ראיות חדשות לאחר שכבר ניתנה הכרעת דין, אך בוודאי אין מקום לעשות זאת בערכאה זו ולפיכך, כאמור, הנני דוחה בקשה זו". ה. לאחר שמיעת טענות הצדדים גזר בית המשפט קמא, ביום 14.01.03, את דינו של המערער. ו. בעקבות כך הגיש המערער לבית משפט זה את הודעת הערעור שבתיק ע"פ 3141/03 ובה עתר לבטל את ההרשעה ולזכותו מן האשמה שבה הורשע, "לפחות מחמת הספק". 3. טענות המבקש א. המבקש טען בבקשתו שכבר ביום 29.12.02 הגיש לבית המשפט הנכבד קמא בקשה "לדון בראיות חדשות שנתווספו לאחרונה". המבקש טען כי לא היה בידיו, "מחמת נסיבות שלא היו תלויות בו", להגיש את הראיות האמורות במסגרת פרשת הגנתו בבית המשפט קמא. ב. המבקש טען כי בית המשפט הנכבד קמא קבע כי בקשתו הנ"ל של המבקש תידון ביום 14.01.03 בנוכחות שני הצדדים. אלא מאי? שכאשר ניסה, במהלך הדיון האמור, להציג את ראיותיו דחה בית המשפט את בקשתו "עוד בטרם הוצגו הממצאים ולא נתקיים כל דיון לגופם של דברים". ג. המבקש טען כי הראיות הנוספות שהוא מבקש להגיש עוסקות, בין היתר, בהתאמת תנאי ההפעלה המעבדתיים לתנאי המציאות בכבישים ובכלי הרכב בישראל, וכן "באשר להשפעתם הממשית של מרבצי מחזירי האור הקיימים לאורך הכבישים הבין עירוניים בישראל כשהפועל היוצא מכך הינו: הסבירות לממצאי שגגה בנתוני קריאת הממל"ז בכבישי ארצנו הינה סבירות ממשית". המבקש טען כי הדברים האמורים לעיל "מפורטים ומומחשים היטב בחוות דעת מעמיקה מאת הנאשם (...) שהופקה בגין ארוע של נאשם אחר (...) שהואשם בדיון באותן נסיבות (...)". המבקש הוסיף וטען כי ממצאי חוות הדעת נסמכים "על ראיות מוצקות עד מאוד ודי בהם כדי לזכות את הנאשם מן האשמה". ד. המבקש צירף לבקשתו את חוות הדעת האמורה על נספחיה. 4. דיון א. לאחר עיון בטענות הצדדים ובמכלול נסיבות העניין, הגעתי למסקנה כי מן הדין לדחות את הבקשה. ב. סבורני כי בית המשפט הנכבד קמא שגה בסוברו כי אין הוא מוסמך לדון בבקשה להגשת ראיות לאחר הכרעת הדין ובטרם מתן פסק הדין. בית משפט הדן בפלילים מסיים את מלאכתו רק לאחר שגזר את דינו של הנאשם, אם הנאשם הורשע בדין, או עם מתן הכרעת הדין המזכה. לפיכך, בענייננו, הואיל ובעת שהוגשה לבית המשפט הבקשה לקבלת ראיות נוספות טרם ניתן גזר דינו של המערער, הרי שבית המשפט טרם סיים את מלאכתו ולא היתה כל מניעה לדון בבקשה האמורה: ראו בע"פ 344/79 יעקב מג'ר נגד מדינת ישראל, פד"י לד' (2) עמ' 93, את דברי כב' השופט ויתקון בעמ' 94 מול האות ז' ואת דברי כב' השופט ברק (כתוארו אז) בעמ' 96; וראו בע"פ 951/80 יצחק קניר נגד מדינת ישראל, פד"י לה' (3) עמ' 505 את דברי כב' מ"מ הנשיא (כתוארו אז) יצחק כהן בעמ' 512 ואת דברי כב' השופט (כתוארו אז) ברק בעמ' 516-515. למותר לציין כי באומרי כן איני אומר דבר באשר לשאלה אם בית המשפט קמא צריך היה לקבל את בקשת המערער או לדחותה. דברי כאן התייחסו אך לעניין סמכותו של בית המשפט לדון בבקשה להגשת ראיות לאחר שכבר ניתנה הכרעת דין מרשיעה. ג. לפיכך, את העובדה שבית המשפט הנכבד קמא סבר כי אינו מוסמך לדון בבקשה אין לפרש כאילו הסמכות לדון בעניין הראיות הנוספות נתונה אך לערכאת הערעור. ד. ועתה, לאחר שנאמרו הדברים דלעיל, האם יש מקום להתיר את הבאת הראיות בפני בית משפט זה, במסגרת הערעור? ראשית, אני רואה לציין כי המבקש נהג שלא כדין בכך שצירף לבקשתו את הראיה שאותה בקש להגיש בפני ערכאת הערעור. המבקש לא היה רשאי לעשות כן בטרם ניתנה החלטת בית המשפט המתירה לו להגיש את הראיות לבית המשפט. שנית, אין בנסיבות העניין הנדון כל הצדקה להתיר את הגשת הראיות בפני ערכאת הערעור. הכלל הוא כי ערכאת הערעור אינה מקבלת ראיות: היא אינה שומעת ראיות, ואינה מקבלת ראיות בכתב או ראיות חפציות. רק במקרים יוצאים מן הכלל רשאי בית המשפט של ערעור, אם הוא סבור כי הדבר דרוש לעשיית צדק, להתיר הבאת ראיות נוספות על פי בקשה מיוחדת: סעיף 211 לחוק סדר הדין הפלילי (נוסח משולב), תשמ"ב -1982; וראו בספרו של כבוד השופט יעקב קדמי, "על סדר הדין בפלילים, מהדורה משולבת ומעודכנת, תשנ"ח-1998, בעמ' 1132. כדי שבית המשפט של ערעור יסכים לקבלת ראיות נוספות בערעור, עליו להשתכנע כי התקיימו שני התנאים שלהלן: ראשית, כי המבקש לא יכול היה להביא את הראיה בפני הערכאה הראשונה, אם בשל אי יכולת פיזית ואם בשל אי ידיעה על קיומה של הראיה. (קדמי, שם, בעמ' 1134). שנית, כי לראיה הנוספת יש כח ראייתי מהותי שיש בה כדי לגרום לשינוי של ממש בהחלטה נשוא הערעור. בענייננו, הראיות הנוספות שעותר המבקש להגיש הן חוות דעת שהוא עצמו ערך (אמנם בעניינו של נאשם אחר, אך באותן נסיבות ממש). הואיל ולא מתקיים התנאי הראשון הנ"ל הרי שכבר בכך יש כדי להצדיק את דחיית הבקשה. 5. אחרית דבר אשר על כן ולאור כל האמור לעיל, אני דוחה את הבקשה. פיסקה 5 של החלטה זו הושמעה בפומבי בנוכחות עו"ד פסקא בא כח המבקש והמבקש עצמו ובהעדר הופעה מטעם המשיבה (כנראה בשל השביתה הכללית במשק). הוספת ראיותהגשת ראיותראיותהכרעת דין